המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קמפיין מחאה בגדה המערבית נגד המשך הסנקציות מטעם הרש"פ על רצועת עזה
24/6/2018


קמפיין מחאה בגדה המערבית נגד המשך הסנקציות

מטעם הרשות הפלסטינית על רצועת עזה


מאת ס. שניידמן


הקדמה

בשבועות האחרונים נפתח בגדה המערבית קמפיין מחאה להסרת הסנקציות שמטילה הרש"פ על רצועת עזה בכללן אי תשלום משכורות הפקידים ברצועה והפחתת התשלום עבור החשמל של רצועת עזה לישראל. ההחלטה על הטלת הסנקציות התקבלה על ידי נשיא הרש"פ מחמוד עבאס, לפני למעלה משנה, באפריל 2017, בתגובה להקמת הוועדה המנהלת, גוף שהקימה חמאס לניהול משרדי הממשלה ברצועת עזה, בטענה כי ממשלת הרש"פ איננה ממלאת את אחריותה.[1]

 

ההחלטה על הטלת הסנקציות היוותה תפנית משמעותית במדיניות הרש"פ כלפי רצועת עזה, במטרה ללחוץ על תנועת החמאס להחזיר את שליטת הרש"פ לרצועת עזה או לחילופין לעודד מחאות עממיות בתוך הרצועה נגד שלטון החמאס. שכן, מאז הפיכת חמאס ב-2007, המשיכה הרש"פ להעביר כספים לרצועת עזה ואף לממן את שכר הפקידים שעבדו בשירותה לפני ההפיכה של חמאס והתבקשו על ידה להפסיק לעבוד ולהחרים את שלטון חמאס. במסגרת ההחלטה על הטלת הסנקציות, חדלה הרש"פ באופן זמני לשלם את חשבון החשמל של רצועת עזה לישראל, צמצמה ל-50% את שכר הפקידים - שחלקם חברי פת"ח תומכי מוחמד דחלאן יריבו של עבאס - ואף הוציאה אלפים מהם לגמלאות.[2]

 

הסנקציות אכן גרמו לחמאס להודיע ב-17.9.2017 על פיזור הוועדה המנהלת ועל כניסה למו"מ על פיוס עם הפת"ח והרש"פ בתיווכה של מצרים[3]. אולם לנוכח הגעתו של תהליך הפיוס למבוי סתום נמנעה[4]  הרשות מלהסיר את הסנקציות ואף החריפה אותן לאחר נסיון ההתנקשות בראש ממשלת הרש"פ, ראמי אל-חמדאללה, ובראש המודיעין הכללי הפלסטיני, מאג'ד פרג', בעת ביקורם ברצועת עזה ב-13.3.2018[5]. 

 

הרש"פ הציגה תירוצים שונים לקיצוץ במשכורות. בסיום ישיבת המועצה הלאומית הפלסטינית (להלן, המל"פ) בתחילת מאי 2018, הודיע עבאס כי שכר הפקידים ישולם בהקדם, וכי העיכוב בתשלום נבע "מסיבות טכניות".[6] ואולם, חרף הבטחת עבאס, ועל פי הנחייתו, שילם משרד האוצר של הרש"פ לפקידים בעזה רק מחצית משכר חודש אפריל ולא מעבר לכך.[7] בכירים בפת"ח ובאש"פ מחו על כך, תוך הטלת האחריות למחדל על ממשלת הרש"פ, והודיעו על קיום "ישיבות דחופות" במטרה לפתור את הבעיה.[8]

 

המצוקה הכלכלית של פקידי הרש"פ ברצועת עזה, שחלקם חברים בתנועת הפת"ח, הביאו לראשיתה של מחאה בשורות התנועה ברצועת עזה, להתפטרויות קולקטיביות של בכירי פת"ח ולפרסום הודעות של כמה מסניפי התנועה ברצועה על השבתת פעילותם עד להסרת הסנקציות.[9]

 

ב-31.5 עברה המחאה לגדה המערבית, שם נפתח הקמפיין "הסירו את הסנקציות", הקורא לבטל את מה שכונה "הענישה הקולקטיבית" נגד תושבי רצועת עזה. הקמפיין ארגן הפגנות המוניות ברמאללה ובשכם נגד מדיניות עבאס והודיע כי ימשיך בפעילותו. כמו כן, דרישות הקמפיין זכו לתמיכה גם מצד עיתונאים פלסטינים שמתחו ביקורת על הטלת הסנקציות מצד הרש"פ.[10]

לא ברור לחלוטין אילו גורמים עומדים מאחורי הקמפיין המוגדר "כמהלך עממי עצמאי"[11], אך ברור כי הוא זוכה לתמיכת חמאס, תנועות שמאל כגון החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, תנועת ה-BDS, ארגוני חברה אזרחית וגורמי אופוזיציה לעבאס.[12]

 

דוח זה מציג את פעילות הקמפיין בגדה, את התגובות לו ברש"פ ואת הדיון שעורר בעיתונות הפלסטינית:  

 

קמפיין "הסירו את הסנקציות": מחאה בגדה המערבית נגד מדיניות הרש"פ כלפי עזה

כאמור, בסוף מאי 2018 החלה מחאה נגד סנקציות הרש"פ על רצועת עזה בגדמ"ע. ב-31.5 נפתח חשבון פייסבוק תחת השם "הסירו את הסנקציות" שמטרתו לעודד הפגנות בגדה המערבית למען "הסרה מוחלטת של הסנקציות המוטלות על בני העם הפלסטיני בעזה, ללא שום עיכוב או דחייה" ואי הפיכת תושבי רצועת עזה לבני בני ערובה של הסכסוך בין פת"ח לבין חמאס. בהודעה ראשונה שפורסמה בעמוד הפייסבוק של הקמפיין נטען כי הסנקציות שמטילה הרש"פ על עזה מהוות "שותפות עם האויב במצור על רצועת עזה ובדיכוי ההתנגדות בה", והן "פגיון הנעוץ בלב ענייננו [הלאומי] המשותף ובאחדות עמנו".[13]

 

דף הפייסבוק של קמפיין "הסירו את הסנקציות": "הסנקציות על עזה הן פשע"[14]



ב-10.6 התקיימה הפגנה המונית בכיכר מנארה ברמאללה. המפגינים השמיעו קריאות נגד מחמוד עבאס, הניפו כרזות הדוחות את תירוצי הרש"פ בנוגע לתשלום המשכורות והמדגישות את קורבנותיה של רצועת עזה במסגרת צעדת השיבה. דווח כי מנגנוני הביטחון של הרש"פ הונחו שלא להתערב בהפגנה, אך נכחו בה פעילי פת"ח אשר התעמתו עם המפגינים, ואף תלו כרזות ענק בכיכר נגד שלטון חמאס, כגון: "ההפיכה של חמאס [ב-2007] היא הסיבה לכל האסונות [של רצועת עזה]", "במהלך שנות [שלטון] ההפיכה השקיעה הרשות 17 מיליארד דולר ברצועת עזה" וכיו"ב.[15]  

 

כרזות פת"ח סביב כיכר מנארה ברמאללה: "הפיכת חמאס - סיבת כל האסונות"[16]


ההפגנה - קליפ ממרי


הרש"פ: הקמפיין - מזימה להסרת האחריות של ישראל וחמאס על המצב בעזה

בעקבות ההפגנה ברמאללה, מתחו נאמני עבאס ביקורת חריפה נגד הקמפיין, פעיליו ומטרותיו. דובר פת"ח, אוסאמה אל-קואסמי, כתב בפוסט החשבון הפייסבוק האישי שלו: "מי מעניש את עזה? האם זה מי ששולט בה ומסרב לאחדות הלאומית [כלומר, חמאס] או מי שפועל למען האחדות הלאומית [כלומר, פת"ח בראשות עבאס]?... איש אינו מעלה בדעתו כי הנשיא [עבאס] או מישהו בפת"ח שמח או חושב ולו לרגע אחד על להעניש מישהו בעזה".[17] גם ממשלת הרש"פ גינתה את "ניסיונות ההטעיה וההשמצות הכוזבות"  של הקמפיין והאשימה במצוקה של תושבי רצועת עזה הן את ישראל, אשר הטילה מצור על הרצועה, והן את שלטון ההפיכה של חמאס, שהשתלט על משאבי הרצועה והסיטם למטרותיו, במקום לדאוג לרווחת התושבים. הממשלה הבהירה כי לא מוטלות על רצועת עזה "סנקציות", אלא ישנם "ניכויים זמניים" בשכר בשל ירידה בהכנסות הרש"פ מן המדינות התורמות. ההודעה גם פירטה את מאמצי ממשלת הרש"פ למען רווחת התושבים במהלך 11 שנות שלטון ההפיכה של חמאס, וציינה כי הקפידה להעביר לרצועת עזה משכורות וקצבאות, תקציבים למשרדי הממשלה ולפיתוח התשתיות.[18]

 

לאור הצלחת ההפגנה הראשונה ב-10.6 והצלחת המחאה לעורר את דעת הקהל הפלסטינית, הודיע עמוד הפייסבוק של הקמפיין על הפגנות המשך שיתקיימו ברמאללה ובשכם ב-13.6.[19] בניסיון של הרש"פ למנוע את ההפגנות הנוספות שתוכננו פורסמה בבוקר ה-13.6, פורסם צו מטעם "יועץ הנשיא [עבאס] לענייני המחוזות", שאסר על "מתן רישיונות לארגון הפגנות או לקיום התקהלויות העלולות להפריע ולשבש את תנועת התושבים ולהשפיע על מהלך החיים הטבעי במהלך תקופת ימי החג [עיד אל-פטר]".[20]  

 

כמו כן, לקראת ההפגנה בשכם, ארגנה תנועת פת"ח בשכם מפגן תמיכה גדול במחמוד עבאס, במסגרתו אמר מושל מחוז שכם ברש"פ, אכרם אל-רג'וב: "העיר שכם [משמיעה את] קולם של בני החורין, ולא את קולם של שכירי החרב... כולנו תומכים בעמנו ובאנשינו בעזה, אך איננו תומכים במאות אשר הפכו למיליונרים שם [כלומר, מקרב אנשי חמאס], או במי שרצחו את אנשי פת"ח ומוסדות הביטחון [של הרש"פ] ברחובות..."[21]

 

בסופו של דבר, הקמפיין קיים ב-13.6 את ההפגנות שתכנן ברמאללה ובשכם למרות ניסיון הרש"פ למנוע אותן. מנגנוני הביטחון של הרש"פ – חלקם בלבוש אזרחי – פיזרו את ההפגנות ברמאללה ובשכם תוך שימוש בגז מדמיע וברימוני הלם. בתקשורת הפלסטינית והערבית דווח על פצועים רבים ועשרות עצורים מקרב המפגינים, כתוצאה מהפעלת כוח רב מצד אנשי המנגנונים.[22]

 

מנגנוני הביטחון של הרש"פ מפזרים בכוח את ההפגנה  ברמאללה 13.6[23]

 

פיזור ההפגנות, התנהלות מנגנוני הביטחון של הרש"פ והצהרותיהם של בכירי פת"ח והרש"פ בהקשר זה, זכו לגינויים מן הפלגים הפלסטיניים ומן החברה האזרחית הפלסטינית. אגודת העיתונאים הפלסטינית יצאה נגד תקיפות העיתונאים במהלך דיכוי ההפגנות והודיעה כי תגיש תלונות נגד המפקדים שהורו על כך ותחרים עד להודעה חדשה את ממשלת הרש"פ ומנגנוני הביטחון שלה.[24] לביקורת הצטרפה אפילו חברת הוועד הפועל של אש"פ, חנאן עשראוי, שטענה כי התנהלות מנגנוני הביטחון מהווה "הפרה בוטה של זכות חופש הביטוי וההתכנסות השקטה" המעוגנים בחוק הפלסטיני.[25]

 

קמפיין "הסירו את הסנקציות" הודיע על המשך המחאה ועל הפגנה נוספת ברמאללה, אשר התקיימה ב-23.6,[26] וכן קרא להפגנות תמיכה נוספות, בין היתר, בעמאן, ביירות, ניו יורק, לונדון ואמסטרדם.[27]

 

ביטאון הרש"פ: טופלים האשמות שווא על עבאס; בכירי חמאס אחראים לטרגדיה בעזה

ההפגנות בגדה המערבית להסרת הסנקציות עוררו דיון תקשורתי ברשות הפלסטינית. בהמשך לתגובות של תנועת פת"ח וממשלת הרש"פ לקמפיין, בעלי טורים ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, טענו גם הם כי חמאס ומשתפי הפעולה שלה משפיעים על הקמפיין מאחורי הקלעים, וכי שלטון חמאס ברצועה הוא הגורם האחראי למצוקת תושביה, ולא הרש"פ בהנהגת מחמוד עבאס. בעל הטור עמר חלמי אל-ר'ול כתב: "על הגל של ההפגנה שהתקיימה ביום ראשון בערב (10.6) בכיכר אל-מנארה בין רמאללה לאל-בירה ביוזמת ארגוני NGO, רכבו כמה מכוחות השמאל, ומאחורי הקלעים [גם] נציגי תנועת חמאס, גא"פ ואחרים. מבחינה עקרונית, ההפגנה הייתה חוקית... וזה מה שבא לידי ביטוי ביחסם הסבלני של מנגנוני הביטחון ושל מקבלי ההחלטות הפוליטיות בטיפול בהפגנה – איש לא עמד בדרכם של המפגינים להביע את עמדותיהם כלפי בני עמם במחוזות הדרום [כלומר, ברצועת עזה], והם דרשו לשלם את המשכורות במלואן לפקידים ברצועת עזה כמו לעמיתיהם בגדה. אולם, כמה מן גורמים שהתגנבו [לשורות המפגינים] תמורת שכר, הניפו סיסמאות פוליטיות נגד הרש"פ ונגד נשיאה החוקי אבו מאזן והאשימו אותו במה שאין לו קשר אליו... באותו הזמן, ניסו השכירים הטיפשים הללו לזַכּוֹת את הנהגת ההפיכה החמאסית מפשעיה ומן האסונות והצרות שגרמו לעם הפלסטיני בכלל ולתושבי רצועת עזה בפרט, בייחוד [לאור העובדה] שחלק מן הכוחות המשתתפים [בקמפיין] מרכינים מזה אחת עשרה שנים את הראש מתוך תחושה של פחד ושל פשיטת רגל נוכח האלימות של מבצעי ההפיכה של חמאס. גם שכשניסו הללו פעמים אחדות לצאת להפגין נגד כמה מן ההפרות של חמאס בעזה, ח'אן יונס, ג'באליה, רפיח ובגזרה המרכזית - היה גורלם [מכות ב]אלות כבדות, רדיפה, השלכה של חלקם לבתי הכלא ואפילו איומים ברצח...

 

הנהגת אש"פ היא ההנהגה החוקית ובעלת המנדט על העם ובושה להשוותה לתנועת ההפיכה החמאסית, שכן המרחק בין הנהגת העם, נושאת דגל התוכנית הלאומית במשך 55 השנים האחרונות לבין כנופיית חמאס שנטשה את האסלאם האמיתי, שחטפה את הרצועה מחיק ה[שלטון] הלגיטימי הוא עצום, כמרחק שמיים וארץ. מכאן שעקרון ההשוואה ביניהם איננו מקובל כלל וכלל, ואסור משום שיקול לפגוע במעמדו העצום של ה[שלטון] הלגיטימי כדי לשווק סחורה רקובה."[28]

 

בדומה לכך, כתב בעל הטור מופק מטר: "בכירי תנועת חמאס הקשורים אורגנית לתנועת האחים המוסלמים ולתוכניות ולאג'נדות של [גורמים] חיצוניים בשירות מדינות באזור, נושאים באחריות ישירה למה שקרה וקורה לשני מיליון פלסטינים ברצועת עזה, וגם לעם הפלסטיני במולדת ובפזורה... הנשיא אבו מאזן מצהיר תמיד על האידיאולוגיה הלאומית שלו ועל השקפתו המדינית באשר לסוגיות הלאומיות. כך למשל, במשפט הראשון בנאומו בפתיחת הכינוס ה-23 של המועצה הלאומית באולם אחמד אל-שוקירי ברמאללה, הוא הדגיש כי 'אין שלום ללא ירושלים, אין מדינה ללא עזה ואין מדינה בעזה'. לכן אני סבור כי הניסיון להטיל על הנשיא אבו מאזן את [האחריות] לתוצאות טעויותיה של חמאס ולהשלכות פשע ההפיכה שלה, חושף מטרות פוליטיות צרות, שאין להן קשר לעיקרון הדרישה ל[מימוש] זכויות הפקידים בעזה...

 

שנית, חובה להסב את תשומת הלב של הציבור הפלסטיני לעבר גורם הטרגדיה של האזרחים בעזה, ולבקש בבירור ובבהירות ממנהיגי ההפיכה בחמאס להסיר את הסנקציות שמוטלות על הפטריוטים הפלסטינים בעזה, שהם מרכיב חשוב ומרכזי במינוף התוכנית הלאומית הפלסטינית. על כולם להבין כי ההפיכה של חמאס היא פשע נגד המולדת ונגד האידיאולוגיה הלאומית, כי חמאס מענישה את הרוח הלאומית ואת רעיון השחרור הלאומי המתקדם של הפלסטינים בעזה וכי הסרת הסנקציות שלה ברצועת עזה מחייבת [אותה] קודם כל לסיים את ההפיכה ותוכנית הפילוג, להתנצל בפני העם הפלסטיני, ולהיכנס לפיוס הלאומי לאחר שתיטהר מפשעי נאמנותה והשתייכותה [לגורמים] שאינם המולדת פלסטין."[29]


כותבים פלסטינים נגד הרש"פ: הסנקציות פוגעות בפת"ח ולא משפיעות על חמאס

המחאות בגדה המערבית וקמפיין "הסירו את הסנקציות" זכו באופן טבעי לתמיכה מצד יריבי עבאס ובראשם חמאס ומחנה דחלאן, וכן מיתר הפלגים הפלסטינים. ואולם, המחאות קיבלו רוח גבית גם מצד גורמים פלסטינים אחרים בגדה ומצאו ביטוי גם בעיתונים הפלסטינים אל-איאם ואל-קודס שאינם מזוהים בהכרח עם הרש"פ. בעלי טורים ביומונים אלה מתחו ביקורת על הרש"פ בטענה כי הסנקציות אינן יעילות ופוגעות בתושבי עזה ובהם אנשי פת"ח, במקום לפגוע בשלטון חמאס. הם יצאו נגד התירוצים של הרש"פ  לאי תשלום המשכורות לפקידים וטענו כי הדבר מנציח את הפילוג והפיצול בין עזה לגדה דבר שמשרת את מימוש עסקת המאה של טראמפ.

 

התירוצים של הרש"פ להטלת הסנקציות לא הגיוניים ולא מקובלים; אנשי פת"ח  הם שנפגעים

העיתונאי טלאל עוכל פרסם מאמר ביומון אל-איאם, בו קרא לרש"פ לשלם את שכר הפקידים, בטענה כי הסנקציות נגד רצועת עזה אינן מהוות גורם לחץ על תנועת החמאס ואף פוגעות בתנועת פת"ח, שרבים מן הפקידים נמנים על שורותיה. עוכל כתב: "דיברו על הפעלת לחץ על חמאס כדי לאלצה לקבל את ההשקפה של הרשות ושל תנועת הפת"ח בנוגע לפיוס, או כדי שהדבר יעורר את הרחוב ברצועת עזה נגד חמאס ו[בכך] ללחוץ עליה. כך זה הובן על ידי רבים. אולם לאחר 15 חודשים, התוצאות הוכיחו שחמאס הייתה זו שהושפעה הכי פחות מצעדים אלו, שביכולתה להסתגל אליהם ושהיא עודה דבקה בהשקפתה בנוגע לפיוס. יתרה מכך, חמאס הצליחה להתגבר על הצעדים הללו ועל השלכותיהם באמצעות העצמת העימות הבלתי אלים בגבול רצועת עזה  בהקשר לאומי כללי, [קרי, צעדות השיבה] דבר אשר [אפילו] השיג לחמאס כמה רווחים... מתברר שהנזק הישיר והגדול ביותר, פגע ועודנו פוגע בתנועת פת"ח, בהינתן שהרוב המוחץ של הפקידים הם חברי התנועה ושזה הביא ומביא להעמקת האסונות והמשברים החברתיים של תושבי הרצועה... דוברי התנועה ובכיריה דנו בצורך לסגת מהצעדים הללו ועל כך שהתנועה דבקה במחויבותה לזכויות הפקידים והאנשים, זכויות קבועות שאין מקום לערוך בהן מניפולציה כל עוד הן נשענות על החוק.

 

מה שמצער הוא שנשמעים תירוצים שהם לחלוטין לא הגיוניים, לא מקובלים ולא מובנים, כגון שהעניין קשור לכשל טכני, או למחסור כספי ברשות, או שהממשלה היא האחראית ושהיא זו שצריכה להיות מחויבת להחלטת הנשיא מחמוד עבאס [שהתקבלה] בכינוס המועצה הלאומית. הצדקות כגון אלה נראות כמו [ניסיון] להונות את האזרחים שיודעים את האמת, והיא - שהממשלה אינה עצמאית, שאין לה סמכויות חקיקה כאלה ושהיא בסופו של דבר ממשלת הנשיא מחמוד עבאס ואינה יכולה לעקוף את החלטותיו.[30]

 

הסנקציות מעמיקות את הפיצול בין הגדה לעזה ובכך מסייעות למימוש עסקת המאה

במאמר נוסף באל-איאם, טען העיתונאי מוהנד עבד אל-חמיד כי אש"פ הוא שנושא באחריות למצב ברצועה, וכי הטלת האחריות על חמאס ואי טיפול במצב ההומניטרי ברצועה תסייע לביסוס שלטון החמאס ברצועה במסגרת עסקת המאה. הוא כתב: "הארגון [קרי, אש"פ] לא גיבש תוכנית הצלה וחירום כדי להוציא את האזרחים העזתיים מצרתם, או אפילו להקל על סבלם, [וניכר כי] השיח הפוליטי והתקשורתי נעדר במידה ניכרת התייחסות למצוקה הכספית ולמשבר החשמל... גם אם שלטון חמאס אחראי באמירה ובמעש למשבר... יש לשים לב לכך שאת ההחלטה הזו [להטיל סנקציות] אופף ערפל, שכן אם חמאס הייתה המטרה שלהן, אז מדוע מסכים אש"פ לפגוע באזרחים רבים במסגרת הזו? האם מותר ליצור סבל נוסף מעבר לסבל העצום שגורמים הכיבוש ושלטון חמאס? הרי המועצה הלאומית [הפלסטינית] קיבלה החלטה לסיים את הצעדים [הפוגעניים] אך זו לא יושמה... הביקורת על אש"פ והטלת האחריות עליו לפתור את המשבר ולהקל על האזרחים נובעת מהגדרת אש"פ כנציג [העם הפלסטיני] ומן האחריות ההיסטורית שלו. ביקורת זו לא פוטרת את תנועת חמאס מאחריות, שכן היא יוצרת משברים בזה אחר זה, ונראה כי סבלם של האזרחים אינו בראש מעייניה וכי השמירה על ישותה קודמת לכל דבר אחר.  

 

קביעה של ישות פלסטינית בעזה, נפרדת מן הגדה המערבית, היא אחת מן התחנות בעסקה של טראמפ שמתבשלת על אש המתקפות הישראליות. [גורמים] ישראלים מדברים על אינטרס ישראלי להפיכת  הרצועה לישות חמאסית נפרדת. חלק מן המנהיגים והיועצים בחמאס [אף] רומזים כי התנועה מוכנה לשתף פעולה עם התוכנית האמריקאית במסגרת של הודנה ארוכת טווח, כדי לפתור את הנושא ההומניטרי, לשמור על הביטחון ולמנוע פיצוץ, הפסקת החנק והמצוקה ההומניטרית של האזרחים וחזרה לנקודת ההתחלה בעניין הלאומי. כלומר, הסכנה כי חמאס תהיה חלק מעסקת המאה איננה בלתי סבירה, ולכן פעולה של פתרון המשבר של האזרחים ואיחוד מחדש [של הכוחות הפלסטינים] - כחלק מהעיקרון של הסירוב וההתנגדות לעסקת המאה - זוכים לחשיבות יוצאת דופן."[31]

 

עיתונאי המשתתף בקמפיין: הסרת הסנקציות תקרב את הפיוס ותועיל למאבק בכיבוש

העיתונאי האני אל-מצרי, אשר משתתף במחאה באופן פעיל ונכח בהפגנות, דחה את הביקורת של דוברי פת"ח נגד הקמפיין, הפריך את תירוצי ממשלת הרש"פ בנוגע לסיבות לאי תשלום משכורות הפקידים והדגיש כי הסרת הסנקציות תאפשר להמשיך בתהליך הפיוס עם חמאס. הוא כתב: "... ההפגנה מבטאת את רצונו של רוב העם הפלסטיני. לראיה: כל הגורמים, המגזרים, המוסדות והאישים הביעו בכל דרך את התנגדותם לסנקציות [המוטלות על רצועת עזה], עד כדי כך שהמועצה הלאומית הפלסטינית, שמבטאת באופן עקרוני את הגורמים המרכיבים את אש"פ ובמיוחד את פת"ח, דרשה ברוב גדול במהלך כינוסה האחרון לבטל את הסנקציות [המוטלות] על רצועת עזה, והנשיא הודיע בישיבת הנעילה של המועצה כי הוא החליט לשלם את משכורות פקידי רצועת עזה למחרת וכי אין זה מתקבל על הדעת שהוא יעניש את עמו... בתגובה לכך, אפשר לומר בפשטות כי הממשלה היא ממשלת הנשיא, שכן הוא זה שמינה את ראש הממשלה להרכיב אותה ואישר אותה. היא [הממשלה] לא הוצגה למועצה המחוקקת כדי לזכות באמונה, לאור היעדרה של המועצה, דבר שהיה מעניק לה כוח ועצמאות, אך זה לא קרה, מה שמטיל את האחריות על הנשיא: אם הוא ראה שממשלתו לא מבצעת את הנחיותיו, היה עליו לפטרה. אם הוא סבר כי הצידוקים שהעניקה [לסנקציות שהטילה על חמאס] מייצגים את מדיניותו, היה עליו, על דובריו ועל דוברי הרשות להגן על הצעדים הללו ולהצדיקם. אך התחמקות מאחריות וחילופי האשמות... כבר לא מפילים בפח איש.

 

אם אי תשלום המשכורות נובע מתקלה טכנית או מהיעדר תקציב או מכל סיבה אחרת, מדוע לא חולק הניכוי [מהמשכורות] בין כל פקידי הרשות [כלומר, כולל הפקידים בגדה]? מדוע לא הופחתו ההוצאות ולא בוצעו העברות [כספים] בין סעיפי התקציב? אסור לפגוע במשכורות בהיותן זכות מקודשת, אלא במצב בלתי נמנע ועל בסיס של שוויון בין הפקידים. השאלה המתבקשת היא: האין תקציב הרשות לשנה זו כולל גם את ההוצאות ברצועת עזה? עם ההכרזה עליו, אמר ראש הממשלה כי ישנו נספח שלוקח בחשבון נשיאה בהוצאות הרשות במקרה שתושג אחדות, אז כיצד יכול להיות שיש גירעון בתקציב עד כדי אי תשלום משכורות פקידי הרשות בעזה, למרות שלא הוטלה על הממשלה מעמסה חדשה כמו [תשלום] משכורות הפקידים שמינתה חמאס? האם זו רשות של הגדה [המערבית]?...

 

הסנקציות [של הרש"פ כלפי חמאס] הן ניסיון שגוי שבא לידי ביטוי בתיאורית 'המטוס החטוף' שאותה שמענו [כשהרש"פ טענה] כי הדבר נועד להציל את עזה מפני חוטפיה,[32] גם אם יהיו קורבנות בקרב הנוסעים. תומכי התיאוריה הזו שכחו כי ה'חטופים' הם שני מיליון פלסטינים שמשלמים את המחיר מזה 11 שנים, וכי צעדי הענישה של הרשות מחמירים את המצב.

 

המטרה, כפי שאומרים, היא ללחוץ על השלטון בפועל ברצועת עזה בראשות חמאס, כדי לגרום לו לאפשר לממשלת [הרש"פ] לשלוט בכל הרצועה או להתמודד עם מהפכה עממית נגדו. זאת כדי לסיים את הפילוג, למנוע את הצלחת המזימה לנתק את הגדה מן הרצועה ולסכל את עסקת טראמפ...

 

על מנת להמשיך את המהלך [להסרת הסנקציות] ולהביא למימוש מטרתו להסיר את הסנקציות, יש להגביל את סיסמאותיו ופעילויותיו למטרה זו [בלבד], הרחק מן ההאשמה בבגידה ובכפירה, מן ההדרה וההסתה, וזאת על מנת להימנע משקיעה בסכסוכים פנימיים שירחיקו אותנו מהמחלוקת הראשית עם הכיבוש. המערכה איננה עם הרשות או עם הנשיא, חרף הצורך הדחוף לשנות את המדיניות ולהחליף את בעלי התפקידים ברשות, שהרי כל הפלסטינים - להוציא חריגים מעטים ביותר, למרות ההבדלים הגדולים בהשקפות, באינטרסים ובבריתות - נמצאים בסירה אחת ונפגעים מן התוכניות העוינות האמריקאיות והציוניות, ובראשן עסקת טראמפ... אין פירושו של האמור לעיל שיש לדחות את ההתנגדות לכיבוש, שכן היא לעולם לא תיפסק, וההוכחה לכך היא פעולות ההתנגדות היומיומיות בגדה ובריכוזי העם הפלסטיני השונים וצעדת השיבה, [ההתנגדות] לעסקת טראמפ והפעילות לסיום הפילוג עד להסרת הסנקציות... 

 

אפשר וצריך שיהיו מסלולים רבים שיתקדמו במקביל, בידיעה שהסרת הסנקציות תספק את האווירה המתאימה ביותר לסיום הפילוג ולהשבת האחדות על בסיס לאומי ודמוקרטי... דבר שיחולל את המאבק הטוב והאפקטיבי ביותר נגד הכיבוש ותוכניותיו, ישים קץ לשלטונו הבלעדי של חמאס ברצועת עזה, להגמוניה של פת"ח ומרכזי הכוח [שלו] על הרשות ועל אש"פ, ויציב את נשק ההתנגדות תחת 'מטריה' לאומית ותחת שליטתה של הנהגה לאומית מאוחדת, שמונחית על ידי אסטרטגיה חדשה היכולה לנצח".[33]



[1] http://www.maannews.net, 23.3.2017. תנועת פת"ח הודיעה כי היא רואה בצעד זה ביטוי לכוונת חמאס לפצל את רצועת עזה מן הגדה המערבית. ראו: אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 22.3.2017.

[2] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.4.2017; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 28.4.2017; אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 10.8.2017.

[3] http://hamas.ps, 17.9.2017 

[4] ראו דוח ממרי: הפיוס הפלסטיני במבוי סתום, 4.12.2017

[5] מחמוד עבאס הטיל על חמאס את האחריות לניסיון ההתנקשות ולאי יישום הבנות הפיוס והודיע על נקיטת "צעדים לאומיים, משפטיים וכלכליים": אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.3.2018.

[6] אל-איאם (רש"פ), 4.5.2018; https://www.amad.ps, 4.5.2018

[7] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 6.5.2018; http://www.maannews.net, 7.5.2018

[8] בכירי פת"ח שטענו כך הם חברי הוועד המרכזי עבאס זכי (http://qudsnet.com, .15.4.18; http://samanews.ps, 9.6.18), אחמד חלס (https://www.palinfo.com, 8.5.18), מזכיר הווע"פ של אש"פ, סאיב עריקאת (אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 24.5.18), וסגן יו"ר פת"ח, מחמוד אל-עאלול (https://www.amad.ps, 26.4.18; https://www.alwatanvoice.com, 7.6.18).

[9] אל-חיאת (דובאי), 11.6.2018

[12] השיח בו נוקט הקמפיין חופף לשיח של תנועת ה-BDS, שטענה גם היא כי הסנקציות גורמות עוול לתושבי רצועת עזה וקראה להפעלת לחץ עממי על הנהגת הרש"פ כדי להביא להסרתן: https://bdsmovement.net/ar/Gaza-Punishments, 10.6.2018 

[15] https://www.qudsn.ps, 10.6.2018; אל-שרק אל-אוסט (לונדון), אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 12.6.2018

[17] https://palsawa.com, 12.6.2018. סוכנות הידיעות palsawa.com ציטטה את הפוסט, אשר נמחק מחשבון הפייסבוק האישי של אל-קואסמי.

[18] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.6.2018

[28]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.6.2018

[29]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 12.6.2018

[30] אל-איאם (רש"פ), 11.6.2018

[31]  אל-איאם (רש"פ), 12.6.2018

[32] רמיזה להתבטאות של חבר הוועד המרכזי של פת"ח עזאם אל-אחמד, אשר אמר שרצועת עזה היא כמו מטוס שנחטף בידי חמאס: https://pssawa.com, 1.12.2017.

[33] אל-קודס (ירושלים), 12.6.2018

תגיות