כללי

המנהיג ח'אמנאי והמשטר האיראני נגד אחמדי-נז'אד (3):

שינוי מבנה המשטר ע"י ביטול מוסד הנשיאות כדרך מוסדית לסילוק אחמדי-נז'אד ורפסנג'אני

 

מאת א. סביון וי. מנשרוף*

 

הקדמה

מסמך זה, האחרון בסדרה העוסקת בקרע בצמרת ההנהגה האיראנית, יתמקד בניסיונו של ח'אמנאי לבחון את ביטול המשטר הנשיאותי והחלפתו במשטר פרלמנטארי כדרך מוסדית לסילוק יריביו – אחמדי-נז'אד והאשמי רפסנג'אני.

 

לקראת הבחירות הקרובות למג'לס ולמועצת המומחים, הצפויות להיערך  בתחילת מרץ 2012, התעורר שיח ציבורי בנושא שינוי שיטת הממשל באיראן, ממשטר נשיאותי למשטר פרלמנטארי. הדיון בנושא ביטול משרת הנשיא התעורר בעקבות נאום שנשא המנהיג עלי ח'אמנאי בכרמאנשאה (16.10.2011), בו הביע תמיכה עקרונית ברעיון זה.[1] ח'אמנאי ציין בנאומו, כי מדובר ברעיון שמימושו יתאפשר בעתיד הרחוק ובמקרה הצורך, ואולם הנאום התקבל כפורץ דרך ומבשר שינוי מהותי, אפילו קרוב, במבנה המשטר,[2] עד כי היו מי שהעריכו כי הבחירות הקרובות לנשיאות שנועדו להתקיים ב-2013, יבוטלו.[3] יחד עם זאת, בדיון הציבורי שהתפתח, הצביעו דוברים רבים על בעייתיות במעבר למשטר פרלמנטארי בשל העדר מסורת מפלגתית באיראן.

 

נראה כי מהלך זה – ביטול מוסד הנשיאות ובחירת ראש ממשלה מתוך המג'לס – יסייע לח'אמנאי להשיג שתי מטרות. האחת, הסרת האיום האידיאולוגי, הפוליטי והאישי מצד אחמדי-נז'אד ונאמניו על הנהגתו ועל אופיו הנוכחי של המשטר האסלאמי.[4] השנייה – לחסל, פוליטית, את יריבו – בעבר שותפו לדרך – האשמי רפסנג'אני, שכבר הודח ממוקדי ההשפעה וכיום מכהן רק כראש המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר.

נראה כי בעצם העלאת הרעיון של ויתור על בחירה ישירה של הנשיא בידי העם וכינון משטר פרלמנטארי, כה סמוך לבחירות למג'לס – יותר מאשר יישומו בזמן הקרוב – מאותת ח'אמנאי ליריביו, רפסנג'אני ואחמדי-נז'אד, כי מקומם בצמרת המשטר מעורער.

 

יצוין כי עד שנת 1989 התקיימה באיראן מערכת כפולה- נשיא לצד ראש ממשלה, שהיו כפופים למנהיג הרוחני דאז איתאללה ח'ומיני. כנשיא כיהן אז המנהיג הנוכחי, עלי ח'אמנאי (עם מותו של ח'ומיני הוא קודם למעלת איתאללה ומונה ל'מנהיג העליון'), וכראש הממשלה – מיר חוסין מוסוי, שתפקידו בוטל עם מותו של ח'ומיני.[5]

 

מאז אימצה איראן מודל של מנהיג שמונה בידי מועצת המומחים (ח'אמנאי) בתפקיד "השליט חכם ההלכה", ומתחתיו – נשיא שנבחר ע"י העם לראש הרשות המבצעת לתקופה של עד שתי כהונות רצופות בנות ארבע שנים. יש לציין כי רעיונות לשינוי הגדרת תפקודי הנשיא הועלו לסירוגין לקראת סיום כהונת רפסנג'אני עצמו כנשיא ב-1997 במגמה לאפשר לו תקופת כהונה שלישית, ובתקופת ח'אתמי שחתר להרחבת סמכויותיו כנשיא. (ככלל מעמד הנשיא באיראן הוא נזיל ומושפע מקרבתו של נושא התפקיד למנהיג ח'אמנאי).[6]

להלן פירוט התפתחות הפרשה מאז אוקטובר 2011 עד עתה:

ח'אמנאי: נוכל לעבור ממשטר נשיאותי לפרלמנטארי, ללא בעיה

בנאום בפני אנשי אקדמיה במחוז כרמאנשאה, ב-16 באוקטובר 2011, אמר מנהיג איראן ח'אמנאי: "כיום קיים במדינה משטר נשיאותי והנשיא נבחר בבחירות ישירות ע"י העם. זוהי שיטה טובה ומועילה אך אם בעתיד – ככל הנראה הרחוק – יורגש שעדיף משטר פרלמנטארי שיבחר את בכירי הרשות המבצעת, לא תהיה שום בעיה לבצע שינוי במבנה הנוכחי [של המשטר]." ח'אמנאי הזכיר כי שינויים במבנה המשטר הוכנסו כבר בשנות השמונים, כשמשרת ראש הממשלה בוטלה בהוראת מייסד המשטר, איתאללה רוחאללה ח'ומיני.[7]

 

ציר המג'לס דהקאן, תומך ח'אמנאי: משטר פרלמנטארי בן שני בתים, בלא מוסד הנשיא

בראיון לסו"י מהר, ב-24 לאוקטובר 2011, פיתח חבר ועדת נשיאות המג'לס, מוחמד דהקאן, את דברי ח'אמנאי והציע לפרק את המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, ולהופכה לבית פרלמנט שני. לדבריו, "המבנה הפוליטי [של המשטר] אינו ערך שלא ניתן לביטול. העיקרון היחיד שאינו ניתן לשינוי במשטר הוא שלטון חכם ההלכה [ולאית-י פקיה] כיוון ששינוי כזה משמעו קריסת המשטר האסלאמי ולכן החוקה מונעת את האפשרות הזו." עם זאת, אמר דהקאן, שניתן לשנות את "השכבה השנייה" של המבנה הפוליטי של המשטר והסביר: "המשטר שלנו הוא שילוב של משטר פרלמנטארי ומשטר נשיאותי שפועל תחת שלטון חכם ההלכה. [לכן] הסתירה בין משטר נשיאותי למשטר פרלמנטארי היא מאוד גבוהה.

 

"בראשית המהפכה האסלאמית, העניקה החוקה כוח נרחב לפרלמנט ובכירי המדינה פעלו תחת פיקוחו. אולם בשנת 1989 בוטלה משרת ראש הממשלה ולנשיא הוענקו סמכויות נרחבות שעמדו בניגוד לסמכויות הנרחבות של הפרלמנט. במקרים רבים הסולידריות והליכוד הפנימי של המשטר נפגעו והועמדו במבחן. השליט חכם ההלכה שצריך לעסוק בסוגיות הכלליות של המשטר ולהגדיר את מגמותיו העיקריות נאלץ לעתים קרובות להתערב כדי לפתור מחלוקות בין הפרלמנט לנשיא, דבר המעיד על הבעיות במצב הנוכחי [של המשטר].

 

כיום יש בארצנו פרלמנט אחד, אבל ייתכן שיבוא יום בו נסיק שמשטר בעל שני בתי פרלמנט עדיף עליו. שינוי ורה-אורגניזציה במבנה הפוליטי של המשטר האסלאמי בשכבות השניות אינו פעולה מגונה, אדרבא, ייתכן שזהו הכרח בלתי נמנע. המהות הברורה של דברי [המנהיג] ח'אמנאי מתייחסת לכך ... שבשל אי התיאום בין המג'לס לממשלה בשתי הכהונות האחרונות, חלק גדול מהאנרגיה שלנו [של המג'לס] ושל הממשלה בוזבז על יישור ההדורים בעת ששרר חוסר התיאום [בין הגופים] וסיכול האנרגיות האחד של השני [הכוונה למריבות התכופות בין המג'לס לנשיא אחמדי-נז'אד]..."

 

דהקאן הסביר  את היתרונות במעבר למשטר פרלמנטארי בכך ש"ראש הממשלה [יהיה] צריך לתת דין וחשבון לשליט חכם ההלכה ולפרלמנט... אם הדלת לעיון מחודש בחוקה אמורה להיפתח ותקום מועצה לניסוח מחודש [של החוקה] אנו יכולים להכניס שינויים במבנים האלה. אל לנו לכונן מבנים שמנטרלים זה את זה [לאמור, כפי שקורה כעת בין המג'לס לנשיאות]... אלא יש להקים מבנים [שלטוניים] המסייעים האחד לשני."

 

דהקאן הסביר כי "הצעותיו [של ח'אמנאי] חשובות מאוד לכשעצמן, אך חשובה יותר פתיחת הדלת לדיאלוג בנושא המבנה הפוליטי [העתידי] של המשטר... שלטון חכם ההלכה הולם יותר משטר פרלמנטארי ויכול להיות מספיק לניהול השלטון האסלאמי. [אולם] ... ללא משטר מפלגתי לא נוכל להתקדם לעבר משטר פרלמנטארי."

 

ביחס למועצה לקביעת האינטרס של המשטר, אמר דהקאן כי יש לבחון את פיזורה והפיכתה לבית פרלמנט שני. לדבריו, "אם נוכל לתכנן משטר בעל שני בתי פרלמנט ולצד שיפור ה[צד] הארגוני-מפלגתי וביטול המשטר הנשיאותי, נבטל [גם] את המועצה לקביעת האינטרס של המשטר ונקים במקומה פרלמנט [לאמור, בית] שני. זו תוכנית [חיובית] שהמועצה לניסוח מחודש של החוקה תצטרך לבחון, לאור השיפור [שיושג] בתוצאות הפעילות [של המשטר]."[8]

 

תגובה רפה מצד חוגי אחמדי-נז'אד

ככלל חוגי הנשיא אחמדי-נז'אד העדיפו שלא להגיב ישירות להצעה, בהבינם כי המהלך מכוון נגדם. בהתבטאות מתחמקת בנושא אמר אחמדי-נז'אד לערוץ אל-ג'זירה באנגלית, ש"המנהיג [ח'אמנאי] דיבר בכנס סטודנטים ואנשי אקדמיה ודבריו היו תשובה מדעית לשאלה מדעית. אין כאן שום עניין מיוחד. החוקה קובעת באופן ברור את המעמד ואת הסמכויות של כל בכירי [המשטר]."[9]

 

בראיון לפארס, טען יועצו של אחמדי-נז'אד לעניינים פרלמנטאריים, מוחמד-רזא מיר תאג' אל-דיני, כי ח'אמנאי פתח לדיון את נושא המעבר האפשרי למשטר פרלמנטארי, אך הנושא צריך להיבחן בחוגים מדעיים מקצועיים ומבלי לערב שיקולים פוליטיים. לדבריו, יש לבחון מה יהיו ההשלכות של בחירת הנשיא ע"י הפרלמנט ולא ע"י העם ו"יש להימנע מכל צעד שיחליש את תפקיד העם [במשטר]."[10]

 

עוד קודם לכן, הביע היומון הממשלתי, איראן, המזוהה עם חוגי אחמדי-נז'אד, הסתייגות מהרעיון להפקיד בידי המג'לס את סמכות בחירת הנשיא והסביר כי התומכים בשינוי השיטה – קרי החוגים השמרנים תומכי ח'אמנאי – הם אלה המבקשים להציג עצמם כ"אליטה הפוליטית."[11]

 

תומכי ח'אמנאי: משטר פרלמנטארי יפקח על הנשיא ויגביר התיאום בין הרשויות

מרבית הדוברים שצידדו עקרונית בעמדת ח'אמנאי היו מי שהזדהו, מייד לאחר פרוץ הקרע הפומבי בין המנהיג ח'אמנאי לנשיא אחמדי-נז'אד, כתומכי ח'אמנאי ועושי דברו. רובם הדגישו כי המהלך אינו מכוון נגד אחמדי-נז'אד אישית, אך בד בבד הצביעו על חילוקי הדעות הקשים בין המג'לס לנשיא כמניע לשינוי.[12] הצידוק לתמיכתם ברעיון היה הטענה כי בחירת נשיא ע"י המג'לס תמנע את המחלוקות והמריבות בין המג'לס לנשיא שאפיינו את תקופת נשיאות אחמדי-נז'אד, מפני שהנשיא יצטרך לתת דין וחשבון למג'לס שבחר בו.[13]

 

כך למשל אמר איש הדת השמרני, מוחסין ר'רויאן, תלמידו של איתאללה מוחמד-תקי מצבאח יזדי, בראיון לאתר עסר-י איראן ב-24 באוקטובר 2011, שהסיבה העיקרית בעטיה העלה ח'אמנאי את הנושא הם החיכוכים הרבים בין הממשלה למג'לס והרצון להגביר את התיאום בין רשויות השלטון: "היתרון של השיטה הוא שלמג'לס יש את היכולת לבוא בדרישות בפני הנשיא משום ש[מג'לס] עצמו בוחר בראש הרשות המבצעת. אולם כעת יש חיכוכים בין הממשלה למג'לס ושניהם אומרים 'אנו נהנים מגיבוי של קולות העם'. כיום, כוחו של המג'לס להציב דרישות בפני הנשיא הוא חלש... לדעתי החיכוך הזה הוא הסיבה החשובה בעטיה העלה המנהיג [ח'אמנאי] את הנושא, ולחיכוכים הנוכחיים בין המג'לס לממשלה יש תפקיד רב בהעלאת הרעיון הזה..."[14]  הוא גם העריך שרעיון הפיכת המשטר לפרלמנטארי ייושם כבר בבחירות הבאות לנשיאות (הצפויות להיות ב-2013). לדבריו, נאום ח'אמנאי בנושא התקבל בברכה בחוגים הדתיים ובסמינרים הדתיים.

 

גם יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני, עמד, בראיון לסו"י מהר ב-25.10.2011, על יעילות משטר פרלמנטארי: "שיטה פרלמנטארית תגביר את המשמעת במבנה המשטר וכך יצטרכו לבזבז פחות זמן על תיאום בין שלוש רשויות השלטון. זהו צעד קדימה... שיגביר את התיאום בין רשויות השלטון, יקל על [תהליך] קבלת ההחלטות ויפחית מחילוקי הדעות."

 

לאריג'אני: הבעיה – אישיותו של הנשיא

עם זאת, רמז לאריג'אני, יריב אישי ואידיאולוגי בולט של אחמדי-נז'אד, כי הבעיה נעוצה כיום באישיות נושא המשרה, קרי אחמדי-נז'אד, ופחות במבנה המשטר: "במצב הקיים יש יתרונות רבים ואין כל בעיה. לפי החוקה, [מבנה] המשטר הוא טוב וגם במצב הנוכחי אפשר לעבוד בצורה טובה. חלק מן הבעיות קשורות לטבעם ולניסיונם [של פקידי המשטר]." לאריג'אני הוסיף, כי כשם שמועצת המומחים, הנבחרת ע"י העם בוחרת את המנהיג העליון במשטר, כך גם "יש לבחור בדקדקנות אישים רצויים למשרות כגון משרת הנשיאות, שהיא משרה מאוד רגישה. במשטר פרלמנטארי נבחרי העם בוחנים בדקדקנות את הניסיון, את העבר הניהולי, את המיומנות הפוליטית והדיפלומטית של האנשים [המועמדים] למשרת הנשיאות."

 

לאריג'אני, מקורב של המנהיג ח'אמנאי, שאינו יכול לצאת פומבית נגד דבריו, הסתייג ממשטר פרלמנטארי שיבחר את הנשיא, והסביר כי "משטרים נשיאותיים מצליחים במדינות בהן יש מפלגות גדולות, כיוון שמפלגות אלה פועלות בעצמן כמערכת סינון ובמפלגה מובלטים אנשים שלהם תולדות חיים וניסיון מספקים." במקביל, הוא הצביע על חולשתה הבסיסית של המערכת הפוליטית באיראן לכונן שינוי מעין זה, בשל העדר מפלגות אידיאולוגיות מובהקות או מסורת מפלגתית מושרשת.[15] בתגובה לרעיונות להחיות משרת ראש הממשלה שבוטלה ב-1989, אמר לאריג'אני כי לא הסיק מנאום ח'אמנאי שזו כוונתו, "אלא לכך שהנשיא ייבחר ע"י נבחרי העם [במג'לס]."

 

הוא הדף טענות בתקשורת המערבית לפיהן הצעת ח'אמנאי משקפת ניסיון להנהיג דיקטטורה במדינה ולהגביל את סמכויות הנשיא, והסביר: "הצעות המנהיג הן אנטי-דיקטטורה. בחירת הנשיא ע"י נבחרי העם [קרי, ע"י המג'לס] משמעה שהמג'לס יטיל על הנשיא פיקוח הדוק ויוכיח אותו... לפיכך הנשיא יצטרך לתת דין וחשבון למג'לס בכל העניינים... ישום משטר פרלמנטארי אין משמעותו צמצום [סמכויות] הנשיא אלא שהנשיא יוכל להחזיק בסמכויות שהיו לו במשטר הנשיאותי אך יצטרך לתת דין וחשבון לאומה... דברי פרשנים מערביים לפיהם [כינון] משטר פרלמנטארי באיראן הוא מגמה [המכוונת] לדיקטטורה, הן השמצות בלבד. אם זה אכן כך, אזי המשטר באנגליה הוא ללא ספק דיקטטורה כי במשטר הזה ראש הממשלה נבחר ע"י הפרלמנט."[16]

 

רפסנג'אני: מעבר למשטר פרלמנטארי יפגע באופיו הרפובליקני של המשטר

האשמי רפסנג'אני היה שותפו לדרך ולהנהגה של המנהיג ח'אמנאי מאז מות איתאללה ח'ומיני. מעמדו אף שודרג בידי ח'אמנאי ערב כהונתו הראשונה של אחמדי-נז'אד ב-2005 כמס' 2 של המשטר.[17] ואולם, מאז מהומות יוני 2009 הדרדר מעמדו הפוליטי. במרץ 2011 נתן ח'אמנאי את האות להדחתו מראשות מועצת המומחים,[18] ככל הנראה, בתגובה למעורבותו, גם אם מאחורי הקלעים, ב'תנועה הירוקה', ולעמדתו הביקורתית כלפי ח'אמנאי ואחמדי-נז'אד במהלך המחאה החברתית שלאחר הבחירות לנשיאות ב-2009. בנוסף, ביולי 2011 הקים ח'אמנאי את המועצה לבוררות עליונה ולתיאום בין שלוש רשויות השלטון,[19] והפקיע בכך את תפקיד הבוררות במחלוקות בין המג'לס למועצת המפקחים שניתן למועצה לאבטחת האינטרס של המשטר בראשות רפסנג'אני.[20] כיום הוא מכהן רק כראש המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר.

 

בפגישה עם עיתונאים ב-24.10.2011, הביע רפסנג'אני התנגדות להפיכת המשטר לפרלמנטארי, ולפירוק המועצה בראשותו, בטענה כי הצעד יפגע בצביון הרפובליקני של המשטר ובהשתתפות העם בשלטון: "לפי החוקה, [עקרונות] הרפובליקניזם והאסלאמיות הם שני היסודות של משטר הרפובליקה האסלאמית שלא ניתן לשנותם. המנהיג [ח'אמנאי] דחה את הסוגיה [הפיכת המשטר לפרלמנטארי] לעתיד הרחוק, בהסבירו שאפשר שהוא ראוי לבחינה. יישום יעד שכזה  מחייב שינוי של החוקה לצד [שינוי] של המיכניזמים [המוסדות] של המשטר, וכן שינוי [עקרון] הרפובליקניזם של המשטר. [אולם] אם עיקרון הרפובליקניזם של המשטר ייחלש, בניגוד לדעת החוקה, וכוח הבחירה של העם יצטמצם, אזי אין ספק שלא זו היתה כוונת המנהיג [ח'אמנאי]."

 

רפסנג'אני הבהיר כי המועצה בראשותו חיונית לתפקוד המשטר מפני שהיא "אחד המרכזים שבהם משתמשים בניסיון וברעיונות של ותיקי המשטר. למעשה, חברי המועצה הם כמוסת הניסיון וחדר החשיבה של המשטר והם מפקחים בצורה טובה על הסוגיות ועל הבעיות."[21]

 

רפסנג'אני סונט בח'אמנאי: "לעזאזל איתי שהפכתי אותך למנהיג!"

www.roozonline.com, 26.10.2011

 

כיהאן נגד רפסנג'אני: המהלך לא יפגע ברפובליקניות המשטר

היומון כיהאן, המקורב לח'אמנאי, דחה את התנגדות רפסנג'אני למהלך ואת אזהרתו כי הצעד יוביל לביטול הרפובליקניזם של המשטר. היומון הסביר שדברי רפסנג'אני משקפים "טעות בהבנת הנושא ... משטר נשיאותי אינו המהות היחידה של הרפובליקניזם ומשטר פרלמנטארי אינו סותר רפובליקניזם. כבר כעת ישנן רפובליקות בעולם שהן נשיאותיות בחלקן, ובחלקן האחר הן פרלמנטאריות. בשיטה הפרלמנטארית, לקולו של העם [בבחירות] עדיין יש תפקיד בכיר."[22]

 

גם מוחסין ר'רויאן טען כי משטר פרלמנטארי לא יפגע ברפובליקניזם של המשטר, והסביר כי זה "יישמר במסגרת בחירת הצירים [לפרלמנט]... אנו יכולים להקים משטר אסלאמי ובה בעת לשמר את הרפובליקניזם... אנו יכולים להשתמש במודל הדמוקרטי הבלתי ישיר – במסגרתו העם בוחר את צירי הפרלמנט והם [בתורם] בוחרים את ראש הרשות המבצעת [שיכהן] כנשיא או כראש ממשלה. השיטה הזו מקצועית יותר. הצירים שנבחרים ע"י העם הם מומחים מתחומים שונים ויש להם ידע עמוק יותר בסוגיות פוליטית וחברתיות. הם בוחרים את הנשיא. זוהי גם סוג של דמוקרטיה כיוון שהעם בוחר את צירי הפרלמנט שבוחרים את הנשיא. בשיטה הזו, נשלם מחיר פחות [מן המחיר בשיטה הנוכחית]."[23]

 

עוזר מפקד משמרות המהפכה לענייני תרבות, חמיד-רזא מוקדם-פר, אמר שדברי רפסנג'אני משקפים חוסר הבנה מצידו באשר לדברי ח'אמנאי, שכן אלה מוכיחים שהמשטר הוא דינמי וגמיש וש"נושא המשטר הפרלמנטארי נדון מזה תקופה ארוכה, ומאז חיבור החוקה ועד היום הוא מצוי בבחינה. בזמן הבחירות, [לנשיאות ב-2009] כשנקלענו לבעיות, העלו כמה [אישים] את נושא המשטר הפרלמנטארי."[24]

 

הערכה: ח'אמנאי מנסה להיפטר מרפסנג'אני ומאחמדי-נז'אד

האתר פרסין, המזוהה עם תומכי ח'אמנאי, הסביר כי בחודש בהמאן הקרוב (ינואר-פברואר 2012) תסתיים הכהונה הנוכחית של המועצה לקביעת האינטרס של המשטר' (שחבריה ממונים ע"י ח'אמנאי באופן אישי), והעריך שייתכן שח'אמנאי לא יבחר ברפסנג'אני לראשות המועצה. האתר הוסיף כי אם כך יקרה, המשמעות תהיה "חותמת סיום על חייו הפוליטיים של רפסנג'אני במשטר". האתר רמז כי הצעד מתבקש מפני שהמועצה צפויה לדון בכהונתה הבאה בניסוח החוקה מחדש במסגרת הפיכת המשטר לפרלמנטארי.[25]

 

גם האתר דיגרבאן, המתנגד למשטר ופועל מחוץ לאיראן, העריך שהצעד מכוון נגד רפסנג'אני. לדברי האתר, "[חוגים] שמרנים תומכי ח'אמנאי כועסים על רפסנג'אני ועל קבוצה מחברי המועצה לקביעת האינטרס של המשטר בגין עמדותיהם במשבר הבחירות. [לכן] הם מקבלים בברכה את סילוקו, או את פרוק המועצה לקביעת האינטרס של המשטר שיביאו ל'מותו הפוליטי' של רפסנג'אני."[26]

 

יצוין כי מקורבו של המנהיג ח'אמנאי, איש הדת, ג'עפר  שג'וני, הפחית מחשיבות המועצה לקביעת האינטרס של המשטר, מכיוון שפעלה לדבריו בניגוד לאינטרס של המשטר במשבר הבחירות,  כשטען בציניות כי "מי שאין ביכולתו לזהות את האינטרס שלו, לא יכול לקבל החלטות בנוגע לאינטרס של המשטר."[27]

בראיון לבולתן ניוז, ביטא ראש "מפקדת עמאר (בן יאסר)" – צוות חשיבה של תומכי ח'אמנאי במשטר – מהדי טאיב, את חוסר שביעות רצונו של המשטר, קרי המנהיג ח'אמנאי, משני האישים רפסנג'אני ואחמדי-נז'אד: "מר האשמי ודומיו צריכים לדאוג לעצמם [מכיוון ש]העם אינו זקוק יותר להבהרותיו ולהצהרותיו... לדעתי, זמן השימוש באנשים כמו האשמי בפיתנה [הכוונה לאירועי הבחירות] ולאחריה נגמר מכיוון שהוא כבר אינו סמכות עבור העם. היו לנו ציפיות מהאשמי...והיו לנו ציפיות יותר [גבוהות] מאחמדי-נז'אד."[28]