המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
יחס התקשורת הערבית לחטופים הצרפתים
16/9/2004

יחס התקשורת הערבית לחטופים הצרפתים למול החטופים האחרים בעיראק  

 

חטיפתם של שני העיתונאים הצרפתים בעיראק עוררה סערה בעולם הערבי והמוסלמי. אישים רבים קראו לשחרורם המיידי של העיתונאים לנוכח מדיניותה של ממשלת צרפת כלפי המתרחש בעיראק, ואנשי דת רבים פרסמו פסקי הלכה [פתוות] שהורו לשחרר את החטופים. ברוח זו, פורסמו בעיתונות הערבית מאמרים רבים הקוראים לשחרורם המיידי של החטופים.

 

מצד שני, טענו בעלי טורים אחרים כי 'הניטראליות' של צרפת אינה מעניקה חסינות לנתיניה בעיראק, ואף תורמת לאנרכיה ולטרור בעיראק. מאמרים אחרים מתחו ביקורת על המוסר הכפול של העולם הערבי והמוסלמי אשר התגייס בהמוניו לשחרור העיתונאים הצרפתים אך החריש בנוגע למקרים אחרים.

 

עמדה ניטראלית אינה נותנת חסינות מטרור

בעל הטור אחמד אל-רבעי כתב ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט": "חטיפת העיתונאים הצרפתים היא שיעור עבור אלו החושבים שהם יכולים להיות ניטראליים במלחמה נגד הטרור, או עבור אלו החושבים כי ניתן להגיע לשביתת נשק עם הטרור הבינלאומי באמצעות עמדות פוליטיות רכרוכיות והססניות כלפי הטרור.

 

צרפת חשבה שהטרור בעיראק לא יגיע אליה מאחר שהיא התנגדה למלחמה וניסתה להיבדל מן העמדה האמריקאית. התוצאה [של מדיניות זו] היתה שהטרור הבינלאומי התייחס אליה כמו לכולם. הטרור הבינלאומי הוא דמוקרטי, הוא מכה בכולם מבלי לשאול האם הנפגעים הם מוסלמים או נוצרים, האם הם תומכים באמריקה או מתנגדים לה. אין שום הבחנה בעיני הטרור הבינלאומי בין האזרחים של אל-פלוג'ה, אל-ריאץ', צנעאא, אלג'ריה, ניו יורק וניירובי. אין שום הבחנה בין אמריקאי לצרפתי. המטרה היחידה של הטרור הבינלאומי היא להרוג."[1]    

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד, העורך הראשי לשעבר של היומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" כתב: "הצרפתים חשבו שעמדתם נגד המלחמה בעיראק ומה שבא בעקבותיה תזכה להערכה בעיני הקיצונים באזור, וכי הדבר יגן עליהם מהרוע של הטרוריסטים שלנו. מחשבה זו היתה טעות גדולה מצדם... כל עוד יש שרידים של אנרכיה וטרור, איש לא ימצא מפלט מהמלחמות בעיראק בין אם כוחותיו שם ובין אם לאו...

 

כאן טועות המדינות 'הניטראליות' בהבנת ההתפתחויות החדשות בזירה הערבית, כשהן חושבות שהן יכולות להישאר ניטראליות. זאת מאחר והשאיפה האמיתית של קבוצות הטרור היא להרוג את החטופים בשם אללה. הניטראליות נשארת כיום סוגיה בלתי מתקבלת על הדעת מאחר ומדובר  בקבוצות המעוניינות להיכנס לגן עדן עם כמות הדם הגדולה ביותר של הקורבנות, ואשר אינן רוצות לנהל מו"מ מדיני או כספי..."[2] 

 

בעל הטור עזיז אל-חאג' כתב במאמר שפורסם באתר הליבראלי www.elaph.com: "אלו הטוענים שמתנהלת 'מלחמת צלבנית של המערב נגד האסלאם' הם אלו המנהלים למעשה מלחמה 'מקודשת' נגד הדמוקרטיות המערביות ונגד הדמוקרטיה והתרבות בכל מקום... צרפת אשר השלתה עצמה שתינצל מן הידיים הטרוריסטיות הנפשעות רק בשל התנגדותה למלחמת השחרור בעיראק, עומדת היום בפני האמת האומרת כי המלחמה נגד הטרור צריכה להיות [מלחמה] בינלאומית וכי חובה על כל המדינות הדמוקרטיות והאו"ם להילחם נגד מדינות טרוריסטיות כמו המשטר של סדאם. זאת מפני שעיקרון "אי ההתערבות" מותנה בכך שלא יהיו הפרות של זכויות אדם ושהמשטר הנוגע בדבר לא יסכן את עמו ואת הביטחון הבינלאומי."[3]

 

מדיניות צרפת היא שגרמה למקרי טרור כמו החטיפה

בעל הטור רשיד אל-חיון כתב בביטאון מפלגתו של ראש ממשלת עיראק הזמנית, איאד עלאוי "אל-בגדאד" תחת הכותרת "הו שיראק האם לא שמעת את תלונותינו?": "הידיעה על חטיפתם של עיתונאים צרפתים היא אחת הידיעות הכואבות בנוגע לעיראק, והיא תוצאה של התנגדותו של שיראק לסייע לממשלה העיראקית לייצב את ביטחון הפנים שלה...

 

נכון שהעיתונאים [הצרפתים] אינם אשמים. אבל, שיראק המנסה להצטייר כאיש הצדק הבינלאומי... נושא בחלק מהאחריות לחטיפת אזרחיו מפני שהוא מיהר להתנגד לכל החלטה בינלאומית שניסתה להחדיר ביטחון בליבות העיראקים. ז'ק שיראק ניסה, כמו כוחות טרור וכמו המנהיג הרוחני של איראן [הכוונה לח'מנאי] ורפסנג'אני, להעביר את המחלוקת שלו עם ארה"ב אל תוך עיראק והקורבן לכך הוא למעשה העם העיראקי "[4].  

 

בעל הטור כמאל ע'רבאל כתב באתר הליבראלי www.elaph.com "האם היום, לאחר חטיפת העיתונאים הצרפתים, יעיין שיראק מחדש בעמדתו [כלפי עיראק]? האם הוא מודע להשלכות של עמדתו המבישה, כאשר כל מוקדי הטרור וההסתה מיהרו, ובמרץ רב, להגן עליו ודרשו את שחרור אזרחיו? האם הוא מבין את מידת הקלון שנדבק לצרפת בעקבות התהלוכה שארגנו מפיצי הטרור למען שחרורם של העיתונאים. זאת בעוד הטרוריסטים הרגו שניים עשר איש חפים מפשע מנפאל מבלי שישימו לב לכך כל המריעים לשיראק ולעמדותיו התומכות באומה הערבית ובילדיה המתחנכים על ברכיהם של עורפי ראשים ושודדי דרכים.

 

האם יש לשיראק די אומץ לעמוד בפני כולם, לאחר שהמשבר יסתיים - ואנו מקווים שעל הצד הטוב ביותר - ולהודיע כי טעה בנוגע לעם הצרפתי, בנוגע לעם העיראקי ובנוגע לכל העמים האוהדים את התרבות והשלום וכי הוא טעה בנוגע למורשת של המהפכה הצרפתית הגדולה כאשר בחר בסרבנות ובמשחק הכפול וביקש לסייע ולהריע לברברים ולפאשיסטים ברחבי המזרח התיכון..."[5] 

 

איפה ואיפה בין החטופים

עבד אל-חמיד אל-אנצארי, לשעבר דיקן הפקולטה לשריעה באוניברסיטת קטר, כתב ביומון הבינערבי "אל-חיאת": "הקונצנזוס הערבי - אסלאמי נגד החטיפה הטרוריסטית היא דבר שראוי לשבח אותו ולתמוך בו... אבל הסולידאריות הממשלתית והעממית, [וכן הסולידאריות שמפגינים] מנהיגים [דתיים] וזרמים אסלאמיים בעמידתם בשורה אחת נגד הטרור [בעקבות חטיפת העיתונאים הצרפתים] מעלה שאלות כואבות בפני המצפון הערבי והאסלאמי.  

 

מדוע לא ראינו הבעת סולידאריות במקרים דומים של חטיפות עיתונאים, פועלים ונהגים חפים מפשע? מספר הקורבנות כתוצאה מהחטיפות הגיע ל-51 עיתונאים מ-16 מדינות. עשרות אומללים מאזרחויות שונות מתו בעוד אנו לא נקפנו אצבע. מדוע נסער העולם הערבי למענם של בני הערובה הצרפתים בעוד 12 פועלים מנפאל, שנטבחו בדם קר... לא מצאו מי שיסייע להם? היכן ישן המצפון המוסרי שלנו כאשר ערוצי הלוויין שלנו שידרו לנגד עיננו ולמשמע אוזנינו את תמונות הטבח וההתעללות בגופות? מדוע לא שמענו גינוי דומה לפעולות הטרור האלו? מדוע הדו פרצופיות הזו..."[6]

 

בעל הטור סמיר עטא אללה כתב ביומון הבינערבי  "אל-שרק אל-אוסט": "מה היה קורה אילו העיתונאים [החטופים] לא היו צרפתים או [נתיניה] של מדינה המביעה סולידאריות עם הערבים - האם אז היה מותר לחטוף אותם? האם מותר לחטוף קוריאנים, איטלקים ואמריקאים ולטבוח בהם לעיני המצלמה?... מצער אותי לומר שהאחריות לכך אינה מוטלת רק על כמה פראי אדם ברברים... זוהי אחריות המפלגות הממסדיות, הסופרים והנבחרים שפחדו ושתקו כמי שנותנים לגיטימציה לתרבות החטיפות, הרציחות, עריפת הראשים ושמירתם במקררים לצד המנגו והחלב של הבוקר."[7]

 

בעל הטור העיראקי סלים רסול כתב במאמר שפורסם באתר הליבראלי www.elaph.com :"קיווינו שהערבים והמוסלמים יתנגדו בצורה נחרצת לפעולות הטרור המתרחשות כיום בעיראק וישללו מהן את התואר 'לגיטימיות'... זאת מתוך דאגה לתדמית האסלאם והמוסלמים בעולם, דאגה אשר קודמת לכל המשימות [המופיעות] בלוח הזמנים המדיני שלהן ו[קודמות] למשימות אחרות. זאת בייחוד נוכח העובדה שמבצעי פעולות אלה מסתתרים תחת מעטה הדת וטובחים, שורפים ומבצעים בשם הדת את כל מה שעולה בנפשותיהם החולות.

 

האם התערבותם של כל הגורמים ובכללם יאסר ערפאת, וערוץ אל-ג'זירה אינה מרמזת על קשר [כלשהו] בינם לבין החוטפים? [האם הדבר לא מרמז] שמתבצעת תוכנית, בברכתם של גורמים אלה, אך מבצעיה טעו ב[בחירת] המטרה ולפיכך [גורמים אלו] החלו במסע תיקון [האומר]: 'חטפו איטלקים, נפאליים ואחרים ואל תחטפו צרפתים ומי שיש להם אינטרסים משותפים עמם. אתמול נטבח עיתונאי איטלקי אך ערפאת, ערוץ אל-ג'זירה והעיתונאים הערבים לא גינו זאת...

 

אני חוזר ואומר שאנו דורשים לשחרר את העיתונאים הצרפתים. לא למען ממשלת צרפת אלא למען תדמית האסלאם אשר ניזוקה יותר ויותר מפעולות בלתי אחראיות [אלו] ולמען האנושות שכן העיתונאי אינו צד במתרחש בזירה הפוליטית. אנו לא ננקוט במדיניות של איפה ואיפה כפי שעושים אלו הנוהגים בחוסר שיקול דעת."[8]

 

בעל הטור עדנאן פארס כתב בשבועון העיראקי הליבראלי "אל-אהאלי": "צרפת מזכירה לטרוריסטים כי שני העיתונאים שלה אינם חברים בממשלתו של איאד עלאוי הזוכה לתמיכה של 80% מהעם העיראקי, וכי הם אינם מומחים בשיקום עיראק, אלא הם היו בעיראק כדי לסקר את 'מאבקי ההתנגדות לחירות עיראק' וכדי לגייס את דעת הקהל בצרפת ומחוצה לה כנגד עיראק החדשה.

 

ראש ממשלת צרפת הדמוקרטית, הטרוריסטים של חמאס רוצחי ילדים וחפים מפשע, עמרו מוסא שומר האיחוד הטרוריסטי הערבי הרשמי, השפלים בממשלת לבנון 'החופשית' סוכני סוריה ואיראן וכל חבריו ועמיתיו של סדאם, מסתכלים כעת על הטרוריסטים בעיראק במבט של נזיפה ותוכחה...

 

צרפת של ז'ק שיראק מהווה כיום משענת עיקרית לדיקטטורות ולארגוני הטרור בעולם השלישי. זאת במסגרת תוכנית חדשה במדיניות הבינלאומית הנוכחית שלה שנועדה לשרת אינטרסים הרחוקים מן הנורמות והערכים הבינלאומיים... ז'ק שיראק אינו מגנה את הטרור נגד העם העיראקי אלא קורא לטרוריסטים להבחין בין מי שהוא אויבם לבין מי שהוא ידידם [צרפת]."[9] 

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 31.8.2004.

[2] אל-שרק אל-אוסט, (לונדון), 1.9.2004.

[3]  www.elaph.com   30.8.2004.

[4] צוטט ביומון אל-חיאת (לונדון), 3.9.2004. את המאמר ניתן למצוא באתר האינטרנט www.elaph.com  31.8.2004.

[5]  www.elaph.com   1.9.2004.

[6] אל-חיאת (לונדון), 9.9.2004.

[7] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 1.9.2004.

[8]  www.elaph.com 2.9.2004.

[9] אל-אהאלי (עיראק), 8.9.2004.