המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלת טור ביומון הרש"פ: שמחתי כשבתי אמרה שהיא רוצה לבצע פיגוע התאבדות
9/10/2015


בעלת טור ביומון הרש"פ: בתי שימחה אותי כשאמרה: "אני רוצה לעשות פעולה של מסירת נפש כדי לרצוח כמה חיילים ישראלים"

 

ב-8 באוקטובר 2015 פרסם יומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, (ר' תמונה) מאמר של הסופרת הפלסטינית המתגוררת בעזה ומוכרת בשם העט סמא חסן, שבו הביעה שמחתה על כך שבתה בת ה-15 "עוקבת בשקיקה אחר החדשות אודות ההתקוממות הציבורית" בגדה המערבית ובירושלים, קרי, אירועי הדקירה המתרחשים בימים האחרונים, ומביעה הערצה למבצעיהם.

 

הסופרת תיארה במאמרה את השמחה העצומה שחשה כאשר בתה הביעה בפניה את משאלתה "לבצע פעולה של מסירת הנפש כדי לרצוח חיילים ישראלים."

 

 

להלן תרגום המאמר[1]:

 

"הטריד אותי מאוד לקרוא ולשמוע את כל אלה שקראו בהתלהבות ובעידוד לאנשינו בגדמ"ע ובמזרח ירושלים את הקריאה 'הלב הפועם של הגדמ"ע'.[2] שכן, כולנו יחד לב פועם אחד שהוא לב פלסטין, המולדת האם, הבעיה הראשונה שלנו וכאבנו היחיד במינו.

 

שמחתי מאוד כאשר ראיתי את דמעותיה של בתי הקטנה זולגות בעודה מחזיקה את הטלפון הנייד החדש שלה וצופה בעזרת הטכנולוגיה החדישה ביותר שלו בסרטון וידיאו שסיפר על אחד השהידים של אירועי אל-אקצא [האחרונים]. המצלמה סרקה את ביתו ואת חפציו האישיים. הדמעות החונקות המשיכו לזלוג מעיני בתי הקטנה כשלפתע זינקה מכורסתה כמי שעקצו עקרב כשהיא צורחת לעברי: 'אימא, אני רוצה למסור את נפשי, אני רוצה לעשות פעולה של מסירת נפש כדי לרצוח כמה חיילים ישראלים'.  

 

יותר מן הפחד מפני ההתבטאות של בתי חשתי שמחה ואפילו שמחה רבה משום שראיתי [בעיני רוחי] את עצמי בימי אינתיפאדת האבנים [האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987]. הייתי בת שבע עשרה, כלומר מבוגרת מבתי בשנתיים, אך הייתה בי אותה רוח קרב נלהבת וצעירה שקורצה מהאהבה לפלסטין. היינו יוצאים מבית הספר התיכון כדי להריע לפלסטין ולהשמיע את הסיסמה האחת והיחידה: ברוח ובדם נפדה אותך פלסטין.

 

לא הנפנו דגלים וגם לא נשאנו שלטים עם סיסמאות כתובות משום שהחיילים רדפו אותנו, החרימו כל דגל או שלט כתוב שנשאנו, כלאו אותנו והטילו על משפחותינו קנסות כבדים ורובנו היינו תלמידות ממשפחות מהמעמד הבינוני שבהן אבי המשפחה לא היה מסוגל לשלם את הקנסות השרירותיים. למרות זאת, קולנו היה מהדהד, הבעיה הפלסטינית הייתה בעלת תוקף חזק והזעם שלנו פילח את האוויר והגיע לשמים משום שקראנו פלסטין, כל פלסטין. 

 

בתי הקטנה שימחה אותי. אמרתי לה בעודי מחבקת אותה: הידד לימים שחלפו! היא זו שהייתה נוזפת בי בהלצה על כך שאני מיושנת. אף שאני אכן כזו מבחינתה, הרי שמשהו אדיר ועצום מחבר ביני לבין בתי - שתינו [מוכנות] למסור את נפשנו למען פלסטין.

 

בתי קישטה את הנייד שלה בכל התמונות שמצאה של שהידי החירות שנהרגו בימים האחרונים. היא שמחה מאוד לבשר לי כי אחד האבות בעזה קרא לבנו על שמו של מוהנד אל-חלבי לאות ברכה והנצחה לשהיד של פעולת ירושלים [הפיגוע ברחוב הגיא בעיר העתיקה ב-3.10.15 בו נרצח שני יהודים]. כך נהגו [אנשי] עזה וכך ימשיכו לנהוג, שכן לנו [לאנשי עזה] יש אותו רגש כמו של כל אחינו ברחבי פלסטין ודרישתנו אחת היא - הרחק מכל ההתנצחויות הפוליטיות ומכל אלה המנסים לפצל את המולדת למדינות קטנות.

 

שימחת אותי מאוד, בתי הקטנה, כאשר הפסקת לצפות בסדרות הקוריאניות כדי לעקוב בשקיקה אחר החדשות אודות ההתקוממות הציבורית בחציה האחר של המולדת [קרי בגדמ"ע]. שימחת אותי מאוד כאשר חשת שאת גרה בירושלים, בשכם וברמאללה. שימחת אותי כששאלת אותי על אודות כל אחת מהערים האלה. כאשר סיפרתי לך על שכם במיוחד, אשר למדתי באחת האוניברסיטאות שלה, חשתי שאני מספרת לך על עזה ועל תושביה, רחובותיה ומחנות הפליטים שבה."

 

 




[1] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 8.10.2015

[2] זהו שמו של שיר פופולארי של הזמר הלבנוני אחמד קעבור הקורא להתקוממות נגד הכיבוש הישראלי. קעבור מוכר בזכות שיריו על פלסטין וההתנגדות, ובמיוחד שירו "אונאדיכום" [אני קורא לכם].