המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת נגד המשטרים בעיראק ובסוריה
2/11/2002

 

ביקורת נגד המשטרים בעיראק ובסוריה

 

בעקבות "זכייתו" של סדאם חוסין במאה אחוזי תמיכה ולאור סדרת משפטים פוליטיים שנערכו בשנה האחרונה בסוריה, כתבה בעלת הטור נהלה אל-שהאל[1] ביומון הלונדוני "אל-חיאת":

 

"השלטונות הערבים אינם חדלים מלהפתיע ומלחדש בתחום הפוליטי. בימים האחרונים ראינו דוגמה מובהקת ל"דמוקרטיה דיקטטורית": נשיא עיראק, סדאם חוסין, הבטיח כי אם ישיג מאה אחוזי תמיכה בבחירות, יכריז על חנינה כללית, כולל שחרור אסירים שאיש לא נקב בשמם מפחד פן יבולע להם, וכן שחרור אסירים פליליים, כולל רוצחים, בתנאי שמשפחות הנרצחים יסכימו לפיוס [עם הרוצחים], וכולל שחרור גנבים שהתחייבו להחזיר את הכסף שגנבו. כ"כ הכריז סדאם כי ייפסקו הרדיפות אחרי מי שערקו מהשירות הצבאי, והתושבים הגולים, שמספרם מוערך בכמה מיליונים, התבקשו לחזור [לעיראק] תוך הבטחת שלומם. בהינף קולמוס הסתיימה תקופה אפלה שאיש לא העז לחלום כי אפשר להיחלץ ממנה.

 

היוזמה הזו עשויה להביא למורת רוח מובנת מאליה, למרות הסברה הרווחת כי היא תולדה של האיום האמריקאי המתגבר לפתוח במלחמה וניסיון להראות נכונות לשתף פעולה עם "דמוקרטיה".  היא מעידה על היחלשות אחיזת יד הברזל המבעיתה באזרחים. אך המחזה מלווה בחשש, שגם הוא מובן מאליו: אם מדובר במתנה מהאדון, המשחרר את כל צאן מרעיתו, הרי מי שנותן חנינה כללית בקלות הזו, יכול לבטלה באותה הקלות.

 

במקומות אחרים, המועדים ללחצים ישירים יותר או פחות, התנהלו צורות שונות של "דמוקרטיה דיקטטורית". לדוגמה, ריאץ' אל-תרכ [מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסורית שנידון לתקופות מאסר ממושכות] מוסתר בכלא אליו הוחזר לאחר ששוחרר לתקופה קצרה בתום שנים ארוכות בכלא. הפעם הוא מרצה עונש שנקבע לו בבית המשפט, אך בתוך כל התהפוכות הללו אבדו הסיבות המחייבות באמת לאסור אדם. עארף דלילה, מרצה ידוע לכלכלה, ואחרים מראשי המועדונים הרעיוניים[2] בסוריה, מוחזקים בבית הכלא באשמה של לא פחות מאשר פגיעה בחוקה או ניסיון הפיכה, זאת לאחר שלמשך זמן קצר יכלו לדבר בצורה חופשית. הדבר נראה כמו מלכודת מתוכננת, גם אם אין הדבר כך ממש.

 

"הדמוקרטיה הדיקטטורית" היא פן אחר של המצאה אחרת, "אם כל ההמצאות" – "רפובליקה תורשתית", אליה הגיעו השלטונות הסוריים אשר התבססו על עקרונות "החוקה המהפכנית". הרצון הטבעי להמשיך להתקיים, אם ניתן להגדירו כך, אינו הגורם הבלעדי להעברת השלטון מאב לבן. לא ניתן להסביר את התופעה התורשתית [רק] בכך שבני חברותינו עדיין מחזיקים בתוכם כח של השתייכות וקשרים שבטיים. העברת הרפובליקה בירושה גרמה לכך שתוך זמן קצר התנוונו והתרפטו האידיאולוגיה והרעיונות המהפכניים והפכו לקלישאות.

 

למרות הסיבות הללו, שהן סיבות מוצקות ויציבות, נראית ההמצאה העצומה הזו, כלומר "הרפובליקה התורשתית", כתוצאה של מהלך אטי אך יסודי. זוהי התוצאה הראשונה של "החוקתיות המהפכנית", עיקרון שעליו הכריזו הקבוצות הצבאיות אשר הסתערו לעבר השלטון. התופעה הורסת את עמודי התמיכה החיוניים להתנהלותו ולניהולו של המשטר [הרפובליקאי-מהפכני], אשר הוא עצמו הנו חדש באזורנו וסובל ממשברים רבים."

 



[1]  אל-חיאת (לונדון), 27.10.2002.

[2]  מועדונים שקמו בסוריה לאחר בחירתו של הנשיא בשאר במטרה לקדם את רעיון ה"חברה האזרחית". ר' דו"ח ממר"י בנושא:

 http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=875141_memri&lang=he&dbid=articles&act=show3&dataid=307