המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
איראן: תגובות המשטר ותנועת המחאה למהפכה במצרים
10/2/2011

 

המהפכה במצרים בראי המהפכה באיראן: פרשנות המשטר מול תנועת המחאה

מאת א. סביון וי. מנשרוף*

 

הקדמה

ערב חגיגות המשטר לציון ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן  (1-11.2), העלו ראשי המשטר ודובריו על נס את המחאה העממית במצרים ובתוניס, וגרסו כי היא מהווה המשך ישיר למהפכה האסלאמית באיראן של שנת 1979, ששימשה השראה עבורם וכי מהפכות עממיות אסלאמיות כאלו צפויות בקרוב ביתר מדינות ערב ויסמלו את הפצעתו של שלטון האסלאם במזה"ת אל מול תבוסת המערב, בהנהגת ארה"ב, ותבוסת ישראל.

לצד ההצהרות החוגגות את נצחון האסלאם על הכפירה האמריקאית, פעל המשטר בכוח ובפומבי כדי לבלום  מחאה עממית אפשרית ביום זה. בין היתר, דווח על עליה משמעותית (כ-100 בחודש האחרון) בהוצאות להורג של אזרחים, בהם אשה, שנעצרו בתקופת המהומות נגד ממשלת אחמדי-נז'אד ב-2009, לצד הגברת הפיקוח על פעילות מתנגדי המשטר באינטרנט.[1]

לעומתם, טענו ראשי תנועת המחאה, מהדי כרובי, מיר חוסין מוסוי ורעייתו, זהרא רהנוורד, כי ראיית הדברים היא הפוכה וכי מהפיכות תוניס ומצרים ישליכו על החברה האזרחית באיראן. לשיטתם, המחאה העממית היא נגד דיקטטורה, בין אם חילונית או אסלאמית, וגורלו של המשטר האיראני הדיקטטורי יהיה כדוגמת המשטרים הדיקטטוריים בתוניס ובמצרים שקרסו בהתקוממות מחאה עממית. ראשי התנועה ביקשו אישור המשטר לצאת בתהלוכת תמיכה בהתקוממות העממית בתוניס ובמצרים ב-14.2. זאת ועוד, אתרו של מוסוי, כלמה, פרסם מאמר הקורא לתנועת המחאה הירוקה להתארגן ולשלב את מגזרי החברה השונים בתנועה הירוקה כדי לפעול בהצלחה נגד המשטר, כלקח מהצלחת ההתקוממות בתוניס.

 

אתר מנהיג איראן: ההתקוממות במצרים בהשראת המהפכה באיראן

האתר של מנהיג איראן עלי ח'אמנאי ציין ב-31.1.1 כי כבר בפגישתו בטהראן בשנה שעברה עם ראשי הפלגים הפלסטינים, חזה ח'אמנאי את הקמתו של מזה"ת אסלאמי, כשאמר ש"אין ספק שלפי קביעת האל  יוקם מזה"ת חדש והוא יהיה אסלאמי."[2] ערב חגיגות יום המהפכה באיראן (11.2.11), הקדיש ח'אמנאי את דרשת יום השישי (4.2.11) לאירועים בתוניס ובמצרים וטען כי הם "סימן להתעוררות האסלאם, בהשראת ניצחון המהפכה האיסלאמית באיראן," נגד שלטון האמריקאים וישראל. ח'אמנאי רמז לאפשרות של התפשטות המחאה במצרים למדינות אחרות כשקבע כי לאירועים במצרים, אותם הגדיר "רעידת אדמה", יש השלכות מרחיקות לכת על המזה"ת. [3] ח'אמנאי אמר בערבית כי הוא מצדיע לעם התוניסאי ולעם המצרי בשם העם האיראני ובשם המשטר האיראני המהפכני.[4]

גם יתר דוברי המשטר (בהם שה"ח צאלחי, שר  ההגנה וחידי, סגן מפקד משה"מ חוסין סלאמי ועוד) חזרו על התזה כי מדובר בהתקוממויות עממיות כחלק מהתעוררות אסלאמית. למשל, דובר משה"ח, ראמין מהמאן-פרסת, גינה את השימוש המערבי במילה 'מהומות' לאירועים במזה"ת וטען כי מדובר בתנועה עממית גדולה שמקורה בהתעוררות אסלאמית ופועלת להשגת עצמאות ולניתוק הזיהוי עם המעצמות. הוא הוסיף שניסיון המערב להסיט מהפכות אלו מדרכן לא יצלח והמליץ לבכירי המדינות האלו להישמע לדרישות אומותיהם. עוד אמר כי אם יוקמו במדינות אלו משטרים עממים הדבר ישפיע באופן רציני על יחסיהן עם איראן.[5]

דרשן תפילה בקום: ח'אמנאי הוא מנהיגם של כל המוסלמים

בנאום (2.2.11) בפני כוחות ביטחון בקום, העלה דרשן התפילה, מחמד סעידי, את עלי ח'אמנאי לדרגת אמאם (תואר השמור בשיעה לצאצאי עלי ופאטמה בת הנביא, בעלי הניצוץ האלוהי. כזכור, זה היה כינויו של איתאללה ח'ומיני, ממנו לא הסתייג פומבית, בפי העם, עם חזרתו לאיראן מגלותו). סעידי הוסיף ואמר ש"האומה המצרית והתוניסאית סובלות מהעדר מנהיג חזק [אולם] עליהן לדעת שהאמאם ח'אמנאי הוא מנהיגם של כל המוסלמים בעולם, ועל כל המוסלמים לציית לו."[6]

כיהאן: מצרים, תוניס, ירדן, תימן, אלג'יר ובחרין בידי מאמיני האסלאם

ב-3 בפברואר 2011,  הכריזה הכותרת הראשית ביומון כיהאן, המקורב לח'אמנאי, כי "מצרים, תוניס, ירדן, תימן, אלג'יר ובחרין כבושות בידי האסלאמיסטים; הפצעת ח'ומיני במזה"ת הערבי."[7]

במאמר המערכת מאותו יום, טען היומון שכל התנועות האסלאמיות והמהפכניות בשלושים השנים האחרונות קיבלו השראתן מ"איראן של האמאם ח'ומיני." היומון סקר את חששו של המערב מההשלכות השליליות של המהפכה במצרים בהן: כינון משטר דתי או משטר הנתמך בידי מוסד אל-אזהר בעל השפעה על מחצית העולם המוסלמי; העברת הנכסים האסטרטגיים של מצרים מהמערב לידי גוש ההתנגדות בשל מעמדה הגיאו-פוליטי הרגיש של מצרים (תעלת סואץ, נקודת החיבור בין אפריקה לאסיה); המהפכה במצרים תביא להתקרבות ביחסי מצרים-איראן, בשל קרבתו הדתית והפוליטית של העם המצרי לאיראן. היומון טען כי המהפכה במצרים היא דתית ואינה נובעת מהקושי הכלכלי של העם המצרי. היומון הסביר, שמדובר במהפכה על זהותה של מצרים, במסגרתה שב העם המצרי לזהותו האסלאמית, ממנה נותק בארבעים השנים האחרונות מאז עלה לשלטון אנור סאדאת, ו"היא התרחשה ללא ספק בהשפעת ח'ומיני וח'אמנאי, יותר מ[השפעת] כל אישיות אחרת."[8]

 

ג'ומהורי-י אסלאמי: יתר משטרי ערב עומדים ליפול

היומון ג'ומהורי-י אסלאמי טען שבדומה לתוניס ולמצרים, גם יתר משטרי ערב עומדים ליפול כיוון שעמיהם לא יסתפקו בפחות מכך. היומון הסביר שהמכנה המשותף למשטרים אלה היא מדיניות האנטי-אסלאמית שהם ביצעו בהוראת ארה"ב, במסגרתה העמידו את המאבק באסלאם בראש סדר יומם. לטענת היומון, מדיניות האסלאמופוביה שהנהיג אובמה באזור נגד איראן, השיגה תוצאה הפוכה והעמים הבינו שהדרך להצלתם היא חיקוי השאיפה לעצמאות שהפגינה איראן במהפכה האסלאמית.[9]

 

קדסנא: ההתקוממויות – מאבק האסלאם באלילי הכפירה

עורך האתר קודסנא, מהדי שכיבאיי, התייחס למימד המאבק האסלאמי המונותיאיסטי בכוחות הרשע של אלילי הכפירה של המערב. במאמר לרגל חגיגות יום המהפכה הוא טען כי צוואתו של איתאללה ח'ומיני, מייסד משטר המהפכה באיראן, מתגשמת בעצם ההתקוממויות בעולם הערבי וכי המהות האנושית המגולמת באסלאם ובמוסלמים מנצחת את האלילים ועובדי הכפירה ובראשם ארה"ב: "...כעת ביום השנה השלושים ושניים (11.2) לבואו ההיסטורי של אמאם ח'ומיני, מייסדה האדיר של המהפכה האסלאמית, אל המולדת היקרה, העולם עד להתגשמות מדיניות החוץ שלו. ביום השנה מבשר המזל, עד המזה"ת לתחיית המהות האנושית כנגד האלילים השולטים על האומות הערביות, כנגד השליטים מטעם 'האליל הגדול'- אמריקה... היום, ההתקוממות של האומות הערביות במזה"ת היא תשובה חיובית לקריאתו האלוהית של האמאם [קרי ח'ומיני] שקבע בצוואתו שהדרך להצלת אומות המוסלמים היא להפטר מהשליטים מטעם, וקרא לכל המוסלמים לקחת את גורלם בידיהם באמצעות התקוממויות במדינותיהם נגד 'המשטרים מטעם'..."[10]

כיהאן: קהיר – השער הראשי לירושלים ולת"א

ב-6 בפברואר, התייחס כיהאן לתפקידה של מצרים החדשה נגד ישראל ותרומתה לקריסתה הקרובה, לאחר שחברה לציר ההתנגדות בהנהגת איראן. לדבריו, המהפכה במצרים, אותה כינה "השער הראשי לירושלים ולתל אביב", מקצרת את הדרך לשחרור ירושלים לכדי שתי פסיעות בלבד. כיהאן טען כי מהפכת מצרים מאשררת "את דבריו האלוהיים" של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, שאמר כי כוחה של ישראל הוא כ"בית העכביש, דהיינו החלש ביותר." היומון הסביר שבעקבות המהפכה, תחדל מצרים מלהיות אויבת עיקשת של איראן, תשתחרר מהשלטון האמריקאי-ישראלי עליה, וסיועה לגוש ההתנגדות נגד ישראל יהיה משמעותי אף יותר מכפי שסייעה תורכיה, באמצעות ספינת המרמרה. כיהאן רמז כי טילים על ישראל יונחתו כעת לא רק מלבנון ועזה אלא אף מקהיר: "בקיץ 2006 כשחזבאללה הפציץ את ישראל טיל אחר טיל, היו כותרות כלי התקשורת תל-אביב – 120 ק"מ... תל-אביב – 90 ק"מ. שנתיים לאחר מכן, היה זה חמאס שהפך לסיוט של ת"א וכעת הספירה הזו לאחור [להתקפת ישראל] החלה מקהיר, השער הראשי לירושלים ולת"א."[11]

האתר משרק פרסם ב-31 בינואר 2011 דו"ח מצולם בו טען לדמיון בין המהפכה במצרים למהפכה האסלאמית באיראן. (ראה נספח בהמשך).

ראשי תנועת המחאה: גורל כל הדיקטטורות הוא אבדון

בפגישה ב-1 בפברואר 2011, עם תומכם הרוחני, איתאללה ביאת זנג'אני, רמזו מנהיגי תנועת המחאה באיראן, מהדי כרובי ומיר חוסין מוסוי, כי סופו של המשטר הדיקטטורי באיראן יהיה כסופם של המשטרים הדיקטטוריים האחרים במזה"ת, בתוניס ובמצרים. הם קראו למשטר, ללמוד את הלקח מאירועי מצרים ותוניס ולהיענות לדרישות העם, כיוון שגורלן של דיקטטורות הוא אבדון, במוקדם או במאוחר. השניים גינו את הוצאתם להורג של 300 אזרחים בידי המשטר בשנה החולפת ואת החפזון בו עורך המשטר הוצאות להורג, ללא השלמת ההליך המשפטי ומבלי שמשפחות הנאשמים יודעים על כך. לדבריהם, מדיניות זו הננקטת במטרה לזרוע פחד בציבור תזיק למשטר ותגרום לבידודו בזירה הבינ"ל.[12] ראה קליפ יו טיוב על הפגישה

ב-5.2.11 הודיעו מוסוי וכרובי כי  ביקשו מהממשלה להתיר להם לקיים ב-14.2 (שלושה ימים לאחר יום המהפכה הרשמי) עם תומכיהם בטהראן, הפגנת תמיכה בתנועות העממיות האנטי-דיקטטוריות באזור.[13] 

ארדשיר אמיר ארג'ומנד, יועצו של מוסוי, אמר שהדיקטטורה בנוסח הפרעונים באיראן גרועה מהדיקטטורה במצרים ובתוניס כיוון שהיא משתמשת בדת כאמצעי לצרכיה. למרות זאת הוא פנה למשטר לאפשר לתומכי תנועת המחאה לקיים הפגנות לא אלימות, ובכך להעמיד במבחן את תמיכת תנועת המחאה מול התמיכה לה זוכה המשטר בציבור. הוא הסביר כי תנועת המחאה בחרה ב-14.2 כדי לבדל את אירוע תמיכה בהתקוממות בתוניס ובמצרים מיום המהפכה הלאומי המצוין ב-11.2 מפני שמדובר באירועים שונים. הוא הוסיף והסביר כי מי שתומך בעמים  בתוניס ובמצרים (קרי המשטר) חייב לאשר את תהלוכת התמיכה בהם ב-14.2, גם כדי להוכיח את טענתו שהתנועה הירוקה אינה קיימת יותר באיראן.[14]

בגילוי דעת ל"נשים הלוחמות של מצרים ותוניס", טענה זהרה רהנוורד, אשת מוסוי, כי נשות איראן עומדות לצידן במאבק נגד העריצות והביעה תקווה שכל האומות המדוכאות תחת משטרים דיקטטוריים יגשימו בהקדם את שאיפותיהם לחופש ולדמוקרטיה.[15]

בגילוי דעת שפרסמה לקראת יום המהפכה, קראה גם 'אגודת המרצים והחוקרים בקום', התומכת בתנועת המחאה, למשטר, ללמוד את הלקח מהמהפכות המתרחשות כיום בעולם הערבי, לפיו "עמידתו האיתנה של העם נגד העריצים תנצח לבסוף, ללא ספק." האגודה הוסיפה משטר המתבסס על עושק, הפרת חוק והתעלמות מזכויות העם – יקרוס, כיוון שלפי צו האל, העושק אינו נשאר איתן.[16]

האתר כלמה, המזוהה עם מיר חוסין מוסוי, טען שקריאת משה"ח האיראני למובארכ להימנע מאלימות נגד המפגינים ולהיכנע לדרישות העם צבועה, כיוון שבמהלך מהומות הבחירות באיראן הרג המשטר לכל הפחות מאה מפגינים והוא עדיין מחזיק במאות אסירים.[17]

אתר כלמה: על התנועה הירוקה להתארגן נגד המשטר

מאמר שפורסם באתר כלמה, המזוהה עם מיר חוסין מוסוי, מראשי תנועת המחאה, תחת הכותרת "לקח ממהפכת תוניס עבור הירוקים", קרא, לתנועה הירוקה להתארגן מחדש, לחזק את קשריה עם המגזרים השונים באיראן, במיוחד בין המעמד הנמוך לבין הבינוני, כדי להקים קואליציה רחבה, שתביא להצלחת המחאה העממית, כפי שארע בתוניס. בנוסף, קרא המאמר לתנועה להשכיל להשתמש בקאדרים ןמוסדות רווחה שיהיו אנשי קשר להעברת מסריה למגזרים השונים ובכך לעקוף את האיסורים התקשורתיים שהטיל המשטר כדי להקשות על פעילותה. להלן תקציר מן המאמר:

"כפי שהצביעו פרשנים איראנים, השתתפות המעמד הנמוך במהפכת היסמין [בתוניס], ותחילת המחאות מן השוליים והתרחבותם בשלב הבא אל המרכז ולמעמד הבינוני, כגון עורכי הדין והסטודנטים, הן נקודת שוני בין מהפכת תוניס לבין התנועה הירוקה של איראן. נראה שעל התנועה הירוקה להתאמץ, יותר מתמיד, ולהצטרף למעמד יגעי הכפיים, למעמד הפועלים ולמעמד המורים ולקסום להם.

אחת הדרכים להשגת המטרה היא להגביר תשומת הלב לערכי הצדק החברתי ושימת דגש על דרישות המעמד הנמוך בשיח של התנועה הירוקה... המאבק במשטר עריץ שאינו מוכן כלל להתגמש בפני מתנגדיו מצריך הקמת קואליציות הכוללת מעמדות וסקטורים חברתיים רבים... הקמת קואליציה כזו מצריכה נקיטת כמה צעדים בפועל. בשלב הראשון, כשם שחשוב לייצר מסרים בעלי תוכן של צדק חברתי, כך חשוב גם להביאם לקבוצות היעד. מסר שלא יגיע ליעדו הוא חסר תועלת. הבאת המסרים האלה, במצב הנוכחי, בו התנועה הירוקה סובלת מלחצים ומדיכוי, ומוטלות עליה מגבלות תקשורתיות, היא כמובן דבר המצריך מאמץ בפועל מצדה... כדי לבצע פעולות מסוג זה, זקוקה התנועה הירוקה לאנשי קשר. הכוונה באנשי קשר היא לאנשים שיוכלו ליצור קשר בין שתי קבוצות ולהעביר ביניהן את מסריהן ואת דרישותיהן. מחקרים שבוצעו בתחום הרכבת קואליציות בתנועות חברתיות מלמדים שתפקידם של אנשי הקשר האלה חשוב באותה מידה שחשובה ההתקרבות האידיאולוגית בין הקבוצות המרכיבות את הקואליציה...

דבר נוסף שעשוי להיות מועיל ליצירת החיבור בין המעמד הנמוך לבין המעמד הבינוני הוא פעילויות שמראות בפועל את העניין של שתי הקבוצות האחת בשנייה. ניתן לראות זאת בפעילותם של כמה קבוצות אסלאמיות באזור. קבוצת האחים המוסלמים, למשל, מנהלת רשת נרחבת של מוסדות צדקה באזורים שונים במצרים. למעשה, הצלחתם של האחים המוסלמים לא היתה רק ב[תחום] האידיאולוגיה, הרכבת מסרים והעברתם. האחים הצליחו לייצר קשר מבוסס בין המעמדות הנמוכים במצרים באמצעות רשתות מוסדות הצדקה שלהם.

כמובן, ביצוע פעילויות כאלו מצד חוגי האופוזיציה באיראן יעמוד בפני אתגרים ספציפיים. האתגר הראשון הוא ההצהרות הפופוליסטיות של הממשלה. [לכן] כל הצהרה באיראן שתרצה למשוך את תשומת ליבו של המעמד הנמוך [צריכה] להיתקל ביריב רציני. שנית, לממשלת איראן יש מוסדות [רווחה] כמו בהזיסתי[18]קרן הסיוע [ע"ש אמאם ח'מיני][19], ואפילו הבסיג' שמבצעים פעילות רווחה נמרצת. שני הדברים האלו מקשים על פעילויות כאלו באיראן אך הם לא הופכים אותן לבלתי אפשריות. פעילי התנועה [הירוקה] יכולים, ללא ספק, להגדיר את הפעילויות בהתאם למצב באיראן ולבצע אותם בשלבים."[20]

היומון אבתכאר: ללמוד מהדיאלוג במצרים בין המשטר לאופוזיציה

לעומת גישה זו, קרא היומון השמרני מתון אבתכאר לשמרנים ולתנועת המחאה ללמוד מהמו"מ המתנהל במצרים בין קבוצות האופוזיציה למשטר המצרי ולנהל דיאלוג ביניהם כך שיימצא מקום לתפקודם של שני הצדדים במסגרת המשטר באיראן. היומון הזהיר ש"סילוק הרפורמיסטים מהזירה הפוליטית במדינה תביא לכך שהחוגים השמרנים במדינה יצטרכו אותם כמו אוויר לנשימה."[21]

נספח:

האתר משרק מצביע על דמיון בין בין המהפכה במצרים למהפכה האסלאמית באיראן.[22]

        

       

 
 
      
 
 
        
 
        
 
 
* א. סביון היא ראש זירת איראן במכון ממרי
י. מנשרוף חוקר את זירת איראן במכון ממרי

[1]  אתר תנועת הסטודנטים באיראן הזהיר שהוצאתם להורג של מאה אזרחים בחודש האחרון היא אזהרה לציבור בדבר נכונותו של המשטר לחולל מרחץ דמים כדי להגן על קיומו, כפי שביצע בפעילי ארגון האופוזיציה מג'אהדין ח'לק בבתי הכלא באיראן בשלהי שנות השמונים. האתר הוסיף כי לטענת פעילי זכויות אדם, לא כל ההוצאות להורג בבתי הכלא באיראן מדווחות בתקשורת. www.daneshjoonews.com, 23.1.2011

[2] www.farsi.khamenei.ir, 30.1.2011.

[3] http://www.memri.org/report/en/0/0/0/0/0/0/4975.htm

[4]    Khamenei added that the most important motivation for the uprisings is the yearning for the sacred religion of Islam and independence, and said: “In the Islamic world today, a great and crucial event is developing, an event that could tip the balance of arrogance in this region in the favor of Islam and the peoples. This event can restore honor and glory to the Arab and Islamic peoples, and can wipe from their faces the dust of decades of oppression and humiliation inflicted upon these noble peoples by the West and America. "This miraculous event was started by the Tunisian people, and has reached its peak through the efforts of the great and wise Egyptian people. The Tunisian people have managed to expel the treacherous pro-American ruler, who publicly declared his enmity to Islam. The awakening of the Muslim Egyptian people is an Islamic liberation movement. On behalf of the Iranian people and the revolutionary Iranian government, I salute the Egyptian and Tunisian peoples, asking Allah to grant them a complete victory. Your awakening makes me feel proud.” Press TV, IRIB (Iran), February 4, 2011

[5]  מהר (איראן), 2.2.2011. חוסין סלאמי, פרס טי וי (איראן), 2.2.11 ; שר ההגנה וחידי, פארס (איראן), 9.2.11.

[6]  פארס (איראן), 2.2.2011.

[7]  כיהאן (איראן), 3.2.2011.

[8]  כיהאן (איראן), 3.2.2011. גם איתאללה ג'ואדי-אמולי חזר על רעיון יצוא המהפכה ואמר בנאום בפני קצינים בחה"א, שכפי שאמר ח'ומיני 'תומכיה וחייליה של איראן אינם מצטמצמים רק לאיראן,' וכיום החיילים האלה במצרים, תוניס ואלג'יריה מחוללים מעשים שיש להתפאר בהם. פארס (איראן), 7.2.11.

[9]  ג'ומהורי-י אסלאמי (איראן), 6.2.11.

[10]  קודסנא (איראן), 1.2.2010.

[11]  כיהאן (איראן), 6.2.2011.

[12]  כלמה (איראן), 1.2.2011.

[13]  כלמה (איראן), 5.2.11

[14]  כלמה (איראן), 31.1.2011  ; sahamnews.org 7.2.11

[15]  כלמה (איראן), 2.2.2011.

[16]  כלמה (איראן), 7.2.2011.

[17]  כלמה (איראן), 29.1.2011.

  [18] וState welfare organization

 [19]ו Imam Khomeini Relief Foundation

[20] כלמה (איראן), 7.2.2011.

[21] אבתכאר (איראן), 7.2.11

[22] משרק (איראן), 31 בינואר 2011