אסמאעיל אל-שריף, בעל טור ביומון הירדני אל-דוסתור, ששימש בעבר כמנכ"ל העיתון, פרסם מאמר לרגל יום השנה ה-18 לפיגועי ה-11 בספטמבר, בו טען כי קורבנותיהם האמיתיים של אירועים אלה הם המוסלמים. לדבריו, מאז ה-11 בספטמבר 2001 נהרגו "לא פחות משישה מיליון מוסלמים", בפשעים ובמלחמות ישירות ועקיפות שיזם נגדם המערב.
אל-שריף טען כי לאחר נפילת בריה"מ, ארה"ב והמערב היו זקוקים לאויב חדש כדי להילחם בו ובחרו באסלאם כָּאויב, משום שראו בו איום על תרבות המערב. לדבריו, מאז אותו אירוע היסטורי, ובפרט מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, חרחר המערב מלחמות במדינות ערב השונות: עיראק, סוריה, לוב, תימן ומדינות נוספות והוא מלבה אותן עד עצם היום הזה ובכך מתיר את דמם של המוסלמים הנטבחים בהמוניהם. הוא קרא למוסלמים לדבוק באסלאם ולהטמיע בילדיהם את ערכיו הנאצלים, שכן רק כך יתחזקו וישנו את תמונת המצב.
אסמאעיל אל-שריף[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"בעוד ימים אחדים יחול יום השנה ה-18 לאירועי ה-11 בספטמבר ואנו נצפה בטלוויזיה במשפחות הקורבנות מזילות דמעות על יקיריהן ונשמע אי אלו דברי פרשנות שינסו להוכיח כי הפעולה הזו אינה אלא מזימה גדולה. נשיא המדינה החזקה ביותר בעולם [ארה"ב] יישא כמובן נאום, שבו יאמר: 'האירועים הללו הפכו את ארה"ב לחזקה יותר'.
[בה בעת], במקומות אחרים בעולם, אימהות תבכנה על ילדים באביב ימיהם שנהרגו בעקבות התקפה, אנשים ייעצרו ללא כל סיבה, פליטים יגורשו ואנשים יעונו. המכנה המשותף לכל האנשים הללו הוא היותם מוסלמים, שהם הקורבנות הגדולים ביותר של אירועי ה-11 בספטמבר. ייתכן שנתווכח האם אירועים אלו היו קונספירציה, או שאוסמה בן לאדן תכנן אותם במערה באפגניסטן. בהקשר זה יצוין כי העיתונאי הבריטי הידוע רוברט פיסק, טען באחד מספריו, כי הוא נפגש עם בן לאדן במערה באפגניסטן וכי בן לאדן השתוקק לדעת מה קורה בעולם, שכן מקור המידע [היחיד] שהיה ברשותו אז היה מגזין ניוזוויק בן חודשיים!...
[כאמור] המוסלמים הם הקורבנות הגדולים ביותר של אירועי ה-11 בספטמבר. הדבר קשור לתקופה שקדמה לתאריך המכריע הזה בתולדות האנושות וייתכן שהוא התחיל ביום שבו הרסה גרמניה את חומת ברלין, אקט שבישר את סופה של ברית המועצות. זאת, משום האימפריה האמריקאית זקוקה תמיד לאויב שיספק לה מניע לפעול, להתפתח ולנצל אותו, כדי לשלוט הן על עמה והן על האוצרות והמשאבים של עמים אחרים. בנוסף, לאחר התמוטטות בריה"מ, מצאו את עצמם סוחרי הנשק, החוקרים, הפוליטיקאים והשדולות [במערב] מחוסרי עבודה, והיה הכרח ליצור אויב חדש כדי לשוב ולהפעיל את המכונה הזו. הפעם, האויב הזה היה האסלאם.
כמובן שהאסלאם לא נבחר באופן אקראי אלא בכוונה תחילה. טובי המוחות במערב פיתחו תיאוריות לפיהן הקפיטליזם הליברלי הוא שיא ההתפתחות האנושית ואין שום דבר אחריו, ושהאסלאם הוא היריב היחיד של הקפיטליזם - בשל יכולתו להכיל תרבויות ואידיאולוגיות אחרות - ולכן התנגשות בין שתי התרבויות הללו [המערבית והאסלאמית] היא בלתי נמנעת. בנוסף, כל רנסנס של המוסלמים פירושו איום ישיר על אירופה.
המלחמה נגד האסלאם אכן החלה ובשני העשורים שחלפו היינו עדים לאלימות רבה וגוברת נגד מוסלמים בארצות שונות בעולם, שמספר קורבנותיהם הגיע ללא פחות מששה מיליון מוסלמים, אם כתוצאה ממלחמות ישירות או סכסוכים אזרחיים, או התערבויות צבאיות או [התערבות של] משטרים פרו-מערביים. זה לא היה מקרי, אלא זו תוצאה של מקבץ קשרים בינלאומיים סבוכים שהביא לטבח של מוסלמים.
הבה נבחן כמה דוגמאות:
[מלחמת המפרץ השנייה] בעיראק 2003 - זו הייתה ההתחלה ואבן הדומינו הראשונה. כל מה שקורה עכשיו הוא תוצאה של נפילת בגדאד, שאחריה, ליבתה ארה"ב מלחמה עדתית שוחקת, הכשילה את [שיקום] המדינה ולמעלה ממיליון עיראקים נהרגו.
המהפכה הסורית - על פי נתוני המרכז הסורי למחקרי מדיניות, 11.5% מהעם הסורי נהרגו כתוצאה מהמלחמה. המערב יחד עם סוכניו ומשתפי הפעולה עמו, חימשו את הפלגים החמושים הקיצוניים, דבר שהוביל למאבק באלימות באמצעות אלימות. לאחר מכן הסתייע המשטר [הסורי] בגורמים זרים אחרי שלא הצליח לבלום את הפלגים הללו לבדו. כאן יצוין כי מחקרים חדשים רבים מצביעים על כך שארה"ב מעולם לא הייתה מעוניינת בהפלת [בשאר] אל-אסד, אלא רק בהחלשת סוריה.
לוב - על פי מסמכים, כוחות הקואליציה [הבינלאומית] כיוונו את פעילותם נגד התשתיות בלוב ותקפו בכוונה את רשתות המים, דבר שהוביל לניתוק 70% מהעם הלובי ממים. [כמו כן הקואליציה] חימשה פלגים שונים הנלחמים זה בזה והמלחמה שם עדיין מתלקחת וגובהּ חיי אדם מידי יום.
תימן - על פי הדיווחים, התשתית [במדינה] קרסה ונמנע מאזרחיה מלהשיג מים, מזון ושירותי בריאות. כמו כן, מחלת הכולרה התפשטה בה ותימן נמצאת כעת על סף רעב. דיווחים אלה מציינים כי למעלה מחצי מיליון תימנים מתו במהלך מלחמה זו.
גם במקומות אחרים הותר דמם של המוסלמים: בהודו עלה שיעור האלימות נגד מוסלמים כך ש-86% מקורבנות האלימות [שם] הם מוסלמים; באפגניסטן ובפקיסטן על פי הדיווחים, מתו חצי מיליון אנשים מיד לאחר אירועי ה-11 בספטמבר; במיאנמר גורשו למעלה ממיליון מוסלמים ובסין נשלחו מיליון מוסלמים למרכזי חינוך מחדש[2] - [כל זה] נוכח שתיקה ערבית ואף עידוד ערבי.
האסלאמופוביה הגיעה לממדים חסרי תקדים ואנו שומעים ורואים מידי יום פשעי שנאה נגד מוסלמים. הפשעים הללו, שמגיעים לכדי השמדה המונית, בוצעו בידי ארה"ב ובעלות בריתה באופן ישיר, באמצעות מלחמות בידי סוכנים, או באמצעות טיפוח הצדדים המעורבים במלחמה כדי ללבות את הסכסוך.
מהו אפוא הפתרון נוכח הקמפיין האכזרי הזה? אני נזכר בדבריו של עומר בן אל-ח'טאב [הח'ליף השני, שלט בין השנים 644-634] שאמר: 'אנחנו אומה שאללה חיזק אותה באמצעות האסלאם וככל שנשתוקק להתחזק באמצעות דבר אחר זולת האסלאם, כך אללה ישפיל אותנו'. לפיכך, השינוי מתחיל בנו כאנשים, באמצעות הבנה אמיתית של מהות האסלאם שלנו המבוסס על צדק, שוויון, אהבה, נדיבות, מוסר ודמוקרטיה. אם נאמץ את הערכים הללו ונטמיע אותם בילדינו אולי נניח את הזרעים לשינוי קרוב."[3]