כללי

עיתונאי סעודי: תקיפת עיתונאים ישראלים במונדיאל בקטר היא מעשה פסול

 

בעקבות תקיפות מילוליות כלפי עיתונאים וצוותי תקשורת ישראלים המסקרים את המונדיאל בקטר, מצד אוהדים ערבים ומוסלמים, פרסם העיתונאי הסעודי, האני אל-ט'אהרי, מאמר חריג בו יצא נגד התופעה וקרא להפסיקה.

 

אל-ט'אהרי טען כי אוהדים קנאים אלה מייצגים את עצמם בלבד, אינם משרתים במעשיהם את הסוגייה הפלסטינית, ואף יוצרים תדמית שלילית לערבים ולמוסלמים. הוא הדגיש כי תקיפת אדם רק בשל זהותו היא מעשה גזעני שאין להצדיקו בשום צורה והסביר כי העיתונאים הישראלים הגיעו לקטר כדי לבצע את עבודתם ואינם אשמים במדיניות הישראלית. אל-ט'אהרי הציע לאוהדים ליהנות מהכדורגל ולהשאיר את הפוליטיקה מחוץ לספורט ואף הדגיש האסלאם היא "דת של שלום שמאיצה בחסידיה להיטיב עם כל בני האדם, ובפרט עם היהודים והנוצרים". לדבריו, הבעיה האמיתית שיש לטפל בה, היא ההסתה לקיצוניות שזורעת שנאה בתודעתם של פשוטי העם הערבים והמוסלמים.

 

יצוין כי גם העיתונאי האמירתי, עלי אל-חמאדי, גינה בחשבון הטוויטר שלו את תקיפת העיתונאים הישראלים בקטר וטען כי מדובר ב"התנהגות של אספסוף, שפוגעת [רק] בהם ובמוסר שלהם, ולא בישראלים שנמנעים מלהגיב להם".[1]

 

העיתונאי הישראלי מואב ורדי מותקף על ידי אוהד סעודי בקטר[2]

 

להלן תרגום מאמרו של האני אל-ט'אהרי:

 

"'כשתחזור לביתך, אמור לחבריך ולכל מכריך, שאנחנו היהודים [כך במקור] נשרוד לנצח  'We will survive forever– במשפט זה השיב עיתונאי ישראלי לפני כמה ימים לאדם שתקף אותו מילולית, והתנפל עליו בקללות בגלל זהותו, בעת שסיקר את אירועי המונדיאל בקטר [כפי ניתן לראות] בקטע וידאו שהופץ באופן נרחב ברשתות החברתיות.[3] קטע הווידאו זכה לתגובות רבות ומטבע הדברים, הדעות לגביו היו חלוקות. אך האמת... היא שאותו אדם שתקף את העיתונאי הישראלי מתוך רצון לבצע [מעשה] גבורה מילולי, נגרר [למצב] שבו הוא העביר לעולם מסר שגוי ולפיו 'הערבים והמוסלמים הם נאצים', והישראלים יינצלו משנאתם ומעוינותם [וישרדו], כפי שניצלו ממעשי ההשמדה להם היו נתונים לאורך ההיסטוריה שלהם.

עיתונאי ישראלי נוסף נראה בקטע וידאו [אחר] כשהוא סופג מאוהד קנאי מילים תוקפניות בשל זהותו, מבלי שישיב לו. [העיתונאי] הסתפק בהנפת ידו כסימן לשלום.[4] במקביל, הוא פנה לצָלם, כדי לוודא שהאירוע מצולם היטב, זאת כמובן משום שהוא רצה להפיצו לעולם, כדי להעביר את אותו מסר שהעביר עמיתו. הוא הצליח בכך במידה רבה, שכן הווידאו התפשט כאש בשדה קוצים, ולמרבה הצער, כבש את הרשתות החברתיות.

 

האמת שלא מגיעה [לצופים] ושאיש לא מקפיד להעביר אליהם היא שהקנאים אינם מייצגים אלא את עצמם, ושלעמים ולדתות שאליהם הם משתייכים אין כל קשר להתנהגות ולמעשים האינדיבידואלים שלהם. מי שתוקף אדם [רק] בגלל זהותו מקוטלג כאדם גזען, ובוודאי שלא ניתן להצדיק תקיפה של אדם בגלל המדיניות של ארצו לפי שום חוק או אמנה.

 

כל אוהד [שמגיע] למונדיאל צריך להבין שעיתונאי, יהיו אשר יהיו אזרחותו או זהותו, הוא בסך הכל אדם שעובד באופן מסודר כדי לסקר אירוע עולמי וזה בסה"כ מקצועו ומשימתו, והמטרה בהגעה במונדיאל היא ליהנות מהכדורגל הרחק מכל מחלוקת פוליטית או תרבותית. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא שהעיתונאים הפלסטינים והישראלים הגיעו [לקטר] באותו מטוס כדי לסקר את האירוע העולמי הזה, למרות המחלוקות הפוליטיות ביניהם. יתרה מזו, אלפי ערבים ממוצא פלסטיני עובדים מזה שנים ארוכות עבור גורמים ישראלים רשמיים, החל מהכנסת הישראלית, עבור בצה"ל, בבניית ההתנחלויות הישראליות ובמקומות רבים נוספים. אם כך, האם האדם הקנאי שתקף את העיתונאי הישראלי דואג לסוגיה של הפלסטיני יותר מאשר הפלסטיני עצמו?!

המסר שצריך להגיע לעולם הוא שלמוסלמים ולערבים אין בכלל בעיה עם העם היהודי, אדרבא, הדת האסלאמית היא דת של שלום שמאיצה בחסידיה להיטיב עם כל בני האדם, ובפרט עם היהודים והנוצרים בהיותם 'אַהְל אַל-כִּתַאבּ' ['בעלי הספר', שם המציין בקוראן את היהודים והנוצרים][5] ומשום שכל נביאי היהודים הם דמויות קדושות אצל המוסלמים. כמו כן, התרבות הערבית מדגישה כי הערבים והיהודים הם בני דודים, זאת כמובן מבחינת הזהות והדת. במישור הפוליטי, הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הוא סכסוך פוליטי טהור בין שני צדדים ומי שמטפל בפתרונו הם הפוליטיקאים הפלסטינים והישראלים, באמצעות שולחן המו"מ. במשך זמן רב ישבו [שני הצדדים] סביב שולחן המו"מ והפיקו מכך הישגים ובעתיד הם [ישובו] לשבת סביבו, משום שזה טִבעה של הפוליטיקה.

 

לא ניתן גם להתעלם מההשפעה של [אותם] המנגנונים שמטרתם לטעון את ההמונים ברגשות קיצוניים. מזה עשרות רבות של שנים המטרה של מנגנונים אלה היתה עמי המזה"ת, כדי לזרוע שנאה בקרב פשוטי העם - אותם אנשים פשוטים שאין להם קשר לפוליטיקה ולסוגיות חוצות גבולות. התוצאה מכך היא שיבוש התודעה של [אנשים אלו] וחתירה לשלול מהם את אנושיותם, בשל עניינים שלחלוטין אינם נוגעים לחייהם או למציאות של מדינותיהם [קרי, הסכסוך הפלסטיני-ישראלי]. זוהי הבעיה האמיתית שיש להתמודד עמה ולטפל בה."[6]