המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סוריה והאופוזיציה הלבנונית נגד נשיא לבנון, מישל סולימאן
22/2/2009

 

הפעילות של סוריה והאופוזיציה הלבנונית נגד נשיא לבנון, מישל סולימאן

 

הקדמה

בחודשים  האחרונים החלו סוריה והאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה לערער על מעמדו של הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, שנבחר ב-25 במאי 2008, כחלק מהסכם דוחה שנחתם ב- 21.5.2008 והכריע את העימות הפוליטי והצבאי בלבנון לטובת האופוזיציה.

 

1. בתחילת חודש דצמבר 2008 סוריה אירחה את הבכיר באופוזיציה הלבנונית, מישל עון, לביקור ממלכתי שאפילו הנשיא הלבנוני עצמו לא זכה לו כשביקר בסוריה, באוגוסט 2008. במהלך ביקורו בסוריה זכה עון לקבלת פנים חמה, נפגש עם בכירים  סורים רמי דרג, השתתף בטקסים דתיים שאורגנו לכבודו וזכה לתרועות מצד המוני העם הסורי. ביקור זה עורר בלבנון ואף מחוצה לה חששות שמא יש כאן ניסיון מצידה של סוריה לחזק את מישל עון על חשבון הנשיא מישל סולימאן, הן כמנהיג נוצרי ובן כבעל בריתה בלבנון.

 

2. במהלך המלחמה בעזה ונוכח הפילוג המחריף בעולם הערבי נאלץ סולימאן להחליט האם להשתתף ב"פסגת החירום הערבית" שארגנו סוריה וקטר בדוחה ומצרים וסעודיה התנגדו לה בתוקף. זאת, תוך שהוא מבין כי כל החלטה מצידו תתפרש כתמיכה בציר של איראן-סוריה-קטר-חמאס-חזבאללה, או בציר המדינות המתונות. בעקבות לחצים רבים שהופעלו עליו מצד אופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה, נכנע סולימאן לרצונה של האופוזיציה ונאלץ לנסוע לדוחה ולהשתתף בכינוס של המדינות הקיצוניות.

 

3. בשבועות האחרונים תקפה האופוזיציה הלבנונית את רצונו של סולימאן בסיעה שתייצגו בפרלמנט הבא. גם הפעם נאלץ הנשיא הלבנוני להיכנע לרצונה של האופוזיציה והודיע כי אינו תומך באף מועמד בבחירות ולא יהיו לו מועמדים שייצגו אותו. 

 

יש לציין כי ניסיונות אלה לערער על מעמדו של סולימאן, לוו בהתבטאויות קשות כלפיו מצד האופוזיציה בהפגנה שארגן חזבאללה נגדו ובמאמרים נוקבים שהתפרסמו ביומונים הלבנוניים המקורבים לאופוזיציה הלבנונית ולמשטר הסורי. בין היתר, טען היומון הלבנוני אל-אח'באר, כי "מישל סולימאן כמעט וחצה את הקו האדום" וכי "לאט לאט הוא הולך ומפסיד את הקלפים החזקים שלו".

 

סולימאן מנסה להציג עמדה ניטרלית  

המאבק בין הצדדים הפוליטיים לגבי זהותו של הנשיא שיירש את אמיל לחוד ואופן בחירתו החל עוד טרם סיים הנשיא הלבנוני הקודם, אמיל לחוד, את כהונתו [ספטמבר 2007]. לאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה היו כמה מועמדים לנשיאות כשהבולט בהם היה, מישל עון. מנגד, ל"כוחות ה-14 במרץ" היו שלושה מועמדים.

 

בתחילת דצמבר 2007, נוכח המשך המשבר הפוליטי במדינה והקושי של הצדדים להגיע להסכמה, הודיעו "כוחות ה-14 במרץ" כי הם מוותרים על המועמדים שלהם ותומכים במועמדותו של מפקד הצבא הלבנוני, מישל סולימאן, שהוצעה לראשונה דווקא על ידי האופוזיציה. האופוזיציה מצידה לא מיהרה להיענות ליוזמה זו ולבחור בסולימאן, אלא המשיכה להציב תנאים ולהכשיל את בחירתו.[1] בסופו של דבר נבחר סולימאן לנשיא לבנון בעקבות ההבנות שהושגו במסגרת הסכם דוחה [מאי 2008].

 

עוד בהיותו מפקד צבא לבנון נמנע סולימאן להצהיר על נטיותיו הפוליטיות. כמו כן, מאז שנכנס לתפקידו כנשיא לבנון, הוא השתדל להציג עצמו כנשיא מוסכם וניטרלי שאינו מזוהה עם  אף צד פוליטי. יש לציין כי גם הצדדים הפוליטיים בלבנון קיבלו את סולימאן ככזה ואף אחד מהם לא האשים אותו בנאמנות לצד השני.

 

אולם, יש הטוענים כי העובדה שמועמדותו של סולימאן הוצעה לראשונה על ידי האופוזיציה ושמינויו התקבל בסופו של דבר בועידת דוחה "הודות לתיווך הסורי", יכולה להעיד על תמיכתו (לפחות באותה תקופה) במדיניות האופוזיציה הלבנונית וסוריה. טענה זו קיבלה חיזוק לנוכח הצהרותיו של סולימאן בשבח ההתנגדות הלבנונית ובשבח היחסים עם סוריה.[2] עם זאת, גם אם עמדותיו בסוגיות הפוליטיות המרכזיות, כגון יחסי לבנון-סוריה ונשק החזבאללה, נטו לעיתים לעמדות של סוריה והאופוזיציה הלבנונית, היו אלו עמדות ש"כוחות ה-14 במרץ" יכולים "לחיות איתן בשלום" והן מעולם לא עוררו התנגדות מפורשת מצדם.

 

אולם, לאחרונה נראה כי סוריה והאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה, אינן מסתפקות עוד ברצונו של סולימאן לשמור על תדמית ניטראלית. יתרה מכך, נראה כי סוריה והאופוזיציה בלבנון מאסו במדיניות "ההליכה על התפר" של סולימאן וטענו במפורש כי הוא "אינו יכול להישאר ניטרלי יותר"[3] והן מעוניינות עתה שהוא יוכיח באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהוא תומך בצד שלהן.

 

לשם כך פועלות סוריה וחזבאללה במשותף להחלשת מעמדו של סולימאן. סוריה עושה זאת באמצעות תמיכתה במישל עון, בניסיון לחזק את מעמדו כמנהיג נוצרי בתוך לבנון וכבעל בריתה שם, בעוד חזבאללה מצידו פועל ישירות להחלשת כוחו ומעמדו של סולימאן על ידי הפעלת לחצים עליו, ארגון הפגנות נגדו, התקפות בעיתונות וכן על ידי  ניסיון להחליש את כוחו הפוליטי בפרלמנט.

 

1. הפעילות הסורית לערעור מעמדו של סולימאן

א. אל-שרק אל-אוסט: סוריה מקרבת את עון, על חשבון סולימאן

בתחילת דצמבר 2008 ערך יו"ר סיעת השינוי והרפורמה בפרלמנט הלבנוני, מישל עון, ממנהיגי האופוזיציה הלבנונית, ביקור בן חמישה ימים בסוריה במהלכו זכה לקבלת פנים ממלכתית וחמה במיוחד. הוא נפגש עם הנשיא הסורי ובכירים סוריים, השתתף בטקסים דתיים וזכה ל"קבלות פנים עממיות" ברחבי סוריה . הבכירים הסורים והתקשורת הסורית הרעיפו עליו שבחים ותיארו אותו כ"מנהיג לאומי לבנוני", "לאומן פאן ערבי" ומנהיג אסטרטגי".[4] ביקור זה וקבלת הפנים החמה עוררו בלבנון ומחוצה לה ביקורת ובעיקר חששות שסוריה מנסה לפגוע במעמדו של הנשיא מישל סולימאן, ואף לקדם על חשבונו את מישל עון, הן כמנהיג נוצרי והן כבעל בריתה בלבנון.

 

עורך היומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד, טען במאמר שפרסם ב-6.12.08 כי סוריה מנסה לגמד את מעמדו של הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן: "...קבלת הפנים לה זכה עון בדמשק, שם הוא קיבל את הקוראן הקדוש והורעפו עליו תארים וכינויים שמעוררים גיחוך... היא רק חלק מהתמונה [הכוללת].

 

הנשיא הלבנוני הבחין, גם אם אין ביכולתו לומר זאת, שהסורים ובעלי בריתם בלבנון מנסים לדחוק לשוליים את התנופה לה זכתה הנשיאות הלבנונית בתקופה האחרונה ולהפחית מחשיבותה ומהשפעתה... אנו רואים כעת ברית ברורה בין סוריה לנביה ברי, ונראה כי מפקד הצבא [הלבנוני שנפגש לאחרונה עם אסד] הצטרף לברית זו, וכך גם מישל עון וחזבאללה... בפשטות מוחלטת, משמעות הברית הזו היא הטלת מצור על הנשיא, [ניסיון] לשים קץ לתפקידו ולהרחיק את התנופה הבינ"ל שהוא זכה לה בהיותו נשיא מוסכם [על כל הצדדים]...

 

לדמשק אין אינטרס לראות נשיא לבנוני שזוכה לכבוד ולקונצנזוס בינ"ל... לכן, דמשק מנסה כעת להחזיק בלבנון באמצעות המושכות של בעלי הברית [שלה] והמיליציה [הלבנונית, כלומר חזבאללה], ולא באמצעות מרכזי שלטון לגיטימיים [כגון מוסד הנשיאות]... אין מנוס אלא לומר שחשוב כעת להשגיח על הנשיאות הלבנונית מבחינה מדינית ולהגן על הנשיא הלבנוני מבחינה ביטחונית. שכן, כל הסימנים מצביעים על כך שבלבנון נבנית כעת ברית [שמטרתה] לדחוק לשוליים את תפקידו של הנשיא הלבנוני... [5]

 

דברים ברוח דומה כתב הלבנוני, בשארה שרבל, במאמר באתר הלבנוני www.nowlebanon.com:

"...אולי הנשיא סולימאן הבין מהניפוח [התקשורתי] המכוון של קבלת הפנים לה זכה מישל עון [בדמשק], לא רק כפוליטיקאי, אלא גם כ'משיח'... שדמשק מעבירה לו [בכך] מכתב אהבה והערכה שבו נכתב:  'מספיק לך שקיבלנו את פניך [פה בסוריה], אך [מישל עון] הוא בני יקירי אשר אותו אהבתי'... בכך שארגנה [למישל עון] את קבלת הפנים הזו, סוריה רשמה [בפרוטוקול שעון] הוא האיש [המועדף] עליה ושהוא מהווה תוספת איכותית וחדשה [לגורמים המפלגתיים] שהיא מנהלת עימם קשרים מצוינים, במקום לנהל יחסים בריאים עם [השלטון הלבנוני] הלגיטימי. הנשיא [סולימאן] לא שכח ש[מישל] עון הוא מועמד לשעבר לתפקיד הנשיא, שהוא תמיד שאף [להגיע] לכס הנשיאות ושהוא יו"ר של הסיעה הנוצרית הגדולה ביותר [בלבנון]. משום כך, [סולימאן] לא יכול  שלא לראות בקבלת הפנים הזו [ועוד כשהיא מתקיימת] בתחילת כהונתו - צעד שאינו עולה בקנה אחד עם ההתחייבויות הסורית ועם הצעד [המובטח] של פתיחת השגרירויות...

 

אין מנוס מלהגיע למסקנה טבעית שדמשק ממשיכה בדרך של הרחבת והעמקת קשריה עם גורמים חזקים [בתוך לבנון], החוברים אליה לציר מדיני-ביטחוני, וזאת תוך התעלמות... מהדרך בה מדינת לבנון רואה את עתיד יחסיה [עם סוריה], תוך התעלמות מממשלת האחדות הלאומית שאושרה בהסכם דוחה ותוך התעלמות מהנשיא ששמו מישל סולימאן... הביקור פוגע ביסודה של הנשיאות הרפובליקה [הלבנונית]..."[6]

 

ב. אל-מסתקבל: "סולימאן על הכוונת הסורית"

נציר אל-אסעד כתב במאמר המערכת ביומון הלבנוני אל-מסתקבל: "הנשיא, מישל סולימאן, הנשיאות והתפקיד [שהוא ממלא], נמצאים על הכוונת הסורית. לא ניתן להתעלם מהעובדה שלבנון מתמודדת בתקופה הנוכחית עם ניסיון סורי מחודש לספח ולהכפיף אותה [לסוריה] ולהשתלט על ההחלטה הלאומית שלה. הניסיון הסורי המחודש הזה מתגלה [לעינינו] בכמה צורות... במקביל לקשרים [שמנהלת סוריה] עם המוסדות הלבנוניים, יש לה קשרים [עם גורמים בתוך לבנון] שבאים על חשבון המוסדות [הלבנוניים] ועל חשבון המדינה [הלבנונית]. אם ניקח בחשבון את הביקור שערך הגנרל מישל עון בסוריה... ניתן להסיק מכך כי יש כאן מסרים סוריים המוכיחים את ההתערבות [הסורית] בלבנון ומנסים לפגוע במדינה... בימים האחרונים הופיעו עובדות ונתונים שמספיקים כדי להוכיח שהמשטר הסורי מכריז באופן שאינו משתמע לשני פנים שהוא מנסה לפגוע בנשיא ובנשיאות, ומישל עון הוא לא יותר מאשר הכלי [המשמש לכך]..."[7]

 

2. האופוזיציה כופה על סולימאן השתתפות בפסגת דוחה

א. נאסרללה וברי: אי יציאה לדוחה – בגידה בפלסטינים

במהלך המלחמה בעזה עמד נשיא לבנון, מישל סולימאן, בפני הצורך להחליט האם להשתתף בפסגה שמכנסות סוריה וקטר בדוחה ושמצרים וסעודיה מתנגדות לה. משמעות ההחלטה היתה הבעת תמיכה בציר של איראן-סוריה- קטר-חזבאללה- חמאס, או בציר המדינות המתונות של סעודיה-מצרים.

 

 ב-15בינואר 2009 דיווחו אמצעי התקשורת בלבנון כי סולימאן החליט להשתתף בפסגה בדוחה רק אם יהיה הרוב הדרוש לכינוס פסגת חירום ערבית - כלומר לפחות שני שליש ממדינות הליגה הערבית. היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי סולימאן אמר למבקריו ש"הוא לא ישתתף בפסגה שתגביר את הפילוג הערבי".[8]  החלטתו של סולימאן עוררה נגדו גל מחאה מצד האופוזיציה הלבנונית. ב-16.1.2009, היום בו התכנסה הפסגה בדוחה, דיווחו היומונים הלבנוניים המקורבים לאופוזיציה, כי גורמים באופוזיציה בראשות חזבאללה הפעילו לחצים על סולימאן במשך כל היום כדי שישנה את דעתו. היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי בכירים רבים באופוזיציה היו שותפים להפעלת הלחצים על סולימאן בהם עוזרו הפוליטי של מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, אל-חאג' חוסין ח'ליל, נציגו של יו"ר הפרלמנט נביה ברי, חבר הפרלמנט עלי חסן ח'ליל,  וכן נשיא לבנון לשעבר אמיל לחוד, רה"מ לשעבר סלים אל-חוצ, יו"ר זרם המרדה, סולימאן פרנג'יה ויו"ר סיעת השינוי והרפורמה מישל עון.[9]

 

היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח כי סולימאן שמע מנציגיהם של חסן נאסרללה ונביה ברי "עמדה ברורה של כוחות עיקריים באופוזיציה לפיה אם הוא לא ישתתף בפסגה הם יתייחסו לכך כאל נטייה [של סולימאן] לטובת הצד שעומד כיום נגד העם הפלסטיני". כמו כן דיווח היומון כי מנכ"ל [מנגנון] הביטחון הכללי, אלוף ופיק ג'זיני, ניהל מגעים עם הדמויות הבולטות ובמיוחד עם יו"ר הפרלמנט, נביה ברי והנהגת חזבאללה כדי שהעניינים לא יגיעו לכדי פיצוץ..."[10]

 

היומון הלבנוני אל-ספיר דיווח כי הנציגים של נאסרללה וברי "עמדו בקשר עם הנשיא [מישל סולימאן] לכל אורך היום באמצעות יועציו..." וכי הם "העבירו לסולימאן שלשום [14.1.2009] שני מסרים [אחד מנאסרללה והשני מברי] בהם הביעו את תקוותם שלבנון תיענה להזמנה של קטר...". סולימאן מצידו טען בפניהם כי "יש שתי מדינות ערביות גדולות (מצרים וסעודיה) שיש להתחשב בהן". אולם השניים ענו לו כי "יש עוד מדינות גדולות אחרות שגם בהן יש להתחשב [כלומר סוריה], אולם לא זה העניין [כעת]...". נציגיהם של נאסרללה וברי אמרו לסולימאן כי עליו להשתתף בפסגה בדוחה גם אם לא תהיה בה נוכחות של שני-שליש ממדינות הליגה הערבית.

 

היומון דיווח כי "לאחר דין ודברים ארוכים שהתקיימו בין שני הנציגים לבין הנשיא הוסכם להמשיך בהתייעצויות בין שני הצדדים. הנשיא ביצע הערכה של העמדה בזירה הפנימית והתקיימו התייעצויות לכל אורך היום... שהסתיימו בהודעתו של הנשיא סולימאן שהוא החליט להשתתף [בפסגה בדוחה]"...[11]

 

ב. חזבאללה מארגן הפגנה נגד סולימאן

במקביל ללחצים של  בכירי האופוזיציה על סולימאן ארגנה האופוזיציה בראשות חזבאללה הפגנה של סטודנטים מול שגרירות ארה"ב בבירות במהלכה קראו המפגינים קריאות נגד הנשיא סולימאן. היומון הלבנוני אל-נהאר דיווח כי עשרות אוטובוסים הסיעו מאות סטודנטים לאזור ההפגנה וכי הסטודנטים נשאו דגלים לבנונים ופלסטינים  וכן דגלים של אמל, חזבאאללה, ומפלגות נוספות מהאופוזיציה הלבנונית. בין היתר קראו המפגינים לסולימאן "לא לוותר על הסוגיה [הפלסטינית]" ואף צעקו: "אמיל לחוד, אנו רוצים לחזור לתקופתך". היומון דיווח כי פעילים של חזבאללה הם שקבעו את הסיסמאות והקריאות במהלך ההפגנה.[12]

 

ע'סאן סעוד כתב ביומון אל-אח'באר: "...בפעם הראשונה בהיסטוריה שלו ארגן חזבאללה שביתת שבת במחאה על עמדתו של הנשיא הלבנוני. אלה שקראו קריאות נגד סולימאן מול השגרירות האמריקאית היו באופן משמעותי רבים יותר מאלה שקראו קריאות נגד האמריקאים. חלק מהתלמידים קראו 'אמריקאי, אמריקאי, מישל סולימאן אמריקאי'...."[13]

 

ג. יומון המקורב לאופוזיציה: סולימאן כמעט וחצה את הקו האדום

העיתונאי הוותיק, אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר המקורב לאופוזיציה הלבנונית ולשלטון הסורי, פרסם מאמר שכותרתו "סולימאן נגע בקו האדום שאיים [לפוצץ] את הסכם דוחה" בו כתב: "הנשיא מישל סולימאן החליט לנסוע לדוחה. הוא יהיה מבין הנשיאים הערביים שהחליט לנסוע לקטר כדי להכריז על עמדה שונה ולו במקצת מהעמדות הערביות הרשמיות שנשמעו מאז החלה התוקפנות על עזה... יהיה מי שיאמר שחזרתו [של סולימאן] מהטעות [החלטתו הראשונית שלא לנסוע לדוחה] היא מעלה וכי הנשיא סולימאן היטיב לעשות כשחזר בו מהחלטה [זו]. אולם, הדבר העיקרי בכל מה שקרה הוא [שהיה פה] מבחן של דבר שצריך לעמוד במבחן ברמת ההסדר הפנימי בלבנון. כאשר סולימאן דיבר במבוכה על האמנה של הליע"ר [שקובעת כי כינוס הפסגה הערבית יהיה רק אם יש הסכמה של שני שליש מהמדינות החברות]... הוא נקט עמדה שלא יהיה קל למחוק אותה מהזיכרון של הרוב הלבנוני. זאת, גם אם רבים יופיעו היום ומחר וישבחו את הנשיא הפועל גדי לשמור על האחדות הלאומית והאחדות הערבית... האם לבנון חיה על המאדים, או שמא סולימאן רוצה לאמץ עמדה הדומה לזו של קבוצת ה-14 במרץ... הדבר החשוב הוא שבנושא כזה הקשור ישירות למאבק עם ישראל הנשיא סולימאן לא יכול להישאר ניטרלי..."[14]

 

זעמה של האופוזיציה על סולימאן נמשך גם לאחר שהחליט להשתתף בפסגת דוחה שכן העמדות המתונות יחסית שהוא הציג בנאומו בוועידה והסתייגותו מההכרזה של אסד על  מותה של יוזמת השלום הערבית - לא מצאו חן בעיני האופוזיציה. אבראהים אל-אמין תקף את נאומו של סולימאן: "הנאום שנשא הנשיא מישל סולימאן היה חריג והציג תמונה שאינה דומה לתמונה של לבנון שניהלה מאבק של התנגדות לישראל והביסה אותה פעמים רבות. זוהי תמונה שלא מחזקת את לבנון הנתונה לאיומים ולאפשרות שהמדינה העברית תבצע הרפתקה חדשה [נגדה]. סולימאן נראה כאילו מחייבים אותו להשתתף [בפסגת דוחה] והוא השתמש בביטויים שהצביעו על רצונו להימנע מ'זעמן' של מדינות ערביות ומערביות ושל כוחות ה-14 במרץ בלבנון..."[15]

 

ד. "אל-מסתקבל": חזבאללה רוצה נשיא צייתן

נציר אל-אסעד כתב במאמר המערכת של היומון הלבנוני אל-מסתקבל: "לא קשה לגלות [כעת] מחדש שהאופוזיציה, ובמיוחד חזבאללה, לא רצו במקור שהנשיא מישל סולימאן יגיע לארמון הנשיאות בבעבדא, ויתרה מכך, הם מעולם לא התייחסו אליו כאל נשיא מוסכם [על כולם]. קיימים שני דגמים שהאופוזיציה, ובמיוחד חזבאללה, יהיו מרוצים מהם: הדגם של אמיל לחוד כנשיא והדגם של מישל עון כבעל ברית מרוני. הדגם של אמיל לחוד [מוסכם עליהם], משום שכאשר הוא היה מפקד הצבא ואח"כ הנשיא הוא [הוכיח כיצד] בכיר במדינה משמש כפקיד של מדינה שכנה מחוץ לגבולות [הכוונה לסוריה] ומנגד גם פקיד של מדינה [בתוך מדינה] המתקיימת בתוך גבולות לבנון [כלומר, מדינת חזבאללה]. הדגם של מישל עון כבעל ברית מרוני [מוסכם עליהם], משום שהוא נותן דוגמה לאופן בו גורם פוליטי מוחק את זהותו, סביבתו וההיסטוריה באופן המשרת את בעל הברית שלו [חזבאללה] ובכך גורם לו לגבור על המדינה, על החוק ועל הדמוקרטיה בתמורה להבטחה שהוא יהפוך אותו לנשיא, הבטחה שלא תתגשם... הקריאות שנשמעו באחת ההפגנות של האופוזיציה לאחרונה וחלק מהן קראו ל"חזרתו של לחוד ותקופתו", הן לא יותר מאשר ביטוי ל'געגועים' האלה לנשיא המבצע כל מה שמצווה עליו ללא כל היסוס או התנגדות...

 

האופוזיציה ובמיוחד חזבאללה אינם מרוצים מנסיעתו של הנשיא סולימאן לדוחה משום שהיא אינה מרוצה ממה שהוא אמר שם... הנשיא נסע לדוחה למקום של פילוג, אך השמיע שם עמדה של הסכמה... נראה כי האופוזיציה, ובמיוחד חזבאללה, רצו שהנשיא סולימאן יכריע כי לבנון שייכת לציר האיראני המפצל [את העולם הערבי] ונאמנה לו... נראה שהאופוזיציה, ובמיוחד חזבאללה, ניסו [באמצעות המתקפה על סולימאן] ...לחפות על כישלונה [של החמאס בעזה] מצד אחד ומצד שני גם לעקור את לבנון מעקרונותיה. זאת, במסגרת תכנית שאינה עוד סודית, ומטרתה להשתלט על השלטון [בלבנון] על ידי הפחדה ושימוש בכוח.... [לפי תכנית זו] יש לפצות על הכישלון של שלטון החמאס [בכינון] שלטון אחר בלבנון... לא יהיה זה מוגזם לומר שלמתקפה זו [על סולימאן יש מטרה] מינימאלית שהיא להפחיד את הנשיא, להכניעו ולהטות אותו [לטובת האופוזיציה], וכן [מטרה] מקסימאלית, שהיא לפגוע בנשיא ולהפילו לטובת 'שלטון' חלופי. משמעות הדבר היא שהאופוזיציה, ובמיוחד חזבאללה, עדיין חושבים שביכולתם להכפיף את המדינה להפיכה מזוינת ולמבחן כוח נוסף!"[16]

 

במאמר נוסף שהתפרסם באל-מסתקבל, כתב אימון שרוף: "אלה אשר טוענים ל[היותם] לאומיים החלו להוביל "התנפלות' מאורגנת נגד הנשיא מישל סולימאן, [למרות] שהנשיא המוסכם מבקש, מאז שהגיע לארמון בעבדא, להיות בורר בין הלבנוניים... סולימאן מתנגד לכך שלבנון תשמש קן או זירה של משחק ואיומים על ביטחונה ויציבותה. לאחר [שהחלו] האירועים בעזה והקריאות לכנס פסגה ערבית, הוא פעל באופן מתמיד לקבל את ההחלטה הנבונה... זה מה שהרגיז חלק מאלה ש'רוחשים בליבם טינה' וזה לבש צורה דומה בקרב ה"לאומנים המקצועיים" שהפגינו מול השגרירות האמריקאית וצעקותיהם בעוכר פגעו בנשיא ובמעמד הנשיאות... נראה כי לחלק [מהלבנונים] לא התאים בעבר ולא מתאים כיום שללבנון יש נשיא חזק שמעדיף את האינטרס העליון של לבנון על פני האינטרס של צד או גורם [כלומר חזבאללה] המסתכל על כל פרט בפוליטיקה הפנימית של לבנון מנקודת המבט של השתייכותו החיצונית [לאיראן] ועל פי המגמות והאינטרסים האישיים שלו. מסיבה זו באה המתקפה על הנשיא שחלק מגדירים אתה 'ניסיון נואש' להשפיע על...  עמדותיו של סולימאן..."[17]

 

3. ניסיונו של סולימאן להקים סיעה עצמאית שתייצגו בפרלמנט

א. סולימאן: אין מניעה שיהיו חברי פרלמנט עצמאיים שיתמכו בנשיא

הנשיא הלבנוני מישל סולימאן נאלץ שוב להיכנע לרצונה של האופוזיציה, לאחר שזו תקפה אותו ואת רצונו בסיעה בפרלמנט שתייצג אותו.

 

כבר בחודש אוגוסט 2008 הביע מישל סולימאן את רצונו בסיעה של חברי פרלמנט עצמאיים שתייצג אותו בפרלמנט. בראיון תקשורתי ראשון לאחר היבחרו לנשיא לבנון, אותו העניק לראש איגוד העיתונאים בלבנון, מחמד אל-בעלבכי, וראש איגוד עורכי העיתונות, מלחם כרם, רמז סולימאן לאפשרות שבפרלמנט הבא תהיה סיעה שתייצג אותו ואמר: "התפקיד של הנשיא קובע שהוא לא יהיה צד בלבנון. אולם, אין זה מונע שיהיו גורמים פוליטיים לצד הנשיא בתור כעצמאים. אין משמעות הדבר שהנשיא יבחר בהם, אך אם הם ייבחרו כעצמאים, הם יהיו לצידו בהחלטות הגורליות. אין צורך שהנשיא יתערב בבחירות, אך הוא יכול לרכז סביבו כמה [חברי פרלמנט] עצמאיים..."[18]

 

כחודשיים וחצי לאחר מכן השמיע סולימאן עמדה דומה. בתשובה לשאלה האם יש כוונה להרכיב סיעה פרלמנטארית [שתייצגו בפרלמנט] ,הוא אמר כי אין פניו למערכות בחירות והוסיף: אני נשיא מוסכם של כל המדינה, אך אין זה מונע שיהיו [חברי פרלמנט] עצמאיים. אין הכרח שהם יהיו חברים [בקשר של] ברית, אלא [עליהם להיות] חברים למולדת... ולאינטרס הלאומי. אין לי צורך בסיעה פרלמנטארית, אלא אני זקוק לסיעה לאומית שתכריע לטובת האינטרס הלאומי ותהיה לצד המולדת ולא לצד הנשיא. [19]

 

חבר הפרלמנט הנוצרי והוותיק, מישל אל-מר, שפעל בשבועות האחרונים להקמת סיעת העצמאיים, אמר לאחרונה: "חלק מכנים את [הסיעה]  סיעת מרכז בעוד שהיא סיעה של עצמאיים... המצע של[ העצמאיים] יהיה המדינה הלגיטימית והצבא. הכותרות האלה הן אמונתנו. האם תמיכה בנשיא ובמדינה זה בושה?..."[20]

 

ב. האופוזיציה: סיעת העצמאים מזוהה עם "ה-14 במרץ"

מישל עון, יו"ר סיעת השינוי והרפורמה ממנהיגי הנוצרים בלבנון תקף את סיעת המרכז ואמר כי "'סיעת המרכז' זהו שם התנועה שניתן לנוצרים של 'כוחות ה-14 במרץ'". לדבריו,  "מי שרוצה להגדיר את עצמו כ'איש מרכז' עליו להיות כזה לפחות יותר מעשרה חודשים כדי שנקבל אותו בתוארו החדש ולא להפוך להיות איש מרכז תוך 24 שעות". עון אמר עוד כי "כל סיעה שאינה איתנו משמעות הדבר שהיא נגדנו. אנו רצים בבחירות כדי לנצח בהן ואנו לא מפחדים מאף אחד. לו היינו מפחדים מאנשי המרכז היינו מבקשים מהם לאמץ אותנו [אליהם] או שהם יחזרו אלינו".[21]

 

גם היומון הלבנוני אל-אח'באר פרסם מאמר בו טען כי סיעת העצמאיים מזוהה עם "כוחות ה-14 במרץ": "חבר הפרלמנט מישל אל-מר לא חיכה זמן רב כדי לתרגם את הסכמותיו עם סעד אל-חרירי שלשום. עוד לפני שחלפו 24 שעות מאז ביקורו בקריטם [ביתו של אל-חרירי] ...הוא השמיע את העמדה שמקורבים אליו מאשרים כי היא תואמה היטב עם אל-חרירי...  אל-חרירי הרגיע את אל-מר [כשאמר לו] שהוא מוכן לחייב את 'כוחות ה-14 במרץ', ובמיוחד את הנוצרים [לתמוך] בתכניתו..." בהמשך המאמר טען אל-אח'באר כי המטרה של הסיעה הזו היא להפחית  את הייצוג הנוצרי של מישל עון בפרלמנט.[22]

 

היומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לאופוזיציה, פרסם מאמר בו נטען כי סולימאן ייעשה טעות אם יחליט לתמוך בסיעת המרכז של מישל אל-מר ובכך יפסיד את קלפיו: "האם הנשיא מישל סולימאן ייפול בטעות של קודמו [בתפקיד] אמיל לחוד? זוהי שאלה שמעלים רבים מהחוגים הפוליטיים המקורבים למיעוט בפרלמנט [כלומר, לאופוזיציה]... מבחינתם הבעיה של לחוד היתה טמונה בצוות היועצים שהקיף אותו [שכלל בעיקר את משפחת אל-מר]... גורמים יודעי דבר חוזרים ואומרים כי הסורים הודיעו לנשיא [סולימאן] שהם אינם אוהבים את הרעיון של סיעת מרכז, שכן הם לא מתכוונים להחליש את [כוחו] של בעל בריתם הנוצרי החזק ביותר [כלומר, מישל עון]. עמדתו של חזבאללה בנושא ברורה- [גם] הוא לא יוותר על בעלי בריתו... כך נותר הנשיא [מישל סולימאן] לבדו בזירה ותחת חסותו של [חבר הפרלמנט] מישל אל-מר ונכדתו נאילה תויני [בתו של העיתונאי האנטי-סורי ג'ובראן תויני שנרצח בדצמבר 2006]... הדבר היחיד שהוא ודאי זה שהנשיא סולימאן עשוי להסס פעם נוספת [בשאלה האם לתמוך בסיעת המרכז או לא] כשם שהוא היסס האם לנסוע ל[פסגה] בדוחה, [אך], בזמן הזה הוא מפסיד את קלפיו החזקים, קלף אחר קלף..."[23]

 

ג. סולימאן נסוג ומוותר על מועמדים מטעמו בפרלמנט

בעקבות ההתקפה של האופוזיציה על סיעת העצמאיים התפרסמו ב-24.1.2009 דברים של הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, בהם הוא חזר בו מהצהרותיו הקודמות. היומון הלבנוני אל-ספיר ציטט אנשים שביקרו את הנשיא מישל סולימאן שמסרו מפיו: "[סולימאן] לא אמר ולא יאמר לאף אחד להתמודד לפרלמנט, כמו כן הוא לא הטיל על אף אחד לדבר בשמו. אם יש מי שרצה לכנות את עצמו 'איש מרכז' זו בחירה שלו והוא חופשי לעשות כך. הוא הדגיש כי לא יהיו לו מועמדים [משלו], [ואמר כי] יש הרבה [גורמים פוליטיים] שמבקרים אותו ואומרים לו שהם לא מוצאים את עצמם עם הקבוצה [הפוליטית] הזו ולא עם הקבוצה [הפוליטית] ההיא, [ואומרים לו:] 'נהיה לצידך אם יהיה לנו מזל [ונזכה בבחירות]'".[24]

 

בעקבות דברים אלה של סולימאן מיהרו אתר חזבאללה והיומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לאופוזיציה, להודיע כי "מישל סולימאן התנער מסיעת המרכז".[25]

 

במאמר ביומון אל-אח'באר, טען ע'סאן סעוד כי "היה צפוי שהגנרל מישל עון יהיה האדם ש[ייפגע] הכי הרבה מההכרזה על הולדתה של חזית אנשי המרכז... אולם, נראה כי הגולם קם על יוצרו... הן המקורבים יותר [למישל אל-מר] והן המרוחקים יותר מיהרו להתנער [ממנו]. מישל סוליאמן מיהר להיפגש עם גיסו של [מישל] אל-מר... ובנוכחות אלה שציפו לשמוע [מסולימאן] דברים מעודדים משך סולימאן את ידו מדבריו של מישל אל-מר והדגיש, לפי מה שיוחס לו, שאין לו קשר לכל הנושא... הוא קבע שהוא לא מתכוון לאמץ מועמד [מסוים] או לתמוך באחר. מקורבים לסולימאן מדגישים כי הוא ישמור על עמדתו זו עד ל-7 ביוני [מועד הבחירות לפרלמנט] ולא ירשום לעצמו שום עמדה שתהפוך אותו לצד בסכסוך הפוליטי, זאת למרות שהוא תמך, בדרך כזו או אחרת במה שאל-מר מנסה להשיג..."[26]

 



[1] האופוזיציה תבעה שעוד טרם בחירתו של סולימאן לנשיאות יושגו הבנות כוללות לגבי כמה עניינים, בין היתר לגבי חלוקת התיקים בממשלה הבאה וקווי היסוד שלה. בינואר 2008 אף נשמעו מקרב האופוזיציה הלבנונית קולות שטענו כי אין להם אמון בסולימאן ואין הסכמה לגביו והם אף חזרו להציע שמות של מועמדים אחרים.

[2] בראיון לכתב העת הצרפתי "אקספרס", אמר סולימאן כי לא ניתן להגדיר חזבאללה כארגון טרור. הוא הדגיש כי חזבאללה הוא מפלגה לבנונית שממנה נולדה התנגדות לאומית ששחררה את הדרום מהכיבוש הישראלי והוסיף: "אינני חושב שמי שמגן על אדמתו וריבונותו ומחזירה מידי הכיבוש, ניתן להגדירו טרוריסט". בהזדמנות אחרת אמר סולימאן כי "ההתנגדות היא מקור גאווה ללבנון, והיא גורם של כוח לאומי עבורה." גם בעניין היחסים בין לבנון לסוריה נראה כי סולימאן נוקט בעמדות פרו סוריות. בעוד כוחות ה-14 במרץ מעוניינים בהסדרה כוללת של היחסים בין סוריה ללבנון, כולל כינון יחסים דיפלומטיים ופתיחת שגרירויות, הרי שסולימאן נקט בעמדה הסורית המתחמקת, לפיה אין צורך בכל ההליכים האלו, שכן יחסי המדינות טובים. בפגישה עם סרקוזי, בשולי ועידת מדינות המזרח התיכון", אמר סולימאן לסרקוזי, כי "לבנון רוצה [לכונן] את היחסים הטובים ביותר עם סוריה וכי הוא עומד בקשר מתמיד עם בשאר אל-אסד לשם כך". במסיבת עיתונאים אמר כי "היחסים עם סוריה הם טבעיים ואינם [מצריכים] נורמצליזציה." אל-חיאת (לונדון), 12.7.08 , אל-מסתקבל (לבנון), 11.7.08 , אל-מסתקבל (לבנון), 13.7.08.

אולם, למרות שסולימאן טען שחזבאללה אינו ארגון טרוריסטי חשוב להבין שגם "כוחות ה-14 במרץ" עצמם מעולם לא העזו לכנות את חזבאללה ארגון טרור ורוב הסיכויים שהם יתנגדו להגדרה זו. בנוסף, "כוחות ה-14 במרץ" בהצהרותיהם ועמדותיהם אינם מתכחשים להישגיה של "ההתנגדות הלבנונית" שבאו לידי ביטוי בעיקר בשחרור דרום לבנון מ"הכיבוש הישראלי" במאי 2000. סולימאן אמנם הביע את הערכתו להישגיה של ההתנגדות, אך יחד  עם זאת חשוב להבחין כי הוא מעולם לא השמיע הצהרה מפורשת לפי חזבאללה ימשיך להחזיק בנשקו ואין כל צורך לדון בנשק זה.

[3] אל-אח'באר (לבנון), 16.1.2009

[4] אל-וטן (סוריה), אל-אח'באר (לבנון), 4.12.2008

[5] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 6.12.08

[7] אל-מסתקבל (לבנון), 11.12.08

[8] אל-אח'באר (לבנון), 15.1.09

[9] אל-אח'באר (לבנון), 16.1.09

יש לציין כי סגן מזכ"ל חזבאללה, נעים קאסם, יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי ואף הנשיא מישל סולימאן עצמו הכחישו את כל הדיווחים על הלחצים שהפעילה האופוזיציה על סולימאן וטענו כי לא היו דברים מעולם. אל-ראי (כווית), 19.1.09, אל-מסתקבל (לבנון), 20.1.09, אל-ספיר (לבנון), 23.1.09.

[10] אל-אח'באר (לבנון), 16.1.09

[11] אל-ספיר (לבנון), 16.1.09

[12] אל-נהאר (לבנון), 16.1.09

[13] אל-אח'באר (לבנון), 17.1.09

[14] אל-אח'באר (לבנון), 16.1.09

[15] אל-אח'באר (לבנון), 17.1.09

[16] אל-מסתקבל (לבנון), 18.1.09

[17] אל-מסתקבל (לבנון), 16.1.09

[18] אל-אח'באר (לבנון), 4.8.08

[19] אל-מסתקבל  (לבנון), 24.10.08

[20] אל-ספיר (לבנון), 23.1.09

[21] אל-מסתקבל (לבנון), 23.1.09

[22] אל-אח'באר (לבנון) 23.1.09

[23] אל-אח'באר (לבנון), 24.1.09

[24] אל-ספיר (לבנון), 24.1.09

[25] www.hizbollah.tv , 24.1.09 אל-אח'באר (לבנון), 26.1.09

[26] אל-אח'באר (לבנון), 26.1.09