המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מסמך נוסייבה-איילון, הנוסח ותגובת ערפאת
10/10/2002

  

מסמך נוסייבה-איילון, הנוסח ותגובת ערפאת

 

לאחרונה נתפרסמו בתקשורת ידיעות על גיבוש 'מסמך הסכם' בין ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון ובין מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פרופ' סרי נוסייבה. במסמך זה הועלו על הכתב מספר עקרונות אשר יהוו בסיס לפתרון הסכסוך. במהלך גיבוש המסמך נכתבו מספר טיוטות והנוסח הסופי שלו עשוי להיחתם ולהתפרסם בעתיד הקרוב.

 

ב- 14.9.2002 פנה נוסייבה במכתב אישי לגורמים פלסטינים שונים בו הוא פרס את נסיבות גיבוש המסמך וביקש את התייחסותם ואישורם לנוסח הטיוטא הסופית שלו אשר צורפה למכתב. 

 

מכתבו של נוסייבה:

"[הנני מבקש] להביא לעיונכם טיוטא של הסכם ראשוני ופרטי ביני לבין מר עמי איילון אשר היה זה שיזם את הניסיון להשגת ההסכם, תוך התייעצות עם אישים שונים, לאחר ניסיונו הכושל לדחוף להשגת שלום עם הפלסטינים בתקופת ממשלת ברק. כאשר הוא [איילון] נפגש עימי הוא אמר בבירור כי, על פי השקפתו, אין אפשרות לצאת מן המשבר הנוכחי אלא באמצעות יצירת שינוי מהותי באקלים הפוליטי ברחוב הישראלי, [שינוי] אשר יביא ללחץ ציבורי שיכפה עצמו על סדר היום [הישראלי] לקראת הבחירות במהלך החודשים הבאים ויאלץ את המנהיגים הפוליטיים הישראליים להתייחס אליו אפילו במישור הבריתות הבין - מפלגתיות לצורך הרכבת ממשלה חדשה, תהינה תוצאות הבחירות אשר תהינה.

 

אני ברכתי מיד על היוזמה הזו מתוך אמונה שהצד הפלסטיני במשוואה אינו צד פאסיבי בלבד אלא גם צד שיכול להשפיע באופן מהותי לשלילה או לחיוב. עקב כך, האחריות מחייבת שהצד הפלסטיני יגדיר את הדרך הטובה ביותר להשפיע באופן חיובי וימנע מכל פעולה או אמירה העלולים להשפיע בצורה שלילית. בהקשר הזה, מצאתי עצמי מסכים עם איילון שאילו יכול היה הרחוב הפלסטיני להראות את מוכנותו האסטרטגית בצורה ברורה ואמיצה - ללא הצגות [של מהפכנות] או התרברבות באופן ניהול המו"מ - כדי להגיע עם ישראל לשלום הנשען על עקרון סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית – כי אז היה הספק ברחוב הישראלי [ביחס לצד הפלסטיני] מתחיל להתפוגג ובעקבות זאת היה דוחף את ההנהגה הפוליטית שלו לעבר הסכם כזה.

 

אכן הדבר אינו ודאי. [באותה מידה] אין לראות טיוטא זו או הסכם ראשוני ופרטי זה כדבר סופי, אלא יש להתייחס אליו כאל נקודת התחלה של תנועת מאבק פוליטית מתמשכת המציבה לעצמה מטרה שבאמצעותה הפעילות הפוליטית הפלסטינית תוצעד מחדש בדרך הנכונה. אנו נוכל, בעזרת אללה, בצורה הדרגתית ומצטברת לשבור את הקרח בעמדת הרחוב הישראלי תוך התרכזות תמידית בחובה להבחין בין האיש הפשוט ברחוב אשר רוצה בשלום, ביטחון, שלווה ויציבות בחייו הנורמאליים לבין המנהיג הפוליטי או הצבאי אשר מנסה לכפות את דעותיו הקיצוניות על הרחוב ולדחוף אותו לעימות עם הפלסטינים.

 

באשר לתוכנו של הסכם זה: יש מספר סוגיות שקשה לצד הפלסטיני להסכים להן או... שצריך לשאת ולתת בעניינן ביתר רגישות וביתר פירוט. בעניין זה, ברצוני להסב את תשומת לבכם לכך שמסמך זה אינו מסמך רשמי אלא רק "הצהרת כוונות". בסופו של דבר, אנו מאפשרים למנהיגים הפוליטיים לשאת ולתת לגבי נקודות אלה או אחרות והם יהיו הגורם המוסמך [להגיע] לכל הסכם רשמי.

 

עוד אומר כי יש שתי דרישות ישראליות - הפליטים והאופי היהודי של מדינת ישראל - המהוות את הבסיס הראשוני לרתום את הרחוב הישראלי לעבר הסדר שיגשים עבורנו את החופש והעצמאות.

 

במקביל, ישנם שני עניינים עקרוניים מצדנו: פינוי כל המתנחלים ונסיגת ישראל מירושלים המזרחית [אני מתכוון בכך לכל אזורי ההתיישבות הערבים בעיר העתיקה ובסביבותיה] תוך הכרה בריבונות האלוהית על החרם ועל הכותל המערבי ומתן שליטה בפועל עליהם לשתי המדינות, הפלסטינית והישראלית, לסירוגין. אני חושב כי אלו שני עניינים המרכיבים יחד את הבסיס לכל מדינה פלסטינית עתידית בעלת משמעות.

 

לבסוף, ברצוני להעלות בפניכם הערה הקשורה לדרך ההתמודדות בין שני הצדדים. יש מי שדוגל בשיטת "קלפי המיקוח" המבוססת על העיקרון שלא לתת כל "ויתור" [אפילו] הוסכם עליו בעבר אלא בתמורה לויתור [מהצד האחר]. כמו כן, יש מיעוט בתוכנו הדוגל בטכניקה של "המו"מ השקוף" על יסוד העיקרון לפיו יש להצהיר על עמדת המינימום ולא לרדת ממנה בשום תנאי.

 

לפי דעתי, אנו סבלנו אבדות חומריות שונות עקב כך שבמשך שנים רבות נהגנו בשיטה הראשונה. במיוחד [ספגנו אבדות אלה] לאחר שהיריב ידע למה אנו מתכוונים [באמת], ולא התייחס ברצינות לעמדותינו מאחר שידע שאלו "קלפי מיקוח" [בלבד] למשל, החלטת מועבי"ט 242, ההכרה [בישראל], הסירוב לאוטונומיה וכו'.

 

יתר על כן, הרחוב הישראלי חדל לתת אמון בהצהרות שלנו על גבי מסכי הטלביזיה, בעיתונים ועל שולחן המו"מ. לפיכך, אני מציע לערוך מהפכה בשיטת המו"מ כלומר לדבר בלשון ברורה ובאומץ רב על המינימום [שלנו] תוך הדגשת הדבקות בו ותוך קריאה ליריב לכונן שלום על בסיסו. אם יבוא שלום על בסיס זה – מה טוב . ולא- נדבר בצורה אחרת על עתיד היחסים הפלסטינים-ישראלים באזור. 

 

לדעתי תמיכתנו ביוזמה זו תחזק את ההנהגה הפלסטינית שלנו ותאפשר לה להיות אפקטיבית בתחום המדיני במסגרת מרחב תמרון רב יותר.

עניין זה הוא בידכם. חשוב לי מאוד לעמוד אתכם בקשר מתמיד, להתייעץ אתכם ולהפיק תועלת מהערותיכם."

 

טיוטת ההסכם:

למכתבו של נוסייבה צורפה "טיוטה סופית" של "הצהרת הכוונות" מטעם תנועה הנקראת "הצבעת העם" [באנגלית-  The people vote]. על הטיוטא נכתב כי היא "מבוססת על הסכם נוסייבה – איילון מה- 27.7.2002".[1] אך נוסח ההסכם לא צורף. לנוסח "הצהרת הכוונות" הוקדמו דברי ההסבר דלקמן:

 

"העם הפלסטיני והעם היהודי מכירים בזכויות ההיסטוריות של האחר ביחס לאותה אדמה. העם היהודי שאף במשך דורות להקים מדינה יהודית על כל ארץ ישראל, בעוד הפלסטינים שאפו  להקים מדינה בכל פלסטין. שני הצדדים מסכימים בזאת לפשרה היסטורית המבוססת על העיקרון של שתי מדינות ריבוניות ובנות קיימא זו לצד זו. הצהרת הכוונות שלהלן היא ביטוי לרצונו של רוב העם. שני הצדדים מאמינים שבאמצעות יוזמה זו הם יוכלו להשפיע על מנהיגיהם ולפתוח פרק חדש בהיסטוריה של האזור. פרק זה יתממש גם על ידי קריאה לקהילייה הבינלאומית להבטיח ביטחון באזור ולסייע בשיקום ופיתוח כלכלת האזור."

  

הצהרת כוונות:

 

"1. שתי מדינות לשני עמים: שני העמים יכריזו כי פלסטין היא המדינה היחידה של העם הפלסטיני וכי ישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי.

 

2. גבולות: יוסכם על גבולות קבע בין שתי המדינות על בסיס קווי הארבעה ביוני 1967, החלטות האו"ם והיוזמה הערבית [הידועה כיוזמה הסעודית].

 

* תיקוני הגבול ייערכו על בסיס חילופי שטחים שוויוניים (1:1) בהתאם לצרכים החיוניים של שני הצדדים כולל הצרכים הביטחוניים, הרצף הטריטוריאלי והשיקולים הדמוגראפיים.

 

* למדינה הפלסטינית יהיה חיבור בין שני האזורים הגיאוגרפים שלה: הגדה המערבית ועזה.

 

* לאחר כינון הגבולות המוסכמים לא יישארו מתנחלים במדינת פלסטין.[2]

 

3. ירושלים: ירושלים תהיה עיר פתוחה, בירה של שתי המדינות. יובטחו חופש דת וגישה מלאה למקומות הקדושים לכל.

 

* השכונות הערביות בירושלים יהיו תחת ריבונות פלסטינית. השכונות היהודיות יהיו תחת ריבונות ישראלית.   

 

*לשום צד לא תהיה ריבונות על המקומות הקדושים. מדינת פלסטין תוגדר כשומרת (GUARDIAN) החרם[3] לטובת האומה המוסלמית וישראל תוגדר שומרת (GUARDIAN) הכותל המערבי לטובת העם היהודי. הסטטוס קוו בעניין המקומות הקדושים לנצרות יישאר. לא יבוצעו חפירות במקומות הקדושים או מתחת להם[4].

 

4. זכות השיבה: מתוך הכרה בסבל ובמצוקה של הפליטים הפלסטינים יקימו הקהילה הבינלאומית, ישראל והמדינה הפלסטינית קרן בינלאומית לפיצויים ויתרמו לה כספים.

 

* פליטים פלסטינים יחזרו רק למדינת פלסטין. יהודים יחזרו רק למדינת ישראל.

 

הקהילייה הבינלאומית תציע פיצויים לשיפור מצבם של אלה המבקשים להישאר במדינת מושבם הנוכחית או מבקשים להגר למדינה שלישית.[5]

  

5. המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת והקהילייה הבינלאומית תהיה ערבה לביטחונה ולעצמאותה. 

 

6. סיום הסכסוך: עם יישומם המלא של עקרונות אלו יסתיימו כל התביעות ההדדיות והסכסוך הפלסטיני-ישראלי.

 

התייחסות ערפאת למסמך ולשאלת זכות השיבה

בראיון ליומון הלונדוני "אל-חיאת" ב- 5.10.2002 התבקש יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת, להתייחס לכך ש"האחראי על תיק ירושלים, סרי נסיבה, חתם עם גורמים ישראלים מן השמאל, על מסמך הבנות שמכיל בתוכו את ביטול זכות הפליטים הפלסטינים לשוב לבתים מהם היגרו."  בתגובה השיב ערפאת "אף אחד לא יבטל את זכות השיבה. ישנה החלטה 194. אני אמרתי להם זאת באופן רשמי ב[מסגרת] ההסכמים החתומים בינינו לבינם אמרתי זאת גם לשרון ולנתניהו בוואי ריבר. 6]]

 



[1] על פי אתר arabs 48.com ההסכם בין עמי איילון לסרי נוסייבה נחתם ב- 19.6.2002 במשרד החוץ היווני. נוסח ההסכם גם פורסם באתר זה בכתובת http://www.arabs48.com/display.x?cid=131&si...  וגם ביומון הפלסטיני "אל-איאם" ב- 22.7.2002. והוא שונה מנוסח "הצהרת הכוונות" שצורפה למכתבו של נוסייבה. 

היומון הפלסטיני [הקשור לרש"פ] הגדיר את המסמך שגובש בין איילון לנוסייבה "כמסמך שהכין ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, כדי להגיע לפתרון קבע בין הפלסטינים והישראלים." לדברי העיתון איילון "מנסה מזה זמן רב להפיץ מסמך זה בין אנשי אקדמיה ובכירים פלסטינים כדי להשיג מליון חתימות מתוך מחשבה כי חתימות אלו יכפו על כל ראש ממשלה ישראלי להסכים לעקרונות מסמך זה." העיתון הפחית במעורבותו של נוסייבה בגיבוש ההסכם ואמר כי איילון "ערך פגישות רבות עם אקדמאים ובכירים פלסטינים בתקופה האחרונה מתוך ניסיון לשווק עקרונות אלו וכי בין אנשים אלו היה גם סרי נוסייבה, ראש אוניברסיטת אל-קדס" מעמדו של מחזיק תיק ירושלים מטעם הרש"פ לא נזכר על ידי העיתון בהקשר זה.

[2] על פי נוסח ההסכם שפורסם ביומון הפלסטיני "אל-איאם" נכתב בתת סעיף זה "לאחר כינון הגבולות המוסכמים לא יישארו התנחלויות במדינת פלסטין". 

[3] אזור המסגדים והר הבית.

[4] בנוסח של היומון "אל-איאם" המשפט נכתב כי "לא יבוצעו שום חפירות מתחת למקומות הקדושים" ולא נכתב כי לא ייאסרו חפירות גם במקומות הקדושים עצמם.

[5] ביומון "אל-איאם" מופיע כל סעיף מס' 4 בצורה שונה, והמשפט הקובע: "פליטים פלסטינים יוחזרו רק למדינת פלסטין. יהודים יחזרו רק למדינת ישראל" - אינו קיים כלל.

[6] אל-חיאת, (לונדון), 5.10.2002