כללי

בעקבות החלטת צרפת להשתתף בתקיפה הצפויה בסוריה:

עורך היומון אל-אח'באר המקורב לחזבאללה מזהיר מפגיעה בחיילים צרפתים

 

בעקבות החלטתה של צרפת להצטרף לארה"ב ולבריטניה בפעולה צבאית צפויה נגד המשטר הסורי, בתגובה למתקפה הכימית על העיר דומא שבריף המזרחי של דמשק, פרסם ב-11 באפריל 2018 אבראהים אל-אמין, העורך הראשי של היומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לחזבאללה, מאמר בו תקף בחריפות את צרפת והאשים אותה בצביעות ובעשיית דברה של ארה"ב, תוך הסתתרות מאחוריה. אל-אמין טען כי לאורך השנים צרפת תמיד בחרה להיות בצד של אויבי הערבים, הסיתה למלחמות פנימיות בקרבם ו"שיחקה תפקיד מלוכלך" במדינותיהם וכי ידיה מגואלות בדם הערבים.  לדבריו, הטענות של ארה"ב והמערב, על שימוש בנשק כימי נגד המורדים בדומא הן שקריות ומהוות תירוץ לתקוף בסוריה במטרה להגביל את השפעתה של רוסיה במזה"ת ולמנוע את התחזקות המשטר הסורי.

 

בסיום מאמרו איים אל-אמין כי צרפת עלולה לשלם מחיר כבד על מדיניותה ומעורבותה בתקיפה בסוריה תוך שהוא תוהה האם יש צורך להזכיר לצרפתים "את המראה של איברי גופות החיילים ומטות [הצבא] ההרוסים שלהם". יצויין כי בדרום לבנון ישנם חיילים צרפתים במסגרת כוחות יוניפי"ל.

 

כמו כן, באותו יום דיווח אל-אח'באר גם כי ציר ההתנגדות – קרי, איראן, סוריה וחזבאללה - "החליט כי מתקפה קשה על סוריה [מצד ארה"ב ובעלות בריתה] משמעותה מלחמה פתוחה ששום מקום באזור לא יינצל מהאש שלה.".[1] 

 

אבראהים אל-אמין עורכו הראשי של היומון אל-אח'באר.[2]

 

להלן תרגום קטעים מהמאמר של אל-אמין: [3]

 

"אללה עושה בארה"ב כרצונו, ומפלגתו [כלומר: חזבאללה] תעשה בישראל כרצונה. אך נראה שמחובתנו אנו 'האנשים' [התומכים בחזבאללה], לעשות כרצוננו באחרים, כלומר, במדינות ובגורמים אשר קופצים בראש למלא תפקידים שהם מעבר ליכולותיהם. הדבר נכון לגבי מדינות כמו בריטניה, צרפת וסעודיה...

 

הצרפתים תמיד רוצים להישאר במועדון אויבי העם הערבי. הפוליטיקאים, אנשי הצבא, הכלכלנים והאליטה התקשורתית והתרבותית שלהם מספרים לנו שהם אוהבים מאוד להיות הזנב של ארה"ב, שהם אינם יכולים לישון לילה אחד מחוץ לרכבת האמריקאית, ושהם לא יסלחו לעצמם אם ידם לא תהיה מגואלת בעוד דם של בני אזור זה. [הם טוענים שהם עושים את] כל זה בשם האנושיות, זאת למרות שרק עין אחת שלהם ערה [לנושאים] הומניטריים. שכן, הם אינם רואים מה עושה ישראל בפלסטין, מה עושה סעודיה בתימן, מה עושים האמריקאים בסוריה ובעיראק, או מה עושה הצבא שלהם [קרי של הצרפתים עצמם] באפריקה. ממי מקרב הצרפתים אפשר לדרוש דין וחשבון על כך? האם מהנשיא היהיר הסבור שהוא מחזיר לארצו את הילת הרפובליקה? האם מממשלה שחבריה הפכו לצוות של מזכירים מהדרג השלישי? האם מצבא שהפך בתוך המדינה למשטרה ומחוצה לה לחבורת רוצחים? האם מאליטה הטוענת שהיא מגנה על החירות והפלורליזם כאשר בפועל לא ניתן למצוא בתוכה קול אחד רציני המתנגד למדיניות הממשלה? או האם ממנגנוני המודיעין שאינם רוצים ללמוד מהלקחים הקשים וממשיכים להיות שחקן נידח שלא מייחסים לו כל חשיבות ברגע האמת?...

 

נראה שצרפת החליטה, מרצון או מאונס, לשוב למרותה של ארה"ב ולפעול לטובת המטרות האסטרטגיות של ארה"ב בעולם ולמען המטרות של ישראל וסעודיה באזורנו. מעשיה של צרפת ביומיים האחרונים מחזירים אותנו לימים של 2005, כאשר היא החליטה לכפר על החטא שלה שבא לידי ביטוי בהתנגדותה למלחמת עיראק, בכך שפעלה כדי להכשיר את האווירה להתנקשות ב[ראש ממשלת לבנון דאז] רפיק אל-חרירי בביירות ולכך שהאויב [הישראלי] פתח במלחמת יולי נגד לבנון, [כל זאת עוד] לפני שהחלה במסע ההסתה הגדול ביותר שהוביל למלחמת אזרחים בסוריה, לאחר שמילאה תפקיד מלוכלך בלוב. המשמעות היא שכל הימור על עמדה צרפתית חריגה כלפי הנושאים שעל הפרק באזורנו יהיה הימור שגוי. צרפת לא תעמוד נגד עסקת המאה שעתידה לפגוע בזכויות הפלסטינים והיא לא תתנגד למגמת ארה"ב לבטל את הסכם הגרעין עם איראן ולפתוח במלחמה חדשה נגדה. נראה שצרפת תופסת לעצמה מקום במערכה האמריקנית העולמית שנועדה למנוע מרוסיה לחזור ולמלא תפקיד מרכזי בעולם, כשנקודת המוצא היא המזה"ת.  

 

החלטת צרפת להשתתף בתוקפנות צבאית נגד סוריה באמתלה שצבא סוריה השתמש בנשק כימי בקרבות באל-ר'וטה המזרחית, היא החלטה שאינה קשורה ישירות לאירועים בסוריה, אלא זוהי החלטה על שיבת צרפת לאסטרטגיה של ארה"ב המתמקדת במניעת הקמת סוריה מחדש ובהשארת האש בוערת בכל האומה הערבית, כדי לחפות על ניסיון חדש למחיקת העניין הפלסטיני. זו החלטה שאומרת לנו, תושבי מדינות אל-שאם, שצרפת מתגעגעת לימי האימפריאליזם והמנדט ורוצה להיכנס למערכה על ההגנה על סייקס-פיקו, ושהיא מציבה את עצמה שופטת הומנית ומוסרית, הקובעת את גורלנו. מתוקף מה היא עושה זאת?     

 

אין צורך בהסברים בנוגע לאופי האסטרטגי של כוח האש הצרפתי. אין לו כל משקל בזירה הצבאית העולמית. צרפת היום היא כמו הבחור הפרחח והפחדן שלא מסוגל להיכנס לעימות לבדו. הוא מתמחה בהסתה כדי שיהיה עימות ואז הוא נעמד מאחורי הבחור הגדול וכשהעימות מתרחש הוא מתרחק מעט וממתין לתוצאה. אם היריב נופל ארצה, הוא קופץ כמו קוף כדי להגניב סטירה או בעיטה. אך אם היריב עומד על רגליו, הוא הראשון לברוח. על פי רוב אין לו מזל והוא נשאר במקומו בוכה כשמכנסיו ספוגים [בשתן] וזועק לעזרה.

 

היום צרפת מסרבת לבחון מחדש [את עמדתה] ולהכיר בכישלון בחירותיה באזור, במיוחד בסוריה. היא מתכחשת למצב אליו הגיעה לאחר שנים ארוכות בהן הכתה בגוף הסורי. למרות שאינה רוחשת כבוד לאף אחד מאנשי האופוזיציה הסורים אותם גייסה וניצלה לאורך השנים, היא הפכה להיות כמותם, מייחלת לפעולות נקם שיפגעו עוד יותר בגוף הסורי. צרפת משחקת רק בתחבולות, בסרבה להכיר בכישלון הניסיון להפיל את המשטר השולט בסוריה, לאחר שנכשלה בהשתלטות מחדש על לבנון ולאחר שלא הצליחה להשיג מעמד מתקדם בעיראק או בצפון אפריקה.

 

מה עושים הצרפתים? האם הם יודעים באיזו טיפשות הם נוהגים? האם הם זקוקים למישהו שיעורר את זיכרונם ויזכיר להם את המראה של חלקי גופות החיילים ומטות [הצבא] ההרוסים? או שהם אינם שמים לב לשום דבר? אולי הם יזכרו ויבינו שלכעס של התושבים אצלנו יש טעם שונה!".