המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעל טור ערבי: האיפה ואיפה של ארדואן כלפי המחאות באזור
27/3/2011

 

בעל טור ביומון אל-ביאן: ארדואן נוקט יחס של איפה ואיפה כלפי המחאות באזור

 

במאמר ביומון אל-ביאן המתפרסם באיחוד האמירויות הערביות, כתב בעל הטור מוחמד בן הוידאן כי עמדותיו הבלתי עקביות של ראש ממשלת תורכיה, רג'ב טיב ארדואן, כלפי המחאה בעולם הערבי - תמיכה במחאה במצרים והתעלמות מן המחאה באיראן לאחר בחירתו של אחמדי-נז'אד לנשיא, ומן המחאות הקיימות בלוב – נובעות מרצונו להגדיל את ההשפעה התורכית באזור. להלן תרגום המאמר:

 

"רג'ב טיב ארדואן, ראש ממשלת תורכיה, איננו רק הדיפלומט הפופולארי ביותר בארצו, אלא הוא גם זכה ללא ספק במקום ראשון בליבותיהם ובשכלם של הערבים והמוסלמים, כאשר התעמת עם הנשיא הישראלי, שמעון פרס, והטיח בו מילים קשות בזמן כינוס ועידת דאבוס לפני שנתיים. שם הוא נטש את במת הנואמים במחאה על תוקפנותם הלא אנושית של הכוחות הישראליים נגד האזרחים ברצועת עזה.

 

לעמדה אמיצה זו מצד ארדואן הצטרף הצד הערבי – שמח ומרוצה ממנהיג זה שנחשב בעיני הערבים והמוסלמים לא רק למנהיג תורכי, אלא גם לאביר מוסלמי המגן על הערבים מפני ההפרות הישראליות כלפי העם הפלסטיני חסר הישע. כולם בעולם הערבי והמוסלמי מחאו כפיים לעמדתו הנחרצת כלפי התוקפנות הישראלית במשט החירות שהעביר סיוע הומניטארי לאזרחי עזה הנצורים. ארדואן הפך לא רק למנהיג מוסלמי, אלא יש הרואים בו מנהיג כלל ערבי ואף 'המהדי שמחכים לו'. אין זה סוד שהייתי מבין אלה שביקשו השראה מעמדתו של ארדואן כלפי הטרוריסט פרס... והסרתי את הכובע מתוך כבוד והערכה לאיש הזה...

 

אולם, לאחר השתלשלות האירועים באזור המזה"ת, מצאתי כי מה שייחסתי לארדואן פחת באופן משמעותי... הסיבה לכך הייתה עמדתו השלילית כלפי המתרחש בלוב – התעללות כוחותיו של מנהיג בלתי לגיטימי בעם הלובי. בעוד ארדואן נקט עמדה אמיצה וחזקה לטובת המורדים במצרים נגד משטרו של חוסני מובארכ, ופנה לנשיא במילים פוגעות כאשר קרא לו לרדת מהשלטון ולתת לעם הזדמנות להחליט על עצמו בעצמו – היום הוא בקושי מדבר על המתרחש בלוב, וכשבהוא עושה זאת – דיבורו רפה וחסר את העוצמה והתקיפות שאפיינו אותו כשפנה לנשיא המצרי המודח.

 

עוד קודם לכן, [ארדואן] לא... אמר מילת תמיכה בעם האיראני שמחה נגד היבחרו של הנשיא מחמוד אחמדינז'אד. יתרה מכך, הוא היה בטהראן בעת מחאת הסטודנטים והיה עד לאלימות השלטונות כלפיהם, אולם הדבר לא עוררו מתרדמתו, והוא נותר [בדעה] שזכויות העמים [כביכול] שונות מעם [אחד] לאחר.  

 

חוסר עקביות זה יצר רושם כי מה שמניע את ארדואן הוא אינטרסים [פוליטיים] ולא שיקולים אנושיים. מדיניותה של מצרים בזמן המשטר הקודם לא עלתה בקנה אחד עם הקו הארדואני החותר לחזק את חמאס בפלסטין באמצעות סיוע תורכי. זאת משום שחמאס קרובה לחשיבתו של ארדואן יותר [מתנועות] אחרות – איך לא? הרי המכנה המשותף בין שני הצדדים הוא החשיבה הפוליטית האסלאמית של האחים המוסלמים.           

 

נפילת משטרו של חוסני מובארכ מהווה התחלה לביסוס השפעת האחים במצרים, ועל כן גם בפלסטין. דבר זה מייצג קלף חזק להפעלת לחץ – קלף שייתכן שינוצל על-ידי תורכיה במגעיה עם ישראל והמערב. תורכיה יודעת שתפקידה הבולט כשחקן באזור לא ישא הצלחה ללא קלפי ההשפעה שיש לה באזור. כך המצב בדיוק עם איראן שהצליחה ליצור לעצמה השפעה באזור באמצעות חזבאללה.

 

לפיכך מצאנו את ארדואן חושף את שיניו נגד משטרו של חוסני מובארכ ותומך במהפכת השינוי של  העם המצרי. אולם, לוב אינה מייצגת עומק אסטרטגי עבור תורכיה שבאמצעותו יכולה [תורכיה] למלא תפקיד בעל השפעה באזור המזה"ת, מאחר שזירת ההשפעה האמיתית נמצאת באזור המפרץ הערבי, מצרים וסוריה.

צעקתו של העם הלובי לא הזיזה את ארדואן מיהירותו כפי שעשתה צעקתו של העם הפלסטיני בעזה, כאילו שמעשיו של אל-קד'אפי נגד העם הלובי המוסלמי אינם נחשבים לתוקפנות וטבח. יתרה מכך, התוקפנות היחידה והטבח היחידי – בעיני ארדואן – הוא מה שנעשה נגד תושבי עזה. אשר למה שנעשה נגד אחרים – אלו עניינים אחרים שאינם צריכים להטריד את ארדואן ואף לא לגרום לו לחשוב שעליו להחזיר את הפרס הבינלאומי לזכויות האדם ע"ש מועמר אל-קד'אפי, שנתן לו המנהיג הלובי לפני כמה חודשים..."[1]      



[1]  אל-ביאן (איחוד האמירויות הערביות), 13.3.2011