טרור באמריקה (22)
ביטאון החמאס: בגן העדן ממתינות בתולות לשהידים של המערכה
מחמד צבחי אל-סוירכי, בעל טור ב"אל-רסאלה", ביטאון ה'חמאס', ערך השוואה בין הציוויליזציה המערבית לזו האסלאמית. להלן קטעים מן המאמר:
"...לא נוכל להבין את טענותיהם בנוגע לעימות בין ציוויליזציות, כל עוד איננו מבינים מהם היסודות עליהם נבנתה כל אחת משתי הציוויליזציות, זו האסלאמית וזו המערבית. נקודת המוצא של הציוויליזציה האסלאמית שלנו היא העובדה הפשוטה שהאומה [האסלאמית] הזו היא אומה המודרכת בכל מעשיה על ידי דרך הישר האלוהית, המהווה את האור המדכא ללא הפסק את הנטייה הטבעית של בני האדם לעבר הרוע.
לעומת זאת, הציוויליזציה שלהם [כלומר, המערבית], לא זכתה לאותו היבט נאור שיכול היה לדכא את תאוות השליטה על אחרים וגזילת משאביהם. לפיכך, הפכה האלימות לאחד המאפיינים הבולטים של הציוויליזציה המערבית לכל אורך ההיסטוריה שלה...
הבה נחזור מעט להיסטוריה ונשיב לכמה מן הטענות השקריות שהם משווקים: הם מאשימים את האסלאם באלימות. על פי השקפת המערב, הכיבושים האסלאמיים המהירים של ארצות חדשות - שלטענתם בוצעו בכוח החרב - הם הסימן הטוב ביותר לאלימות המושרשת באסלאם. כתשובה לכך, יש להבהיר כי הדרך האפשרית היחידה להתייחס לכיבושים [האסלאמיים] היא [כמימוש] של הצו האלוהי, המחייב את המאמינים להעביר את המסר [האלוהי]. בהתאם, מחויב המוסלמי להעביר את המסר האלוהי למי שמסר זה טרם הגיע אליו. כאשר מגיע המסר אל מי שאינם מוסלמים, יש בפניהם אך ורק שתי אופציות: התאסלמות או [תשלום] ג'זיה [מס גולגולת המשולם על ידי לא מוסלמים לשלטון המוסלמי]. הג'זיה מבטאת כיום השתתפות בחובות האזרחות, שכן גם המוסלמים מחויבים לשלם את [מס] הצדקה.
בנוגע לטענת המערב בדבר כיבושים 'בכוח החרב', הרי שהאסלאם אינו פונה לשימוש באמצעי זה, אלא אם הוא נדרש להסיר מכשולים בפני העברת המסר האלוהי. אם נבחן היטב את העניין הזה נמצא שאותו העיקרון מושרש גם בציויליזציה המערבית המודרנית עצמה, הרואה בזכות הביטוי זכות מקודשת. לפיכך, אם לא יהיו בפני האסלאם מכשולים המונעים ממנו מלהעביר את המסר שלו, הוא לא יזדקק לחרב.
ההיסטוריה מוכיחה את האופי שוחר השלום של האסלאם. עמר אבן אל-ח'טאב כבש את ירושלים בדרכי שלום. תושבי הארצות שנכבשו השתלבו עם האומה האסלאמית ונהנו מאותן הזכויות ומאותן החובות. במלים אחרות, המוסלמים לא באו לארצות הכבושות כקולוניאליסטים, המוציאים את האנשים מבתיהם ותופסים את מקומם, כפי שעשתה אמריקה עם האינדיאנים וכפי שעושה ישראל עם תושבי פלסטין. הבה נבחן מקרה, שאינו יוצא דופן בהיסטוריה האסלאמית: כאשר כבש הצבא האסלאמי את סמרקנד, באו תושביה אל השופט המוסלמי וטענו שהצבא האסלאמי לא הקפיד על הצעדים המובטחים, משום שהוא לא אפשר להם לבחור בין התאסלמות, תשלום ג'זיה, או מלחמה, כפי שנהג תמיד. לשופט המוסלמי לא היתה ברירה אלא להורות על הוצאת הצבא [המוסלמי] מן העיר!
האם ניתן לטעון שציוויליזציה שכזו היא אלימה?!... מצד שני, הציוויליזציה המערבית הושפעה מאוד מן הציוויליזציה [הרומאית] שקידשה את הכוח ונהגה להשליך אנשים לזירות ההאבקות כדי שילחמו זה בזה או כדי שיושמדו על ידי אריות, במטרה להשביע תיאבון חייתי נחות. המאפיין ציויליזציה זו הוא התבססותה על דיכוי האחר וגזילת משאביו. ציוויליזציה זו נודעה באנוכיותה והתנשאותה על החלש. מלחמות נוראיות פרצו אך ורק במטרה להשיג עושר נוסף. שיא התיאבון האסור הזה היה בהצתת שתי מלחמות העולם על ידי המערב, תוך פחות מרבע מאה, שבשניה מבין השתיים, אף נעשה שימוש בשתי פצצות אטום שהשמידו מאות אלפי אנשים!!
זהו הקו המאפיין את הציוויליזציה המערבית: הנטייה המתמדת לגזול את משאבי העמים האחרים. לכן, נאלץ תמיד המערב לרכז כוחות וצבאות ולהיכנס לקרבות שיבטיחו את הנצחת הדיכוי. בשנים האחרונות, הצליח העולם המערבי, המונהג על ידי ארה"ב, להנחיל תבוסה לברה"מ, אותה הם כינו בזמנו 'אימפריית הרוע'; בעקבות זאת, הם נאלצו למצוא להם רוע חדש כדי שיוכלו להמשיך באמצעותו את תהליך הסכסוך. בנקודה זו עלו הרעיונות של פוקויאמה והנטינגטון..."[1]
ד"ר יונס אל-אסטל, מראשי ה'חמאס' כתב בטורו תחת הכותרת "האמריקאים חופרים את קבריהם בפלישתם לאפגניסטן":
"האמריקאים והסריסים שלצדם [הכוונה לשליטי מדינות ערב והאסלאם]... חושבים שאם הם יהרגו בנו, הם ינצחו. הם אינם יודעים שבאמצעות נשקם הם רק מזרזים את הגעתנו לגן העדן. אל גן העדן אנו משתוקקים כבר להגיע, שהרי זהו מקום מגורינו, ובו מצויות שחורות העין [הכוונה לבתולות המובטחות לשהיד בגן העדן כתגמול על מותו למען אללה], המרותקות לסוכות-הגן, ואף יש בו [נערות] חסודות, שאת בתוליהן לא ביתק לפנינו לא אדם ולא ג'ין [שד]. לעומת זאת, ערכו של העולם הזה בו אנו חיים, שהם [הכוונה לאמריקאים ול"סריסים" שלצדם] חושבים שהם זכו בו, אינו שווה בעינינו אפילו לכנף יתוש...
[הקוראן] קובע כי תוצאת הקרב היא אחד משני דברים טובים: או שננצח את אלי-השקר ונזכה בטוב של העולם הזה, ואף נבטיח את מקומנו בגן העדן, או שנזכה במות הקדושים...
לעומת זאת, אלו שלוחמים נגד דתנו, הוציאו אותנו מבתינו, או שהתכוונו להוציאנו - להם מצפה אחד משני דברים רעים: או שאללה הנוקם החזק יענה אותם באופן ישיר או שהוא יענה אותם באמצעותנו.
מי יכול היה לנחש שהמטוס הרוסי יוביל ששים וששה ציונים למקום משכבם בתחתית הים השחור, בשעה שאלו [הכוונה לרוסים] הם בעלי ניסיון בלחימה נגד האפגאנים?... אבל אללה ארב להם וגורלם היה כגורל אנשי נוח לפניהם ש"טובעו והוכנסו לאש הגיהינום...". מי יכול היה לנחש ששני צעירים, שגילו של אחד מהם אינו עולה על 17, והשני מבוגר ממנו רק בשנה, יצליחו לנתץ את תיאורית הביטחון היהודית בפריצתם להתנחלות אלי סיני? אויבי אללה הציונים נדהמו בשעה שראו את חלקי גופותיהם של עשרים פצועים או מבקשי קבר ורק אללה יודע את מספרם המדויק!! יתרה מכך, מי יכול היה לנחש שצעיר אחד המחופש במדי [צה"ל] ייסע לעפולה כדי לשגר מספר דומה [של יהודים] לגיהינום, ובמקביל להיות משוגר על ידם לגן העדן?
מספר הדוגמאות למקרים בהם אללה מענה את אויבינו באופן ישיר או באמצעותנו רב מכדי למנותו. באותו אולם ורסאי בירושלים היו 700 [איש], וברגע אחד הרג [אללה] מבין היהודים קרוב למספר שהם הרגו מתוכנו במשך שנה שלמה. במקביל, פעולות מסירות הנפש [הכוונה לפיגועי ההתאבדות] זרעו אימה בלבבותיהם כולם...
האם צבאות סדירים יכולים להחזיק מעמד מול מלחמת התשה? האם יכולות מדינות לסבול מלחמה פידאית [הכוונה לפיגועי התאבדות]? שאלו את האפגאנים על מה שעשו לאנגלים ולפולשים הרוסים?... בן לאדן, הבטיח קבל עם העולם כולו שארה"ב לא תחוש ביטחון לפני שתושבי פלסטין יזכו לביטחון? אללה אכבר, מה חזקה האמונה שלו. המטוסים אורבים לאורכה ולרוחבה של אפגניסטן ובן לאדן משוכנע שהוא יביס [אותם]... ושצבאו של אללה יתיש את אמריקה עד שהיא תהיה טרודה בעצמה ולא תוכל להושיט חבל הצלה ליהודים. כאשר ייחשפו הציונים, חיסולם יהיה משימה קלה יותר מגמיעת מים קרים בחום הקיץ... את האמונה הזו ינק בן לאדן ומאמינים כמוהו מבשורותיו של הנביא [מחמד]..."[2]
