המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
דיון ציבורי בטיוטת מצע מפלגת האחים המוסלמים במצרים
25/11/2007

      דיון ציבורי בטיוטת מצע מפלגת האחים המוסלמים במצרים

 

א. הקדמה

מאז הכריז המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים במצרים, מחמד מהדי עאכף, בינואר 2007, כי יפרסם את מצעה של מפלגה פוליטית חדשה, לראשונה בהיסטוריה של התנועה, טרם פורסם מצעה הרשמי.[1] ואולם לאחרונה דלפו לתקשורת חלקים מרכזיים מטיוטת מצע מפלגת האחים המוסלמים במצרים. ההדלפות באו לאחר שהטיוטה נשלחה לקבוצת אינטלקטואלים מצריים בולטים לשם קבלת חוות דעת.[2] חלק מהחומר שנחשף לציבור עורר ביקורת נוקבת.

 

ראשית, בטיוטת המצע יש קריאה להקים מחדש את "חבר גדולי העולמאא", גוף שעל הנשיא והרשות המחוקקת לקבל את עצתו בענייני ההלכה המוסלמית; שנית, טיוטת המצע קובעת כי לא-מוסלמים או נשים אינם מתאימים למשרת נשיא המדינה; ושלישית, על פי הטיוטה, הסכמים בינ"ל שנחתמו על ידי ממשלים קודמים, ובכללם הסכם השלום עם ישראל, ייבחנו מחדש.

 

מרבית הכותבים בעיתונות הממסדית והבלתי ממסדית תיארו את טיוטת המצע ככזו החותרת להקים במצרים מדינה אסלאמית דתית המזכירה את הדגם האיראני. סעיף "חבר גדולי העולמאא" פורש ככזה השולל את תפקיד החקיקה מידי הפרלמנט ומעבירו לפוסקי הדת; הסעיפים המדירים נשים וקופטים ממשרת הנשיא נתפסו כסעיפים בלתי-שוויוניים המפלים אוכלוסיות אלה; ובשאלת מעמדו של הסכם קמפ-דיוויד, נטען כי נסיגה ממנו תפגע במוניטין של מצרים בעולם ותגרור הטלת סנקציות.

 

ניכר כי גם בתוך לשכת המדריך הכללי של תנועת האחים נשמעה ביקורת על סעיפי המצע הללו. חברי הלשכה הבולטים שהתבטאו כנגד נוסח המצע בסעיפים הנוגעים לאופייה הדתי של המדינה ולהסכם השלום עם ישראל, היו ראש הלשכה המדינית של התנועה, עצאם אל-עריאן, וחבר לשכת המדריך הכללי של האחים, ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח. גם בכירי האחים המוסלמים בחו"ל, כמו מנהיג התנועה האסלאמית התוניסאית "אל-נהצ'ה", השיח' ראשד אל-ע'נושי, והמדריך הכללי של האחים המוסלמים בסוריה, עלי צדר אל-דין אל-ביאנוני, הביעו מחאה על סעיפי המצע הנוגעים לחבר גדולי העולמאא, למעמד האישה ולמעמד הקופטים, ודרשו לשנותם.

 

בכירי התנועה במצרים, בהם המדריך הכללי מחמד מהדי עאכף, סגנו הראשון, ד"ר מחמד חביב והמזכיר הכללי של התנועה, מחמוד עזת, הבטיחו אמנם לדון בהערות שנשלחו אליהם בטרם יפורסם נוסח המצע הסופי, אך למרות הביקורת החיצונית והפנימית שנמתחה על טיוטת המצע, נראה כי הם דבקים באותם סעיפים שנויים במחלוקת. הבכירים הבהירו כי חבר גדולי העולמאא הוא גוף מייעץ בלבד שנועד לשמור על יישום השריעה כפי שמוגדר בחוקה; כי הסעיפים הנוגעים לזהותו של נשיא המדינה מקורם בהחלטה הלכתית, ועל כן הם יישארו על כנם; וכי על פי החוק הבינ"ל, ניתן להביא את הסכם קמפ-דיוויד למשאל עם.

 

ההמתנה להערותיהם של המגיבים, חילוקי הדעות פנימיים בתנועה באשר לניסוח המצע והויכוח בתוך תנועת האחים בשאלה האם בכלל להכריז על מפלגה ומתי, עיכבו את פרסומו של נוסח המצע הרשמי והסופי. ייתכן כי העיכוב נבע גם ממעצרים נרחבים שביצעו השלטונות המצריים בקרב בכירים בתנועה, כמו מחמוד אל-ע'וזלאן שעמד בראש הועדה לניסוח המצע, ומהאיסור שהטילו כוחות הביטחון על קיום טקס סיום הצום המסורתי של התנועה השנה, שבמהלכו – היו שסברו - יוכרז המצע. לדברי מנהיג התנועה, המצע הרשמי והסופי יפורסם בתום הדיונים בהערות שהתקבלו.

 

דו"ח זה יסקור את סעיפי המצע השנויים במחלוקת, את הביקורת שנשמעה עליהם מצד בעלי טורים מצריים, וחברי האחים המוסלמים במצרים ובחו"ל ואת תגובת אנשי התנועה לביקורת זו.

 

ב. סעיפי המצע השנויים במחלוקת

טיוטת המצע, כפי שפורסמה באתר www.islamonline.net ב-25 באוגוסט 2007, כוללת שישה פרקים: הקדמה; פרק הדן בעקרונות המפלגה ומגמותיה; פרק בנושא המדינה והמשטר הפוליטי; פרק אודות חינוך, פיתוח ומדיניות כלכלית; פרק בנושא צדק חברתי; ופרק על תחיה תרבותית. להלן ייסקרו הסעיפים המרכזיים השנויים במחלוקת בטיוטת המצע:

הנשיא והרשות המחוקקת ייוועצו בחבר גדולי העולמאא

סוגיית אופייה הדתי של המדינה שזורה לכל אורכו של מצע המפלגה. בטיוטת המצע נכתב: "[עמ' 5] אנו מגישים את תכנית הרפורמה הזו לעם המצרי על כל סיעותיו... בהתאם לחוקה ולחופש ההבעה, הדעה והמחשבה, וכן בהתאם לסעיף השני לחוקה, הקובע כי דת המדינה הרשמית היא האסלאם וכי עקרונות השריעה האסלאמית הם המקור הראשי לחקיקה..." בהמשך נכתב: "[עמ' 14] המדינה האסלאמית היא מדינה אזרחית בהכרח, משום שהמשרות [הציבוריות בה מאוישות] על פי יכולת, ניסיון מקצועי ומומחיות, [ונושאי] התפקידים הפוליטיים הם אזרחים נבחרים, על פי רצון העם..."

 

לצד זאת נכתב בטיוטת המצע: "[עמ' 10] סמכותה של השריעה האסלאמית תופעל באופן העולה בקנה אחד עם [רצון] האומה באמצעות רוב פרלמנטארי ברשות המחוקקת הנבחרת באופן חופשי, הגון ובשקיפות של ממש. על הרשות המחוקקת לדרוש בעצתו של חבר גדולי העולמאא של האומה, שייבחר גם הוא באופן חופשי וישיר מבין העולמאא, ויהיה בלתי תלוי לחלוטין ברשות המבצעת בכל העניינים הטכניים, הכספיים והאדמיניסטרטיביים. יסייעו לו ועדות ויועצים ניטראליים ומהימנים, בעלי ניסיון וידע, המוכשרים גם במדעים החילוניים. [חובה] זו תחול גם על נשיא המדינה בבואו להוציא לפועל החלטות מתוקף החוק ובהעדר הרשות המחוקקת. דעתו של חבר זה היא המכריעה והעולה בקנה אחד עם טובת הציבור בנסיבות אלה. ב[עניינים] שאינם דינים שרעיים חד-משמעיים הנסמכים על טקסטים [מהקוראן ומהחדית'] שהם חד-משמעיים בתקפותם ומשמעותם, [שמורה] ההחלטה הסופית לרשות המחוקקת. החלטה זו תתקבל [גם] כנגד דעת חבר העולמאא ברוב מוחלט של הרשות המחוקקת. [במקרה כזה], תפנה [הרשות המחוקקת] לחבר הדתי ותביע את עמדתה, שבראייתה היא קרובה יותר למימוש האינטרס הציבורי, בטרם תקבל הרשות המחוקקת את החלטתה הסופית. הקריטריונים לבחירת החברים בחבר גדולי העולמאא והתנאים הנדרשים מהם ייקבעו בחוק..."

 

מי שאינו מוסלמי - לא ירוץ לנשיאות

סעיף נוסף שעורר הדים בטיוטת המצע עוסק ביחס לאוכלוסיה הלא מוסלמית במצרים. בטיוטת המצע נכתב: "[עמ' 12] המדינה מבוססת על עיקרון האזרחות. מצרים היא מדינתם של כל האזרחים בעלי אזרחות מצרית, אזרחים בעלי זכויות וחובות שוות המעוגנות בחוק, על פי עיקרון השוויון ושוויון ההזדמנויות... [עמ' 23] עיקרון השוויון ושוויון ההזדמנויות הכרחי להשגת צדק ולהעמקת השייכות למולדת, וניתן להגשימו על ידי אי-אפליה בין האזרחים בזכויות ובחובות על בסיס דת, מין או צבע, על ידי מתן הזדמנות [שווה] לאזרחים להביע את דעתם, להתמודד לארגונים פוליטיים, לעבור ביניהם ולהצטרף אליהם, ללמוד ולעבוד, תוך שמירה על הערכים הבסיסיים של החברה..."

 

לצד זאת נכתב בטיוטת המצע: "[עמ' 15] במדינה משרות דתיות בסיסיות שבאחריותן נתונה ההגנה על הדת. המדינה האסלאמית צריכה להגן על הלא מוסלמי בתחומי האמונה, הפולחן וכיוצא בזה, וכן עליה לשמור על האסלאם וענייניו ולוודא שלא מתבצעים פולחן, תעמולה או עליה לרגל המנוגדים לפעילות האסלאמית. משרות דתיות אלה הן משרת נשיא המדינה או ראש הממשלה, בהתאם למשטר הפוליטי הקיים [במדינה]. לפיכך, אנו סבורים כי חובותיו של נשיא המדינה או ראש הממשלה, על פי המשטר הפוליטי הקיים, מנוגדות לאמונתו של הלא מוסלמי. לכן הלא מוסלמי פטור ממשימה זו, על פי השריעה האסלאמית, שאינה מחייבת את הלא מוסלמי בחובות המנוגדות לאמונתו..."

 

משרת הנשיא מנוגדת לטבע האישה

לפי טיוטת המצע, גם נשים אינן יכולות להתמודד לנשיאות. בטיוטה נקבע כי אחת הדרכים להגשמת עיקרון השוויון ושוויון ההזדמנויות של האזרחים היא "[עמ' 23] לתת לאישה את כל זכויותיה, וזאת בצורה שאינה סותרת את הערכים הבסיסיים של החברה." כן נכתב: "[עמ' 103] נשים מהוות מחצית מהחברה והן הגורם המאזן במשפחה (כרעיות, כאמהות וכבעלות הבית). האסלאם התייחס אל האישה כאל אחותו של הגבר. באשר לחשיבות התפקיד שממלאת האישה בתחום העבודה, [האסלאם] מחייב לאזן את התפקיד הזה עם השליחות הנעלה שהאישה נושאת בביתה ובקרב ילדיה, במטרה להעמיד ולהכשיר את הלבנה הראשונה ממנה בנויה החברה [הכוונה למשפחה].

 

תפיסתנו מבוססת על שוויון מלא בכבוד האנושי בין גבר לאישה ועל חשיבות השמירה על הבחנה ביניהם בתפקידים חברתיים והומניטאריים, מבלי שהדבר ישפיע על מעמדו של אף אחד מהם. תפקידה של האישה במשפחה מבוסס על כך שהיא האחראית הראשונה לחינוך הדור החדש, ועל כך שהמשפחה בתרבותנו המצרית, הערבית והאסלאמית היא היחידה הבסיסית של החברה. תקומת אומתנו מבוססת על תקומת המשפחה כבסיס. לכן אנו רואים חשיבות בהשגת איזון בין תפקידי האישה, ובחיזוק תפקידה במשפחה ובחיים הציבוריים, מבלי שנטיל עליה חובות המנוגדות לטבעה או לתפקידה במשפחה.

 

אנו סבורים כי המשרות בהן נושאות נשים הן תוצאה של הסכמה חברתית המבוססת על מקור הסמכות התרבותי והאסלאמי. הדיון במשרות אחדות ובאפשרות שנשים יעבדו בהן (למשל, כשופטות) צריך להתנהל במסגרת הדיאלוג החברתי והשרעי במטרה להגיע להסכמה חברתית, כך שנשים וגברים [כאחד] ייקחו חלק בהבעת העמדה ובהחלטה. אנו מצידנו סבורים כי אין להטיל את חובותיו של נשיא המדינה, כמו אחריות ההנהגה והפיקוד על הצבא - על נשים, משום שהן מנוגדות לטבעה [של האישה] וליתר תפקידיה החברתיים וההומניטאריים..."

הסכם השלום עם ישראל ייבחן מחדש

סעיף שנוי במחלוקת נוסף בטיוטת המצע הוא זה הנוגע לכיבוד הסכמים בינ"ל חתומים, ובכלל זה הסכם השלום עם ישראל. בטיוטת המצע נכתב: "[עמ' 7] אנו מכבדים את החוקים הבלתי כתובים ואת האמנות, החוזים וההסכמים הבינ"ל, ואת כל ההסכמים הקוראים לשיתוף פעולה בין העמים ולהשגת צדק ושוויון... [עמ' 29] עיקרון כיבוד האמנות וההסכמים הבינ"ל שומר על יציבות ביחסים בין המדינות, ויוצר מסגרת חוקית ליישוב סכסוכים ביניהן. החוק הבינ"ל וכן האמנות וההסכמים הבינ"ל מציעים דרכים לאמוד את מידת המחויבות של הצדדים להסכמים, וכן דרכים לבחון אותם מחדש, אם אחד הצדדים להסכם סבור כי ההסכם מקפח אותו או פוגע במעמדו או במצבו הביטחוני. העיון מחדש באמנות ובהסכמים הבילטראליים הוא פעולה [מקובלת] ביחסים הבינ"ל, המעוגנת בסעיפי ההסכמים [עצמם] ונחשבת להליך רגיל..."

 

תיירים במצרים יכבדו את דיני האסלאם

גם הסעיף העוסק ביחס לתיירים במצרים שנוי במחלוקת. בטיוטת המצע נכתב: "[עמ' 57] שירותי התיירות מורכבים מתיירות דתית, תיירות מדעית, תיירות ועידות, תיירות של טיפולים [רפואיים], תיירות מסחר ותיירות תענוגות. כל הפעילויות בתחומי תיירות אלה צריכות לעלות בקנה אחד עם עקרונות האסלאם, ערכיו ודיניו. על התייר להכיר מראש את גבולות החוקים האסלאמיים, ולא לעבור עליהם בפומבי בעת שהותו [במצרים]... מצרים כמדינה אסלאמית צריכה לדבוק בערכיה האסלאמיים... השריעה האסלאמית התירה ללא מוסלמי לעשות דברים האסורים על המוסלמי, אך זאת לא בציבור, אלא בתחום הפרטי, [וכלל] זה חל גם על התייר..."

 

סעיף זה עורר את חמתן של סוכנויות התיירות במצריים שטענו כי מטרת האחים לפגוע בכלכלה המצרית. מנהלת באחת מחברות אלה אמרה בתגובה לפרסום טיוטת המצע של האחים: "כיצד נדרוש מהתיירים בארצנו למלא את הדרישות שנכללו במצע האחים, מה ההיגיון בכך? הלא דתנו האסלאמית מעודדת אותנו לכבד את הדתות [האחרות על פי הפסוק] 'לכם דתכם ולי דתי' [6:109] כיצד אנו יכולים לכפות עליהם את הוראות דתנו ועקרונותיה. הרי כל אדם חופשי באמונותיו... אם ייושם מצע האחים, יביא הדבר בהכרח להפסד גדול ולפגיעה בתיירות המצרית. התייר בא ליהנות מחירותו ולא כדי שיכפו עליו הגבלות, ואם לא כך – מה פירושה של המילה תיירות?..."[3]

 ג. ביקורת על מצע מפלגת האחים המוסלמים

בעלי טורים: המצע מציג דיקטטורה נוסח איראן

ביקורת רבה נמתחה על טיוטת המצע של מפלגת האחים מצידם של בעלי טורים בעיתונות המצרית הממסדית והבלתי ממסדית. מנהל "מרכז אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים ופוליטיים", ד"ר עבד

אל-מונעם סעיד, שנתבקש על ידי תנועת האחים לחוות דעתו על טיוטת המצע, פרסם את הערותיו במאמר ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט". סעיד כתב: "[חשתי] אכזבה ממצע תנועת האחים המוסלמים שקרע לגזרים את כל המושגים הקשורים למדינה אזרחית שעליה דיברו נציגי התנועה, ואחר כך מבלי להשתמע לשתי פנים, שם במקומה מדינה דתית מובהקת...

 

למרות שהמצע קובע בפירוש בעמ' 14 כי 'המדינה האסלאמית היא בהכרח מדינה אזרחית', לא ניתן להבין את הטקסט הזה אלא לאור מה שקדם לו בעמ' 11-12 לפיהם החוקה איננה הבסיס או המקור לחקיקה, כי אם השריעה האסלאמית. לפיכך, תפקידם של הגופים הנבחרים... הוא רק לפרש את השריעה. כלומר, תפקיד החקיקה נשלל מבתי הפרלמנט והופך לתפקידה של הפתוא..."

 

בנוגע לחבר גדולי העולמאא, כתב סעיד: "מדובר בגוף דתי בעל סמכות עליונה להחליט, לפחות בעניינים שהם מוחלטים בתקפותם ובמשמעותם. גוף זה מנוגד לעקרון השוויון שבלב מושגי המדינה האזרחית. [גוף זה] אינו נבחר מקרב כלל האזרחים. בוודאי שכל בעלי הדתות האחרות [אינם יכולים להיות חברים בו], לאחר שהזכויות [היחידות] שהוקצו להם הן זכות הפולחן וההשתתפות הפוליטית בחלק מהעניינים בלבד. לאמתו של דבר, מצע האחים שם קץ לחלוטין למושג המדינה האזרחית, ומעלה את רעיון המדינה הדתית המדירה את הלא מוסלמים ממשרות ציבוריות... ושוללת מהם את הזכות להגן על המולדת. דבר זה פותח אולי פתח לחזרתו של רעיון הג'זיה [מס הגולגולת המוטל על בני החסות תחת האסלאם]...

 

כל אלה מהווים חזרה עצומה אחורנית באידיאולוגיה של האחים המוסלמים, שניסו לשכנע אותנו בשנים האחרונות כי רעיון השוויון הפך לאחד מרעיונות היסוד שלהם, כי הדמוקרטיה הפכה לתורתם הרשמית, כי 'המדינה האזרחית' היא בבסיס המדינה שברצונם להקים, וכי 'האזרחות', על כל משמעויותיה במחשבה הפוליטית המודרנית, היא מהות המדיניות של האחים..."[4]

 

עמר אל-שובכי, חוקר ב"מרכז אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים ופוליטיים", קיבל גם הוא עותק של טיוטת המצע מתנועת האחים לשם מתן חוות דעת, ופרסם את ביקורתו במאמר ביומון המצרי האופוזיציוני "אל-מצרי אל-יום". אל-שובכי כתב: "מצע זה הפתיע אותי ורבים כמותי שקיבלו עותק ממנו... ניתן לראות בו את [המצע] הגרוע ביותר בהיסטוריה של התנועה, אפילו בהשוואה למצעי הבחירות השונים שלה, ובמיוחד זה של בחירות 2005. ברור כי כל אדם מחוץ לתנועה שיקרא את המצע, יגלה מייד כי יותר מיד אחת, או מוטב לומר כי יותר מהשקפה אחת שרטטה אותו, וכי טביעת [היד] של הזרם הדתי או של זרם 'הדעוה' [בתנועה] הייתה על העליונה וכפתה את האופן שבו היא מבינה את ענייני העולם והדת גם יחד..."

 

אל-שובכי מתח ביקורת גם על הרעיון להקים מחדש את חבר גדולי העולמאא: "ההצעה להקים גוף דתי שתפקידו לפקח על החוקים שמחוקקים מועצת העם והנשיא מהווה נסיגה של ממש בשיח של האחים. [הצעה] זו מניחה את היסוד למדינה דתית הסותרת לא רק את מסורות המדינה האזרחית המצרית, כי אם את המורשת האזרחית שהאחים עצמם יצרו במשך רבע מאה. [הצעה זו] סותרת את התפקיד הפעיל שמילאו [האחים] בחיים הפוליטיים, בפרלמנט ובאיגודים המקצועיים. כך הם שבו  פעם נוספת לדבר באופן מפורש על מדינה דתית שחבר גדולי העולמאא לוקח חלק בקביעת חוקיה...

 

ברור כי מצע האחים אינו מצע של מפלגה פוליטית, כי אם מצע של תנועה דתית. הבעיה הקשה שאנו מדברים עליה מזה שנים, בדבר הצורך בהפרדה מוחלטת בין התנועה הדתית למפלגה הפוליטית, אין לה [פתרון] אלא באמצעות עריכת רפורמה [בתנועת] האחים. מאחר שהמשטר הפוליטי לעולם לא יעודד את האחים להתפתח [למפלגה], ואולי אף יעניש אותם על כך, נישאר באותו מצב סטטי של תנועה דתית שלעולם לא תחולל שינוי רב בשיח הפוליטי שלה, משום שהיא זקוקה להבנה הדתית הזו כדי לשמור על אחדותה ולכידותה..."[5]

 

עורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה" וחבר במועצת השורא המצרית, מחמד עלי אבראהים, מתח ביקורת חריפה על סעיפיו השונים של מצע האחים. בטורו היומי כתב: "השיח' מהדי [עאכף] ומצעו הדמיוני לא הביאו דבר [חדש], למעט אותה מהומה שהם רוצים לעורר סביב המצע. [מצע זה] הוא ביטוי לנוסח משובש של מצע המפל"ד, בנוסף לניסוח מחודש של כמה מסעיפי החוקה שהשיח' מהדי עאכף אינו מכיר בהם ורוצה לבטלם לגמרי, ולאחר מכן להכלילם במצעו הדמיוני.

 

עניין נוסף שעאכף רוצה במצעו הוא להביא את קמפ דיוויד למשאל עם, כשהוא מנצל את תחושות הנקמה והכעס ברחוב המצרי כתוצאה מהתנהגותה הטיפשית של ישראל, תמיכתה האינסופית של ארה"ב [בישראל] והתעקשותה של תל אביב לקבור את השלום ולהכשילו. אולם מהדי, מצעו ותנועתו האסורה, אינם מבינים מה המשמעות של נסיגת מצרים מהסכם בינ"ל, ולא מעניין אותם כלל שמצרים תאבד את אמינותה בעולם, או שמצרים תיפול בפח של סנקציות כלכליות או פוליטיות...

 

הדבר החמור ביותר שהאחים רוצים להעביר במצעם הוא שהנשיא יהיה נטול כוח למול גוף דתי מוצע [היינו, חבר גדולי העולמאא]... גוף זה הוא בבחינת בית דין של האינקוויזיציה הרובץ על המצפון ודן את כולם על רחשי נפשותיהם. האם ראיתם דיקטטורה דתית גדולה מזו? זהו משטר הקרוב לאיראן המכירה במדריך עליון כמקור הסמכות הראשי, שהנשיא, יו"ר הפרלמנט ואחרים כפופים לו. מצרים לעולם לא תהיה איראן. הנשיא לעולם לא יהיה כבול ידיים מול מתקפה של זרם דתי זועם, הרוצה לחטוף את המדינה ולהפכה לבת ערובה של רצונותיו..."[6]

 

ביקורת פנימית בתנועת האחים

גם בתנועת האחים המוסלמים התגלעו חילוקי דעות במהלך ניסוח המצע וכן בעקבות הביקורת הציבורית לאחר פרסום הטיוטה. זאת, הן לגבי הסעיפים השנויים במחלוקת והן בשאלה האם כלל להכריז על מפלגה ולפרסם את מצעה.[7]

 

על פי השבועון המצרי "אאח'ר סאעה", טיוטת המצע שהופצה ברבים משקפת בעיקר את נטיותיהם של סגנו הראשון של המדריך הכללי, ד"ר מחמד חביב, ושל המזכיר הכללי של תנועת האחים, ד"ר מחמוד עזת, למורת רוחם של ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים במצרים, עצאם

אל-עריאן, ושל חבר לשכת המדריך הכללי של האחים, ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, שאף פרסם מאמר בגנות המצע באתר האחים המוסלמים, אך זה צונזר דקות לאחר פרסומו.[8] להלן תיאור הויכוח הפנימי שהתרחש בלשכת המדריך הכללי סביב אותם הסעיפים השנויים במחלוקת:

 

"שלטון חכם הדת אינו עומד על הפרק"

הסעיף העוסק בהקמת חבר גדולי העולמאא הוא אחד הסעיפים שעוררו מחלוקת בקרב מנסחי המצע. ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים במצרים, עצאם אל-עריאן, הביע הסתייגות מסעיף זה, ואמר: "[חבר גדולי העולמאא] הוא נקודה שלילית [במצע] המסיטה את תשומת הלב מיתר [סעיפיו]." עוד אמר כי "אין זה תפקיד העולמאא בהלכה הסונית." אל-עריאן קרא לנסח מחדש את הסעיף הזה, והציע למזגו עם הסעיף הנוגע למוסדות הדתיים ולפיתוח אל-אזהר, סעיף שאינו שנוי במחלוקת[9].

 סגנו הראשון של המדריך הכללי של האחים המוסלמים, ד"ר מחמד חביב, אמר מצידו כי בניסוחו של סעיף זה נפלה טעות. חביב הבהיר: "דעתו של גוף זה דעה מייעצת ולא דעה מחייבת." לדברי חביב, בעוד בגרסה שפורסמה נכתב כי על מועצת העם לקבל את דעתה של ועדה זו, הרי שהגרסה הנכונה קובעת כי על מועצת העם לקבל או לדחות את דעת הועדה. כן אמר: "התכוונו שגוף זה יהיה מטעם אל-אזהר או מוסד השייך לו... לא התכוונו כלל שלוועדה זו תהיה כל שליטה או הגמוניה, או אפילו [יכולת] כפייה על גורם כלשהו. אנו סבורים כי מועצת העם היא בעלת הזכות המקורית בחקיקה."[10]

 

בראיון לאתר www.islamonline.net אמר חבר לשכת המדריך הכללי של האחים, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, כי אי ההבנה בסעיף זה נבעה מניסוח לקוי. אבו אל-פתוח הבהיר: "אנו קוראים להשיב ולהפעיל את חבר גדולי העולמאא שהיה קיים בעבר באל-אזהר. יהיה זה גוף נבחר שתפקידו לבחור את שיח' אל-אזהר. בנוסף, יהיה זה גוף מייעץ לבית הדין החוקתי, למועצת העם ולמועצת השורא בחוקים ובעניינים הדורשים חוות דעת הלכתית. זהו גוף מייעץ שאינו מחייב."[11]

 

בראיון לאתר האחים המוסלמים אמר גם המזכיר הכללי של התנועה, ד"ר מחמוד עזת, כי מדובר בגוף מייעץ לרשות המחוקקת ולנשיא המדינה  "שנועד לסייע להם ליישם את החוקה." עזת הוסיף: "עניין 'שלטון חכם הדת' [עיקרון שטבע ח'ומיני] כלל אינו עומד על הפרק במחשבה של האחים או במחשבתם של הסונים כולם."[12]

 

חבר לשכת המדריך הכללי של האחים, ד"ר מחמוד ע'וזלאן, העריך כי ישנה מגמה בקרב מנסחי המצע לבטל את הסעיף בנוגע להקמת חבר גדולי העולמאא, בעקבות הביקורת הרבה שנמתחה עליו. ע'וזלאן הסביר כי הרעיון להקים גוף כזה לא נשען על טקסטים הלכתיים, ולכן קל יותר לוותר עליו או לשנותו.[13]

אין סיכוי לבחירת אישה או קופטי לנשיאות

גם בשאלת זהותו של נשיא המדינה לא הייתה תמימות דעים בקרב חברי התנועה. חבר לשכת המדריך הכללי של האחים המוסלמים, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, התנגד לנוסח המצע בעניין זה, והבהיר כי יש להתיר לקופטים ולנשים להתמודד לנשיאות. בראיון לאתר  www.islamonline.net אמר אבו אל-פתוח: "אין מניעה מנשים לשאת [במשרת] נשיא המדינה, וכך גם מקופטים, אם הדבר נסמך על דעת העם ועל בחירתו. איננו מתנגדים לכך שכל אזרח העומד בתנאים המוגדרים בחוקה יגיש את מועמדותו לנשיאות, שכן [כל] האזרחים הם שווי זכויות וחובות, ואנו מכבדים את בחירת העם. אין מניעה שקופטי או אישה יגישו מועמדות, והעם הוא שיבחר..."

 

אבו אל-פתוח הוסיף: "מדובר בניסוח שגוי. פנינו בשאלה זו לשיח' יוסף אל-קרדאוי, [יו"ר האיחוד העולמי של העולמאא המוסלמים וממנהיגי התנועה בחו"ל], ולד"ר אחמד אל-עסאל, [הדרשן האסלאמי ויועצו של נשיא האוניברסיטה האסלאמית באיסלמאבאד], שאישרו כי מותר לאישה להגיש מועמדות לנשיאות, כל עוד הבחירה נתונה בידי העם..."[14]

 

ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים במצרים, עצאם אל-עריאן, תמך אמנם בעמדה כי משרת הנשיא מיועדת לגבר מוסלמי בלבד, אך גרס כי מוטב שלא להביעה בצורה כה מפורשת: "המחלוקת אינה בשאלה מי יחזיק [במשרת הנשיא], אלא האם יש להציג את הסעיף הזה בצורה כה בהירה או להותירו לנוהג הציבורי שיאשר זאת מבלי לנסח זאת [מפורשות]. שכן, במדינה שחוקתה קובעת שהשריעה האסלאמית היא מקור החקיקה העיקרי, וש-90% מתושביה מוסלמים, אין בנמצא נוצרי שמקווה להיות נשיא. אם זה יקרה, זה יהיה דבר נדיר.

 

בנוגע לאישה, ספק רב אם אישה תגיע למשרה זו בשל התרבות הגברית של החברה. הראייה לכך היא כי לנשים הייתה הזדמנות להגיש מועמדות למועצת העם במשך עשורים רבים, ולמרות זאת הן לא הצליחו להגיע לשיעור משמעותי של מושבים."[15] מקור בתנועת האחים מסר כי אל-עריאן הורחק מהדיונים שעסקו באפשרות תיקון סעיפי הטיוטה העוסקים בזהותו של נשיא המדינה.[16]

 

בעקבות הביקורת הרבה שנמתחה על הסעיפים המדירים נשים וקופטים ממשרת הנשיא, דיווח היומון המצרי האופוזיציוני "אל-מצרי אל-יום" מפי בכיר בהנהגת האחים המוסלמים במצרים שביקש להישאר בעילום שם, כי מסתמנת מגמה בקרב מנסחי הנוסח הסופי של מצע האחים לבטל את האיסור על קופטים ונשים לרוץ לנשיאות.[17] אולם העומד בראש ועדת מנסחי המצע, ד"ר מחמד מורסי, הכחיש את הדיווחים הללו, ואמר כי ישנה תמימות דעים בקרב מנהיגי התנועה לדבוק באיסור על נשים או לא מוסלמים לשאת במשרת הנשיא.[18] בהזדמנות אחרת אמר מורסי: "האם ראינו כי בראש הוותיקן עומד אדם מדת אחרת, האם לישראל נשיא שאיננו יהודי?"[19]

 

המזכיר הכללי של התנועה, ד"ר מחמוד עזת, אמר גם הוא בראיון לאתר האחים המוסלמים, כי למרות הביקורת על סעיף המועמדים הלגיטימיים לנשיאות, החליטה לשכת המדריך הכללי כי לא ניתן ללא מוסלמי או לאישה לשאת במשרת הנשיאות, אך מותר להם למלא כל תפקיד ציבורי אחר.[20] בראיון לערוץ "אל-ג'זירה" אמר סגנו הראשון של המדריך הכללי של האחים, ד"ר מחמד חביב: "הקופטים הם אזרחים רגילים, יש להם את כל הזכויות, הם אינם אזרחים סוג ב'..." אך עם זאת ציין כי זכותם של הקופטים לכהן במשרות מיניסטריאליות וניהוליות גבוהות, למעט משרת הנשיא, השמורה למוסלמים, משום שהנשיא אחראי על יישום השריעה.[21]

 

חבר לשכת המדריך הכללי של האחים, ד"ר מחמוד ע'וזלאן, אמר כי לא ייתכן שיחולו שינויים כלשהם בעמדת האחים בנושא התמודדותם של נשים וקופטים על הנשיאות, משום שמדובר בעיקרון שרעי המעוגן בטקסטים ההלכתיים, ואין כל מקום לאפשר אג'תהאד [הפעלת שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה] בנושא זה.[22] בראיון לביטאון מפלגת האופוזיציה "אל-ופד", הכריע המדריך הכללי של האחים המוסלמים, מחמד מהדי עאכף, משנשאל על סעיפי היחס לנשים ולקופטים: "זוהי בחירתנו, ואם לאנשים יש בחירות הלכתיות אחרות – בבקשה. בחירה זו מבוססת על מחקר הלכתי מעמיק. בחירתנו היא שהמדינה האסלאמית אינה מתירה לקופטי או לאישה לשאת [במשרת] הנשיא..."[23]

 

האם להכיר בישראל ובהסכם השלום עימה?

שאלת ההכרה בישראל ובהסכם השלום עימה יצרה משבר בתנועת האחים. המדריך הכללי של התנועה, מחמד מהדי עאכף, לחץ להוסיף למצע המפלגה סעיף המחייב להביא את הסכם קמפ דיוויד למשאל עם.[24] בראיון לעיתון רוסי אמר עאכף: "האחים אינם מכירים בהסכם קמפ דיוויד מהיום הראשון בו נחתם, ומתנגדים לכל ההסכמים עם הישות הציונית... האחים מודיעים כי יכבדו את כל ההסכמים שנחתמו בעבר, וכי עמדתם כנגד ההסכמים [הבינ"ל] לא תהיה נפרדת מזו של העם. המילה [הסופית] היא זו של העם המצרי שיצביע על קבלת ההסכם או ביטולו."[25]

 

המשבר בתנועת האחים, פרץ בעקבות הדברים שאמר  ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים במצרים, עצאם אל-עריאן, ליומון הלונדוני "אל-חיאת": "אם נגיע לשלטון, יכירו [האחים] בישראל ויכבדו את ההסכמים, אך בהסכם קמפ דיוויד ייעשו שינויים, לפי מה שמתאים לנו. אין פירוש הדבר שנכריז מלחמה, אך נבחן מחדש הסכמים ואמנות כך שיעלו בקנה אחד עם האינטרס המצרי."[26]

 

בתגובה אמר עאכף כי האחים מעולם לא הכירו ולעולם לא יכירו בישראל. עאכף הוסיף: "אין בלקסיקון שלנו דבר הנקרא 'ישראל'. אנו מכירים בכנופיות ציוניות שכבשו אדמה ערבית וגירשו את יושביה. אם הם רוצים לחיות בקרבנו, הדבר צריך להיות במסגרת פלסטין. אם הם רוצים מדינה [משלהם], אין לנו אלא להתנגד."[27]

 

בעקבות הלחץ הרב שהופעל עליו, הכחיש אל-עריאן את עניין ההכרה בישראל. בהודעתו נאמר: "מפלגת האחים תתמודד עם ישראל באופן פוליטי מציאותי המתאים למציאות הקיימת שבה ישראל היא מדינה קיימת, ויש לה קיום בשטח... המפלגה תכבד את כל האמנות וההסכמים הבינ"ל, ובכלל זה [הסכם] קמפ דיוויד. אם יהיה רצון עממי להכניס בו שינוי כלשהו, הדבר ייעשה על פי העקרונות הבינ"ל המאפשרים לכל אחד מהצדדים לשפר את מצבו ולהפיק את מירב התועלת מכל הסכם."

 

כן אמר אל-עריאן: "לא נשנה את הנוסח הנוכחי בגרסה הסופית של מצע מפלגת האחים בנוגע להסכמי קמפ דיוויד. במידה שהמפלגה תגיע לשלטון, היא תכבד את ההסכמים הבינ"ל, וקמפ דיוויד בכללם... משום שאין זה הגיוני שכל מפלגה שמגיעה לשלטון תחזור בה מהסכמים שחתמו ממשלות קודמות." אל-עריאן הדגיש כי יש להבחין בין עמדתה של מפלגת האחים ביחס לישראל, לבין זו של תנועת האחים. "תנועת האחים", אמר, "רואה בישראל מדינה בלתי לגיטימית... קיומה של ישראל בטל, וכל דבר שנבנה על דבר בטל, בטל [אף הוא], ולא ניתן להכיר בו."[28]

 

המזכיר הכללי של האחים המוסלמים במצרים, ד"ר מחמוד עזת, אמר בראיון לאתר האחים המוסלמים כי בעקבות הביקורת על סעיף היחס להסכמים בינ"ל, קבעה לשכת המדריך הכללי כי עמדתה ביחס להסכם קמפ דיוויד תיוותר בעינה. עזת הבהיר: "פלסטין אינה רכושו של עם פלסטין לבדו, אלא היא רכושו של העולם הערבי והאסלאמי כולו, ולכן איש אינו רשאי לוותר ולו על שעל אחד ממנה. באשר ליתר ההסכמים, אנו נכבדם. הסכם קמפ דיוויד, כיתר ההסכמים, כפוף למכניזם של שינוי או ביטול, כפי שמעוגן בחוק הבינ"ל."[29]

 

חבר לשכת המדריך הכללי של האחים, ד"ר מחמוד ע'וזלאן, אמר כי אין סיכוי שתנועתו תכיר בישראל. באשר להסכם קמפ דיוויד, אמר ע'וזלאן כי זהו "הסכם שנחתם בנסיבות מסוימות", וכי מצע מפלגת האחים יורה על עיון מחודש בהסכם זה והבאתו למשאל עם לשם קביעת עתידו.[30]

ויכוח על עיתוי ההכרזה על המפלגה

לבד מחילוקי הדעות על סעיפי המצע, אין בכירי האחים המוסלמים תמימי דעים בשאלה הבסיסית האם לפרסם מצע רשמי, פרסום שמשמעותו הכרזה על הקמת מפלגה.[31] מחד, זקני התנועה בראשות המופתי של התנועה, שיח' מחמד עבדאללה אל-ח'טיב – רצו לדחות את פרסום המצע מאחר שיש בו שינוי של העקרונות שהתווה מייסד התנועה, חסן אל-בנא, שהתנגד להקמתה של מפלגה, וראה במפלגות מחסום בפני השגת רפורמה במצרים. בנוסף, בעקבות השינוי שהוכנס זה מכבר לסעיף החמישי בחוקה, שינוי שנתן בסיס לאיסור הקמתן של מפלגות פוליטיות על בסיס דתי, חששו אנשי מחנה זה להכריז על המצע.

 

מנגד, אנשי המחנה הצעיר הכולל את סגנו הראשון של המדריך הכללי של האחים המוסלמים, ד"ר מחמד חביב, חברי לשכת המדריך הכללי, ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח וד"ר מחמד מורסי, ד"ר גמאל חשמת וד"ר עצאם אל-עריאן, שסמכויותיהם התרחבו מאז מעצרו של סגנו השני של עאכף, ח'ירת אל-שאטר – תמכו בפרסום המצע בטענה כי חלקו הגדול חופף למצע הבחירות של התנועה

מ-2000 ומ-2005, ליוזמת הרפורמה עליה הכריז עאכף במרץ 2004 ולמצע התנועה לבחירות למועצת השורא ב-2007. כמו כן טענו אנשי מחנה זה כי העיתוי מתאים לפרסום המצע, לאור האהדה שמפגין הציבור המצרי כלפי תנועת האחים, על רקע המשפטים הצבאיים הנערכים לפעיליהם בימים אלה.[32]

 

גם אם יוחלט לפרסם את מצע המפלגה, ישנה תמימות דעים בתנועה כי אין לפנות לועדת המפלגות - שאותה תובעת התנועה לבטל - לשם קבלת אישור להקמת מפלגה רשמית. סגנו הראשון של המדריך הכללי של האחים המוסלמים, ד"ר מחמד חביב, הבהיר כי רצונה של התנועה להקים מפלגה רשמית רק כאשר האווירה הפוליטית במצרים תהיה מתאימה לכך. בראיון לעיתון האופוזיציה המצרי

"אל-בדיל", אמר חביב: "הגענו היום למצב של סגירות פוליטית, קיפאון וחוסר תנועה בחיים הפוליטיים והמפלגתיים, והתוצאה היא מצב הפיגור השורר במצרים. העניין אינו הקמת מפלגה, משום שהמפלגות קיימות, אך אינן עושות דבר. איננו רוצים להיות מספר נוסף ברשימת המפלגות הקיימות בזירה [הפוליטית]..."[33] ואולם, חברי סיעת האחים בפרלמנט התעקשו כי יש לפנות לאישור ועדת המפלגות לשם קבלת רישיון חוקי להקמת מפלגה.[34] חילוקי דעות אלה בקרב האחים גרמו לעיכוב בפרסום המצע הרשמי.[35]

 

ביקורת מצד האחים המוסלמים בחו"ל

בסוף אוקטובר 2007 נערך סימפוזיון בלונדון בחסות העמותה האסלאמית "אבראר" ובהשתתפות נציגי תנועות האחים המוסלמים ממדינות ערב שונות, לדיון בטיוטת המצע של מפלגת האחים המצרית. מטעם תנועת האחים המצרית נכח בסימפוזיון ראש סיעת האחים המוסלמים בפרלמנט, ד"ר מחמד סעד אל-כתאתני, שהציג את טיוטת המצע. במסגרת זו נמתחה ביקורת חריפה על המצע בכללותו ועל אותם סעיפים שנויים במחלוקת בפרט, כגון הסעיף הנוגע להקמת חבר גדולי העולמאא והסעיפים הנוגעים לזהותו של נשיא המדינה.[36]

 

ביקורת על סעיפי המצע לפיהם הנשיא צריך להיות גבר מוסלמי, נמתחה מפי מנהיג התנועה האסלאמית התוניסאית "אל-נהצ'ה" ("התחייה"), השיח' ראשד אל-ע'נושי, הגולה בלונדון. אל-ע'נושי קרא "לגאול את טיוטת המצע מנקודה שאינה מחויבת [מבחינה דתית] והיא [חובת היותו של] נשיא המדינה מוסלמי." לדבריו, ראשות המדינה איננה שלטון עליון [שלטון הח'ליף במדינה האסלאמית שאינו מיועד לנשים. זאת בניגוד לעמדת האחים הסבורים כי שלטון הנשיא במדינת הלאום מחליף את המושג 'שלטון עליון', ולכן אסור על נשים[37]]. אל-ע'נושי הסביר כי אין טקסט שרעי האוסר על נשים משרה כלשהי.

 

המדריך הכללי של האחים המוסלמים בסוריה, עלי צדר אל-דין אל-ביאנוני, הגולה בלונדון ונכח בסימפוזיון, תמך אף הוא בזכותן של נשים לעמוד בראשות הממשלה או המדינה, משום ש"אין זה שלטון עליון." אל-ביאנוני הציע "להעלים עין מנקודה זו, לשתוק לגביה במצע, או לוותר על הסעיף הזה כדי להרחיק כל חשד בדבר אפליה בין האזרחים..."

 

כמו כן נשמעה ביקורת על רעיון חבר גדולי העולמאא מפי נציג המפלגה האסלאמית האלג'יראית, "התנועה למען חברה של שלום", [movement for society of peace], עבד אל-מג'יד מנאצרה, אשר אמר כי טיוטת המצע מעורפלת בכל הנוגע לאופי המדינה ולאופי משטרה הפוליטי, וכי לא מובעת בה כל התנגדות לשימוש באלימות כאמצעי להגיע לשלטון או להישאר בשלטון. לדבריו, יש בכך כדי לעורר חששות בקרב האחר ולהעניק אפוטרופסות לאנשי הדת על הפרלמנט. מנאצרה הציע שהרשויות הקיימות כבר במצרים הן שישאו בתפקיד שייעדו האחים לחבר גדולי העולמאא, שכן החוקה המצרית מגדירה את השריעה כמקור החקיקה העיקרי. הוא הוסיף כי רעיון הקמתו של חבר גדולי העולמאא מנוגד לטבעה של המדינה האזרחית. כן אמר: "כל אימת שאתם מציעים דבר חדש, אתם מפחידים את האחר." [38]

 

ד. מנהיג האחים: ייתכנו תיקונים לפני ניסוח סופי

המדריך הכללי של האחים המוסלמים במצרים, מחמד מהדי עאכף, אמר בתגובה לביקורת הרבה שנמתחה על טיוטת המצע: "האחים הציגו את המצע משום שרצו לשמוע חוות דעת שונות, [ואכן] שמענו דעות רבות. נערוך שני סבבים של דיונים כדי לדון בנקודות השנויות במחלוקת. נציג את השקפתנו ונשמע את ההשקפות האחרות, ואחר כך נציג את המצע בנוסחו הסופי." עאכף אמר כי כל האופציות פתוחות בפני האחים, וכי ייתכן שהנקודות השנויות במחלוקת יתוקנו.[39]

 

במאמר באתר האחים המוסלמים, הבהיר יועץ התקשורת של המדריך הכללי של תנועת האחים, ד"ר גמאל נצאר, את עמדת התנועה ביחס לביקורת שנמתחה על טיוטת המצע: "האחים המוסלמים מעריכים את דעת האחר ואינם מונעים אותה. הם מקשיבים לה כל עוד היא במסגרת של ביקורת בונה... התעקשותם של האחים לשמוע דעות מגוונות ביחס למצע מוכיחה שהם אינם פועלים לבד בזירה הפוליטית, אלא הם שותפים לכל בני המולדת הנכבדים בתהליך הרפורמה והשינוי, גם אם אלו דעות ואידיאולוגיות שונות [משלהם], שכן המטרה היא אחת...

 

אני חושב כי מה שפורסם במצע אינו אלא קריאה ראשונית, וייתכן שלאחריה ייקחו את הדעות השונות [בחשבון] ויפיקו מהן תועלת, כל עוד הן עולות בקנה אחד עם טובת הכלל ואינן חורגות מהבנתם של האחים את אופי עשייתם הפוליטית. לאחים המוסלמים בחירתם ההלכתית בסוגיות החיים שמייחדות אותם מזולתם. הם אינם מחייבים איש לדבוק בהן, אך הם מצפים מאחרים לכבד את בחירתם...

 

חלק מהעיתונים וכתבי העת התייחסו למצע באיבה רבה ומתחו ביקורת הרסנית שאינה מתעלה לרמה של ביקורת מדעית, אלא מטרתה לתקוף את הרעיון האסלאמי ואת התכנית האסלאמית בכל דרך אפשרית. לשם כך השתמשו לעיתים בהשמצות, ועשו קישור שגוי בין האחים לדגמים אסלאמיים אחרים, סונים או שיעים..."[40]

  


[1] אל-אהראם (מצרים), 14.1.2007

[2] טיוטה של מצע מפלגת האחים פורסמה לראשונה ביומון המצרי "אל-מצרי אל-יום" בארבעה חלקים בין התאריכים  10-14.8.2007, אולם בכירים בתנועת האחים עמדו על כך כי הגרסה שפורסמה אינה הגרסה הסופית. גרסה אחרת של המצע פורסמה באתר  www.islamonline.net  בתאריך 25.8.2007.

[3] אאח'ר סאעה (מצרים), 29.8.2007

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 26.9.2007

[5] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 20.9.2007

[6] אל-גומהוריה (מצרים), 15.9.2007

[7] אל-מצריון (מצרים), 20.9.2007

[8] אאח'ר סאעה (מצרים), 3.10.2007

[9] אל-חיאת (לונדון), 13.10.2007

[10] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 16.10.2007

[13] אל-מצריון (מצרים), 7.11.2007

[15] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 11.10.2007

[16] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 7.11.2007

[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.10.2007

[18] אל-מצריון (מצרים), 24.10.2007

[19] אל-חיאת (לונדון), 24.9.2007

[22] אל-מצריון (מצרים), 7.11.2007

[23] אל-ופד (מצרים), 2.11.2007

[24] אל-מצריון (מצרים), 20.8.2007

[26] אל-חיאת (לונדון), 13.10.2007

[27] אל-חיאת (לונדון), 18.10.2007

[28]  www.islamonline.net ,16.10.2007

[30] אל-מצריון (מצרים), 7.11.2007

[31] אל-מצריון (מצרים), 6.8.2007

[32] אל-אהראם אל-ערבי (מצרים), 28.7.2007

[33] אל-בדיל (מצרים), 22.8.2007

[34] אל-מצריון (מצרים), 20.8.2007; השבועון המצרי הממסדי "אל-מצור" דיווח כי במקרה שהתנועה תפנה לועדת המפלגות לקבלת רישיון, יהיה שמה מפלגת "אל-אמל" [התקוה]. אל-מצור (מצרים), 21.9.2007

[35] ייתכן כי העיכוב בפרסום המצע נבע גם ממעצרם של חלק מהמעורבים בניסוחו, כמו מחמוד ע'וזלאן, שעמד בראש הועדה לניסוח המצע, ועצאם אל-עריאן, ראש הלשכה המדינית של האחים המוסלמים במצרים. סגנו הראשון של המדריך הכללי של האחים המוסלמים, ד"ר מחמד חביב, אמר בראיון לאתר www.islamonline.net ב-18.8.2007, כי תנועתו נחושה להכריז על המצע "גם אם כל חברי התנועה ייעצרו." השבועון המצרי הממסדי "אל-מצור" העריך ב-17.8.2007 כי מצע המפלגה הרשמי עמד להיות מוכרז בטקס האפטאר [סעודת סיום הצום] השנתי שחוגגת תנועת האחים באופן מסורתי בעשרה בחודש רמדאן. אולם באופן חסר תקדים, מגנוני הביטחון לא נתנו השנה את האישור הנדרש לשם קיום הטקס במלון אינטרקונטיננטל סיטי סטארס שבקהיר. www.ikhwanonline.com , 16.9.07.

[39] אל-חיאת (לונדון), 18.10.2007