אחמד אבו מטר, אינטלקטואל פלסטיני המתגורר בשבדיה, מתח ביקורת חריפה על הצביעות ואמות המידה הכפולות המאפיינות לדבריו את העולם הערבי והאסלאמי. במאמרו באתר הליברלי אילאף ב-28.7.09, טען אבו מטר כי ההתייחסות בעולם הערבי והאסלאמי לפשע אינה אובייקטיבית, וכי הקריטריון היחיד הקובע את עוצמת התגובה בעולם הערבי והאסלאמי לאירועים היא זהות הפושע

ב-13באוגוסט 2009 נעל יו"ר הרש"פ את ועידת הפת"ח שבה אושרה התוכנית המדינית המתוקנת. בסקירה זו ייבחנו תוצאות הוועידה בשלושה היבטים: האם שונה תקנון הפת"ח, אילו עמדות ביטא מחמוד עבאס בנאומו (שלדבריו מבטא את תוכניתה המדינית של התנועה) ומהי התוכנית המדינית העדכנית הרשמית שלה

במאמר שפורסם ב-29 ביולי 2009 ביומון הסורי הממשלתי אל-ת'ורה, טען הפובליציסט הסורי ד"ר פריד חאתם אל-שחף כי ארה"ב היא זו שדחפה את האויגורים במחוז שינג'יאנג להתעמת עם הממשלה הסינית, כדי  ללחוץ על ממשלת סין להציל את כלכלת ארה"ב באמצעות קניית איגרות חוב

בעיצומה של המחאה באיראן ומחוצה לה על התוצאות השנויות במחלוקת של הבחירות לנשיאות באיראן, ייחד השבועון המצרי רוז אל-יוסף, המקורב לבנו של נשיא מצרים, גמאל מבארכ, חלק ניכר מהגיליון שהופיע ב-27.6.2009 למאמרים נגד השלטון באיראן. בכתבות נמתחה ביקורת קשה על המשטר האיראני, תוך  השוואתו לנאציזם, לפשיזם ולתנועת אל-קאעדה

ב-21 ביוני 2009 פרסם היומון אח'באר אל-ח'ליג' מאמר של חברת מועצת השורא בבחריין ובעלת הטור בעיתון, סמירה רג'ב (שיעית במוצאה), התוקף את המשטר באיראן בכלל ואת עלי ח'מנאי ואחמדי-נז'אד בפרט. המאמר שכלל האשמה לפיה אחמדי נז'אד הוא ממוצא יהודי ולעג לבכיו של ח'מנא'י בנאומו ב-19 ביוני, עורר ביקורת רבה בחוגים איראניים

בנאום שנשא לאחרונה אמר נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, כי הבורקה הוא סימן לשעבוד האישה, ולכן אינו מתקבל בברכה בצרפת. דבריו עוררו תגובות אוהדות בעיתונות הסעודית והמצרית: בעלות טורים סעודיות טענו כי האסלאמיסטים הפכו את כיסויי האישה לסמל פוליטי וכי טרוריסטים משתמשים בהם לצורך פיגועים; בעל טור מצרי טען כי כיסויי האישה מסמלים את שעבודה

בעל טור ביומון הרש"פ "אל-איאם", מחמד יאר'י, המשמש גם כחוקר במכון מחקר בוושינגטון הסתייג במאמרו מן התקנון הפנימי של הפת"ח ומתוכניתה המדינית, שיוצגו בוועידה השישית של התנועה ותהה "האם באמת המטרה של הפת"ח היא 'שחרור מלא של פלסטין וחיסול מדינת הכיבוש הציונית מבחינה כלכלית, מדינית, צבאית ותרבותית'"?

בסודאן ומחוצה לה עלה לאחרונה לכותרות נושא הפגיעה בנשים בידי משטרת הסדר הציבורי. זאת הודות לעיתונאית סודאנית, לבנא אחמד חוסיין, שנעצרה בח'רטום (3.7.09) בידי משטרת הסדר הציבורי, יחד עם עוד 12 נשים, בגין לבישת מכנסיים. כעבור יומיים זומנו עשר מתוך הנשים לתחנת המשטרה והולקו עשר מלקות

במאמר באתר הליברלי  http://www.menber-alhewar1.info, דימתה הליברלית הסעודית ופעילת זכויות הנשים, וג'יהה אל-חוידר, את סעודיה לכלא הנשים הגדול בעולם. אל-חוידר טענה כי בניגוד לאסירים, אשר תקופת מאסרם מוגבלת, הנשים הסעודיות כלואות לכל חייהן

בריאיון לשבועון המצרי "אוקטובר", נקט יו"ר הרשפ, מחמוד עבאס, גישה פייסנית של רצון להגיע לשלום  במסגרת היוזמה הערבית, הכוללת פתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים. בין עיקרי דבריו: אין ביכולתו לומר לפליטים לשוב לישראל, אך גם לא ימנע זאת מהם; אין הסתה ברש"פ והוא מוכן לחידוש פעילות הוועדה בנושא ההסתה, אם גם ישראל תפעל למניעת ההסתה

איתאללה חסין עלי מונתזרי, בכיר אנשי הדת השיעים כיום, פרסם פסק הלכה (פתוא) בתשובה לשאלותיו של האינטלקטואל הדתי מוחסין כדיור, שפנה אליו כדי לקבל תשובות בדבר הלגיטימיות של ממשלת אחמדי-נז'אד. לדבריו, צדק או אי צדק מצד אנשי השלטון הוא דבר המורגש בחברה וסימניו גלויים לעיני כל... על כל אחד .... לפעול נוכח אי הצדק ורמיסת זכויות העם, וליידע גם את הזולת

על רקע תוצאות הבחירות באיראן (12.6.09) וגל המחאה העממית אשר ניצת בעקבותיהן, ניתן היה להבחין בשתיקה יחסית במדורי המאמרים והדעות של העיתונות הערבית. מאידך מדורי הקריקטורות, נתמלאו בקריקטורות חריפות בנושא, כאילו כדי לפצות על העדר ההתייחסות אליו במקומות אחרים

בניסיון לדכא את ההפגנות שככלל התנהלו ללא אלימות מצד הציבור, הפעיל המשטר אלימות קשה ע"י שימוש בנשק חם וקר מצד כוחות משמרות המהפכה, הבסיג' ויחידות בלבוש אזרחי. שבועיים לאחר שהחלה המחאה באיראן בעקבות הבחירות, נראה כי המשטר האיראני הצליח לדכאה

בתגובה למהומות בעקבות הבחירות באיראן, פרסם עורך היומון הסודאני, אל-ראי אל-עאם, כמאל חסן בח'ית, מאמר מערכת התומך בנשיא אחמדי-נז'אד, וקובע כי בחירתו היא מכה למערב ולארה"ב. לדברי בחית', המחאות נגד תוצאות הבחירות הן מזימה מערבית שתכליתה -  הפלת המשטר האיראני

ניצחון זרם אל-מסתקבל וכוחות ה-14 במרץ בבחירות לפרלמנט בלבנון, נתקבל בברכה בקרב נציגי המדינות הערביות המתונות שראו בכך, יותר מכל, את הפסדה של איראן ובעל בריתה – ארגון חזבאללה. מאמרים בעיתונות הערבית טענו שהעם הלבנוני הצביע בעד "לבנון ערבית" ונגד שאיפותיה ההגמוניות של איראן

תוצאות הבחירות באיראן וניצחונו של מחמוד אחמדי-נז'אד, התקבלו בסוריה בשביעות רצון, הן מצד הנשיא בשאר אל-אסד והן בעיתונות הרשמית, ששיבחה את "הבחירות הנקיות שעולות בקנה אחד עם הקריטריונים הדמוקרטיים" ואת "בחירתו של העם האיראני באחמדי נז'אד." 

ניתן לזהות שהחברה האזרחית באיראן – צעירים, סטודנטים, נשים – אינה נכנעת ומכריחה את  ההנהגה החלשה, קרי, מיר חוסין מוסוי ומהדי כרובי ומי שעומדים מאחוריהם, מחמד ח'אתמי והאשמי רפסנג'אני, ליטול תפקיד אחראי ולהנהיג את המחאה הציבורית

ב-12 במרץ 2009 פרסם האינטלקטואל המצרי טארק אל-חגי, באתר השמאל הליברלי "אל-חואר אל-מתמדן", מאמר בו הוא מוחה על מדיניות האפליה של המשטר הסורי נגד המיעוט הכורדי במדינה. מאמר זה הוא שלישי בסדרת מאמרים על יחסם של השלטונות במדינות ערב כלפי מיעוטים בארצותיהם

המאבק על השלטון בלבנון בין שני המחנות הפוליטיים במדינה, "כוחות ה-14 במרץ" מצד אחד והאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה מצד שני, החל מיד עם סיום מלחמת לבנון השניה, בקיץ 2006. אז פרץ משבר פוליטי במדינה בעקבות פרישתם מהממשלה של השרים השיעים מטעם חזבאללה ואמל והכרזתם כי הממשלה "אינה לגיטימית"

לאחרונה ניכרים מאמצים מצד המשטר המצרי לפייס את ציבור הקופטים בחו"ל. זאת על מנת למנוע מהם לגרום מבוכה לנשיא מובארכ בעת ביקורו בוושינגטון שאמור היה להיערך ב-26 במאי 2009, אך נדחה בשל מות נכדו. במסגרת מאמצים אלה יצאו  הפטריארך הקופטי, שנודה השלישי, ובנו של מובארכ, גמאל, לארה"ב בניסיון להכשיר את הקרקע לביקור

כמה פסקי ההלכה שפורסמו בעולם המוסלמי עוררו ביקורת נזעמת כלפי פוסקי הלכה מצד אנשי אקדמיה, עורכים ובעלי טורים פלסטיניים. המבקרים יוצאים נגד שרירות ליבם של פוסקי ההלכה, על שהם אוסרים ומתירים עניינים שונים בפסקי הלכה מוזמנים המשרתים את האינטרסים הפרטיים והמפלגתיים שלהם

בראיון שהעניק ב-11.4.2009 העיתונאי הליברלי והפרשן הפוליטי הכוויתי אחמד אל-צראף, לשבועון הכוויתי "אל-שאהד", הוא מותח ביקורת על נושאים שונים בחיי המדינה והחברה, כגון: הפרת החוק, חוסר ממלכתיות, אפליה עדתית ודתית, טרור רעיוני של אנשי הדת, צביעות חברתית והזלזול באישה

חבר הפרלמנט המצרי ועורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים מתח במאמרו ביקורת חריפה על שליט קטר ואשתו הדוגלים לכאורה בדמוקרטיה, אך כאשר מדובר בביקורת על המשטר הם הצרו את צעדיהם של המבקרים

לאחרונה החליטו השלטונות הסוריים לאסור את הפצתו בסוריה של היומון הלבנוני "אל-דיאר" בבעלות העיתונאי הלבנוני שארל איוב, שעד לאחרונה נחשב למקורב מאוד למשטר הסורי. הרקע לצעד הסורי, היא החלטתו של איוב להתמודד בבחירות לפרלמנט הלבנוני נגד מישל עון, המקורב למשטר הסורי

על רקע אירועי עזה והוויכוחים בין תומכי החמאס, חזבאללה ואיראן, ציר ההתנגדות, לבין תומכי הגוש המתון, התרבו כותבים בתקשורת הערבית שמתחו ביקורת על ציר ההתנגדות. משרד החוץ הישראלי הפיץ מחדש מאמרים אלה באתרו ובתגובה פרסמו עיתונים התומכים בציר ההתנגדות, את רשימת כותביהם תחת הכינויו "שגרירי ישראל בעולם הערבי"

שני מאמרים העוסקים ביחסם של המוסלמים באירופה למערב יצאו נגד המוסלמים החיים באירופה ונהנים מהחירויות ומהשירותים המוענקים להם שם. במקום להעריך זאת ובמקום להוות גשר בין המזרח למערב הם הובילו, ביודעין, לסגירות, לניכור ולבסוף גם לטרור ג'יהאדיסטי נגד המערב

במדינות ערב נשמעו גינויים רבים בעקבות החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא צו מעצר נגד נשיא סודן, עומר חסן אל-בשיר. עם זאת, בעיתונות הערבית, הופיעו תגובות מגוונות להחלטה.במאמרים רבים נטען כי מדובר בהחלטה מפלה, העלולה לסכן את יציבותה של סודאן ושל האזור כולו

הדיווחים בעיתונות הסעודית אודות נישואי קטינות נתקלו בביקורת חריפה מצד גורמים חברתיים ומצד בעלי טורים סעודיים שקראו למגר את התופעהם. הלחץ החברתי הביא לכך שמועצת השורא פרסמה ב-24 בנובמבר 2008 החלטה המגדירה את גיל 18 כגיל בגרות, אולם נמנעה מלומר במפורש שזהו גיל מינימלי לנישואים

בעקבות הקריאות בעולם הערבי, להעמיד לדין את מנהיגי ישראל על פשעי מלחמה, פורסמו  ב-12 וב-13 בינואר באתר הליברלי "אילאף" שני מאמרים מאת הליברל המצרי כמאל ע'בריאל ומאת הליברל הכוויתי פאח'ר אל-סולטאן, שטענו כי העולם הערבי והמוסלמי נזעק למען זכויות עמים ואדם רק כשהפוגע הוא יהודי והנפגע הוא ערבי או מוסלמי

ב-13 באוקטובר 2008 הזמינה הספרייה הלאומית של אלג'יריה את המשורר והוגה הדעות הליברלי ממוצא סורי, החי כיום בפריס, ד"ר עלי אחמד סעיד אסבר, המכונה אדוניס, לשאת הרצאה. הרצאתו חוללה סערה בחוגים אסלאמיסטיים ובפרלמנט של אלג'יריה והובילה בין היתר, לשאילתא בפרלמנט, לפיטורי מנהל הספרייה ולמחאות ציבוריות