המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבים ערבים: נאום טראמפ בריאד פגע בבעלות בריתה של ארה"ב באזור
2/7/2017


כותבים ערבים: נאום טראמפ בערב הסעודית פגע בבעלות בריתה של ארה"ב באזור; על העולם הערבי להיפתח גם לרוסיה

 

ביקור נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בסעודיה ב-20-22.5.17 ששיאו בפסגה בהשתתפות 50 מדינות ערביות ואסלאמיות, סוקר בהרחבה בתקשורת הערבית. רוב המאמרים שפורסמו בעיתונות הערבית התומכת ב"ציר המתון" בעולם הערבי, בהובלת סעודיה ומצרים, שיבחו את הנשיא טראמפ על החלטתו לבקר בסעודיה ועל נאומו במהלך הפסגה בו התמקד במאבק בטרור ובאיראן. עם זאת, בעיתונות זו נשמעו גם קולות ביקורת על מדיניות טראמפ באזור ועל התנהלותם של מנהיגי ערב. למשל, נאילה תוויני, העורכת הראשית של היומון הלבנוני אל-נהאר, המזוהה  עם כוחות ה-14 במרץ , כתבה כי נאום הנשיא טראמפ פוגע בבעלות בריתה של ארה"ב באזור, בהציגו אותן ככלי בלבד ליישום המדיניות האמריקאית, בלא להפקיד בידיהן את המשאבים הנחוצים לכך. בכך, לטענת תוויני, חושף אותן טראמפ, לביקורת ולמטרה מצד יריבותיהן – איראן, המשטר הסורי וחזבאללה. היא הוסיפה שעל העולם הערבי להיפתח גם בפני מדינות אחרות, ובראשן רוסיה.

 

מרוואן אל-מועשר, שר החוץ של ירדן לשעבר, כתב ביומון הירדני אל-ר'ד כי טראמפ התמקד בטיפול ביטחוני בטרור, מבלי להתייחס לבעיות הכלכליות והחברתיות המטרידות את האזרח הערבי, המהוות גם הן סיבה לטרור. אל-מועשר מתח ביקורת נוקבת על מנהיגי ערב שמיהרו לחבק את טראמפ, חרף עמדותיו העוינות כלפי הערבים והאסלאם, ולאמץ את גישתו למאבק בטרור. הוא הזהיר כי מדיניות טראמפ עלולה להזיק לאזור וקרא למנהיגי ערב להפסיק להסתמך על ארה"ב כדי לפתור את בעיותיהם ולהתחיל להתמקד בפיתוח כלכלי וחברתי של מדינותיהם. להלן תרגום קטעים ממאמריהם של נאילה תוויני ומרוואן אל-מועשר: 

 

הנשיא טראמפ נואם בפסגת הערבית-אסלאמית-אמריקאית[1]


  

עורכת אל-נהאר הלבנוני: לא מספיק רק לקרוא לנו להילחם בטרור

נאילה תוויני, העורכת הראשית של היומון הלבנוני אל-נהאר, כתבה: "נאומו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בפסגת ריאד, אינו מועיל לאף אחת מבעלות בריתה של ארה"ב במזה"ת או למי שחשודים בברית עמה רק בגלל התנגדותם למדיניותה של איראן, בעלת הברית של המשטר הסורי ושל כמה כוחות וארגונים העוינים את המשטרים והיציבות. יהיה מי שיראה בנאום תמיכה בקו המתנגד לאיראן, אך למעשה הוא מזיק לו, כיוון שהוא מרוקן את התנועה המתנגדת [לאיראן] מתוכנה האמיתי ומציגה... כמי שמבצעת את רצון המערב...

 

לא יהא זה מפתיע אם תומכי חזבאללה בלבנון,  אנשי המשטר הסורי ואלה הנהנים מתמיכה חומרית וצבאית מאיראן יפתחו החל מהיום במתקפה תקשורתית פוליטית מאורגנת כדי להפיק תועלת מנאום טראמפ ...  ולהפעיל לחץ על כל שיח ריבוני צודק.

 

למרות שהפגישות בריאד התמקדו במאבק בטרור ובייבוש מקורות מימונו, הדבר הבולט בדברי הנשיא האמריקאי היה דחיקתו בערבים להיאבק בטרור בעצמם מבלי באמת להעמיד לרשותם במשימה קשה זו את כל משאבי העולם. מאבק בטרור והגבלתו מבעוד מועד, לקראת חיסולו אם ניתן, מחייבים שימוש בכל הניסיון הבינלאומי והיכולות המודיעיניות של המעצמות בשירות התכנית הגדולה. אין די בקריאה ובעידוד, כיוון שפירוש הדבר העמדת הערבים בעימות זה מול זה ובמלחמות עם שכניהם, [דבר] שיכלה את יכולותיהם הכספיות והאנושיות ולא יועיל לשום גורם. אדרבא, זה עלול להוביל לצמיחת קבוצות וארגוני טרור חדשים. המקל האמריקאי לבדו אינו מועיל ומזכיר את המאבקים בין המדינות שהזינו את הטרור פעמים רבות. יש להיפתח כלפי מדינות אחרות, שרוסיה עשויה להיות הבולטת שבהן."[2]

 

שה"ח הירדני לשעבר: טראמפ לא יושיע את העולם הערבי, עלינו לפתור את בעיותינו בעצמנו

מרוואן אל-מועשר, שר החוץ הירדני לשעבר, כתב: "מאז עלה הנשיא האמריקני לשלטון הוא מביע זלזול מיוחד כלפי הערבים והמוסלמים. מיד עם תחילת תקופת כהונתו, הוא פרסם צו המונע מאזרחי שבע מדינות מוסלמיות לבקר בארה"ב... אחר כך סירב הנשיא טראמפ לפגוש מנהיג ערבי כלשהו באופן רשמי, בטרם ייפגש עם ראש ממשלת ישראל, [בנימין] נתניהו. על כך נוספו הצהרותיו החוזרות ונשנות בעניין כוונתו להעביר את שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים, ואי התייחסותו  לפתרון שתי המדינות, בכוונת מכוון.

 

מי שעקב אחר ביקור טראמפ באזור ואחר קבלת הפנים הרשמית לה זכה במדינות ערב בהן ביקר, כמעט לא האמין שמי שהתקבל בסבר פנים כה יפות, הוא אותו אדם. בזמן שיש דאגה לגיטימית מפני איראן וכוונותיה באזור, ובזמן שיש צורך להביס את דאעש ואת האידיאולוגיה הברברית שלו, האזרח הפשוט תוהה, אם עמדותיו של הנשיא החדש בנוגע לאיראן ולדאעש מצדיקות את התעלמותו מן העניינים האחרים שמטרידים את דעתו של האזרח. האם זה הגיוני שהרש"פ תניף כרזות המקדמות בברכה את פניו של טראמפ כאיש של שלום? ואיך יפשר האזרח הפשוט בין חתימתה של סעודיה עם טראמפ על הסכמים של 400 מיליארד דולר, מהם 110 מיליארד דולר עבור התחמשות צבאית, לבין העדר דיון בצרכי הפיתוח, בתקופה בה מחירי הנפט יורדים. אנחנו [הירדנים] התרגשנו [משמחה] משום שהנשיא האמריקאי הזכיר אותנו ארבע פעמים בנאומו, כאילו שהדבר מוחק את עמדותיו הקודמות והעתידיות ובהן את אלו שנקט בביקורו בישראל, את עמידתו מול הכותל המערבי ואת העובדה שלא הזכיר את הכיבוש הישראלי.

 

מה קורה בעולם הערבי? האם איבדנו את המצפן, או שמא הוא מעולם לא היה ברשותנו? עודנו מתעקשים על גישה ביטחונית טהורה כלפי בעיותינו, בשעה ששיעור האבטלה גדֵל ורמת הפיתוח יורדת בְּעולם שמשתנה במהירות בשל הטכנולוגיה המודרנית שיצרה אתגרים גדולים בתחום התעסוקה במערב המתועש, ועל אחת כמה וכמה אצלנו. משרות נכחדות ואחרות נולדות בשל הקדמה הטכנולוגית, והפער [הטכנולוגי בינינו לבין המערב], הגדול מלכתחילה, גדל בגלל המשטרים הרנטיריים ומערכות החינוך הכושלות שלנו. במקום לרכז את התעניינותנו ואת משאבינו בחינוך איכותי, בעידוד ההמצאה והיצירתיות, בכיבוד כל מרכיבי החברה וביצירת משרות אמיתיות, אנו עודנו סבורים שבטרור נלחמים אך ורק באמצעים צבאיים. בזמן שאנחנו מתפארים לעיתים בהבנתנו את חשיבות הפיתוח, [רק] מעט מזה בא לידי ביטוי במדיניות ובתקציבים שלנו. האתגרים של היום ושל מחר ממשיכים להיות מטופלים באמצעות פתרונות האתמול.

 

נראה שהמערכת הפוליטית הערבית היום נמצאת במצב החלש ביותר בתולדותיה. מצד אחד, היא לא מבינה שהעולם השתנה מבחינה טכנולוגית, פוליטית וכלכלית וששיטת הניהול האוטוריטרית מוצתה. מצד שני, היא עדיין נסמכת על מושיע גדול יותר [קרי, ארה"ב] שלא חדל לדבר בגלוי על המדיניות התוקפנית שלו כלפינו... האם אנו באמת סבורים שדברי השבח שלנו לטראמפ מבטיחים שהוא ישנה את המדיניות הזו? האם הגענו לדרגה שדברי השבח הללו הפכו להיות המדיניות שעליה נבסס את הטיפול בבעיותינו?

 

נראה שהעולם הערבי אינו מוכן עדיין לקחת את ניהול ענייניו לידיו ולהתחיל לטפל בצורה רצינית באתגרי הפיתוח הכלכלי והפוליטי, כמו גם הביטחוני. זמן רב קראנו לארה"ב לא להתערב בעניינינו הפנימיים, במיוחד לאחר ההתערבות הרת האסון של ממשל הנשיא [ג'ורג'] בוש [הבן] במלחמתו נגד עיראק, אז מדוע אנו מהללים את המושיע האמריקאי הגדול? מה שהאזרח הערבי רוצה בעיקר הוא שארה"ב לא תגרום נזק נוסף. לפיכך האם אנו יכולים לטעון היום שבהתמקדותו בביטחון... במקום בפיתוח כלכלי ופוליטי ובכך שנתן למדינות הערביות תחושת ביטחון מזויפת, לא יגרום טראמפ נזק נוסף? אלו שאלות שלגיטימי להעלות היום."[3]

 

 



[2] אל-נהאר (לבנון), 22.5.2017

[3] אל-ר'ד (ירדן), 31.5.2017