המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בנדר בין סולטן מאשים את ערפאת בכשלון המו"מ לשלום
15/7/2003

 

בנדר בין סולטן מאשים את ערפאת בכשלון המו"מ לשלום

                                                               (15.7.2003)

 

ביום 24.3.2003,  פירסם השבועון "ניו-יורקר" כתבה רחבת היקף על הנסיך הסעודי בנדר בין סולטן, שגריר סעודיה בארה"ב בעשרים השנים האחרונות, ואיש עתיר קשרים בצמרת השלטון האמריקאי. חלק מן הכתבה מתייחס למו"מ הישראלי- פלסטיני לשלום בשנים 2000-2001, שהתקיים בחסות הנשיא קלינטון. בנדר היה מעורב במגעים מאחרי הקלעים. להלן הקטעים מכתבתה של אלסה וולש המתייחסים למו"מ זה  והסיבות לכשלונו.

 

דיל הוגן בעניין ירושלים

"...קלינטון, שהמשיך להקדיש אנרגיות רבות למציאת פתרון למזרח התיכון, החל להאמין בחודש דצמבר 2000, שהוא מצא סוף סוף נוסחה לשלום. הוא שוב ביקש את עזרתו של בנדר במ"מ. תגובתו הראשונה [של בנדר] הייתה לא להתערב: פסגת סוריה נכשלה, והשיחות בין ברק לערפאת בחודש יולי [2000] קרסו. אבל כאשר דניס רוס הראה לבנדר את ניירות העמדה של קלינטון, בנדר חש כי הנוסח החדש מהווה התפתחות יוצאת דופן. הוא נתן לערפאת כמעט כל מה שרצה, כולל השבה של כתשעים ושבעה אחוז מאדמות השטחים הכבושים, כל ירושלים [העתיקה] חוץ מהרובע היהודי והרובע הארמני, תוך שמירת זכות היהודים להתפלל בהר הבית וקרן פיצויים של שלושים מיליארד דולר...

 

בתאריך 2.1.01, אסף בנדר את ערפאת מבסיס חיל האוויר אנדריוז ועבר איתו על התוכנית. האם הוא חשב שיוכל להשיג דיל טוב יותר, שאל בנדר? האם הוא העדיף את שרון על ברק, הוא המשיך לשאול, בהתייחס לבחירות המתוכננות בישראל? בוודאי שלא, השיב לו ערפאת. מנהלי המשא ומתן של ברק הם יונים, המשיך בנדר, ואמר [לערפאת] כי 'מאז 1948, כל פעם שיש לנו משהו על השולחן, אנחנו אומרים לא. ואחר כך אנחנו אומרים כן. כשאנחנו אומרים כן, העניין כבר לא על השולחן. ואז אנחנו צריכים לעסוק בפחות. האם לא הגיע הזמן שנגיד כן?' והוסיף בנדר, 'תמיד אמרנו לאמריקאים 'הקו האדום שלנו הוא ירושלים. תשיגו לנו דיל הוגן בעניין ירושלים, ואנחנו ניצטרף'.

 

ערפאת אמר [לבנדר] שהבין, אך בנדר הציג מצידו סוג של אולטימטום: 'תרשה לי להגיד לך עוד פעם אחת. יש לך רק שתי אפשרויות. או שתיקח את הדיל הזה, או שנלך למלחמה. אם תיקח את הדיל, כולנו נעמוד אחריך עם כל כובד משקלנו. אם לא תיקח את הדיל, האם אתה חושב שיש מי שילך למלחמה איתך?' ערפאת שתק. בנדר המשיך: 'בואו נתחיל עם המדינה הגדולה, מצרים. האם אתה חושב שמצרים תצא למלחמה איתך?'....

 

'לא', אמר ערפאת. בנדר: 'אני אוכיח לך זאת רק כדי לאשר'.  בנדר התקשר לשגריר המצרי ודיווח כי השגרירי המצרי שאמור היה להצטרף אליהם תוך זמן קצר, היה מוכן לתמוך בתהליך השלום. 'האם ירדן תצא למלחמה? סוריה תצא למלחמה? אם כן, אדון ערפאת, מה יש לך להפסיד?'...

 

תחושה של החמצה

"ערפאת היה אמור לחזור לבית של בנדר לאחר פגישתו עם קלינטון. בנוכחות השגריר המצרי, הוא היה אמור להתקשר ליורש העצר ולנשיא מובארכ. שלוש שעות מאוחר יותר, כאשר ערפאת עוד לא הגיע, השגריר המצרי אמר לבנדר שנראה כי משהו השתבש. גם בנדר היה מודאג והתקשר לאנשי הביטחון של ערפאת. נאמר לו שערפאת יצא מהבית הלבן עשרים דקות קודם לכן וחזר כבר למלון "ריץ". כשבנדר התקשר, ערפאת אמר [לבנדר] שהוא חייב לדבר איתו מיד. ג'ורג' טנט, ראש הסי-איי-אי, היה בדרכו למלון [ריץ] כדי לשוחח על התוכנית, וערפאת היה אמור לאחר מכן לחזור לבית הלבן. בנדר, יחד עם השגריר המצרי, מיהר למלון ריץ.

 

ערפאת אמר שהפגישה עם קלינטון הייתה "מצוינת", אך בנדר לא האמין לו. אנשי ערפאת נראו בעיניו כאילו ברגע זה חזרו מהלוויה. השגריר המצרי העיר אחר כך בשיחה פרטית  שערפאת נראה כמת. בנדר שאל את ערפאת אם רצה לדבר עם יורש העצר או עם הנשיא מבארכ. לא, השיב ערפאת. הוא אמר שהפגישה עם קלינטון הייתה מאוד מהנה, אך היא הפכה למרה כאשר הצטרף דניס רוס.

ערפאת הוסיף כי בינו לבין קלינטון הייתה הסכמה. בנדר, שהסתיר את חוסר אמונו, אמר שאלו חדשות טובות. זמן קצר אחרי שיחה זו, קיבל בנדר פתק מאיש ביטחון ובו כתוב "דחוף, תתקשר לנשיא [קלינטון]".

 

בפרוזדור, בנדר התקשר לבית הלבן והשיג את [יועץ הנשיא] סנדי ברגר. 'איחולי', אמר בנדר, בקול רם ובלגלוג, כי ידע כבר שהשיחות נכשלו.

'על מה?' שאל ברגר.

'ערפאת אומר לי שיש ביניכם דיל.' לא נכון, אמר ברגר, והוסיף שהוא וקלינטון הבהירו לערפאת שזאת הייתה ההזדמנות האחרונה שלו. בבקשה, אמר ברגר, תגיד לערפאת שזהו זה. 'זה מאוחר מדי', ברגר זוכר שאמר. 'זה היה צריך לקרות עם הבית הלבן, לא איתי'. לפי זכרונו של דובר קלינטון, 'בשלב מסוים, אמר [קלינטון] ש'השעה חמישה לחצות, אדון יושב ראש, ואתה, באי יכולתך לקבל החלטה, הולך להפסיד את ההזדמנות הטובה ואולי היחידה שתהיה לעמך כדי לפתור את הבעיה הזאת על בסיס סביר.' ...הישראלים קיבלו. הם אמרו שיש להם הסתייגויות, ושערפאת אף פעם לא קיבל [את התוכנית]'. 

ערפאת ראה בהצעות קלינטון בסיס לשיחות חדשות

"בנדר חשב שהבית הלבן פגע בעניינו [של ערפאת] משום שלא הציג אולטימטום. ערפאת, מצידו, פשע נגד הפלסטינים – ובעצם נגד כל האזור. אם זה לא היה כל כך רציני, חשב בנדר, זאת היתה קומדיה. הוא חזר לחדר של ערפאת, התיישב וניסה להזכר: תדבר במילים רכות ומתוקות [כי אינך יודע מתי תצטרך "לבלוע" אותן] התחיל בנדר, 'אדוני הנשיא, אני רוצה להיות בטוח עכשיו. אתה אומר לי שהגעתה לדיל?' כאשר ערפאת אמר שכך היה, בנדר, עדיין מרסן את זעמו, בירך אותו. הוא אמר שאישתו וילדיו חיכו לו באספן קולורדו, והוא רצה לנסוע [אליהם]. בנדר ראה את ערפאת מתרוקן מחיים. הוא התחיל ללכת והסתובב בחזרה. 'אני מקווה שתזכור את מה שאמרתי, אדוני. אם נפסיד את ההזדמנות הזאת, זאת לא תהיה טרגדיה, זה יהיה אסון.' כשבנדר הביט באנשי ערפאת הוא ראה כיצד הם אינם מאמינים למראה המתחולל לעיניהם.

 

ערב לאחר מכן, אמר דובר הבית הלבן שערפאת הסכים להצעות של קלינטון, עם הסתייגויות, רק כבסיס לשיחות חדשות. ערפאת אמר מאוחר יותר שלא הוצעה לו הצעה בהיקף המתואר. כאשר בנדר סיפר את כל זה ליורש העצר הסעודי עבדאללה, הופתע עבדאללה במיוחד מההצעה על ירושלים. חודשים אחדים אחר כך, עבדאללה שאל את קלינטון, שביקר באותו הזמן בערב הסעודית, אם תיאורו של בנדר של ההצעה היה נכון. קלינטון אישר את הפרטים שמסר בנדר ואמר שכישלון השלב האחרון המשא ומתן שבר את ליבו. עוד יותר מאוחר, אמר יורש העצר לבנדר שהיה מזועזע שערפאת ביזבז הזדמנות כזאת, ושהוא שיקר לו לגבי ההצעה האמריקאית. בנדר אמר למקורביו שהיה זה סוד גלוי בעולם הערבי שערפאת אינו אומר אמת. אבל ערפאת מילכד אותם. הם לא היו מסוגלים להפריד בין העניין לבין האדם, כי לתקוף את האדם, זה לתקוף את העניין. 'קליטון, הממזר, באמת ניסה כמיטב יכולתו,' אמר לי בנדר כאשר נפגשנו בשבוע שעבר בביתו במקליין שבמדינת וירג'יניה. 'ועמדת ברק היתה כל-כך יוצאת דופן שהיתה שווה ל[זאת של] ראש הממשלה המנוח רבין' [בנדר אמר]: 'נשבר לי  הלב שערפאת לא קיבל את ההצעה הזאת....'

 

לאחר התגברות האלימות במזרח התיכון...הבין בנדר, כמו כל אחד אחר, מדוע בוש לא רצה להתערב.  ...בנדר כעס במיוחד על ערפאת כי אם היה תומך פומבית בגירסתו של ברק, הוא היה נשמע כסניגור של ברק ושל ישראל. 'הייתי שם. הייתי עד. אינני יכול לשקר,' אמר בשיחה פרטית."