המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חוות דעת משפטית פלסטינית על הצעות קלינטון
15/1/2001


                 חוות דעת משפטית פלסטינית על הצעות קלינטון

 

היומון הלונדוני "אל-חיאת"[1] פרסם מסמך שגיבשה היחידה המשפטית במחלקת המו"מ הפלסטינית בנוגע להצעות הגישור של הנשיא קלינטון. המסמך הוגש לרש"פ ומרביתו תואמת את התשובה הפלסטינית המפורטת להצעותיו של קלינטון. נראה, אם כן, כי מסמך זה היווה בסיס לאותה תשובה. בחלקים מסוימים, מרחיב מסמך זה מעבר לעמדה שהוצגה לנשיא קלינטון ולעתים הוא מייעץ לרש"פ אילו ניסוחים עליה לתבוע.

 

להלן קטעים מן המסמך המבהירים את עמדת אש"ף מעבר למה שכבר נכלל במכתב לנשיא קלינטון:[2]

 

האדמה

"לא יעלה על הדעת שנשיב בחיוב להצעה המענישה את הפלסטינים ומתגמלת את מדיניות ההתנחלות הבלתי לגיטימית של ישראל...

 

מוטב להתבסס על מפות מאשר על אחוזים... מאחר שישראל היא זו שטוענת שיש לה צרכים בשטחים הפלסטינים, עליה לנמק כל אחד מן הצרכים האלה בנפרד, מבלי לפגוע באינטרסים הפלסטיניים. ההסתמכות על אחוזים מובילה לביסוס זכותה של ישראל לשיעור מסוים וגורמת לכך שאנו נאלצים להיענות לזכות זו, במקום שיהיה ההיפך...

 

יש להתבסס על עקרון לפיו אסור שפלסטיני כלשהו יפגע מסיפוח [שטחים לישראל]. אם נקבל את ההצעה האמריקאית "לצמצם את מספר הפלסטינים שיפגעו", אנו נבסס במשתמע את הכלל לפיו אנו מסכימים באופן עקרוני לכם שמספר מסוים של פלסטינים כן יפגעו. לעומת זאת, אם נבסס את הכלל שאסור שאף פלסטיני ייפגע, יוטל על ישראל נטל ההוכחה ההפוכה וזאת בכל מקרה לגופו. בכל מקרה בו תהיה חריגה מן הכלל הזה, יהיה על ישראל לשלם תמורה.

 

השימוש ב"גושי התנחלויות" כעקרון במו"מ, כפי שהציעה ארה"ב, איננו מקובל. מונח זה אינו מוגדר וקבלתו תשאיר את הסמכות להגדירו בידיה של ישראל. השימוש בעקרון זה יכפיף את האינטרסים הפלסטיניים ברציפות גיאוגרפית ובשליטה על המשאבים הטבעיים לאינטרסים הישראליים ברציפות גיאוגרפית של ההתנחלויות, שהקהילייה הבינלאומית מכירה בחוסר הלגיטימיות שלהן...

 

מבלי להפחית מהתנגדותנו לעקרון קיומן של ההתנחלויות על האדמה הפלסטינית, אנו מעונינים לדעת באופן ספציפי מהן ההתנחלויות שישראל מבקשת לספחן..."

 

ירושלים

ההצעה האמריקאית "מכירה במשתמע בריבונות הישראלית מתחת ל"חרם" בכך שהיא מרמזת שלישראל תהיה זכות לחפור מאחורי הכותל, שהוא אותו האזור של ה"חרם"... יש בכך הפרה של הריבונות הפלסטינית על "אל-חרם אל-שריף", מאחר שהריבונות בחוק הבינלאומי היא אנכית ולא אופקית.

 

בנוגע לנוסחה הראשונה ביחס ל"אל-חרם אל-שריף": ההסכמה לכך ש"הכותל המערבי" מהווה חלק מ"השטח המקודש ליהודים" או מ"קודש הקודשים" מהווה הכרה במשתמע שההיכל מצוי מתחת ל"אל-חרם".

 

בנוסחה השניה, הביטוי "ריבונות פונקציונלית משותפת" אינו ברור והוא מעניק לישראל מרחב גדול לפרשנות. אם המטרה היא למנוע חפירות, ניתן להשיג את אותן התוצאות באמצעות הסדרים ספציפיים למניעת חפירות מתחת ל"חרם".

 

המונח "הכותל המערבי" מתפרס לאזור החורג מכותל הדמעות. כפי שניתן לראות במפה המצורפת, אורכו של כותל הדמעות הוא 58 מטר, בעוד ש"הכותל המערבי" כולל את המנהרה שפתח ראה"מ נתניהו ב1996-...

 

ההצעה האמריקאית איננה ברורה בכל הנוגע ל"שטחים הירוקים" המצויים בשליטה ישראלית במזרח ירושלים ונאסר על הפלסטינים לבנות בהם מאז תחילת הכיבוש...

 
הפליטים

"ההצעה האמריקאית מאמצת באופן מלא את העמדה הישראלית לפיה מימוש זכות השיבה יהיה תלוי באופן מוחלט בהסכמתה של ישראל. חשוב להזכיר בנקודה זו כי החלטה 194 המהווה את הבסיס להסדר הצודק של בעיית הפליטים, קובעת את חזרת הפליטים ל"בתיהם" באשר הם ולא ל"מולדתם" או ל"פלסטין ההיסטורית".

 

ההכרה ב"סבל החומרי והרוחני שגרמה מלחמת 1948" מותירה את הדלת פתוחה בפני טענות ישראליות על אחריות ערבית לבעיית הפליטים. על ישראל להכיר באחריותה שלה ליצירת בעיית הפליטים.

 

צמצום התפקיד הישראלי ל"סיוע לקהילייה הבינלאומית לטיפול בבעיה" משמעותו שהאחריות לפתרון מוטלת על הקהילייה הבינלאומית ולישראל לא יהיה כל תפקיד מיוחד בתחום זה.

 

ההצעה להקים מנגנון בינלאומי כולל [לפתרון הבעיה] היא הצעה חיובית, אלא שמה שחשוב בנקודה זו הם הפרטים.

 

כאשר אנו מכירים במדינת ישראל איננו יכולים להכיר בהגדרתה כ"מולדת העם היהודי". האופי הדתי או האתני של כל מדינה הוא עניין פנימי שאינו כפוף להכרה בהסכם בינלאומי.

 

איננו יכולים לקבל את הגדרתה של המדינה הפלסטינית כ"מולדת העם הפלסטיני". אופי המדינה הפלסטינית הוא עניין פנימי שאין להתייחס אליו בהסכם בינלאומי.

 

שתי הנוסחאות שהציע קלינטון מבטלות את החלטה 194 הקובעת את שיבת הפליטים לבתיהם ולא ל"מולדתם".

 

ההצעה האמריקאית מתמקדת במתן חופש מוחלט לישראל להחליט האם היא תתיר את כניסתו של פליט כלשהו, וכתוצאה מכך, להחליט מה מספר הנכנסים, מי הם יהיו, והיכן יגורו. השפה בה השתמש הנשיא מסירה מישראל כל מחויבות והיא מחייבת אותה רק לשקול להתיר כניסת פליטים על תקן של מהגרים ולא של שבים.

 

בנוגע לחמש האופציות:

1.       השיבה לפלסטין היא עניין ריבוני פלסטיני פנימי ואם הוא יקבע בהסכם בינלאומי משמעות הדבר שאנו מסכימים שמדיניות ההגירה הפלסטינית תהיה כפופה להתערבות חיצונית.

 

2.       [שיבת פליטים ל]"שטחים בישראל שיועברו במסגרת חילופי שטחים" הוא עקרון חסר משמעות. החלטה 194 מדברת על שיבת הפליטים לבתיהם. כאשר הפליט שב לביתו, שמורה לו הזכות המשפטית לגור בכל מקום בו יחפוץ במדינה אליה הוא שב. אם הפליט שב [לאזורים הרלוונטיים] לפני שהתקיימו חילופי השטחים, תהיה לו זכות לגור היכן שירצה בישראל. אם הוא ישוב לאחר חילופי השטחים, תהיה לו זכות לגור היכן שירצה במדינת פלסטין.

 

3.       "אזרוח מחודש במדינות המארחות" ו"אזרוח במדינות שלישיות" מתבססים על רצון המדינות הרלוונטית ואינם יוצרים זכויות ספציפיות עבור הפליטים.

 

4.       "הכניסה לישראל". המילה "כניסה" משמעותה מתן שיקול ריבוני טהור [לישראל] ואין היא מעניקה לפליט זכות כלשהי.

 

הקדימות הניתנת לפליטי לבנון במסגרת זו היא חסרת משמעות משפטית, מאחר שביסודו של דבר, לא ניתנת לפליטים כל זכות שהיא.

 

מהות זכות השיבה היא חופש הבחירה: לפלסטינים צריכה להינתן הזכות לבחור את מקום מגוריהם, ובכלל זה שיבה לבתים מהם הוגלו. אין כל תקדים היסטורי לכך שעם ויתר על זכותו היסודית לשוב לבתיו, בין אן אם גורש מהם או ברח מתוך פחד. העם הפלסטיני לא יהיה זה שיקבע את התקדים ההיסטורי הזה. ההכרה בזכות השיבה ומתן חופש הבחירה לפליטים מהווים תנאי מוקדם לסיום הסכסוך.

 

הפלסטינים מוכנים לחשוב באופן גמיש ומתון על המכניזם למימוש זכות השיבה. ברבים מן הדיונים עם ישראל, נבחנו כמה דרכים אפשריות למציאת מכניזם שיבטיח את סיום מצב הפליטות ויבלום את החששות הישראליים. אלא שההצעה האמריקאית לא התייחסה לכל ההתפתחויות הללו והיא החזירה אותנו לעמדותיה הישנות של ישראל במו"מ.

 

ההצעה האמריקאית לא הציגה כל ערבויות למימוש זכותם של הפליטים לפיצויים ולהשבת רכושם.

 

הביטחון

...ישראל לא הצליחה לשכנע אותנו בכך שהיא זקוקה לזכות לפרוס את כוחותיה בבקעת הירדן במצב חירום, בעיקר לאור העובדה שכוחות בינלאומיים מצויים שם.

 

מבלי להפחית מחשיבותה של הנקודה הקודמת, ההגדרה הנכללת בהצעה האמריקאית למצב חירום - "הפעלת מצב חירום לאומי" - מעניקה לישראל מרחב גדול לכיבוש מחדש של פלסטין, גם בהיעדר סכנה ממשית לביטחונה. אם נחליט לדון בעקרון הפריסה מחדש במצבי חירום, יש להחליף את ההגדרה האמריקאית במונח הבא: "גיוס כל כוחות המילואים הישראליים".

 

...אם נקבל את העיקרון של תחנות התראה מוקדמת, חיוני להגדיר את מיקומן מראש... אין די ב"המצאות [כוחות] קישור פלסטיניים". עלינו לתבוע ניהול בינלאומי של התחנות או, לכל הפחות, זכות לערוך ביקורות פתע וביקורות תקופתיות בתחנות כדי להבטיח כי ישראל משתמשת בהן למטרות שלשמן הן הוקמו.

 

אין להעניק לישראל זכות וטו בכל הנוגע לבחינה מחדש שתתקיים כעבור עשר שנים. תקופת קיומן של התחנות צריכה להיות מוגדרת ומותנית בהסכמה פלסטינית..."



[1] אל-חיאת (לונדון-ביירות), 10-1-2001

[2] אל-איאם (רש"פ), 2-1-2001