כותב סעודי: מדוע ארה"ב מעלימה עין מתמיכתה של קטר בטרור ומקשריה עם איראן?
תורכי מוחמד אל-סודיירי, כותב ביומון הסעודי אל-חיאת היוצא לאור בדובאי, פרסם מאמר בו תהה לפשר הסתירות הקיימות בין מדיניותן המוצהרת של מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, לגבי נושאים שונים באזור לבין המדיניות שהן נוקטות בפועל. אל-סודיירי הציג כמה דוגמאות לסתירה זו, כשהוא מתמקד בהעלמת העין של ארה"ב מכך שקטר, בעלת בריתה, מארחת בשטחה גורמי טרור כמו האחים המוסלמים והטליבאן וכן מקיימת קשרי מסחר עם איראן, על אף הסנקציות שהטילה עליה ארה"ב. הוא תהה כיצד יתכן שארה"ב ממשיכה להחזיק בקטר את הבסיס הגדול ביותר שלה מחוץ לארה"ב ואינה נוקפת אצבע נוכח תמיכתה של קטר בטרור.
דוגמא נוספת עסקה באירועים המתחוללים בלוב בשבועות האחרונים. אל-סודיירי תהה מדוע ארה"ב ומדינות המערב מתנגדות להמשך התקדמותו של הצבא הלובי בראשות חליפה ח'פתר הפועל, לדבריו, למען מיגור המיליציות החמושות המורכבות מאנשי אל-קאעדה, האחים המוסלמים ודאעש ונתמכות בידי קטר, תורכיה ואיראן. באשר לתימן, תהה אל-סודירי מדוע ממשלות המערב דורשות מהשלטון התימני לקיים הידברות עם החות'ים הנתמכים על ידי איראן, למרות שהן יודעות שהחות'ים עצמם אינם פועלים בדרכי הידברות.
תורכי מוחמד אל-סודיירי[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:[2]
"מי שעוקב אחרי האירועים בימים אלו נדהם ונבוך נוכח הסתירות הקיימות במדיניותן של מדינות בנוגע לאירועים המתרחשים במדינות אחרות... והוא עלול לחטוף סחרחורת וכאב ראש בניסיון להבין את עמדותיהן של כמה מדינות לגבי אירועים כאלו ואחרים. כאשר ארה"ב וכמה מדינות מערביות אומרות שהן פועלות למען מלחמה בטרור ולמען חיסולו באשר הוא שם, אנשים עשויים להאמין לאמירה זו, אולם מי שמעמיק חשוב, מנתח חלק מהאירועים ומנסה לקשור ביניהם, מתקשה להאמין לכך. כדי להבהיר את ההיבט הזה אציג להלן כמה דוגמאות:
בקטר נמצא בסיס אל-עודייד, שהוא הבסיס האמריקאי הגדול ביותר מחוץ לארה"ב. בו בזמן מארחת קטר את מנהיגי [ארגון] האחים המוסלמים המוגדר כארגון טרור על ידי כמה מדינות בעלות ברית של ארה"ב, וכן היא מארחת את מנהיגי הטליבאן ואף פתחה עבורם משרד ייצוג דיפלומטי [בשטחה], חרף האיבה השוררת בין הטליבאן לבין ארה"ב. בנוסף, מקיימת קטר יחסי מסחר ויחסים חמים עם איראן, שמארחת [בשטחה] את שרידי בכירי אל-קאעדה, למרות שארה"ב הטילה סנקציות קשות על איראן. למרות כל האמור לעיל, ארה"ב אינה נוקפת אצבע ואפילו לא מגנה את התנהגותה של ממשלת קטר.
הדבר גורם למי שחושב על הקשרים הקיימים בין שתי המדינות לחוש תדהמה ומבוכה, ואף כמעט להגיע למסקנה שהמדיניות המוצהרת [של ארה"ב] מנוגדת למציאות ושרב הנסתר על הגלוי. לא זו בלבד, אלא שקטר מנסה לפלג את השורות בין מדינות המפרץ ומזינה את הטרור בבחריין, בסעודיה, במצרים, בכמה ממדינות המגרב הערבי ובכמה ממדינות אפריקה, ולמרות זאת ארה"ב ומדינות המערב לא נקפו אצבע נוכח התנהגותה של ממשלת קטר וגם לא נוכח שערוריות השוחד [שנקשרו בשמה] בכל הנוגע לאירוח גביע העולם [בכדורגל, קרי המונדיאל]... אלא הן [מדינות המערב] הסתפקו בקריאה לכל הצדדים לפתור את חילוקי הדעות ביניהם בהידברות.
דוגמה נוספת היא מה שקורה בלוב, שכן הצבא
הלובי בפיקודו של פילדמרשל ח'ליפה חפתר הנתמך בידי הפרלמנט הלובי שולט במזרח לוב,
בעוד שממשלת ההסכמה בראשות פאיז אל-סראג' הנתמכת בידי הקהילה הבינלאומית וכמה
מליציות מזוינות, שולטת במערב לוב. לדברי כמה מקורות, רוב המליציות הללו מורכבות
משרידי אנשי אל-קאעדה, האחים המוסלמים ודאעש. מדובר בחלוקה ברורה בין מזרח לוב
לבין מערבה וכל התיווכים והמפגשים שנערכו כדי ליישב את חילוקי הדעות [ביניהם] לא
עלו יפה. מה שמוזר הוא, שיש מדינות [במערב] התומכות במזרח לוב ומדינות אחרות
שתומכות במערבה של מדינה זו, שהסכסוכים בה לאחר נפילת שלטון [מועמר] קדאפי שיסעו
אותה ומיליציות מזוינות על נאמנויותיהן השונות התפרסו בכל שטחה.
קיומן של מיליציות מזוינות אלה הביא לידי איחוד מה שנותר מהצבא הלובי לכדי צבא שטיהר את מזרח לוב מהמיליציות הללו בתמיכת הפרלמנט הלובי... תפקידו של הצבא הלובי התעצם בהתמדה... ובסופו של דבר [בשבועות האחרונים] הוא פנה למערב לוב. אם נכונות הידיעות לפיהן המליציות המזוינות הפרוסות במערב לוב - ובפרט במיסראתה ובאל-זינתאן - הן אלה המגנות על ממשלת ההסכמה בטריפולי ושהן נתמכות בידי קטר, תורכיה ואיראן, מה אפוא גרם למדינות מערביות ובראשן ארה"ב לצאת נגד צבא לוב ולדרוש את הפסקת התקדמותו [במערב לוב] לאלתר?
זוהי סתירה מוזרה במדיניותו של המערב כלפי מה שקורה בלוב. ייתכן שההסבר לעמדות [סותרות] אלה הוא רצונן של מדינות אלה בהמשך הסכסוך הזה שמכניס להן מיליונים מסחר בנשק ובציוד צבאי ומשמר את השפעתן שם, או מתוך רצון ליישם את עקרון 'הפרד ומשול' ורצון לחלק את לוב לשתי מדינות כפי שקרה בפלסטין בין הגדה לבין רצועת עזה.
הדבר מוביל אותנו לשאלה גדולה [נוספת]: מה מרוויחות קטר, תורכיה ואיראן מהפצת פירוד בקרב הפלסטינים? מה גם שראש ממשלת הכיבוש [בנימין נתניהו] הצהיר במפורש שהפירוד בין רצועת עזה לבין הגדמ"ע הוא אינטרס של ישראל. מדובר בסתירה נוספת במדיניותן של שלוש המדינות המתיימרות לתמוך בזכויות הפלסטינים אך פועלות בניגוד לכך.
הדוגמא השלישית היא מה שקורה בתימן שם השתלטה המיליציה החות'ית הנתמכת בידי איראן, על השלטון בכמה אזורים בכוח הנשק, והיא מחוללת הרס ומתנכלת לכל מי שמתנגד לה. [אולם], כאשר השלטון הרשמי הנתמך בידי הקואליציה הערבית מבצע ניסיון להחזיר את השליטה לידיו, חשים מדינות המערב וארגוני האו"ם לדרוש רגיעה והידברות, הגם שהם יודעים שהמיליציות הללו לא מכירות בהידברות ושהן פעלו פעמים רבות להכשלתה...
האם אנחנו לומדים לקח ממה שקורה סביבנו? אני מקווה שכן."
