המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איש פת"ח קורא לפתרון של "שתי מדינות במרחב אחד" עם גבול וירטואלי ביניהן
7/8/2015

איש פת"ח קורא לפתרון של "שתי מדינות במרחב אחד" עם גבול וירטואלי ביניהן

 

עוני אל-משני, איש פת"ח מבית לחם, פרסם בסוכנות הידיעות הפלסטינית העצמאית "מען" ב-13.7.15 מאמר תחת הכותרת "שתי מדינות במרחב אחד – מדוע? ואיך?", בו הוא הציג את תפיסתו לגבי פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, המבוסס על העקרונות הבאים: הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות ה-4 ביוני 1967 ללא כל תיקוני גבול; הגבול בין שתי המדינות יהיה פתוח ויאפשר לבני שני העמים לנוע, לגור ולעבוד בכל אחת משתיהן; ההתנחלויות יוכפפו לשלטון הפלסטיני; אזרחי ישראל המתגוררים בפלסטין ואזרחי פלסטין המתגוררים בישראל ייהנו מזכויות אזרחיות מלאות של המדינה בה הם גרים, אך יממשו את זכויותיהם הפוליטיות במדינת האזרחות שלהם;

 

בנושא ירושלים מציע אל-משני לאחד את ירושלים המזרחית ואת ירושלים המערבית תחת מועצה עירונית משותפת שיהיה בה ייצוג שווה לפלסטינים ולישראלים. לעיר המאוחדת יהיו מערכת שלטונית ומנגנון  ביטחוני משלה והיא תשמש כבירתן של שתי המדינות;

 

אל-משני מציע "פתרון יצירתי" לנושא הפליטים לפיו לפליטים הפלסטינים בפזורה תהיה זכות לשאת אזרחות פלסטינית ולשוב למדינת פלסטין, זכויותיהם יושבו להם בהתאם לחוק הבינ"ל, רכושם יוחזר להם והם יפוצו. ככל אזרח פלסטיני אחר, יוכלו גם הפליטים השבים לגור בישראל אם יחפצו בכך.

 

לדברי אל-משני, פתרון זה מייצג חזון בו אף אחד משני הצדדים אינו בא על סיפוקו המלא, אך שני הצדדים מתחלקים ברווח במקום בהפסד; כלולים בו כל עקרונות פתרון שתי המדינות לרבות זכות השיבה; והוא מותיר את הדלת פתוחה בפני הקמת מדינה דו-לאומית בעתיד, אם שני העמים יחפצו בכך. אל-משני שלל בדבריו את פתרון שתי המדינות, בהיותו מבוסס על מאזן הכוחות הקיים כיום לטובת ישראל ומקפח מלכתחילה את הפלסטינים. הוא שלל גם את פתרון המדינה הדו-לאומית כבלתי ישים בשלב זה.

 

יצוין כי הכותב פעיל בקבוצה ישראלית-פלסטינית הדוגלת בפתרון של: "שתי מדינות מולדת אחת."  


עוני  אל-משני



 להלן תרגום עיקרי המאמר:[1]

 

פתרון שתי המדינות קיבל תעודת פטירה מנתניהו; פתרון המדינה האחת בלתי ניתן להשגה

"השיח המדיני בשנתיים האחרונות נע סביב הפתרונות המועדפים האפשריים לסכסוך הפלסטיני-ישראלי. הזרם המרכזי גרס כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון האפשרי והעדיף לסכסוך זה, ואילו מיעוט המתאפיין בפסימיות או בראייה לטווח ארוך, או בשניהם, גרס שפתרון שתי המדינות הוא המרשם הגרוע ביותר לטיפול בסכסוך זה ושהפתרון האידיאלי הוא מדינה דמוקרטית אחת [קרי מדינה דו-לאומית]. ייתכן שכעת השתנה שיח זה לחלוטין, שכן נתניהו רשם תעודת פטירה לפתרון שתי המדינות, כאשר ניצח בבחירות בישראל, והשיח החל לקבל כיוון חדש ולהתבסס על שני נושאים: תוכן המדינה וצורתה בהקשר של פתרון המדינה האחת, והאפשרות והכלים למימוש פתרון זה.

 

גם אם שיח זה התנהל בלחש ורק בחוגים מסוימים, הרי הוא מניח בסיס לַשלב שפתרון זה יהיה היעד שלו. איש אינו מטיל ספק בכך שהנושא מסובך, ולכן יש חשש מפני... [אותם] מכשולים שמנעו את פתרון שתי המדינות... ומהעדר כלים מעשיים ליישומו של פתרון זה...

 

פתרון המדינה האחת אינו אלטרנטיבה זמינה ובהישג יד, והדרך להגיע אליו הרבה יותר מסובכת וממושכת מזו של פתרון שתי המדינות, עד כי הרוב משוכנעים שהוא נועד לכישלון. בנוסף, קיים סיכוי ששני הצדדים בסכסוך לא יצליחו להגיע להבנה משותפת לגביו, שכן בנושא המדינה האחת יש תפיסות שונות ואף מנוגדות לחלוטין ויש גישות אוטופיות ביותר. יתרה מזו, אימוץ רעיון המדינה האחת בידי חלק מהאנשים נועד במהותו להשיג ניצחון שהמלחמות לא הצליחו להשיג. לפיכך, הסכמה לכאורה לגבי תפיסת המדינה האחת עלולה להסתיר מאחוריה לעתים חילוקי דעות שיובילו למלחמת חורמה, שכן הגזענות הציונית תמשיך להוות חומה שתעמוד בפני הניסיונות להגיע לפתרון זה, ועד ששני צדדי הסכסוך יגיעו להבנות משותפות ולחזון משותף לגביו... יחלוף עוד זמן רב. משמעות הדבר היא [שצפויים עדיין] קורבנות, סבל, מלחמות ואולי בערה  כוללת של האזור, שמסתמנת כמשהו חמור יותר מאשר מלחמה קונבנציונלית.

 

אשר על כן, אנו עומדים בפני מצב בו פתרון שתי המדינות נכשל, פתרון המדינה האחת בנסיבות אלו קרוב יותר לחלום מאשר למציאות ואילו המשך הסכסוך [יהיה בבחינת] הרפתקה מסוכנת לאזור כולו.

 

שתי מדינות ריבוניות ללא חלוקה של פלסטין ההיסטורית

נוכח המבוי הסתום הזה, רק תחכום מדיני מסוגל למצוא פתרון יצירתי שירחיק את האזור ואת עמיו מאסונותיו של המשך הסכסוך, יניח יסוד לחיזוק האמון [ההדדי] ויותיר את הדלת פתוחה בפני התפתחות חיובית יותר בחיי שני העמים. האם פתרון כזה הוא אפשרי? התשובה היא כן, וזאת מסיבות הבאות: לא קיים סכסוך נצחי אינסופי; ישנם שוליים רחבים בין אופציית פתרון שתי המדינות לבין אופציית פתרון המדינה האחת שבהם ניתן לפעול; שני צדדי הסכסוך השתכנעו ללא ספק שהפתרונות הצבאיים נכשלו; והסיבה החשובה יותר לדעתי היא שאפשרות סילוק האחר מן האזור אינה קיימת עוד, לא במישור המעשי ולא במישור המוסרי...

 

אם פתרון שתי המדינות טומן בחובו את זרעי כישלונו, הרי שפתרון המדינה האחת [קרי מדינה דו-לאומית] הוא [בבחינת] חלום יפה עבור רוב הפלסטינים... וכיוון שהמשך הסכסוך עד אין קץ הוא מאמץ חסר תכלית, הרי שפתרון אחר, שונה ויוצא מגדר הרגיל הוא הכרחי. לפני שנכנס לפרטיו, הבה נעמוד על העקרונות שחייבים להתבסס עליהם, שהם לדעתי חשובים יותר מפרטי הפתרון עצמו:

 

א.      שינוי הפילוסופיה שעליה אמור הפתרון להתבסס הוא חשוב ביותר. פתרון שתי המדינות מבוסס על פילוסופיית מאזן הכוחות, בהנחה שכאשר משתיתים את הצדק על מאזן הכוחות [בין שני הצדדים] מאזן הכוחות הוא זה שקובע את האופק של הפתרון, את גבולותיו ואת תנאיו. [לכן] פתרון שתי המדינות לוקה בחוסר צדק ולו [צדק] יחסי, הוא איננו יציב ואינו מתאפיין בקביעות משום שמאזן כוחות משתנה וכל שינוי בו עלול לגרום לצד המקופח בו להתמרד נגדו ולבטלו. זהו היגיון פוליטי וכך מתפתחת ההיסטוריה: מאזן הכוחות משתנה וההסתכלות עליו משתנה אף היא.

 

ב.      פתרון שתי המדינות מבוסס על חלוקה הדדית של ההפסד, עם כל המרירות הכרוכה בכך. חלוקת הארץ גורמת לכל צד להרגיש הפסד. השארת אופק לשני צדדי הסכסוך להתייחס לכל הארץ כאל מולדת [אחת] היא בבחינת שותפות ברווח. זהו עניין גדול, שני הצדדים יחושו שהשלום הוסיף להם ולא לקח מהם. הדבר יתאפשר באמצעות סוג של יצירתיות ומבט עמוק יותר למהות הסכסוך. השבת ההיסטוריה לאחור לא תשרת את הפתרון אבל התחשבות בגרסאות ההיסטוריות של שני הצדדים תסייע לריצוי שניהם. מאחורי כל אבן, כל נחל וכל בניין בארץ הקודש יש שני נראטיבים, לעולם לא נוכל לתחקר את ההיסטוריה בחיפוש אחר הנראטיב האמיתי, אולם במקרה של חילוקי דעות נשאיר לכל צד אפשרות לדבוק בנראטיב ההיסטורי שלו.

ג.       יציבות מושגת כאשר לשני צדדי הסכסוך יש אינטרס לשמור על הביטחון. הדיבורים על 'ביטחון ישראל' במנותק מביטחון העם הפלסטיני וחירותו, הם אשליה שהופרכה במהלך עשרות שנים של ניסיונות ישראליים להשיג יציבות באמצעות העליונות האיכותית והכמותית הצבאית שלהם, אך ללא הועיל. הערובה לביטחונה של ישראל היא מימוש צדק יחסי לעם הפלסטיני שיביא עמו אינטרס פלסטיני [לשמר את] הביטחון הזה, שכן אז יהיה לפלסטינים מה להפסיד בהעדר ביטחון. בעוד שבצל הכיבוש והדיכוי הדבר שמשמח יותר מכל את הפלסטינים הוא העדר ביטחון ויציבות אצל הכיבוש.

 

ד.       שלום הוא חילופי אינטרסים, בשום שלום אין צד אחד מקבל מבלי לתת ושום שלום אינו מבוסס על וויתורים של צד אחד בלבד; כמו שהפלסטיני אמור להרגיש שהוא מימש את עצמו כך גם הישראלי אמור להרגיש; אין חירות לצד אחד ולא לאחר, אין זכות לצד אחד ולא לאחר, ואין עתיד וביטחון קיומי לצד אחד ולא לאחר; שלום המבוסס על כפיית תנאים על צד אחד ומתן יד חופשית לצד האחר הוא מכירת אשליות, הוא שקר עצום והוא קרוב יותר לכפיית תנאי כניעה על צד אחד והכתרת הצד האחר כמנצח.

 

ארבעת העקרונות דלעיל אינם תנאים ולא עקרונות של שלום, אלא הם מושגים כלליים שאם יילקחו בחשבון יניחו יסוד לשלום אמיתי, לשלום בעל אופק פתוח, שלום שאינו מתעלם ממשבר האמון [בין הצדדים] וחותר לעגן יסודות של אמון אמיתי. המודל המסוכן ביותר של שלום הוא זה שתכנית השלום שלו תתבסס על עקרון הנחת יסוד שהמלחמה הבאה צפויה לבוא, כמו במקרה של פתרון שתי המדינות, הכולל: גבולות תחת שליטה ישראלית, [תחנות] התראה מוקדמת, מעברים בפיקוחה של ישראל, פירוז מנשק, גבעות אסטרטגיות בשליטה ישראלית, ועוד אלף תנאים מתנאים שונים שכולם מתאימים להכנה למלחמה ולא לבניית שלום ואמון, לשלום המקבע את העליונות [הישראלית], כופה תנאים עושקים [על הפלסטינים] ומתעלם מהאינטרסים של אחד הצדדים בסכסוך ובסופו של דבר אינו אלא הודנה זמנית... שסופה להסתיים באסונות כבדים, במלחמות, בהרס ובקורבנות. זאת לא נבואה אלא מסקנות הגיוניות. זה רק עניין של זמן והתוצאה היא ודאית ובלתי ניתנת לשינוי.

 

השאלה החשובה היא: איזה שלום עשוי להתגבר על חטאי פתרון שתי המדינות ועל חלומות המדינה האחת וייקח בחשבון את כל העקרונות הנ"ל? כיצד הוא יגובש? איזו משוואת קסם תביא שלום שכזה? כיצד יהיו שני הצדדים מרוצים, והאם יש משהו שירצה את שני הצדדים?

 

התשובה לשאלות אלה טמונה אך ורק בעקרונות עליהם יבוסס הפתרון הזה, והן: הקמת שתי מדינות עצמאיות וריבוניות לחלוטין בגבולות ה-4 ביוני 1967, ללא שום תיקון גבול; הגבול בין שתי המדינות יהיה פתוח; שני העמים ייהנו מחופש מגורים תנועה ותעסוקה בכל הארץ -  קרי בפלסטין ההיסטורית; [ערביי] 48 הם אזרחי ישראל הנהנים מכל זכויות האזרחות הישראלית, הפוליטיות והאזרחיות, וכל החוקים הגזעניים נגדם יבוטלו; זכותם של הפליטים הפלסטינים בפזורה לשאת אזרחות פלסטינית כאזרחים ולשוב אל מדינת פלסטין ולכן [גם] הם ייהנו מהזכות להתגורר לשהות ולנוע בכל רחבי ארץ פלסטין ההיסטורית; אזרחי ישראל המתגוררים בפלסטין ואזרחי פלסטין המתגוררים בישראל יהיו כפופים לחוק המדינה בה הם גרים וייהנו מהזכויות האזרחיות שבה, אך יממשו את זכויותיהם הפוליטיות [רק] במדינת האזרחות שלהם; ירושלים המזרחית והמערבית יהיו עיר מאוחדת תחת מועצה עירונית משותפת שהפלסטינים והישראלים בה יהיו שווים במספרם ובתפקידיהם. [מועצה זו] תהיה כפופה למערכת [שלטונית] ולמנגנון ביטחוני המיוחדים לאזור זה, קרי ירושלים המאוחדת תהיה בירת שתי המדינות. יוקמו מוסדות משותפים... לנושאים משותפים כמו בית משפט עליון לזכויות האדם, וועדות פיתוח כלכליות, וועדות סביבה, וועדות ביטחון "... "רכושם של הפליטים הפלסטינים יוחזר להם והם יפוצו באופן שלא ייצור עוולות נוספות"...

 

 

הפליטים ישובו וזכויותיהם יוחזרו להם, המתנחלים יוכפפו לחוק הפלסטיני

מבט חטוף על הרעיונות הללו מלמד שהם עונים על כל הדרישות של מי שמאמין בפתרון שתי המדינות, בהתחשב בכך ששתי המדינות קיימות עם עצמאות וריבונות מלאות ובגבולות 1967. עם זאת, השמירה על חופש המעבר, התנועה והמגורים - כלומר הגבול הפתוח בין שתי המדינות - מותירה את הדלת פתוחה לרווחה בפני מדינה אחת [דו-לאומית] בעתיד, לאחר שהאמון והקשר [בין מרכיביה] כבר הבשילו בה.

 

עקרונות אלו מבטיחים פתרון יצירתי לנושא הפליטים הפלסטינים. פתרון שמחזיר אותם ומחזיר להם את זכויותיהם ומנגד מסיר את החשש הדמוגרפי הישראלי. כמו כן, הוא פותר את נושא המתנחלים בכך שהוא מכפיף אותם לחוק הפלסטיני... עקרונות אלו אינם מממשים צדק מלא אלא צדק יחסי שאינו נשען על מאזן הכוחות אך אינו מתעלם ממנו, אינו מקיים גבולות סגורים אך מתווה גבול וירטואלי, אינו מקים מדינה אחת אך פותח את האופק עבורה.

 

 

אלו הם יסודות הפתרון ועקרונותיו הכלליים והם מייצגים ללא ספק חזון חדש, שבו שני הצדדים בסכסוך מתחלקים ברווח במקום להתחלק בהפסד; חזון שאינו מותיר נושאים נפיצים שיש בהם כדי לאיים על יציבות האזור ולמוטט את השלום ואת ההסכמים; חזון שהופך את [מושג] המולדת לרחב יותר ממושג האזרחות; חזון שמקים שתי מדינות במולדת אחת ושומר על הייחודיות מבלי לחסל את המשותף [ביניהן]; חזון הפתוח בפני כל האופציות העתידיות המבשרות עתיד מבטיח; חזון שאינו נכנע למציאות אך מתבסס עליה כדי להשיג אופק עתידי טוב יותר. דרושים [עדיין] פרטים רבים... אולם כל עוד העקרונות ברורים הדבר יקל על השגת הפרטים הללו ובכך נשלים תקופה קשה שבה היינו שבויים בידי תפיסות שבלוניות קלאסיות שלא הצליחו להבקיע את החומה הבצורה.

 

אנו עומדים בפני תפיסה יצירתית להבקעת סכסוך מריר וממושך. תפיסת שלום זו מבססת חזון חדש המפריד בין הלאום לבין האזרחות... ומבטיח זכות הגדרה [עצמית] לשני העמים עם ריבונות מלאה. איני טוען שמצאתי פתרון קסם, נקודת המוצא שלי הייתה המציאות... פתרון זה אינו מהווה היענות אוטומטית למציאות אלא הוא מפרק את המציאות ומרכיב אותה מחדש באופן שמבטיח את שותפות שני העמים בַּרווח במקום בַּהפסד. מדובר בהרבה יותר מהסדר, שכן הוא מעגן עקרונות שלום יציבים, איתנים וקבועים. זהו הפתרון הכרוך במינימום הפסד, מקסימום שותפות ומקסימום [שמירה על ה]ייחודיות; פתרון שאינו מממש בדיוק את כל מה שדרוש לשני העמים אולם הוא מממש את המטרה העיקרית של כל אחד מהם באופן שאינו סותר את רצונות העם האחר. בסופו של דבר פתרון זה משקף את רצונו של כל מי שתומך בפתרון שתי המדינות המסורתי, שכן הוא כולל את כל עקרונות שתי המדינות וכן את מימוש זכות השיבה, והוא מהווה צעד גדול לקראת המדינה האחת, למקרה ששני העמים ירצו להגיע אליה, משום שהוא מחזק את המשותף [לשני העמים] באופן שמכשיר את הדרך לכיוון זה."        

תגיות