המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת נוקבת ברש"פ ובעיתוני ירדן, מצרים וסעודיה על המסמך המדיני החדש של חמאס
12/5/2017


ביקורת נוקבת ברש"פ ובעיתוני ירדן, מצרים וסעודיה על המסמך המדיני החדש של חמאס

הקדמה

כשבוע טרם פרישתו מראשות הלשכה המדינית של חמאס, הכריז ח'אלד משעל ב-2.5.17 בדוחה, על המסמך המדיני החדש של התנועה. [1] מסמך זה נתקל בביקורת קשה ונוקבת מצד הרש"פ ותנועת פת"ח אשר דחו אותו והביעו חשדנות הן כלפי אמינותו והן כלפי עיתוי פרסומו. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, יצא בחריפות נגד המסמך, וטען כי הוא מכיל סתירות רבות, ולפיכך אינו ראוי להתייחסות רצינית. בדבריהם של בכירים ברש"פ ובתנועת הפת"ח ובמאמרים שפורסמו בעיתוני הרש"פ, נמתחה ביקורת דומה על המסמך ועל הסתירות שבו, תוך האשמת החמאס בניסיון להטעות את הציבור ובהתחזות לתנועה דמוקרטית שוחרת שלום בעוד שאינה כזו, וברצון למחוק את אש"פ ולהיות אלטרנטיבה לו. על עיתוי פרסום המסמך – ערב ביקור הנשיא עבאס בבית הלבן - נטען, כי הוא נועד להכשיל ביקור זה.

 

ביקורת על המסמך נמתחה גם בעיתוני ירדן, מצרים וסעודיה, הידועות בתמיכתן ביוזמה הערבית שאת  הסעיף בה המדבר על הכרה בישראל אם תיסוג משטחי 67 דחתה חמאס עד כה.[2] כותבים בכירים ובעלי טורים בעיתונות הממסדית בירדן, מצרים וסעודיה טענו, בדומה לרש"פ, כי המסמך של חמאס רווי בכפלי לשון ובסתירות שקשה ליישבן. הכותבים פקפקו באמיתות הכוונות של חמאס וטענו כי המסמך נועד רק לשפר את מצבה לאור השינויים שחלו באזור ובעולם שלא מיטיבים עמה, וכי עליה לנקוט גם צעדים בפועל ולקבל החלטות אמיצות יותר.

 

 המסמך המדיני החדש של חמאס


 

דוח זה יסקור את הביקורת ברש"פ ובעיתוני ירדן, מצרים וסעודיה על המסמך המדיני החדש של חמאס.

 

יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס: מסמך חמאס מכיל דבר והיפוכו, לא נתייחס אליו ברצינות

יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, התייחס לפרסום המסמך המדיני החדש של חמאס בראיון לערוץ הרוסי  RT באמרו: "המסמך הזה מכיל סתירות רבות ולכן הוא אינו ברור. בשנת 1988 אנחנו [קרי, אש"פ] קיבלנו החלטות ברורות. אמרנו שאנחנו מכירים ב[החלטות] הלגיטימציה הבינ"ל. נגמר העניין. הכוונה להחלטות 242, 338 ולכל ההחלטות האלה.  אנו דבקנו בכך מאז ועד היום. אך כשאתה כותב דבר והיפוכו במסמך אחד, האנשים לא יקבלו זאת, ולכן לא אנחנו ולא הקהילה הבינ"ל מתייחסים ברצינות למסמך הזה."[3]

 

תנועת פת"ח: על חמאס להתנצל בפני אש"פ ובפני העם הפלסטיני

בכירים ברש"פ ובתנועת הפת"ח הביעו ביקורת דומה כלפי מסמך חמאס, ואף קראו לחמאס להתנצל בפני אש"פ והעם הפלסטיני על כך שבאיחור של 30 שנה היא אימצה את עמדת אש"פ אותו האשימה לאורך השנים הללו בבגידה  בשל עמדה זו, ואף גרמה לפילוג בקרב הפלסטינים. הדוברים טענו עוד כי חמאס מנסה לייפות את תדמיתה בקרב הקהילה הבינ"ל כאשר במקביל היא נוקטת יחס של דיכוי כלפי עמה.


הדובר הרשמי של פת"ח, אוסאמה אל-קואסמה אמר: "הסכמת חמאס להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 כנוסחה מוסכמת [עם אש"פ] וכיישום של החוק הבינלאומי, זהה לגמרי לעמדה שנקטו כל הפלגים [באש"פ] בשנת 1988, שכן לא הייתה זו עמדתו של פת"ח [בלבד] אלא עמדה שמוסכמת על כל פלגי [אש"פ]". אל-קואסמה תהה: "אם נדרשו לחמאס 30 שנה כדי [להפסיק] לצאת נגדנו באמצעות עמדתנו, כמה זמן דרוש לה כדי להבין שהאחדות הלאומית וסיום הפילוג טובים יותר לעם הפלסטיני? ואיזה תירוץ תספק כעת חמאס לרחוב הפלסטיני להמשך ההפיכה והפילוג?". לטענתו, משעל כיוון את דבריו ואת נאומו לעולם כולו, זולת העם הפלסטיני, ולא ענה לשאלה שכולם ציפו [שישיב לה] והיא כיצד להשיב את האחדות הלאומית.

 

אל-קואסמה אף דרש מחמאס להתנצל בפני אש"פ באמרו: "על חמאס להתנצל בפני אש"פ לאחר שלושים שנים בהן האשימה [את אש"פ] בבגידה ובכפירה ובכך גרמה לפילוג חריף ברחוב הפלסטיני, שגולת הכותרת שלו הייתה ההפיכה שביצעה חמאס [נגד הרש"פ בעזה] שהשחירה את דמותו של העם הפלסטיני, ואת דמותם של מאבקו ושל הסוגיה הצודקת שלו." [4]

 

בהצהרה נוספת אמר אל-קואסמה, כי "במסמך החדש של חמאס אין שום חידוש למעט אוסף של סתירות".[5]

 

חבר הוועד הפועל של אש"פ, אחמד מג'דלאני, אמר:  "חמאס מציגה עצמה בפני העולם כארגון דמוקרטי פתוח, הדבק בלגיטימציה הבינלאומית ובחוק הבינלאומי וכמי שמעוניינת בשלום, בעוד שאל החברה הפלסטינית היא שולחת מסר של טרור ושל דיכוי חירויות הכלל הבסיסיות." לדבריו, "יש תהום בין השיח הפוליטי של חמאס לבין מעשיה בשטח, והשיח שהיא אימצה במסמך המדיני החדש שלה נועד לאפשר לה להשתלב עם התמורות הפוקדות את העולם ואת האזור." מג'דלאני טען, כי המסמך בא כמענה לדרישות בעלי בריתה של חמאס באזור כדי שיוכלו "לשווקה במסגרת מאמציה להיות חלופה לאש"פ או להוות צד במשוואה האזורית." מג'דלאני טען עוד, כי העיתוי בו פרסמה חמאס את מסמכה החדש בזמן ביקור עבאס בוושינגטון -  בשום אופן אינו תמים, אלא נבחר במכוון. לדבריו, "התעלמות חמאס מנושא הפיוס הלאומי במסמך שלה מלמדת שנושא זה אינו בראש סדר עדיפויותיה ואינו חלק מהמדיניות הקרובה שלה."[6]

 

ג'בריל רג'וב, חבר הועדה המרכזית של הפת"ח, אמר ליומון הסעודי היו"ל בלונדון אל-חיאת: "אנו מברכים על ההתפתחות בתנועת חמאס, אבל קיווינו שהיא תגיש את המסמך לנשיא מחמוד עבאס כדי שהוא ייקח אותו עמו לבית הלבן, ולא לשר החוץ התורכי.[7] לו שאפה חמאס לשותפות עם אש"פ, היא היתה מגישה את המסמך שלה לקהילה הבינ"ל באמצעות ראש אש"פ, אך היא שואפת להוות אלטרנטיבה לאש"פ".[8]

 

מאמר המערכת של אל-חיאת אל-ג'דידה: מטרתה של חמאס למחוק את אש"פ

טענות דומות עלו במאמרים שהתפרסמו בעיתונות של הרשות הפלסטינית שבהם גם כן נטען כי פרסום המסמך ערב ביקורו של עבאס בוושינגטון ופגישתו עם נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, נועד להכשיל פגישה זו. במאמר המערכת של היומון אל-חיאת אל-ג'דידה, נכתב: "אמרנו [בעבר], והעובדות והסימנים כולם מעידים על כך שחמאס מעולם לא היתה תנועת התנגדות במובן האמיתי של המלה, ולא הייתה לה בהיסטוריה של המאבק הלאומי הפלסטיני המודרני כל נוכחות בדרכי המאבק המזוין. [שכן], לפעולות ההתאבדות ש[חמאס] ביצעה בתקופה בה חלה הסלמה במאבק המדיני [של הרש"פ] נגד הכיבוש במטרה לגרום לו ליישם במדויק את סעיפי הסכמי המעבר של אוסלו  – אין כל קשר למאבק [מזוין] זה...

 

אין זה מקרה כלל שההכרזה הזו [על המסמך המדיני] באה ערב פגישתו של הנשיא אבו מאזן עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, במהלכה יציג הנשיא אבו מאזן את התפיסה של [הרשות] הפלסטינית בנוגע לשלום צודק ואת מוכנותה להגשים אותו בכל הרמות, במסגרת פתרון שיכבד את הזכויות ההיסטוריות של עמנו... מטרת ההכרזה השיווקית הזו היא להכשיל את  הביקור של אבו מאזן בוושינגטון...

 

המסמך המדיני של חמאס... מבטא את המהות שחושפת את המדיניות האמיתית הסמויה של חמאס, בהיותה פרויקט שלטוני של תנועת האחים המוסלמים שלא רוצה אלא למחוק את אש"פ, הנציג הלגיטימי והיחיד של העם הפלסטיני..." [9]

 

כותב באל-חיאת אל-ג'דידה: דיבורי חמאס על מדינה בגבולות 67 סותרים את המצב בשטח

עמר חלמי אל-ר'ול, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, כתב: "מבחינה פורמלית, מי שעוקב [אחר חמאס], סבור כי במסמך יש חידוש מדיני הבא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהסכמה להקמת מדינה בגבולות 4.6.1967. בהקשר זה שיבחו רבים מאותם עוקבים  את 'ההתפתחות' הזו וראו בה תפנית מהותית במסלול המדיני של חמאס. אך, דבר זה אינו נכון, כיוון שמנהיגים שונים בתנועת חמאס, ביניהם ח'אלד משעל עצמו, הצהירו עשרות פעמים [בעבר] כי הם מסכימים למדינה בגבולות ה-4.6.1967 ויתרה מכך, הם אפילו הסכימו למדינה בעלת גבולות זמניים.

 

הדבר החמור ביותר הוא שהיא ממשיכה לדבוק עד היום באמירות [שלה] ברצועת עזה. מכאן שהדיבורים על מדינה בגבולות 67 סותרים למעשה את המציאות בשטח. לו היתה חמאס מעוניינת באמת ובאופן עקרוני ב[יישום] תוכן המסמך, הרי שהיא היתה משנה את התנהגותה הפוליטית ומסכימה להשבת השלטון הלגיטימי למחוזות הדרום [קרי, השבת שלטון הרש"פ לרצועת עזה]."[10]

 

שר פלסטיני לשעבר: המסמך של חמאס מכיל סתירות ומאפשר לה לומר דבר והיפוכו

אשרף אל-עג'רמי, שר האסירים לשעבר ברש"פ ובעל טור ביומון אל-איאם, אמנם הגדיר במאמרו את המסמך של חמאס "צעד חשוב" ו"התפתחות חיובית שעשויה לשרת את התכנית הלאומית" הפלסטינית, אך במקביל הצביע על הסתירות שבו: "השפה בתוכנית החדשה של חמאס מאפשרת לה לומר דבר והיפוכו: היא מסכימה למדינה בגבולות 1967 שבירתה ירושלים ובה בעת היא אומרת שהיא רוצה את פלסטין השלמה מהים עד הנהר, מראש הנקרה ועד רפיח. היא תשתמש בוודאי בשפה מתונה מול גורמי חוץ כדי להוכיח שהיא השתנתה באופן מהותי, ומאידך תשתמש בשפה קיצונית מול אנשיה והציבור שלה כדי להדגיש שהיא לא ויתרה על עמדותיה.

מבחינה מהותית ישנם שינויים אמיתיים בעמדות התנועה, שכן הסכמה למדינה בגבולות 1967 היא הכרה במשתמע בפתרון שתי מדינות, ולו גם אם היא ממשיכה לומר שאינה מכירה בישראל ושהיא דבקה בכל אדמת המולדת. דבר זה יכול להציג אותה באור גמיש מול חלק מהגורמים."[11]

 

כותבים ירדניים: המסמך אינו מספק, נדרשים ויתורים נוספים מחמאס והכרה בישראל

כאמור, ביקורת דומה על מסמך חמאס מתחו גם  כותבים בעיתונות הירדנית, אשר טענו במאמריהם, כי חמאס נוקטת במסמך בכפל לשון וכי מטרתה היתה להכשיל את ביקור עבאס בוושינגטון. אחד הכותבים ששימש בעבר שר ודיפלומט ירדני אף קרא לחמאס להציג ויתורים גדולים יותר ולהכיר בישראל.

 

לעולם חמאס אומרת 'מדינה בגבולות 67' ולערבים היא אומרת 'שום ויתור על אדמת פלסטין'

פהד אל-פאנכ, עורכו לשעבר של היומון הירדני הממסדי אל-ראי, וכיום בעל טור בכיר בו, כתב: "הכותרות בעמודים הראשונים של העיתונים הצביעו על כך שחמאס מסכימה למדינה פלסטינית בגבולות 1967. דבר זה נחשב לוויתור ללא כל תמורה, שכן, המדינה לה מסכימה חמאס כלל לא מוצעת לה. [אך], אם נעזוב את כותרות העיתונים ונרד לפרטים המופיעים בעמודים הפנימיים [של העיתון] נמצא כי אין כל חדש בדברים של חמאס במסיבת העיתונאים המדינית שערכה בקטר, בראשות ח'אלד משעל.

 

הסכמה למדינה בגבולות 1967 היא החלק בהצהרת חמאס המופנה לקהילה הבינ"ל ולישראל, בעוד שהחלק המופנה לאזרח הפלסטיני והערבי אומר כי לא יהיה ויתור על שום חלק מאדמת פלסטין, יהיו אשר יהיו הסיבות, התנאים והלחצים [שיופעלו לשם כך] וככל שיארך הכיבוש. חמאס דוחה כל חלופה לשחרורה המלא של פלסטין מהים עד הנהר...ישראל תנצל את הצהרת חמאס כדי להוכיח את עמדתה כי לא היא דחתה את פתרון שתי המדינות, אלא הפלסטינים, וכי מדינה פלסטינית בגבולות 67 היא רק נוסחת ביניים בציפייה למחיקה מוחלטת של ישראל מהמפה בהמשך... חמאס עשתה את מה שהיא חשבה שיספיק כדי להכשיל את המשימה של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בוושינגטון המגובה ב[החלטות] הפסגה הערבית [ששבו ואימצו] את פתרון שתי המדינות. לא יהיה זה מוזר לו הסכימה חמאס למדינה פלסטינית בגבולות 67, שהרי היא כבר הסכימה למדינה בגבולות רצועת עזה וחתמה עם ישראל על הודנה בלתי מוגבלת בזמן, אותה כינתה בשם רגיעה [תהדאה]."[12]

 

חמאס צריכה לעשות ויתורים ולהכיר בישראל

בסאם אל-עמוש, שר ודיפלומט ירדני בעבר כתב: "חמאס מדברת אתנו היום - לאחר שלושים שנות קיומה ובתנאים קשים ביותר בהם הגוף הערבי קרוע לגזרים והרוס - על מדינה [בשטחי] הגדה המערבית וברצועת עזה. האם הדבר יכול לקרות ללא תמורה?... האם מדינות ערב מתייחסות לשלום על פי אותו היגיון שחמאס דנה בו והוא שהציונים יוותרו על הגדה [המערבית] ועל רצועת [עזה] בעוד חמאס שומרת לעצמה גם את הזכות על שטחי 48?...אי אפשר להסכים רק לחצי מהאמת, שכן כל מו"מ [שהתנהל] בעולם [לאורך] ההיסטוריה ו[יתנהל] בעתיד מדבר על ויתור של הצדדים כדי שבמקרה הטוב ביותר ייפגשו באמצע הדרך... במלוא הכנות, לא תעזור לחמאס הצגת עצמה כמאמינה בחתירה לשלום ופעילות מדינית, כל עוד אינה עושה ויתורים, אותם עשו פת"ח ואש"פ... הוויתור הנדרש מחמאס באופן ספציפי הוא הכרה בישראל. ללא [צעד] זה, לא ניתן יהיה לצרפה למועדון השלום של מדריד. על חמאס לבחור בין דרכו של אש"פ לדרך ההתנגדות, שכן לפחות נכון לעכשיו שתי הדרכים הללו אינן מצטלבות."[13]

 

חשש שחמאס קיבלה הבטחות למדינה פלסטינית בשטחי עזה בלבד ולרשת את פת"ח

שר ההסברה הירדני לשעבר ובעל טור ביומון הממסדי אל-ראי, צאלח אל-קלאב, כתב: "חמאס נחפזת במסמך האחרון שפרסמה לאמץ את כל מה שהיא שללה במשך למעלה מ-30 שנה והחשוב ביותר הוא ההסכמה להקמת המדינה הפלסטינית המיוחלת בגבולות 1967... השאלה שנשאלת שוב ושוב בקרב הפלסטינים ובכל מקום היא: מהן הסיבות להתעוררות הבלתי מפתיעה הזו של חמאס שנעשתה  לאחר הכנה ארוכה? אני תוהה האם הסיבה לכך היא הבטחות שקיבלה [חמאס] מגורמים ערביים ובינ"ל שהיא תירש את [ניהול] הזירה הפלסטינית כולה ותקבל את מעמדה של [תנועת] פת"ח בזירה זו? יש מידע על מהלכים בהם מעורבים חלק מהערבים ומדינות מוסלמיות הנוגעות בדבר, [לקידום] פתרון לסכסוך בין הפלסטינים לישראלים שאינו הפתרון של הסכמי אוסלו... החשש הגדול הוא שהפתרון המוצע הזה יסתכם במדינונת פלסטינית קצוצת כנפיים בעזה עם כמה תיקוני גבול, לפי [תכניות] שהציגו הישראלים שוב ושוב כחלופה למדינה בה דבק אש"פ בגדה המערבית יחד עם הרצועה בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית."[14]

 

בעלי טורים מצריים: לא מאמינים לחמאס, עליה להתנתק מהאחים המוסלמים

גם במצרים, אשר יחסיה עם חמאס בשנים האחרונות התאפיינו במתיחות רבה בשל השתייכותה של חמאס לתנועת האחים המוסלמים שהוצאה במצרים לחוק, תקפו בעלי טורים בעיתונות הממסדית את המסמך של חמאס, בהצביעם על שימוש בכפל לשון ועל הסתירות שבו. לדבריהם, בניגוד לדיווחים ולציפיות אין במסמך התנערות מפורשת של חמאס מתנועת האחים המוסלמים ועליה לנקוט צעדים אמיצים יותר.

 

מסמך חמאס גדוש בסתירות, תמרונים פוליטיים ומשחקי מילים

מוחמד אבו אל-פד'ל, בעל טור ביומון המצרי אל-אהראם, כתב: "כל מי שקרא את המסמך החדש של חמאס, מבין שהוא נכתב כדי לרצות את כל הצדדים והגורמים הפוליטיים... כשח'אלד משעל הכריז... על המסמך שלו, רבים הסכימו שניסוחו מתאפיין בדו משמעות... רוב סעיפיו, 42 במספר, גדושים בכפל משמעות בולט. [כך], במסמך החדש יש הכרה בגבולות ה-4.6.67 אך אין הכרה מפורשת בישראל. יש בו התייחסות לחשיבות הפעילות המדינית, אך גם לשמירה על נשק ההתנגדות. המסמך [החדש] התעלם מדבקותה [של חמאס] בהשתייכותה לאחים המוסלמים כמצוין במסמך הראשון שלה משנת 1988 [קרי, אמנת חמאס], אך הדגיש את מחויבותה למסגרת הרעיונית של הארגון [האחים המוסלמים]. יש עוד רשימה ארוכה של תמרונים פוליטיים ומשחקי מילים, בזכותם כל גורם מוצא במסמך את מה שהוא רוצה.  לא מדובר בוויתור על המסמך הקודם. בסופו של דבר, [המסמך החדש] משלים את המסמך הישן בצורה ישירה או עקיפה...      

 

כמובן, התנועה לא תצליח לרמות את העולם שציפה לצעד שיעלה בקנה אחד עם ההתפתחויות האזוריות והבינ"ל ויתחשב במאזני הכוח שאינם לטובת הערבים והפלסטינים ולא לטובת הכוחות בעלי עמדות אידיאולוגיות כמו חמאס, אך התנועה פעלה בהתאם להיסטוריה שלה ולשורשיה [הנעוצים] באחים המוסלמים... המסמך מאשש כי מדובר בתנועה תועלתנית לחלוטין בעלת יכולת מדהימה של חוסר עקביות שאפשרה לה להסתגל לאווירה מסובכת מאוד לאורך השנים וסייעה לה ליישב בין סתירות שקשה ליישבן.  

 

הגורמים שעקבו אחר המסמך מתחילת [גיבושו] ועד ההכרזה עליו בדוחה, יודעים היטב שסעיפיו מלאים בכפל משמעות כדי לרצות ידידים ויריבים כאחד. התנועה תתקשה לרצות את שני הצדדים ובקרוב היא תאלץ לנקוט עמדות ברורות וספציפיות בנושאים סבוכים... "[15]

 

ברוח דומה כתב גם יוסף איוב ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע: "בסופו של דבר חמאס רצתה [באמצעות מסמך זה] לפנות לכולם ולרצות את כל הגורמים -  האמריקאים, הישראלים והאירופים  - על ידי הסכמתה לצורת המדינה שהרש"פ הכריזה עליה [כלומר מדינה פלסטינית בגבולות 67] ובאותו הזמן היא אומרת לפלסטינים ולעמים הערביים, שהיא עדיין תנועת ההתנגדות שלא תוותר על הנשק במאבק מול ישראל, עד שתקים את המדינה הפלסטינית הגדולה...

 

אם כן, תוכן המסמך מופנה לכולם וכל אחד קורא אותו כרצונו. מה שחשוב הוא שכולם יהיו מרוצים מחמאס. ללא ספק, מדובר במשחק שקדמו לו הכנות רבות עד שהמסמך הגיע לתצורתו הסופית, אך אני סבור שהמסמך רק יזיק לחמאס ויפגע באמינותה ובמעמדה, שהם כבר רעועים בפלסטין ובעולם הערבי."[16]

 

המסמך חסר ערך מבחינת מצרים כל עוד לא ילווה במעשים ובהחלטות קשות

האני עסל, בעל טור ביומון אל-אהראם, כתב: "מסמך חמאס אינו מהווה שינוי אסטרטגי ואפילו לא שינוי טקטי, אלא זהו רק שינוי קוסמטי של תנועה שהחלה [כתנועת] התנגדות וסיימה [כתנועה] שננטשה על ידי יריביה ובעלות בריתה גם יחד! כל הביטויים שהופיעו במסמך החדש של חמאס, הם רק 'דיבורים יפים' שעשויים ליצור תחושה של רוגע ואופטימיות בקרב חלק מהאנשים, אך אין הדבר סותר את העובדה שיש אלף סיבות להתייחס למסמך בחשדנות, בדאגה ובזהירות...

 

הצעד ההיסטורי של חמאס שבא באיחור של מיליון שנות אור, התרחש בצורה מחשידה במקביל להתגברות הבידוד המדיני והכלכלי של עזה... מסמך חמאס יישאר מבחינת מצרים דף נייר חסר ערך ותו לא, כל עוד הוא לא ילווה במעשים, בהתחייבויות ובהחלטות 'קשות'  ואף קשות מאוד... שחלקן מצריכות הרבה אומץ וויתורים, ולא רק שינויים קוסמטיים... האם המסר עבר?"[17]

 

חמאס צריכה להתנצל כעת על שפגעה בסאדאת שקרא להקים מדינה פלסטינית

דנדראוי אל-הראוי, עורך היומון המצרי אל-יום אל-סאבע המקורב למשטר אל-סיסי אף דרש מחמאס להתנצל בפני מצרים. הוא כתב: "ציפינו שח'אלד משעל שניהל את מסיבת העיתונאים בדוחה, או אסמאעיל הניה שקיים את מסיבת העיתונאים השנייה באותה העת מעזה, יתייחסו לפרסום של סוכנות הידיעות הבריטית רויטרס, לפיו המסמך [המדיני החדש של חמאס] כולל סעיף ברור לגבי התנערות מ[תנועת] האחים המוסלמים. ציפייתנו התארכה והמסמך לא כלל התנערות ברורה כזו...

 

בדיקה מדוקדקת של סעיפי המסמך חושפת הפתעות מרעישות, ובהן הכרה רשמית במדינת ישראל ובגבולות 4.6.1967. במסמך לא הוזכר המשפט הרגיל של תנועת חמאס [על] 'השמדת ישראל'  אלא הוא התמקד בקבלת המציאות והכרה במדינת ישראל... לאור ההכרה של התנועה בגבולות 4.6.1967, עליה להתנצל באופן ברור וגלוי בפני מצרים ולהביע  צער עמוק על כל הפגיעות שהסבה לה ולנשיא המנוח אנואר אל-סאדאת, שהקדים את זמנו ודרש להקים מדינה פלסטינית [לצד מדינת ישראל], וכעת לאחר כ- 40 שנה, התנועה מקבלת את מה שסאדאת [דרש]...

 

האמת הברורה היא שחמאס אינה עושה דבר שיש בו תועלת ואינטרסים כלליים, אלא רק [את מה] שמועיל [לה ומשרת את] מטרות[יה] האישיות. ב[אמצעות] המסמך הזה זרעה התנועה את זרעי הקמת מדינת עזה, וכתוצאה מכך נוצר מצב שיש שלוש מדינות על האדמות הפלסטיניותמדינת ישראל, מדינת עזה ומדינת רמאללה, בעוד ששמה של פלסטין נמחק מן המפה..."[18]

 

כותבים סעודים: המסמך מעורפל ולא ברור; חמאס מודה בו בכישלונה

גם בעיתונות הסעודית נמתחה ביקורת על חמאס ועל המסמך החדש שלה. חסאן חידר, בעל טור ביומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בלונדון, הצביע על האבסורד במסמך – מצד אחד חמאס מסכימה למדינה בגבולות 67, אך מאידך מסרבת לנהל מו"מ עם ישראל על כך. הוא כתב: "בתפיסתם החדשה, כל שעשו אנשי חמאס הוא לעבור לשלב חדש של ערפול. המסמך [המדיני] - שבו הגדירה חמאס את עצמה כתנועת שחרור והתנגדות לאומית פלסטינית אסלאמית שמקור הסמכות של הנחות היסוד שלה, מטרותיה ודרכי הפעולה שלה הוא האסלאם' - לא מבטל, על פי ח'אלד משעל, את אמנת ייסודה [של חמאס מ-1988]...

 

באשר להסכמתה [של חמאס] למדינה פלסטינית בגבולות 1967 – אין זה ברור כיצד משתלבת אמירת משעל שמו"מ עם הכיבוש אינו [אחד] מעקרונות היסוד [של חמאס] עם [האמירה] כי [חמאס] נוקטת בריאל פוליטיק. אין זה ברור עם מי חמאס תקיים מו"מ על הקמת המדינה המיוחלת פרט לישראל? והאם גורם בינ"ל כלשהו או האו"ם, יסכימו לתת חסות למו"מ מסוג כזה אם לא תהיה הכרה הדדית בין צדדי המו"מ? או שמא חמאס רוצה שהרש"פ תמשיך ב'בגידתה' כפי שהיא מאשימה אותה, ותנהל היא את המו"מ [עם ישראל] על גבולות המדינה ואז תעביר את המדינה לידיה? האם יש הבדל בין מו"מ עם ישראל לבין קבלת מדינה בגבולות 1967 מתוך נקודת מבט לאומית או אסלאמית, כאשר התוצאות הן אותן תוצאות? מדוע חמאס מקבלת היום את מה שגינתה בגינו את הנהגת אש"פ לפני שלושים שנה?...

 

מה שמפליא יותר מכל הוא שכמה מבכירי חמאס אומרים כי דבקותם בסיסמה 'שחרור פלסטין מהים ועד הנהר' באמצעות מאבק מזוין, נועדה לבלום את דאעש ולמנוע את התפשטותו בעזה. הם שוכחים כי חמאס היא זו שסללה את הדרך לצמיחת הארגון הקיצוני [הזה] ודומיו, באמצעות מדיניות הקיצוניות שהיא נוקטת ברצועה ובאמצעות הרעיונות הקיצוניים, שהיא מפיצה בקרב תושביה  ומהווים יסוד מרכזי באידיאולוגיה של האחים המוסלמים..."[19]

 

מוטלק בן סעוד אל-מוטיירי, בעל טור ביומון הסעודי אל-ריאד, כתב: "מנהיגי חמאס גילו... שההשפעה הפוליטית שלה בעזה החלה להיחלש, שהנשיא מחמוד עבאס פועל להחזרת עזה לרש"פ, ושהנסיבות האזוריות והבינ"ל אינן לטובת חמאס, במיוחד שחלק מהמדינות מנצלות את הנסיבות הללו כדי להשתמש בחמאס לשם פעולה צבאית נגד ישראל -  פעולה שתשרת אותן אך לא את העם הפלסטיני... לכן חמאס הבינה שהלגיטימציה שלה תלויה בכך שהאויב שלה יקבלה כשותף אפשרי למו"מ אפשרי. לכן המסמך של חמאס נועד לשכנע את ישראל שחמאס היא שותפה לשלום ולא אויב נצחי.. חשיבותו העליונה של המסמך היא שמדובר בהכרזה עקיפה של חמאס שהיא הפסידה הכל ורוצה להשתתף בהכל [קרי, במו"מ]."[20]




[1] ראו דוח ממרי המנתח את מסמך חמאס http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4424

[3] arabic.rt.com , 8.5.2017

[4] www.amad.ps/ar , 1.5.2017

[5] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 5.5.2017

[6] http://www.wafa.ps , 4.5.2017

[7] בעיתונות הערבית דווח כי תורכיה היתה שותפה לניסוח המסמך המדיני החדש של חמאס. ראה למשל אל-שרק אל-אוסט (לונדון),5.5.2017

[8] אל-חיאת (לונדון), 4.5.2017

[9] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.5.2017.

[10] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.5.2017.

[11] אל-איאם (רש"פ), 3.5.2017.

[12] אל-ראי (ירדן) 4.5.2017.

[14] אל-ראי (ירדן), 3.5.2017

[15] אל-אהראם (מצרים), 4.5.2017

[16] אל-יום אל-סאבע (מצרים),  3.5.2017

[17] אל-אהראם (מצרים), 3.5.2017

[18] אל-יום אל-סאבע (מצרים) 3.5.17

[19] אל-חיאת (לונדון),  4.5.2016.

[20] אל-ריאד (סעודיה), 3.5.2017