המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב סעודי: הפסגות הערביות ללא תכלית; אמין אל-חוסייני וערפאת הזיקו לעניין הפלסטיני
4/6/2018


כותב סעודי: הפסגות הערביות אינן מועילות כלל; מנהיגים פלסטינים ובראשם אמין אל-חוסייני ויאסר ערפאת הזיקו יותר מכל לעניין הפלסטיני

 

במאמר ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, שפורסם יומיים לאחר כינוס ועידת הפסגה הערבית בעיר אל-ט'הראן שבסעודיה, טען הכותב הסעודי, משעל אל-סודיירי, כי אין כל תועלת בכינוסים אלה לאור תוצאותיהם הדלות לאורך השנים. לדבריו, בראש סדר היום של כל ועידות הפסגה הערביות עמד הנושא הפלסטיני, אך הן "כולן הסתיימו בלא כלום מאחר שלערבים אין יכולת להילחם ולא יכולת לעשות שלום". אל סודיירי האשים את המנהיגים הפלסטינים, ובראשם חאג' אמין אל-חוסייני ויאסר ערפאת, בגרימת נזק לבעיה הפלסטינית הצודקת. הוא יצא גם נגד הסיסמאות הרברבניות שמשמיעים הערבים בפסגות אלה נגד ישראל, ומנגד, שיבח את שתי יוזמות השלום הסעודיות: זו של המלך פהד משנת 1980 וזו של המלך עבדאללה משנת 2002 שהתרחקו מן התפיסה של הכול או לא כלום.[1]

 

משעל אל-סודיירי [2]


 

להלן תרגום קטעים מן המאמר:

 

"לקראת כינוס ועידת הפסגה הערבית, אני חוטף פריחה אלרגית כל אימת שאני כותב בנושא מדיני - ובפרט בנושא הפלסטיני -  שהוא הנושא הצודק ביותר, שמטופל באופן הגרוע ביותר. עד כה התכנסו 41 פסגות [ערביות], החל מוועידת אינשאס [במחוז אל-שרקיה] במצרים בשנת 1946 ועד 'פסגת אל-קודס' האחרונה [אפריל 2018] באל-ט'הראן [שבסעודיה][3]. בראש רשימת [הנושאים] בפסגות הללו עמד כמובן הנושא הפלסטיני וכולן הסתיימו בלא כלום. למרבה הצער, אין לערבים יכולת להילחם ולא יכולת לעשות שלום, וזו הטרגדיה המורכבת שלהם. 

 

מוכרחים להודות, בכל הכנות, שמי שגרם נזק לנושא [הפלסטיני] יותר מכל הם כמה מהמנהיגים הפלסטינים וכמה מנהיגים ערבים. אם נמנה אותם אחד אחד, הרי שאמין אל-חוסייני הטיל במהלך מלחמת העולם השנייה את כל כובד משקלו של הנושא הפלסטיני והימר בשיא התמימות על היטלר. הוא אמר באחד מנאומיו: 'הערבים הם הידידים הטבעיים של גרמניה משום שיש להם אויבים משותפים - הבריטים, היהודים והקומוניסטים - והם [הערבים] מוכנים להשתתף במלחמה', אלא שהיטלר לא נקט שום עמדה בנוגע לדבריו אלו. אל-חוסייני נשאר בגרמניה וקיבל שכר חודשי של 150 אלף מארק, אך ברגע שהתבררה תבוסת גרמניה, הוא ברח לקהיר והוא זה שניסה לאחד את האידיאולוגיה של האחים המוסלמים עם האידיאולוגיה הנאצית. עמדתו זו של אל-חוסייני עוררה עליו את זעמן של בריטניה, רוסיה וארה"ב, והוא הוסיף שמן למדורה כאשר התנגד להחלטת החלוקה שהעניקה לפלסטינים 49% מהשטח, כך שמיד עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל היו רוסיה וארה"ב הראשונות להכיר בה.

 

הוא הדין לגבי יאסר ערפאת, שסרב להשתתף בוועידת מינה האוס בקהיר[4], אשר ייתכן שהיה בה כדי להחזיר לו את הגדה המערבית, עוד טרם הוקמה בה ולו התנחלות אחת. לאחר מספר שנים ולאחר שהגדמ"ע התמלאה בהתנחלויות, בישר לנו אחינו [ערפאת] על הפתרון המעוות המכונה '[הסכם] אוסלו'.

 

מכל הוועידות הרצופות הללו [של הפסגה הערבית לאורך השנים] לא צמח שום פתרון מעשי ורציונלי, זולת בשתיים מהן: ועידת 1980 שבה הוצעה תכנית המלך פהד לשלום[5] וּועידת  2002 [שבה הוצעה] יוזמת המלך עבדאללה לשלום במזה"ת...

 

פתגם עממי אומר: 'מי שרוצה הכל מאבד הכל'. בסופו של דבר לא יצא כלום מהסיסמאות הרברבניות... כפי שההר מוליד עכבר, כך בדיוק ועידת ח'רטום [שנערכה בשנת 1967] שימחה אותנו בהחלטה [שהתקבלה בה]: 'לא לשלום [עם ישראל], לא למו"מ [עימה] ולא להכרה [בה]'... [אך בסופו של דבר], החלטה זו לא הרגה את ישראל ולא השפיעה עליה כהוא זה, אלא היא רק סיממה עוד יותר את מוחותיהם של הערבים ושיחקה בהם."

 

 

 



[1] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 17.4.2018

[2] al-marsd.com, 22.4.2018

[3] בישיבת הפתיחה של הפסגה הערבית ה-29, שהתקיימה בעיר הסעודית אל-ט'הראן, הכריז המלך הסעודי סלמאן בן עבד אל-עזיז על הפסגה כ"פסגת ירושלים".

[4] ועידת השלום במלון מינה-האוס בקהיר התקיימה ב- 14 בדצמבר 1977, לאחר ביקור סאדאת בישראל. השתתפו בה נציגי ישראל, מצרים, ארה"ב ומשקיף או"ם. נציג מטעם אש"פ הוזמן, אך סירב לבוא.

[5] תוכנית פהד -תוכנית להסדר מדיני במזרח התיכון שהוצעה ב-7 באוגוסט1981 (ולא ב-1980, כפי שנאמר בטקסט לעיל) על ידי יורש העצר הסעודי, פהד, לימים מלך סעודיה.