המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
זעם במצרים: ההסכמים של תורכיה עם ממשלת אל-סראג' בלוב – ביטוי לחתירתה להגמוניה
18/12/2019


כלי התקשורת של מצרים ובעלות בריתה: מזכרי ההבנות שנחתמו בין תורכיה וממשלת אל-סראג' בלוב – ביטוי לשאיפות ההגמוניה וחרחורי המלחמה של תורכיה


הקדמה

לאחרונה חתמה תורכיה על מזכרי הבנות ביטחוני וימי עם ממשלת ההסכמה הלאומית הלובית, בראשות פאיז אל-סראג' בטריפולי, הנתמכת על ידי האו"ם ועל ידי תורכיה וקטר, וזוכה לגיבוי מצד חוגים אסלאמיים בלוב, כדוגמת האחים המוסלמים. במסגרת מזכר ההבנות הימי ניכסו תורכיה וממשלת אל-סראג' לעצמן שטחים נרחבים בים התיכון, תוך התעלמות מזכויותיהן של מדינות ים תיכוניות אחרות, בהן מצרים, קפריסין, יוון וישראל. יתרה מכך, מזכר ההבנות הימי מסכן פרויקטים אפשריים של פורום הגז של הים התיכון, הכולל בין היתר  את מצרים, ישראל, יוון וקפריסין, שאחד מהם הוא הנחת צינור גז ממדינות אלה לאיטליה.

מזכרי הבנות אלו בין תורכיה וממשלת אל-סראג', עוררו את חמתם של מתנגדי של אל-סראג' בלוב בראשות הגנרל ח'ליפה חפתר השולט במזרח לוב, שהכריז על פתיחת מערכה מכרעת לשחרור טריפולי. מפקד חיל הים הלובי השייך  לחפתר, פרג' אל-מהדאוי, אף אמר לערוץ אלפא היווני, כי בכוונתו להטביע כל ספינה תורכית שתתקרב לחופי לוב.[1]

 

ביקורת חריפה על מזכרי ההבנות  הביטחוניים והימיים בין תורכיה ולוב נשמעה גם מצד השכנה מצרים, התומכת בחליפה ח'פתר יחד עם בעלת בריתה במפרץ, איחוד האמירויות. מצרים הנמצאת ביריבות מרה עם תורכיה על רקע תמיכתה של האחרונה בארגון האחים המוסלמים, רואה במהלך זה התערבות תורכית בלתי לגיטימית באזור, המכוונת לערער את יציבותה של מצרים, לפגוע באינטרסים הכלכליים שלה ולמנוע יישום של הסכמי גז בינה לבין שכנותיה בים התיכון  - יוון, קפריסין וישראל.

 

שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, נפגש בקהיר עם עמיתו היווני ניקוס דנדיאס והשניים הצהירו כי מזכרי ההבנות בין תורכיה וממשלת אל-סראג' אינם לגיטימיים.[2] כמו כן, יו"ר הפרלמנט המצרי, עלי עבד אל-עאל, אמר: "מצרים לא תעמוד בחיבוק ידיים מול כל איום על האינטרסים הימיים שלה... לא נאפשר נקיטת שום צעד בלתי הגיוני בשטחינו או בקרבת גבולותינו האוויריים, היבשתיים או הימיים של מצרים".[3] נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, התייחס בעקיפין למתח סביב מזכרי ההבנות בין ממשלת סראג' לתורכיה, ואמר בפורום צעירי העולם שהתקיים במצרים: "לוב קשורה לביטחון הלאומי המצרי והיה ראוי שמצרים תתערב ישירות בלוב ויש לה היכולת לכך, אך היא לא עשתה את הצעד הזה כדי לשמור על קשרי האחווה עם העם הלובי, מכיוון שהוא לא ישכח לנו את ההתערבות הישירה הזאת בביטחונו".[4]

 

נשיא תורכיה, רג'פ טאיפ ארדואן, עצמו אושש את החששות של מצרים ויוון כאשר בריאיון לערוץ התורכיTRT , אמר כי "קפריסין הדרומית, מצרים, יוון וישראל לא יוכלו להקים צינור להעברת גז טבעי באזור הזה ללא הסכמה של תורכיה." ארדואן גם גילה בריאיון זה נחישות לעמוד לצד כוחותיו של אל-סראג' והבהיר על רקע ההסכמים עם ממשלתו, כי אם תורכיה תתבקש ע"י ממשלת אל-סראג' לשלוח כוחות ללוב, יש לה הזכות לעשות זאת.[5]

 

הכעס המצרי על מזכרי ההבנות שחתמו אל-סראג' וארדואן בא לידי ביטוי במאמרים בעיתונות המצרית. בעלי טורים רבים תקפו את ההסכם וראו בו מהלך תורכי מסוכן שנועד לערער את יציבותה של מצרים ולגרור את האזור למלחמה. ביקורת דומה על מדיניות זו של ארדואן מתחו כותבים מסעודיה ואיחוד האמירויות, בעלות בריתה של מצרים, שטענו כי ההסכמים בין תורכיה ולוב נועדו להגשים את חזונו של ארדואן להגמוניה תורכית כבימי האימפריה העות'מאנית.

להלן כמה דוגמאות מן המאמרים: 

 

כותב מצרי: ההסכם התורכי-לובי בא למנוע ממצרים להיות מרכז אנרגיה אזורי ולזעזע את ביטחונה

מוחמד יוסף אל-עזיזי, עיתונאי המזוהה עם המשטר המצרי, פרסם מאמר באתר gomhuriaonline ב-3.12.2019 בו כתב: "הגישה של מקבלי ההחלטות המצרים לא הייתה מעורפלת ... הם הבינו את גודל האתגרים העומדים בפני מצרים כאשר תהפוך למרכז אזורי לאנרגיה...  

מי הם [כל אותם] הצדקנים המתנשאים, נוטרי הטינה, בעלי האג'נדות והמתכחשים לכל הישג המתרחש על אדמת מצרים [התוהים] מדוע אנו רוכשים את כל הנשק הזה: את מטוסי הראפאל, ספינות המיסטראל, הצוללות, מערכות הגנה אווירית מתקדמות, וטילים חדישים?... לשם מה קיים בסיס מוחמד נגיב בצפון מערב [המדינה] כאילו מדובר בצבא עצמאי?[6]... [מי הם התוהים] לפשר החיפזון [המצרי] לקבוע הסכם על הגבולות הימיים עם קפריסין ויוון לפני כל דבר אחר? ומדוע באותה המהירות ולמרות המצב הקשה בו שרויה המולדת, הורתה ההנהגה להשלים [את הכשרת] שדה הגז ט'הר [להפקת גז] ולקצר את הזמן בחצי?

 

על השאלות האלה השיבו הליצן של איסטנבול [קרי, ארדואן] וממשלת הבובות, ממשלת ההסכמה, בטריפולי שבלוב [בראשות אל-סראג’], אשר הלגיטימיות שלה פגה, באמצעות ההסכם הביטחוני והימי משולל הלגיטימציה והחוקיות, עליו חתמו שני הצדדים בתורכיה לאחרונה, הסכם המאפשר לתורכיה להקים בסיס צבאי בלוב, ולספק למיליציות הטרור של טריפולי נשק. ההסכם גם מאפשר לשני הצדדים לקבוע את הגבולות הימיים ביניהם בים התיכון, כך שתורכיה תסתער על הגז הנמצא בו במין בריונות שאינה מוכרת בחוק הבינ"ל ובחוקי הים!


בכל מקרה, תורכיה אינה מסוגלת להתעמת עם מצרים בים מכיוון שהיא מודעת ליכולותיו של חיל הים המצרי ומודעת היטב גם ליכולות חיל האוויר המצרי... לדעתי, תורכיה רוצה רק להעסיק את מצרים ולהסיח את דעתה מלהמשיך לקדוח ולשפר את יכולת בארות שדה ט'הר, דבר שישפיע על מצרים כמרכז אזורי לאנרגיה וייטיב עם קטר.

 

הדבר המסוכן ביותר הוא המטרה הבסיסית של המהלך התורכי המחושב עם אל-סראג’ שהיא הרחבת בסיס הטרור בלוב והפיכתה לנקודת איסוף והתפשטות מחדש של דאעש לעבר הגבולות המצריים ממערב."[7]


בעל טור באל-וטן המצרי: נראה שארדואן פועל להצית מלחמה והנשיא טראמפ תומך בו

ד"ר מוחמד בסיוני כתב במאמר ביומון אל-וטן ב- 12.12.2019: "החוצפה וההתנהגות המופקרת של [ארדואן] הגיעו עד לכדי הכרזתו כי יתערב צבאית בלוב, כדי להגן על אל-סראג’ וחבורת הטרוריסטים שלו נגד רצון העם הלובי ונגד הצבא הלאומי הלובי בהנהגת הגנרל חפתר ונגד השבטים הלובים שמהווים את הפרלמנט הלובי הלגיטימי...

 

בכך, ארדואן תוקף ועוין את כולם בבת אחת! הרצון לשפוך את דם האזרחים המוסלמים, הנוצרים והמרונים, שירש ארדואן מאבותיו העות'מאנים, מחפש לעצמו זירה חדשה למלחמה, הרג והרס, אחרי שכבר הרס את סוריה ואת צפון עיראק והרג והגלה מיליוני סורים, עיראקים כורדים וארמנים. ארדואן שם לעצמו כמטרה היום את האדמה ואת העם של האחות לוב, כדי להצית מלחמה עקובה מדם שתגיע בוודאות גם לאלג'יריה ולמרוקו, ולפניהן לתוניסיה, וזאת על רקע דתי וגזעני ברור לגמרי.

 

נראה שהנשיא טראמפ תומך בכיוון התורכי הנפשע הזה, בזמן שבו מנגנונים אמריקאיים מנסים להכיל את הסכסוך הפנימי בלוב ולהביא לחתימה על פיוס מיוחל בין הלובים. נראה גם שארדואן הפיל עצמו מוקדם [מידי] לתוך כבשן של סכסוך עם מדינות ערב ואירופה שבמסגרתו איש לא יחוס עליו, ואם הוא ימשיך בעוינותו כלפי הלובים והערבים ייתכן כי יצית מלחמה, אך הוא בוודאות יפסיד בה מהר ויאבד את תורכיה... הימים הבאים מכריעים והטרור לא ינצח לעולם."[8]

 

קריקטורה ביומון מצרי: "המצרים" אורבים ל"שאיפות של ארדואן התורכי" לגזול את הגז[9]


בעל טור מצרי: דרושה עמדה ערבית מאוחדת נגד תורכיה

העיתונאי המצרי, סלימאן אל-גודה, כתב ביומון אל-מצרי אל-יום ב-10.12.19 בעקבות כינוס של שרי החוץ של  האיחוד האירופאי, בו אישרו הצעת החלטה לגנות את ההסכם בין תורכיה לממשלת אל-סראג’[10]: "אני מהמר על כך שיום אחד נראה עמדה ערבית מאוחדת עם [זו של] קהיר, במתכונת שהיינו עדים לה אתמול [9.12.19] בבוקר, בכינוס שרי החוץ של האיחוד האירופי בבריסל בירת בלגיה, כהזדהות עם יוון בהתנגדותה למזכר ההבנות שהושג בין תורכיה לבין לוב.  

 

למרות ששלוש מדינות סבורות כי מזכר זה יסב להן נזק: מצרים, יוון וקפריסין, הרי ש[רק] יוון מיהרה לנקוט צעד מעשי, בהודיעה לשגריר לוב אצלה, שיש לו 72 שעות, לא יותר, לעזוב את יוון. מאחר שיוון חברה באיחוד האירופי וכך גם קפריסין, הרי שמה שקרה לא יעבור [בשתיקה] בבריסל, והראיה לכך הייתה שג'וזף בורל [שר החוץ החדש של האיחוד האירופי]... הצהיר ביום שבת [7.12.19] בערב, כי מזכר ההבנות יהיה סעיף עיקרי בכינוס שרי החוץ ב-9.12.19 וכי הם ילמדו אותו  היטב ויצהירו על עמדה מאוחדת מצִדם בעניינו...

השאלה הנשאלת היא: האם יש לקהיר זכות לצפות לעמדה ערבית כזו או דומה לה?! ההתנהגות  של תורכיה באזור אינה פוגעת רק במצרים אלא בכל מה שהוא ערבי, ואם הבירות הערביות לא מבחינות בכך ולא עוקבות אחר העניין, הרי שהן לא רואות נכוחה את המציאות הגלויה לעין."[11]

 

כותב מהאמירויות: ההסכם חושף את שאיפות ההתפשטות של תורכיה ורצונה להתנצח עם מצרים ויוון

סאלם אל-כתבי, פרשן מדיני מאיחוד האמירויות, כתב באתר הסעודי אילאף: "איראן ותורכיה הן שתי מדינות אזוריות בעלות תוכניות שונות לגבי העולם הערבילראשונה יש תוכנית התפשטות לאומית, בעלת גוון עדתי [שיעי] טהור; השנייה חותרת להחיות את תקופת האימפריה [העות'מאנית] כמימוש לחלומו של הנשיא ארדואן להשבת תהילת אבותיו העות'מאנים...

 

ההבנות [בין ממשלות תורכיה ואל-סראג’] משקפות רצון תורכי לנצל את המצב השברירי, הפוקד כמה מדינות בעולם הערבי, כדי לממש את היעדים האסטרטגיים של תורכיה. אם היה מי שהתעמולה התורכית הוליכה אותו שולל בנוגע למטרות ההתערבות הצבאית התורכית בצפון סוריה, באמתלה של הקמת אזור מקלט בטוח לפליטים סוריים בתורכיה, הרי שההסכם בעל האופי ביטחוני עם ראש ממשלת ההסכמה בלוב - המעניק לתורכים כיסוי להתערבות צבאית לא לגיטימית במדינה ערבית אחרת - חושף את כוונות ההתפשטות האסטרטגית של תורכיה ...

אין ספק, שעיתוי [החתימה על] מזכר ההבנות מוכיח כי משמעות כניסתה של תורכיה ללב המשבר בלוב באופן פומבי ובוטה, היא רצונה לטרוף את הקלפים של המשבר בלוב ולנצל את הקשרים [בין המדינות] כדי להתנצח עם כמה מדינות באזור ובראשן, מצרים ויוון, ובפרט בנושא הגז בים התיכון...

 

האמת היא ש'הסולטאן' ארדואן סובל ממשבר אמיתי ומנסה להשיג הישג או פריצת דרך כלשהי בתחום מדיניות החוץ התורכית, שהפכה בשנים האחרונות מ[מדיניות חוץ של] אפס בעיות לאחד מגורמי יצירת המשברים והבעיות במזרח התיכון, לצד המשטר האיראני... [ארדואן] איבד את כל ההישגים של החדירה התורכית לעולם הערבי והאסלאמי באמצעות עוצמה רכה, לאחר שפנה להתערבות צבאית ולברית עם ארגוני הטרור ובראשם האחים המוסלמים, עד אשר הפך לסמל של מעבר מהצלחה לכישלון ולאובדן הישגים."[12]

 

קריקטורה ביומון סעודי: "ארדואן" מכניס את תורכיה לתוך "המשבר בלוב"[13]

 

 

עיתונאי סעודי: ארדואן מנסה לחדש את הכיבוש העות'מאני בלוב כדי להשתלט על מצבורי הגז והנפט שלה

העיתונאי הסעודי מוחמד אל-סאעד, כתב ביומון עוכאט': "הסיפור של לוב עם הכיבוש התורכי הוא סיפור ארוך מאוד. הוא החל ב-1551 ונמשך עד היום, עם תקופת עצמאות קצרה של פחות ממאה שנה. תחת הכיבוש העות'מאני סבלו הלובים מהפשעים הנתעבים ביותר של רצח, עינויים, עריצות, וגזל. עברו עליהם זמנים נוראיים, חוסר ביטחון וחוסר יציבות בין אם כתוצאה מהכיבוש [התורכי] הישיר או העקיף, והנה היום בגלל בוגדים הדומים לקודמיהם, לוב עומדת ליפול תחת הכיבוש התורכי פעם נוספת.

 

היום ארדואן... מנסה לחדש את הכיבוש התורכי של לוב, אך הפעם באמצעות פוליטיקאים לוביים הנאמנים לתורכיה ובה בעת משתייכים לאחים המוסלמים. [נראה] כאילו ארדואן מנסה להחזיר את גלגל ההיסטוריה 500 שנים לאחור, כך שטריפולי [מקום מושבה של ממשלת אל-סראג'] תהפוך לאחת המדינות של התורכים, וחופיה יהפכו מעבר של צינורות גז לכוון אנטוליה ומשם מערבה לכיוון אירופה.

 

הכסף ולא שום דבר אחר הוא שמעורר את יצרי ארדואן ואת שאיפותיו הבלתי לגיטימיות. הוא אינו מניד עפעף בדרך למימוש שאיפותיו גם אם מדינות מתרסקות ועמים גולים ממולדתם [כפי שקרה] בסוריה והיום בלוב אשר מחזיקה במצבורי הגז והנפט החשובים בעולם..."[14] 

 

היומון הסעודי אל-וטן: "תמנון איראני -תורכי שולח זרועותיו כדי לכתר את המולדת הערבית"

היומון הסעודי אל-וטן פרסם ב-15.12.19 כתבה תחת הכותרת "תמנון איראני תורכי שולח זרועותיו כדי לכתר את המולדת הערבית", אשר הושוותה את תורכיה לאיראן וטענה כי הן "שתי פנים לאותה המטבע" בכל הנוגע לשאיפותיהן  במדינות ערב. לפי הכתבה, שתי המדינות, איראן ותורכיה, שולחות את זרועותיהן למדינות ערב ומתערבות בהן, בין אם בצורה ישירה או באמצעות מיליציות וכוחות הנאמנים להן שם. הכתבה הציגה גם אינפוגרפיקה הממחישה את הזרועות ששולחים התמנונים התורכי והאיראני למדינות ערב וכן טבלה המפרטת את המדינות בהן מתערבות תורכיה ואיראן.[15]

 

הכתבה באל-וטן הסעודי:




[1]  alarabiya.net, 11.12.2019

[2] gate.ahram.org.eg, 1.12.2019. בנוסף, ב-11.12.19 קיים משרד החוץ המצרי התייעצויות מדיניות עם קפריסין, הקשורות לשיתוף הפעולה בנושא הגז על רקע ההתפתחויות באזור, gate.ahram.org.eg, 11.12.2019

[3] elbalad.news, 9.12.2019

[4] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 15.12.2019

[5] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 10.12.2019

[6] הכותב מציין במאמרו כי כבר העלה את השאלות הנ"ל במאמר שכתב ב-20.2.2018 בעיתון רוז אל-יוסף, אודות המתיחות בים התיכון עקב מאבקי השליטה בין המדינות על מאגרי הגז שבו.

[7] gomhuriaonline, 3.12.2019

[8] אל-וטן (מצרים), 12.12.2019

[9] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 9.12.2019

 [10] יצוין כי  ב-13.12.19 אישרו מנהיגי האיחוד האירופאי את הצעת ההחלטה לגנות את ההסכם בין תורכיה לממשלת אל-סראג’ וקבעו כי ההסכם פוגע בריבונות של מדינה אחרת [יוון] ואינו עולה בקנה אחד עם החוק הימי". אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 14.12.2019

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.12.2019

[12]  https://elaph.com, 8.12.2019

[13] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 13.12.2019

[14] עוכאט' (סעודיה), 12.12.2019

[15]  אל-וטן (סעודיה), 15.12.2019