מחלוקת חריפה בקרב תומכי חמאס סביב קשרי התנועה עם משמרות המהפכה האיראניים

 

מאת ס. שניידמן

הקדמה

ב-11.12.2017 דווח בתקשורת האיראנית ובזו המזוהה עם ציר ההתנגדות, כי הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה באיראן, קיים שיחה טלפונית עם מפקדי הזרועות הצבאיות של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי, במהלכה הביע את נכונותה של איראן לתמוך בכוחות ההתנגדות האסלאמית הפלסטינית וציין כי כל תנועות ההתנגדות באזור מוכנות להגן על מסגד אל-אקצא.[1] יומיים לאחר מכן דיווח העיתון הכווייתי אל-ג'רידה, הידוע בעמדותיו האנטי איראניות, כי בשיחה ביקש סולימאני מהמנהיגים הצבאיים של החמאס והג'יהאד האסלאמי לפעול לגיוס פעילים בגדה המערבית, והבטיח להעביר להם נשק כדי לפתוח בפעילות חמושה נגד ישראל מהגדה. לדבריו, מנהיג איראן, עלי ח'אמנאי, נותן עדיפות עליונה למאבק זה והצהרת טראמפ בנושא ירושלים, מכשירה את הקרקע למאבק של ההתנגדות בישראל.[2]

 

בנאום שנשא בעזה ב-25.12, אישר יחיא אל-סנואר, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, כי סולימאני "יצר קשר עם גדודי [עז אל-דין] אל-קסאם ועם פלוגות אל-קודס והדגיש כי איראן ומשמרות המהפכה על כל יכולותיהם, ניצבים לצד ההתנגדות הפלסטינית". אל-סנואר הוסיף ואמר כי סולימאני הביע מוכנות להגיש את מלוא הסיוע כדי להגן על ירושלים, "בלא שהציג כל תנאי בפני ההתנגדות הפלסטינית בתמורה לתמיכה מלאה בה".[3]

 

דברי ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה יחיא אל-סנואר, בנאום בעזה ב-25.12.2017

 

דברי אל-סנואר משקפים את מדיניותה של ההנהגה החדשה של חמאס, שנבחרה במחצית הראשונה של 2017, ואשר חותרת לשיקום והידוק של היחסים עם איראן, שהתערערו בעקבות המשבר בסוריה.[4] אלא שנראה כי מדיניות זו מעוררת מחלוקת חריפה בקרב עיתונאים ופעילים הידועים באהדתם ובזיקתם לחמאס.

 

דברי השבח שהרעיף אל-סנואר על קאסם סולימאני עוררו ויכוח בקרב תומכי חמאס ברשתות החברתיות ובעיתונות. המתנגדים להתקרבות המחודשת לאיראן הצביעו על מעורבותה הצבאית במלחמות אזרחים במדינות ערביות וטענו כי קאסם סולימאני הוא רוצח ופושע מלחמה שידיו מגואלות בדם של ערבים ומוסלמים רבים. כמו כן, הם העלו תהיות לגבי כישוריו המנהיגותיים ושיקול דעתו הפוליטי של יחיא אל-סנואר, הנוקט מדיניות זאת.

 

מנגד, התומכים בהתקרבות לאיראן ולמשמרות המהפכה טענו כי לאיראן ולחמאס יש אינטרסים משותפים,  וכי איראן הוכיחה עצמה בעתות מצוקה בתור התומכת והידידה הטובה ביותר, שמספקת נשק ותמיכה לפלסטינים וניתן להישען עליה, מה גם שמדינות ערב הפנו לחמאס עורף והיא זקוקה לבעלי ברית.  חלקם גם הדגישו כי קיומו של קשר כזה אין משמעותו בהכרח שחמאס תומכת במדיניותה האזורית של איראן.

 

מסמך זה מציג את הוויכוח שהתעורר ברשתות החברתיות ובעיתונות האלקטרונית בעקבות הצהרותיו של אל-סנואר על תמיכת משמרות המהפכה האיראניים בחמאס.

 

א. הוויכוח ברשתות החברתיות

המתנגדים לקשר עם איראן: היא מעורבת במלחמות בתוך מדינות ערב; סולימאני פושע מלחמה

ד"ר אבראהים חמאמי, עיתונאי פלסטיני היושב בלונדון אשר פרסם בעבר מאמרים באתרים המזוהים עם חמאס, צייץ בתגובה לדברי אל-סנואר: "האם האדון אל-סנואר, שטוען שסולימאני אוהב את פלסטין, יודע כמה מוסלמים וערבים רצח הפושע הזה מאז שנת 2012 ועד היום בסוריה, בעיראק, בתימן ובלבנון? פלסטין לא תשוחרר לעולם בידי אנשים דוגמת הפושע סולימאני. אנו אומרים: פלסטין מתעבת את סולימאני, שונאת אותו ומקללת אותו שנזכה לראות את אללה עושה בו שפטים. [הו אל-סנואר], הלוואי שהיית שותק!"[5]

 

אבראהים חמאמי: "פלסטין מתעבת את סולימאני, שונאת אותו ומקללת אותו"[6]

 

העיתונאי הפלסטיני מירדן, יאסר אל-זעאתרה, המקורב לאחים המוסלמים ואשר שימש בעבר עורך ביטאון חמאס פלסטין אל-מסלמה, צייץ גם הוא: "דברי השבח של אל-סנואר לסולימאני הרגיזו את מרבית האומה [הערבית]. מדובר בפושע, אשר לו שחרר את ירושלים לא היה בכך כדי לנקות את ידיו המגואלות בדמם של הסורים. זאת, בנוסף לפשעיו בעיראק ובתימן, ולפנטזיות העדתיות [השיעיות] הידועות שלו. לפיכך, על [הרעפת השבחים] האומללה הזו להיפסק, כדי לשמור על אמינות."[7]

 

אל-זעאתרה על קאסם סולימאני: "גם לו שחרר את ירושלים, לא

היה בכך כדי לנקות את ידיו המגואלות בדמם של הסורים"[8]

 

כתב רשת אל-ג'זירה הידועה בתמיכתה בחמאס, מאג'ד עבד אל-האדי צייץ: "מה יועיל ליחיא אל-סנואר, אם יזכה ב[אהדתו של] קאסם סולימאני אך יאבד את עצמו? כיצד הוא מעז לטהר את הידיים האיראניות המגואלות בדם הסורים והעיראקים, מבלי לחשוש להכתים [בכך] את עצמו, ואת תנועת חמאס יחד עמו?"[9] עבד אל-האדי פרסם גם בחשבון הטוויטר האישי שלו סקר השואל לדעת הגולשים בשאלה: "מהי עמדתך בנוגע להתבטאויות השנויות במחלוקת של מנהיג תנועת חמאס בעזה יחיא אל-סנואר על כך שקאסם סולימאני אוהב את ירושלים ושאיראן תומכת בהתנגדות הפלסטינית?" 43% מן הגולשים השיבו כי מדובר ב"סטייה מעקרונות ההתנגדות", 39% מן הגולשים השיבו שמדובר ב"אילוץ תחת לחץ המצור", 10% השיבו כי מדובר ב"הכרה עקרונית במציאות קיימת", ו-8% הביעו עמדה אחרת בתגובות לציוץ.[10]

 

סקר של מאג'ד עבד אל-האדי: הרוב שולל קשרים עם איראן[11]

 

מח'לס ברזק, סופר פלסטיני המתגורר באיסטנבול ופרסם בעבר מאמרים באתרים המזוהים עם חמאס שיתף בחשבון הטוויטר שלו פוסט שפרסם במאי 2016 השיח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל בחשבון הפייסבוק שלו שבו הוא יצא נגד קאסם סולימאני בכתבו: "אני מכריז על התנערותה של ירושלים [מ'כוח קודס' במשמרות המהפכה]: מתוך מקום שהותי בכלא רמון המדברי, הסמוך לכלא נפחא, אני מכריז בזאת על התנערותה של ירושלים המבורכת מ'כוח קודס' הצבאי האיראני, אשר ממשיך לטבוח באנשינו בסוריה בכלל ובחלב בפרט, ואני מדגיש בשם ירושלים המבורכת כי שמה של ירושלים נעלה מכדי שפושעים כגון פושעי 'כוח קודס' [במקור בערבית: 'כוח אל-קודס', קרי 'כוח ירושלים'] ינצלוהו על מנת לתת לגיטימציה לפשעיהם."[12]

 

מדברי השיח' ראאד צלאח: "שמה של ירושלים נעלה מכדי שפושעים

כגון פושעי 'כוח קודס' ינצלו אותו על מנת לתת הכשר לפשעיהם"[13]

 

תומכי הקשר עם איראן: יש אינטרסים משותפים עימה; מדינות ערב הפקירו את חמאס

מנגד, גולשים אחרים התגייסו להגנה על יחיא אל-סנואר ועל הקשרים עם איראן ועם קאסם סולימאני, בהדגישם כי הברית בין חמאס לאיראן מבוססת על אינטרסים משותפים וכי אין מדובר בתמיכה של חמאס במדיניותה האזורית של איראן או במעורבותה הצבאית בכמה ממדינות ערב.

 

כך למשל, אדהם אבו סלמיה, הדובר הרשמי של הוועדה הלאומית לשבירת המצור מעל עזה, הגיב לציוץ של העיתונאי הסורי עמר מדניה, אשר כתב כי "מנהיג תנועת חמאס יחיא אל-סנואר חושב שמעשי הטבח שמבצעים משמרות המהפכה האיראניים, כוח אל-קודס וקאסם סולימאני באנשי סוריה, עיראק ותימן לא נועדו אלא כדי לסייע לפלסטין!"[14] בתגובה, צייץ אבו סלמיה כי "אלו דברים שקריים ומבישים. [הם] זיוף וסילוף של דברים ברורים שאמר האח יחיא אל-סנואר. [זוהי] פסגת השפלות לרמות את האנשים באשר לדברים שתועדו בקול ובתמונה. "אבו אבראהים" [קרי, אל-סנואר] דיבר על יצירת קשר של סולימאני עם מפקדי [גדודי] אל-קסאם ופלוגות אל-קודס, ואישר זאת. אין זה חכם או הגיוני שההתנגדות תסרב לתמיכה כלשהי." [15]

 

אבו סלמיה: "אין זה חכם או הגיוני שההתנגדות תסרב לתמיכה כלשהי"[16]

 

מוחמד אל-מדהון, ששימש בעבר בתפקיד ראש לשכתו של אסמאעיל הניה בעת שהיה ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, הגיב לציוץ של החוקר ואיש האופוזיציה הסעודי ד"ר כסאב אל-עותייבי, אשר כתב: "מנהיג תנועת חמאס יחיא אל-סנואר מהלל את הטרוריסט קאסם סולימאני לאחר כל מעשי הטבח שלו בסוריה ובעיראק. בעזה שרפו את הדגל הסעודי ואת תמונות המלך סלמאן ויורש העצר שלו, קיללו אותנו והאשימו אותנו במכירתה של ירושלים, והיום הם חולקים שבחים לאיראן ומטהרים את [דמותו של] רוצח הילדים ואונס הנשים סולימאני! זוהי התנהגות ציונית אופורטוניסטית מתועבת!"[17] בתשובתו, צייץ אל-מדהון: "כותב הציוץ הזה ניצל הצהרה פוליטית של מנהיג חמאס בעזה יחיא אל-סנואר על מנת להפיץ את האיבה והשנאה שלו לעמנו הפלסטיני, בהשתמשו בביטויים: 'שרפו', 'האשימו', 'שנאו', 'היללו'... הו אחי, אנחנו נחשפים השכם והערב למיליוני קללות מארצכם [סעודיה]... מדוע אתה משתמש בשיח המסית הזה?"[18]

 

מוחמד אל-מדהון: "הו אחי, אנחנו נחשפים השכם והערב למיליוני קללות

מארצכם [סעודיה] ואנו אומרים בבירור ש[הדברים] הללו לא מייצגים אתכם"[19]

אבראהים אל-מדהון, עיתונאי המזוהה עם חמאס וכותב בביטאונה אל-רסאלה, פרסם בחשבון הטוויטר האישי שלו סקר הבוחן את דעת הקהל בשאלה: "האם אתה מרוצה מיחסי חמאס ואיראן ומהי עמדתך ביחס אליהם?" 55% מן המשיבים בחרו באפשרות "מסכים ורואה בהם דבר טבעי", 30% בחרו באפשרות "לא מסכים ודורש להפסיק אותן", ו-15% השיבו "לא יודע".[20]

סקר של העיתונאי המזוהה עם חמאס אבראהים אל-מדהון: הרוב תומך בקשרים עם איראן[21]

 

כמו כן, בסדרה של ציוצים, השיב אל-מדהון לביקורת שנמתחה על הברית בין חמאס לבין איראן ועל הצהרות יחיא אל-סנואר. אל-מדהון הצדיק בדבריו שותפות עם איראן המתבססת על אינטרסים בלבד, ללא הזדהות עם מדיניותה האזורית והדגיש כי חמאס פנתה לאיראן לאחר שמדינות ערב הפנו לה עורף. בציוצים שפרסם ב-27.12 הוא כתב: "כאשר כוח כלשהו תומך בך בכסף ובנשק, לנוכח הפניית עורף והטלת מצור עליך מצד כל העולם, המעט שאתה יכול לעשות הוא לברכו ולהביע הערכה על עמדתו כלפיך, ואין משמעות הדבר הפגנת עוינות כלפי מישהו אחר. זכותה של חמאס להביע הערכה לעמדת איראן והגנרל קאסם סולימאני. למרבה הצער, הבעיות הפנימיות במדינות ערב הוליכו אותן לאיבוד בגלל עמידתן לצד ארה"ב והסתמכותן עליה. אני חולק על חלק גדול ממדיניותה של חמאס ומותח עליה ביקורת, אבל אני חושב שעמדתה בנוגע לאיראן בתקופה קשה זו היא הנכונה ביותר, שכן איראן הוכיחה עצמה בעתות מצוקה בתור התומכת והידידה הטובה ביותר, אשר ניתן להישען עליה, בעוד שגורמים רבים מכרו אותנו לארה"ב וגורמים אחרים התנערו מאתנו. אין משמעותו של השבח לקאסם סולימאני שאנחנו מאשרים את מדיניותו באזור הבוער [שלנו], שכן הדבר הגיר את דמה של האומה [הערבית] והתישה. מה שמעניין אותנו היום הוא כיצד להילחם בכיבוש [הישראלי], שהוא הסרטן האמיתי  וחיסולו יביא את היציבות לסוריה, ללוב, לתימן ולעיראק."

 

בסדרת ציוצים נוספת שפרסם למחרת, אל-מדהון הוסיף: "חמאס היא תנועה מדינית ולא אגודת צדקה. מה שאמר אל-סנואר על קאסם סולימאני לא כלל [דברי] שבח או גנאי. הוא מסר את תוכן השיחה והקשרים [עימו] והשיב על שאלות. עוינות לאיראן לא משרתת את האינטרס של התנועות האסלאמיות והמהפכניות. הערבים התנסו בהסתמכות על ארה"ב ועל מדינות הנפט[22] [במזה"ת] והתוצאות היו אובדן עיראק, סוריה, לוב ותימן, ולפניהן פלסטין. אפילו תורכיה שינתה עכשיו את האסטרטגיה שלה, שיפרה את יחסיה עם איראן ורוסיה וסתמה את הגולל על פרק הדמים בסוריה. כמדינה המחפשת אחר האינטרסים שלה, איראן עושה שגיאות, אבל למי באזור אין שגיאות וטעויות? היתרון הייחודי של איראן לעומת המשטרים באזור כרגע הוא נכונותה לתמוך בעמנו ובהתנגדות שלנו בכסף ובנשק, מבלי לחשוש מפני ארה"ב, זאת בעוד שהחרפה של יריביה היא שהם צרים עלינו, נלחמים בנו ומבודדים אותנו, אינם מכירים בזכותנו, מבצעים נורמליזציה עם ישראל וצועדים במהירות לקראתה."[23]

 

ב. הוויכוח בעיתונות האלקטרונית

ויכוח דומה התנהל גם בין עיתונאים המזוהים עם תנועת חמאס ותומכים בה.

 

כותב פלסטיני: הקשר עם איראן מועיל לחמאס, אך אין לנהלו לאור הזרקורים

העיתונאי הפלסטיני צאלח אל-נעאמי, הכותב גם הוא באתרים המזוהים עם חמאס, פרסם מאמר המבקר את האופי הגלוי של יחסי אל-סנואר ותנועת חמאס עם קאסם סולימאני ואיראן ומציע לאל-סנואר ללמוד מן החות'ים בתימן, אשר מנהלים את היחסים עם איראן באופן דיסקרטי יותר. הוא כתב: "יחיא אל-סנואר, מנהיג תנועת החמאס בעזה, הקפיד בהזדמנויות רבות להרעיף שבחים על איראן, להלל את עמדתה בנושא הפלסטיני ולהדגיש את תמיכתה בתנועתו. איש אינו חולק על זכותה של חמאס לבנות את הבריתות האזוריות שלה באופן שמשרת את צרכיה - בייחוד נוכח קשירת הקשר מצד כמה מדינות ערביות נגד הנושא הלאומי הפלסטיני. אולם, הבעיה טמונה בכך שנאומו של אל-סנואר מצמצם את מרחב התמרון הקטן ממילא שיש לתנועתו בזירה הפנימית ובזירות האזורית והבינלאומית בגלל החיזור אחר איראן... והרעפת השבחים על קאסם סולימאני, מפקד משמרות המהפכה.

 

השיח שאותו נוקט אל-סנואר כלפי איראן עלול לספק לכוחות הפנימיים, האזוריים והבינלאומיים החורשים רעה נגד חמאס וההתנגדות הפלסטינית תירוצים רבים להצדקת קשירת הקשר שלהם נגד הנושא הפלסטיני ולעמדות העויינות שלהם כלפי חמאס. במישור הפנימי, השיח של אל-סנואר מספק למחמוד עבאס תירוץ להתחמק מהפיוס – למרות שהוא ממילא לא היה רציני באשר למימושו. כמו כן הוא יספק לישראל תירוץ לטעון כי כל ממשלה שתוקם לאחר הפיוס תהיה ממשלת 'טרור', בהיותה ממשלה שיש לה ברית עם מדינה הכופרת בנורמות של העולם [קרי, איראן]. כמו כן, החיזור של אל-סנואר אחרי איראן יאפשר לציונים בעתיד לייצר אווירה בינלאומית ואזורית להצדקת פעילות צבאית נגד עזה. 

 

אין זה יאה למעמדו ולכוחו של מנהיג העומד בראש תנועה כמו חמאס להיראות כמי שמשרת את מכונת התעמולה האיראנית באמצעות הרעפת שבחים לקאסם סולימאני באופן הזה... מן הראוי שאל-סנואר ילמד מן החות'ים את דרכי הגישה לבריתות אסטרטגיות אזוריות. למרות שלכל ברור כי איראן היא המסייעת העיקרית של החות'ים בנשק, בטכנולוגיה מתקדמת ובאימונים, שלא לדבר על הסיוע המדיני, הרי החות'ים מתעקשים לטעון שלאיראן אין כל קשר למאמץ המלחמתי שלהם, וגם איראן טוענת כך. החות'ים מתעקשים להכחיש זאת משום שהם מבינים את הצורך לצמצם את הנטל המדיני, האסטרטגי והתעמולתי שעלול להיות עליהם בשל הברית שלהם עם איראן, וכדי לצמצם ככל האפשר את יכולתה של סעודיה לייצר אווירה בינלאומית [אוהדת] לתקיפה נגדם".[24]

 

עיתונאי ירדני: אל-סנואר נוהג כנער מתבגר וכורת ברית עם רוצחי מוסלמים

העיתונאי הירדני לקמאן אסכנדר, אשר מאמריו צוטטו בעבר באתרים המזוהים עם חמאס, פרסם באתר החדשות הירדני עמון ניוז מאמר חריף תחת הכותרת: "אל-סנואר: סכנה לתנועת חמאס", בו מתח ביקורת קשה על אל-סנואר והביע התנגדות לאהדה כלפי קאסם סולימאני. הוא כתב:  

 

"האמירה כי ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, יחיא אל-סנואר, מתנהג כנער מתבגר בהתנהלותו המדינית ודוחף את תנועת חמאס למקום אפל, ש[אפילו] דם השהידים לא יצילו מפניו, איננה דבר חריג בתחושה הכללית של תומכי התנועה. התנועה עודנה נשענת על רוח מסירת הנפש למען אללה, אך השהידים אינם מתחנפים. הם נלחמים ונהרגים. הבה נסכים שדם הפלסטינים איננו קדוש יותר מדמם של הסורים. אנחנו לא מסתייעים ברוצחי הסורים בפעילותנו נגד רוצחי הפלסטינים. על פי האידיאולוגיה שלנו, שהשהידים של חמאס נהרגים כדי להגן עליה, מוסלמי לא כורת ברית עם רוצחי מוסלמים כדי לגבור על רוצחים אחרים. אבחנה בין אויבים [מרים יותר ומרים פחות] זה דבר אחד, אך לכרות ברית עם האויב ולחזר אחריו זה דבר אחר... הדבר החמור ביותר שעושה אל-סנואר הוא הפגיעה בתודעה של האומה והגברת הפילוג בקרבה. מאיזו מאורה בא אלינו האיש הזה כדי לחזר אחרי רוצח ילדינו? אם כך הם פני הדברים, בואו נלך עד הסוף ונכרות ברית עם דונלד טראמפ, שכן אין הבדל גדול בין הרוצח האמריקני לבין הרוצח האיראני, מלבד צבע [העור]... האם הצידוק של מצדדי הברית של חמאס עם איראן איננו אותו צידוק בו משתמשים המצדדים בברית שלנו עם ארה"ב, שטוענים כי מדובר באילוץ? האין אנו שומעים צידוק דומה מצד הנרפים חובבי אמריקה?

 

התירוצים של חלק מהאנשים המגנים על אל-סנואר, לפיהם חמאס לא מצאה מושיע או תומך ערבי או אסלאמי, זולת איראן, אינם מסבירים את עוצמת החיזור של אל-סנואר אחרי מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים, גנרל קאסם סולימאני. החיזור אחרי סולימאני, ואחרי איראני בכלל, הוא מביש. המידע, שמגיע מתוך התנועה ומזרם האחים המוסלמים, עליו היא נמנית, מאשר כי אל-סנואר מתנהג כנער מתבגר ודוחף את התנועה אל התהום... חמאס של [השיח'] אחמד יאסין איננה חמאס של אל-סנואר. אכילת בשר חזיר מתוך אילוץ היא דבר אחד, אך הוספת תבלינים [לבשר החזיר] ומזיגת יין עליו כדי להתענג על הסעודה הם דבר אחר. אל-סנואר מתענג כשהוא נתון לאילוצים וזה מתנגש עם חלקה הראשון של האידיאולוגיה, שלמענה נהרגים השהידים של חמאס."[25]

 

עיתונאי התומך בקשר עם איראן: מחויבותה לעניין הפלסטיני עמוקה

מנגד, פרסם העיתונאי הפלסטיני מוסטפא אבו אל-סעוד, אשר מאמריו מתפרסמים באתרים המזוהים עם חמאס, מאמר בו הגן על יחסיה של התנועה עם איראן והדגיש כי לחמאס יש זכות מלאה לקבל סיוע מאיראן ולנהל עמה קשרים בסוגיות בהן קיימת חפיפה באינטרסים של שני הצדדים, במיוחד לאחר שמדינות ערב הפנו לה עורף. הוא כתב:

 

"תנועת חמאס היא תנועת שחרור לאומית, אשר שואפת להדק את קשריה עם כולם: עם כל [העולם] הערבי, עם כל [העולם] האסלאמי ועם כל המין האנושי, כדי לעצב מחדש את [תפיסת] העניין הפלסטיני בקרבם [ולהבהיר] שפלסטין היא ארץ בעלת חשיבות דתית ושהיא [חמאס] התדפקה על כל הדלתות בבקשה לקבל תמיכה וסיוע, מבלי להציב ל[גורם] התומך בה שום תנאי מוקדם. כמה מדינות גילו נדיבות כלפיה וסיפקו לה כל מה שהיא זקוקה לו, במיוחד בתחום הצבאי שבו מילאה איראן את התפקיד המרכזי, כפי שהדגישו בכירים רבים בחמאס ובאיראן. יחסי חמאס עם איראן ידעו עליות ומורדות. בעקבות חילוקי דעות בעניינים שונים, חלה ביחסים אלה נסיגה, אך הם לא נקטעו. המשטרים הערביים לא מיהרו [לנצל את] הידרדרות יחסי חמאס-איראן לשפל, [כדי לסייע בעצמם לחמאס], אלא המשיכו לקפחה ולהשמיצה בתיאורים נתעבים ביותר, למעט תורכיה וקטר[26] שמילאו תפקיד חשוב בתמיכה בחמאס ברמה המדינית, הכספית, ההומניטרית והתקשורתית. כך הפכה קטר למקום מושבה של הנהגת חמאס ותורכיה למקום מפלטם של העשוקים בדומה לחבש בתקופת הנביא [מוחמד].[27]

 

כעת, לאחר שחלו שינויים בינלאומיים ואזוריים, החלו יחסי חמאס ואיראן להשתפר, דבר שקיבל ביטוי בכמה ביקורים של משלחות רמות דרג של חמאס באיראן, ובמוכנותה של איראן לתמוך בחמאס בכל דבר, כדברי בכיר איראני: 'כל תמיכה שחמאס תבקש, היא תקבל, שכן אנו רואים בה חלק מן ההתנגדות.' כך התבטא גם מנהיג חמאס בעזה, יחיא אל-סנואר, אשר שיבח את מפקד 'כוח קודס', הגנרל קאסם סולימאני, ותיארו כאוהב פלסטין משכבר הימים וכמי שמוכן להגיש סיוע צבאי ישיר להצלת העיר ירושלים מתוכניות הייהוד שלה. התבטאויות אלה והתקרבות זו [בין חמאס לבין איראן] הרגיזו את המשטרים הערביים, במיוחד לאחר שחלקם סבר שהחיוכים והפתיחות של מצרים כלפי חמאס, לצד מעורבותה הנמרצת בתוכנית הפיוס הפלסטיני, עשויים לכבול את ידי חמאס ולהפכה לתלויה במדיניות המצרית, לקבוע לה את מי לשנוא ואת מי לאהוב, ושהם ירחיקו אותה מבעלי בריתה ומידידיה וימנעו ממנה ליצור קשרים חדשים.

 

יש הסוברים שהתבטאויותיו של יחיא אל-סנואר היו אולי בעיתוי הלא נכון, אך השאלה הנשאלת... היא: מדוע אסור לחמאס להתקרב ולפגוש באמצע הדרך מדינה המעוניינת לתמוך בהתנגדות לכיבוש ללא תנאים, בשעה שמותר לישויות פלסטיניות וערביות אחרות להתקרב, להזדהות ולהביע תמימות דעים מוחלטת עם הפילוסופיה של ארה"ב וישראל, אשר הורגת, הורסת, ומשנה את מאפייני ההיסטוריה והגאוגרפיה בפלסטין...? אינני מוצא הצדקה לכעס או להתמרמרות על ההתקרבות בין חמאס ואיראן, במיוחד לא בקרב המשטרים הערביים, שלא די בכך שלא סייעו לחמאס והניחו לה לחפש תומכים, אלא הם סגרו את הדלתות בפניה, ראו בה ארגון טרור, הגדירו אותה כפושעת, ואסרו הבעת אהדה כלפיה בחשאי ובגלוי".[28]