המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
עימות סורי-עיראקי בועידת "התאחדות הסופרים הערבים"
6/1/2004

 

עימות סורי-עיראקי בועידת "התאחדות הסופרים הערבים"

                                                                          6.1.2004

 

משלחת המשכילים העיראקים שיצאה לכנס ועידת "ההתאחדות הכללית של הסופרים הערבים" שנערכה בסוף דצמבר 2003 באלג'יר לא הורשתה להשתתף בישיבותיה. ראש המשלחת העיראקית, חמיד אל-מח'תאר, האשים את מזכ"ל התאחדות הסופרים הסורית, עלי עקלה ערסאן,[1] שהוא גם מזכ"ל התאחדות הסופרים הערבים, כי הוא העומד מאחורי ההתנכלות למשלחת העיראקית. הנימוק לדחייתה של המשלחת העיראקית היה בכך שלא התקיימה בעיראק כל ועידה שתסמיך את משלחת המשכילים העיראקים לייצג את עיראק, עובדה אשר הוכחשה ע"י ראש המשלחת העיראקית.

 

אל-מח'תאר אמר בראיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אווסט"[2]: "ערסאן כבר מנע בעבר את השתתפותנו בועידת קהיר. ציפינו שהאחים באלג'יר יעשו משהו כדי לבטל את העוול נגדנו... אך התאכזבנו קשות כאשר נמנעה מאתנו אפילו השתתפות סמלית". מסיבת עיתונאים שאורגנה ע"י המשלחת העיראקית הופרעה ע"י נציגים ממשלחת הסופרים הסורית, אשר האשימו את עמיתיהם העיראקיים כי הם "סוכנים של כוחות הכיבוש".

 

בעקבות התקרית תקף העיתונאי העיראקי אסמאעיל זאיר ביומון "אל-צבאח"[3] את ערסאן: "סורי, שהוא תוצר בית הספר [הסורי] לגיבורים ואשר מוצב על במת התאחדות הסופרים הערבים כבר עשרות בשנים, מרהיב עוז להעליב את המשכילים העיראקים, ובכך ממשיך את דרכם של בות'יינה שעבאן [השרה הסורית לענייני מהגרים] ושל קציני המודיעין הסורים, שמאז נפילת הדיקטטור עסוקים בהוקעת בני העם העיראקי אשר השתחררו מ-35 שנות עושק תחת מפלגת הבעת'.

 

אנו יודעים כי לראש [אגודת] הסופרים [הסורית], עלי עקלה ערסאן, אין כל קשר לחינוך או לספרות, והוא איש של דיכוי, אלימות ומעצר, שהם חלק בלתי נפרד מהמערכת הרעיונית של הסופרים בראשם הוא עומד. הוא צודק בכך שאינו נמשך לחברי האליטה [האינטלקטואלית] העיראקית אשר יצאו מבתי הכלא או חזרו מהגלות. ערסאן הוא ידיד נאמן של הגנרלים ושל מפקדי מנגנוני המודיעין והמפלגה [בסוריה]. במשך 30 שנה, תקופת שלטונם של [חאפז] אסד ובנו, בשאר, לא החמיץ [ערסאן] הזדמנות לבטא את נאמנותו למשפחה השלטת. הוא הוכיח גם לאב וגם לבן כי הוא לא יהסס לעשות דבר כדי לרַצות אותם ולמלא אחר דרישות המדיניות שלהם, שלא צריך להיות גאון כדי לחוש בנזקים ובפגיעה שהיא גורמת לסוריה ולאיזור.

 

משקיפים פוליטיים יודעים מי הוא ערסאן [ומיהם] נשיאיו וידידיו. כבוד לנו, כעיראקים, שאנשים כמוהו יהיו המתנגדים שלנו. לא נזכיר את מה שעשה ערסאן לפליטים העיראקים ואיזו תועלת הביא לבעייה שלהם... המפתיע הוא שחלק מאתנו, העיראקים, עדיין דבקים בשתיקתנו לעומת הפגיעה שגורם המשטר של ערסאן לעמנו, למשכילים שלו ולבניו. אנו יודעים כי לחלק [מהעיראקים] יש אינטרסים חומריים ומסחריים הקשורים בערסאן, בגנרלים שלו ובמודיעין שלו...".   

 

בנוסף, קראו סופרים עיראקיים לפרישה קולקטיבית מ"התאחדות הסופרים הערביים", וציינו כי ההתאחדות משתפת פעולה עם סופריו ומשורריו של סדאם חוסיין וכי היא דאגה לשכן אותם בדמשק. הסופר העיראקי תושב עומאן, עבד אל-רזאק אל-רביעי, אמר[4]: "זוהי אכזבה המצטרפת לאכזבות נוספות מן הסופרים הערבים. במקום שיעמדו לצד אחיהם הבאים ממדינה [שבה] שריפות וצער, הם הפנו אליהם את הגב, רק משום שהם באו ממדינה אשר כורעת תחת הכיבוש האמריקאי, כאילו ברמר הוא זה ששלח אותם, וכאילו הם אלו אשר הביאו את ארה"ב לעיראק הפצועה". 



[2]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 26.12.03.

[3]  אל-צבאח (עיראק), 28.12.03.

[4]  בגדאד (עיראק), 28.12.03.