היומון אל-אהראם: לא לדיאלוג עם איראן

על רקע המתיחות הגואה בין איראן למדינות ערב,[1] פרסם היומון הממסדי המצרי אל-אהראם מאמר מערכת חריף נגד איראן ונגד הדיאלוג עימה. לטענת אל-אהראם, המשטר האיראני מנסה לחמוק מלחצים פנימיים ע"י יצוא המשברים אל מדינות ערב, וכפיית הגמוניה איראנית על האזור באמצעות התערבות צבאית,  תקשורתית, פוליטית ודתית במדינות ערב. נוכח סיבות אלה, קורא היומון לליע"ר שלא לקיים דיאלוג עם איראן.

להלן תרגום קטעים נבחרים מן המאמר:[2]        

"נראה כי התגברות הלחץ הפנימי [באיראן] דוחפת את המשטר האיראני לנסות ולייצא את משבריו הפנימיים אל מדינות ערב, במסגרת כפיית ההגמוניה האיראנית על האזור. המאבקים הפנימיים באיראן והתגברות הלחץ העממי כבר אינם סוד. עיתון הגרדיאן הבריטי חשף אירוע שהשלטונות האיראניים ניסו להסתיר מעיני התקשורת בכל דרך אפשרית, במהלכו השליך אזרח איראני את נעליו על [נשיא איראן מחמוד] אחמדי-נז'אד, בעת ביקורו בעיר אורמיה לפני כמה ימים.[3]

אירוע זה מלמד על רמת הלחץ הפנימי באיראן. לכך יש להוסיף את העלייה בפעולות הדיכוי [מטעם המשטר האיראני] כלפי כל מי מעז להתנגד למשטר, אפילו אם הוא בא משורות המשטר. [הדבר מתבטא בפעולות] כמו החרמת חלק מהעיתונים התומכים במה שנקרא 'הזרם הרפורמיסטי' ומעצר של כמה מתומכיו; צמצום חופש הדעה והביטוי, המגיע אפילו לפעולות גזעניות שמבצע המשטר האיראני נגד הזרם הסוני [באיראן]...

המשטר האיראני מנסה לברוח על ידי יצוא המשברים הפנימיים שלו אל מדינות ערב בדרכים הבאות:

• [הפעלת] המיעוטים השיעים התומכים בו [והנמצאים] בחלק ממדינות [ערב].
• התערבות גלויה וישירה, שיכולה להיות התערבות צבאית, כמו במקרה של כיבוש שלושת האיים של האמירויות [טנב הגדול, טנב הקטן ואבו מוסא].
• הפעלת לחץ תקשורתי באמצעות התבטאויות מתגרות מצד בכירים, הפוגעות בריבונותן ויציבותן של מדינות ערביות. למשל ההצהרה שממלכת בחריין אינה מדינה עצמאית אלא המחוז ה-14 של איראן.[4]
• התערבות פוליטית בעניינים ערביים, באמצעות מימון ושימוש בחלק מהגורמים הפלסטיניים, או באמצעות תמיכה בחזית הפוליסריו[5], כדי להשיג דריסת רגל [איראנית] במרוקו הערבית.
• הפצת הזרם השיעי במדינות ערביות-סוניות מובהקות, שמעולם לא נכנסו למשחק הפיצול בין המוסלמים [כמו מצרים].  

בשל התנהגותה זו ומעשיה הפרובוקטיביים של איראן, היה זה אך טבעי שבין איראן לבין מדינות ערב ישרור מצב של מתיחות מתמשכת. [דוגמה למתיחות הזו היא] הצהרתה של רבאט על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם טהראן בעקבות התבטאויות בלתי-הולמות כלפי מרוקו וניסיונות איראניים לפגוע בזהות הדתית של העם המרוקאי. זאת בנוסף לתמיכתה של איראן בחזית הפוליסריו.

לאור המציאות הזו, טבעי שמדינות ערב ידחו את הקריאה לנהל דיאלוג עם איראן, אותו מנסים לקדם גורמים פרו-איראניים. קריאה כזו – כפי שאמר שר החוץ של האמירויות השיח' עבדאללה בן זאיד – כמוה כקריאה לליע"ר לנהל דיאלוג עם ישראל, שכן איראן, כמו ישראל, גם היא כובשת שטחים של מדינה ערבית.

איראן משתדלת בכל דרך אפשרית להפוך לשותפה בכל מערך ערבי או אזורי, כדי לכפות את ההגמוניה שלה ולחסל את היסודות הדתיים העיקריים של הרוב המכריע של הערבים. ואולם, ניסיונותיה ייכשלו תמיד מפני שהיא לא השכילה להבין שהערבים לעולם לא ייקחו חלק בתוכנית שמטרתה היא למחוק את זהותם."