משלחת המשכילים העיראקים שיצאה לכנס ועידת "ההתאחדות הכללית של הסופרים הערבים" בדצמבר 2003 באלג'יר, לא הורשתה להשתתף בישיבותיה. ראש המשלחת העיראקית, חמיד אל-מח'תאר, טען כי מזכ"ל התאחדות הסופרים הסורית, עלי עקלה ערסאן, שהוא גם מזכ"ל התאחדות הסופרים הערבים, עומד מאחורי ההתנכלות למשלחתו בטענה שאינה מייצגת את עיראק

לאחר ההודעה על נכונותו לוותר על הנשק להשמדה המונית שברשותו יצא שליט לוב, מעמר אל-קד'אפי, בקריאה לסוריה, איראן וצפון קוריאה ללכת בעקבותיו בכדי "לשמור על עמיהן [מפני] טרגדיה". התגובות בעולם הערבי היו מעורבות. חלק בירכו על הצעד, חלק ראו בו כניעה

המחזאי ובעל הטור המצרי הליברל, עלי סאלם, כתב בעקבות מאסרו של סדאם מאמר שכותרתו "שקר גדול מלא בשקרים קטנים", בו טען כי ..סדאם חוסיין לא היה יותר מאשר רוצח שליבו מת. הוא אחד המעטים שגילו שהרעיונות המהפכניים אינם יותר מאשר זר של שקרים. כדי ששקרים אלה יתקבלו על ידי האנשים, לא היה מנוס מלהרוג את חלקם

העיתונאי הסורי מתנגד המשטר צובחי חדידי, טען כי סוכנות הידיעות הסורית סאנא, שפרסמה את הגרסה הערבית של הריאיון שהעניק הנשיא בשאר אל-אסד לניו יורק טיימס, השמיטה ממנו קטעים נרחבים, חלקם מביכים. לדברי חדידי, בניו יורק טיימס כלל הריאיון יותר מ-11 אלף מילים, בעוד בסאנא רק כ-5500

המהפכה 'הלבנה' בגרוזיה (נובמבר 2003) עוררה כותבים בעיתוני העולם הערבי לערוך השוואות בין התסיסה הפוליטית הדמוקרטית בגרוזיה לבין העקרות הפוליטית בעולם הערבי, תוך שהם תוהים: מדוע החברות הערביות אינן חוות מהפכות כמו זו שבגרוזיה ומדוע הן שרויות בתרדמת, בעוד שכל עמי העולם - כולל באפריקה - נעים למקצביה של מהפכה אוניברסלית

נאומו של הנשיא בוש, שבו קרא לדמוקרטיזציה של העולם הערבי התקבל בעיקר בכעס בעיתונות הערבית. במצרים, שאותה הזכיר בוש במפורש, לצד איראן וסוריה, עוררו הדברים זעם, הן בעיתוני הממסד והן בעיתוני האופוזיציה. העיתונות המצרית ציטטה קטעים מנאומו של בוש ורק השבועון הליברלי "אל-קאהרה", פרסם את הנאום במלואו

 ב-12.11.2003, יום הצבעת האמון בממשלה הפלסטינית החדשה, נאמו יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת וראש הממשלה הפלסטינית, אבו עלאא,  במועצה המחוקקת. לנאומים אלה נודעת חשיבות מיוחדת בשל עיתויים ערב הקמת הממשלה החדשה ולאחר המשבר שנתהווה בעקבות פרישתו של אבו מאזן ובידודו המדיני הנמשך של ערפאת בזירה הבינלאומית

בתחילת נובמבר 2003 בכינוס בדמשק של ועידת שרי החוץ של המדינות השכנות לעיראק, פעלה סוריה לגיבוש עמדה אנטי אמריקאית משותפת. בכנס עצמו, מתח יו"ר מועצת הממשל הזמני של עיראק, המנהיג הכורדי ג'לאל טאלבאני, ביקורת על סוריה בגין תמיכתה במשטר סדאם. לביקורת הצטרפו גם כותבים בעיתונות הערבית, שגינו את העמדות הפרו סדאמיות של משטר אסד

המחזאי והסטיריקן הליברלי המצרי הידוע, עלי סאלם, פרסם ביומון "אל-חיאת" (5.11.03),  מאמר בנושא השינוי המנטאלי הדרוש בעת מעבר ממצב מלחמה למצב שלום. סאלם, המסתמך לעתים בטיעוניו על ספרו של פרויד, "טוטם וטאבו",  מצא בהיסטריית אובדן אברי המין בח'ארטום, בירת סודאן, משל למאבקה של האינטיליגנציה הערבית נגד השלום עם ישראל

"המתונים הם הבעיה" קובע האינטלקטואל המצרי הליברלי, מאמון פנדי, החי בארה"ב. במאמר  ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" הוא מותח ביקורת על הפקרת הזירה הציבורית בידי הקיצוניים: "רבים חושבים כי הקיצוניים הם הבעיה בעולם הערבי, אך האמת היא כי המתונים העסוקים בהגדלת רווחיהם בהווה ואף לא יוצאים לבחירות, הם הבעיה

הפגיעה חסרת האבחנה בחיילי הקואליציה ובאזרחי עיראק עוררה בחלק מן העיתונות הערבית גל של מאמרי גינוי. אחד הכותבים, מצטפא אל-קרה דאע'י, כורדי במוצאו, אזרח עיראק ובעל טור ביומון הכוויתי "אל-סיאסה" שמאמריו מתפרסמים גם באתר האינטרנט הליברלי "אילאף", טען שמבצעי פיגועים אלה אינם רוצים בעצמאותה של עיראק

היומון הסורי הממשלתי תשרין פרסם מאמר ביקורת חריף, פרי עטו של עלאא' נדים ח'ליל, התוקף את ערוצי הלווין הערביים ומאשים אותם בנטייה לעבר האינטרסים של ישראל ובניהול קמפיינים נגד ההנהגות הערביות

הסופרת המצרייה, נואל אל-סעדאוי, שהיא לאומנית-ערבית ופמיניסטית בעת ובעונה אחת, העניקה ראיון מקיף לאתר האינטרנט הליברלי הערבי www.elaph.com (30.9.03), בו קראה להשמיט מהחוקה המצרית את סעיף הקובע שהאסלאם הוא הדת הרשמית של המדינה, "משום שיש בקרבנו קופטים ומשום שהדת היא עניין שבין האדם לאלוהיו ואיש אינו יכול לכפות את דתו

תביעה משפטית ראשונה מסוגה הוגשה באוגוסט 2003 בסעודיה על ידי הסופר הסעודי אבראהים שחבי נגד אדם שהאשים אותו ב"חילוניות". שחבי שנתבקש על ידי קבוצת אנשים להנהיג תפילה כאמאם, הותקף מילולית על ידי אדם שטען כי אסור להתפלל מאחורי אדם כמותו שהוא "חילוני וסוטה מדרך הישר"

בראיון שהעניקה כלת פרס נובל לשלום לשנת 2003, האיראנית שירין עבאדי, ליומון הלונדוני, "אל-שרק אל-אוסט" (19.10.03), אמרה: "האפשרות שלא אחזור [לאיראן] לא עמדה על הפרק. ללא הקשר לאיראן, אין משמעות לחיי. אפילו לא ידעתי ששמי היה מועמד לפרס נובל. הפרס הוא מסר קודם כל לעם באיראן, ובעיקר לנשים, ולאחר מכן לעולם האסלאמי"

העיתונאי הסורי ר'סאן אל-אמאם פרסם ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" (14.10.2003) מאמר הקורא לנשיא סוריה בשאר אל-אסד להגיע להסדר שלום עם ישראל ובכך לקדם את תהליך הרפורמה והדמוקרטיה בסוריה. לדבריו, יש להשתדל אצל ממשל בוש שישכנע את ממשלת שרון לחדש את השיחות עם סוריה ולהשלים את ההסדר שהושג עם ממשלת ברק

מזכ"ל החזבאללה, חסן נאסרללה, נשא דברים בטקס שנערך ב-10.10.2003 ליד בירות, ואמר בין היתר, כי ישראל רוצה לכפות משוואה חדשה, לפיה כל פעולה איכותית המתרחשת בפלסטין תזכה לתשובה בסוריה, אך הבריחה קדימה בלבנון ובסוריה היא בריחה לעבר התהום... אם שרון ימשיך להתקדם עם האופציה הזו, נמצא את עצמנו מול אתגר והתפתחות חדשים

לאחרונה מתחולל בעיתונות הערבית פולמוס בנושא השנאה כלפי ארה"ב בעולם הערבי. לטענתו של עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הפרו-סדאמי "אל-קדס אל-ערבי", כי ארה"ב אחראית לשנאה כלפיה בעולם הערבי, השיב מניר אל-מאורי, עיתונאי תימני ובעל טור ב"אל-שרק אל-אוסט" במאמר שדחה טענה זאת והביא כדוגמא את עזרתה של ארה"ב בשיקום יפן וגרמניה

בשלושה מאמרים שהתפרסמו ביומון הלונדוני אל-שרק א-אוסט מצדיק בעל הטור כאמל סעדון, סופר עיראקי החי כיום בנורווגיה, את כיבוש עיראק ואת שיקומה הפוליטי על ידי ארצות הברית. לדבריו, "כן, הכיבוש הוא שחרור גמור, מבורך ומבטיח לעיראק, גם אם ארצות הברית עצמה היתה אומרת אחרת, גם אם האומות המאוחדות, אירופה, רוסיה, הודו והערבים כולם היו אומרים אחרת

היומון הפלסטיני, "אל-קדס", פרסם מאמר מאת בעל הטור, מחמד שאכר עבדאללה, ב-18.9.2003. במאמר, שכותרתו "המשטרים הערביים וטמינת הראש בחול", תוקף המחבר את המשטרים הערביים והעומדים בראשם על אופי שלטונם העומד בניגוד לאינטרסים של בני עמם ועל אי יכולתם לחשוב מעבר להבטחת כיסאותיהם

במאמר תחת השם "ההתמודדות עם העצמי וההתמודדות עם העבר" בוחן בעל הטור הד"ר אנור מחמד קרקאש ביומון אל-אתחאד, היוצא לאור באמירויות המאוחדות, את יכולתו של העולם הערבי לעמוד במבחן הביקורת העצמית לאור פרשת לוקרבי והפיצויים הלוביים

במאמר תחת הכותרת "האם צריך ערפאת ללכת?" ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ב-19.9.03, קוראת בעלת הטור הודא אל-חסיני, למדינות ערב ולעם הפלסטיני להבהיר ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, כי הישארותו בשלטון מזיקה לפתרון הסוגיה הפלסטינית. לטענתה, ערפאת אינו פועל באמת לטובת עמו, אלא רק לתועלתו האישית

הדיפלומט הערבי הרפורמיסט הכותב בשם העט "אבו אחמד מצטפא", ממשיך למתוח ביקורת  על החברה המוסלמית הרואה בחיים רק שלב מעבר למה שמתרחש אחריהם ואשר דבקה בתרבות השהידים תוך שימוש ציני באסלאם במקום ליזום פרויקטים שיקדמו אותה לקראת העתיד

לאחרונה התפטר מחמוד עבאס "אבו מאזן" מתפקידו כראש הממשלה הפלסטינית על רקע המשבר החריף בתנועת הפת"ח. אבו מאזן טען כי גורמים ישראלים, בינלאומיים ובעיקר פנים פלסטינים הם שגרמו להתפטרותו. במכתב ההתפטרות שהגיש ליו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, כתב: נעשו פעולות בכוונה תחילה כדי להכשיל את הממשלה הזו בכל האמצעים

עיתוני האופוזיציה במצרים נוהגים למתוח ביקורת חריפה על ממשלת מצרים ומפלגת השלטון, אך נמנעים מלפגוע בנשיא מובארכ עצמו. ואולם, העורך הראשי בפועל של שבועון האופוזיציה הנאצריסטית, "אל-ערבי", עבד אל-חלים קנדיל פרסם בטורו מאמר בו תקף את הנשיא מובארכ וטען כי השינוי צריך להתחיל בראש

לרגל יום השנה ה-106 להתכנסותו של הקונגרס הציוני בבאזל, פרסם בעל הטור הפלסטיני הליברלי, תופיק אבו בכר מאמר ביקורת חריף  על מדיניות ה"הכל או לא כלום" של ההנהגה הפלסטינית לאורך שנים, אשר הביאה למצב הנוכחי של העם הפלסטיני. זאת, לעומת המדיניות הציונית הפרגמטית שהובילה להקמתה של מדינת ישראל

בכמה מאמרים שפרסם באתר האינטרנט הליברלי "אילאף" דן האינטלקטואל התוניסאי אל-עפיף אל-אח'צ'ר בסוגיית משבר הזהות הערבית ובסיכויי השתלבותה של החברה הערבית בעידן המודרני. לדבריו, "החינוך הדתי מייצר בצורה סדרתית דורות של אנשים המוכים בטירוף של זהות דתית טהורה, הדומה לטירוף טוהר הגזע של הנאצים..."

ארגון "אל-גמאעה אל-אסלאמיה" שביצע פיגועים רבים במצרים בשנות השמונים והתשעים, עבר מהפך יוצא דופן בשנים האחרונות. מנהיגיו הכלואים במצרים התחייבו לזנוח את דרך האלימות, התנצלו על פיגועי העבר, והם מפיצים אידיאולוגיה חדשה המבוססת על דו-קיום עם המשטר. מסמך זה סוקר את יוזמת השלום של ה"גמאעה", כפי שהיא משתקפת בתקשורת הערבית (חלק ג)

ארגון "אל-גמאעה אל-אסלאמיה" שביצע פיגועים רבים במצרים בשנות השמונים והתשעים, עבר מהפך יוצא דופן בשנים האחרונות. מנהיגיו הכלואים במצרים התחייבו לזנוח את דרך האלימות, התנצלו על פיגועי העבר, והם מפיצים אידיאולוגיה חדשה המבוססת על דו-קיום עם המשטר. מסמך זה סוקר את יוזמת השלום של ה"גמאעה", כפי שהיא משתקפת בתקשורת הערבית (חלק ב)

ממשלת מצרים יצאה לאחורנה במערכה תקשורתית, נגד מילת נשים. מערכה תקשורתית זו עוררה את הפולמוס הישן-חדש בסוגיה זו,  אשר בא לידי ביטוי בין השאר, בכתבות עיתונאיות ובפעילויות ציבוריות, כמו הכנס שנערך בקהיר ביוני השנה מטעם המועצה הלאומית המצרית לאם ולילד בהשתתפותה של רעיית הנשיא המצרי, סוזאן מבארכ