המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותב מצרי יוצא להגנת הסופר נגיב מחפוט' בתגובה להתקפה על יצירותיו בפרלמנט
11/5/2017


כותב מצרי יוצא להגנת הסופר נגיב מחפוט' בתגובה להתקפה על יצירותיו בפרלמנט

 

במהלך ישיבה שהתקיימה ב-28.11 בוועדת החקיקה בפרלמנט המצרי, בנוגע לשינויים בחוק העונשין בפרשות הנוגעות לכללי הפרסום, פרץ עימות מילולי בין כמה חברי פרלמנט, בנושא המשמעות של פגיעה ברגשות הציבור. במהלך חילופי הדברים אמר חבר הפרלמנט אבו אל-מעאטי מוצטפא, כי זוכה פרס נובל, הסופר המצרי המנוח נגיב מחפוט' ראוי לעונש משום שפגע ברגשות הציבור.[1]  לדבריו, "[ברומנים של מחפוט'] אל-סוכריה וקצר אל-שוק[2] יש משום פגיעה ברגשות הציבור, ו[על כך] נגיב מחפוט' ראוי לעונש, אך בזמנו, איש לא הגיש נגדו תביעה פלילית".

 

אמירה זו עוררה סערה בקרב חוגים פוליטיים, תרבותיים ותקשורתיים במצרים. שר התרבות לשעבר גאבר עצפור התייחס לאמירה זו באומרו: "סעיף 67 בחוקה מורה על כך שאין לפגוע בחירויות בעניינים הנוגעים לפרסום, להגות או ליצירתיות, וברור כי חבר הפרלמנט הזה אינו מבחין בין יצירות ספרותיות לשאינן ספרותיות ... הוא חסר תרבות ואיננו מבין את הערך של נגיב מחפוט'... לו קיבלנו את דבריו, היינו צריכים להעניש את רוב סופרי העולם". לדבריו, הביטוי "פגיעה ברגשות הציבור" הוא  מעורפל ומשמעותו משתנה בהתאם לזמן ולמקום.[3]

 

חרף התגובות החריפות נגדו  דבק מצטפא בטיעוניו וקרא להעניש את כל השחקנים, הבמאים והמפיקים של סרטים על פי יצירותיו של מחפוט'.[4]  גוף תרבותי בשם "חזית היצירתיות" פרסם הודעה נגד אל-מעאטי וטען כי באמירתו זו יש כדי להפוך את הפרלמנט המצרי לדאעש או לאח"ס.[5]  יו"ר התאחדות הסופרים במצרים, ד"ר עלאא' עבד אל-האדי הגיב גם הוא לדברי מצטפא באמרו : "לא נסכים לכך שמוסד דתי כלשהו במדינה יהפוך לצנזור". לדבריו,  החברה היא הצנזור היחיד על היצירה התרבותית והתרבות המצרית, שהיא בת 7,000 שנה, ואיננה זקוקה לעצות מאיש לגבי תוצריה.[6]  עבד אל-ר'פור שמיס, בכיר סלפי, אמר כי מחפוט' הוא מופת ספרותי ולאיש אין זכות לדרוש להחרים יצירות ספרותיות.[7]

 

נגיב מחפוט'[8]


 

בעלי טורים רבים במצרים גינו אף הם את אמירתו זו של מצטפא. כך, מוחמד עלי אבראהים, בעל טור ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום שהיה מקורב למשטר מובארכ, פרסם ב-4.12.2016  מאמר בו טען כי הפרלמנט המצרי פונה לכיוון האסכולה הווהאבית ומתקרב לדגם של משטרת הדת בסעודיה, וכי מצרים נאבקת רק למראית עין בקיצוניות משום שמנגנוני הביטחון נותנים לקיצונים יד חופשית להסתה במסגדים. הוא כתב:

"הזדעזעתי מעמדתו של חבר הפרלמנט אבו אל-מעאטי מצטפא ששפך את חמתו על הסופר הדגול ביותר של מצרים נגיב מחפוט', והתעקש כי יצירותיו פוגעות ברגשות הציבור וכי אילו [מחפוט'] היה בין החיים, היינו מענישים אותו.

בכך הוכיח הפרלמנט כי הוא סלפי וְוהאבי יותר מהאחים המוסלמים; בתי המשפט של האינקוויזיציה שנעלמו מאירופה בימי הביניים, שבו והופיעו בקהיר במאה ה-21. הקיטוב הקיים בחברה שלנו  מצער אותי. אנו פוגעים ברגשות הציבור בכל מילה, מבט או התנהגות ואחר כך מטיפים לכבוד, למידות  טובות ולצניעות. מה שמעציב הוא שלחבר הפרלמנט [מצטפא] יש תואר דוקטור במשפטים – כלומר, יש לו יוקרה תרבותית. וכאן המקום לשאול האם חבר הפרלמנט... קרא את יצירותיו של מחפוט'...? אני מטיל ספק בכך...

 

מצער שד"ר למשפטים ירד לרמתו של מתקן האופניים שדקר את מחפוט' בסכין בצווארו ב-1994 בעת צעידתו היומית על גדות הנילוס באל-עגוזה. הוא אמר בחקירות התביעה כי [מחפוט'] הוא כופר. כשנשאל: 'האם קראת את יצירותיו?', השיב בשלילה מוחלטת ואמר כי אינו יודע קרוא וכתוב[9]...

 

נגיב מחפוט' הוא [בבחינת] כירורג שיש לו אזמל מצוין שבאמצעותו הוא חושף את הניגודים והמחלוקות בחברה. האשמתו בפגיעה ברגשות הציבור, היא כשלעצמה הוכחה לכך שלא נפטרנו ממורשת הסתירה. לא רק מחפוט' לבדו הואשם בפגיעה ברגשות הציבור – קדמו לו אבו נואס, אל-מתנבי, אל-מערי ואלף לילה ולילה ואפילו חסאן בן ת'אבת, המשורר של הנביא[10], לא ניצל מהאשמה זו.

 

למרבה הצער, המדינה עצמה החלה לפנות לכיוון הווהאביזם – [מנגנוני] הביטחון נוהגים בצביעות כלפי הסלפים ולא פותרים את בעיות האיבה העדתית, וההסתה נגד הקופטים שנעשית מעל בימות הדרשנים במסגדים. המוסר הכפול של המדינה מוזר. [מחד], היא מכריזה כי היא נאבקת בטרור, [ומאידך] מתעלמת מכל אידיאולוגיה  [סלפית] טרוריסטית ומאלימות סלפית העושים במוסדות החוקה והחוק שלה כבתוך שלהם.

 

מה מונע מאדם בור לשרוף ספריה שבה כתבים של מחפוט' משום שהם פוגעים ברגשות הציבור? מדוע שמשוגע לא ירוץ לרצוח את אסלאם בחירי, את פאטמה נאעות ואת אחמד נאג'י[11] משום שהם פגעו ברגשות הציבור, או בדתות? והאם שכחתם את ההתנקשות בפרג' פודה[12] ואת גירושו של נצר חאמד אבו זיד.[13]

ישנם אנשים ... שמוכנים להרוג את אויבי הדת הכופרים כדי להיכנס לגן עדן. לא רק השיח'ים שלהם הם אלו שמפתים אותם להאמין בכך, אלא גם המדינה, שבאמצעות גזרי הדין שלה [נגד אינטלקטואלים וליברלים] יוצרת אווירה המצמיחה את הקיצוניות. במה שונה הפרלמנט של ה-30 ביוני ממועצת העם של האחים המוסלמים?

 

אנו מתנקשים בתרבותנו ובסמלינו ולא מבינים כי אנו מייבאים תרבות מדברית צחיחה וחרבה שמתמחה באיסור, בהפללה, ו[בפרסום] פתוות של האשמה בכפירה. אינני יודע כיצד הפכנו [לחברה] האיוולת הזו. כיצד תשכנע את העם שאתה נאבק בקיצוניות וקורא לחידוש השיח הדתי, בעודך מפוצץ אותו וטובח בו השכם והערב?!  סגרנו את צוהר הנאורות ופתחנו את דלתות הגיהינום... אני חושש למצרים ערש התרבות...

מחפוט' אינו הקורבן היחיד של בעלי החשיבה החשוכה. יש חברי פרלמנט, שרים ומושלי מחוזות שהם נגד חירויות ויצירתיות ולא מכבדים את החוקה שנשבעו לכבד, ואינני מבין למה הפרלמנט הוא תמיד מקור למתקפה נגד היצירתיות.

 

למרבה הצער, הפרלמנט הפך ל[תואם] משטרת הדת בסעודיה ובדעת הקהל המצרית נוצר הרושם כי האחים המוסלמים עדיין בשלטון, שכן כל חברי ועדת החקיקה למעט שלושה, תמכו בעונשים המאפשרים מאסר בנושאים הנוגעים לפגיעה ברגשות הציבור. מצרים הפכה למגדלור של פיגור, לנושאת לפיד הריאקציה ולמקום מפלט לקנאים."[14]



[1] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 28.11.2016

[2] קצר אל-שוק ואל-סוכריה (ארמון התשוקה ורחוב הממתקים) הם הרומנים השני והשלישי בהתאמה מתוך הטרילוגיה הקהירית שכתב מחפוט' בשנים 1956-1957 (החלק הראשון נקרא בין אל-קצרין, בין שני הארמונות). הספרים מתארים את קורותיה של משפחה מצרית בקהיר לאורך 25 שנים ממלחמת העולם הראשונה ועד סוף מלחמת העולם השנייה על רקע השינויים ההיסטוריים והמנטליים השונים בתקופה זו.

[3] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 29.11.2016

[4] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 28.11.2016

[5] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 28.11.2016

[6] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 28.11.2016

[9] ב-1994 ניסה צעיר מצרי קיצוני להתנקש בחייו של מחפוט' כשדקרו בצווארו. הדוקר הודה כי לא קרא מעולם את יצירות הסופר ומילא הוראות של ראש הגמאעה האסלאמית, המבוססות על פתוות של השיח' עומר עבד אל-רחמן. ראו אל-אתחאד (מאע"מ), 8.12.2011

[10] אבו נואס (765-814 לספירה) היה משורר ערבי שחיבוריו נכללו בסיפורי אלף לילה ולילה; אל-מתנבי (915-965 לספירה) היה גם הוא משורר ערבי עבאסי שחי בעיראק; אל-מערי (953-1057 לספירה) היה משורר ערבי סורי וחסאן בן ת'אבת נמנה על חברי הנביא מוחמד, שהפך למשוררו לאחר ההיג'רה.

[11] אסלאם בחירי הוא חוקר והוגה דעות מצרי שהואשם בפגיעה בדתות ושוחרר לאחרונה במסגרת החנינה שהעניק הנשיא אל-סיסי ל-82 אסירים. על כך ראו אל-חיאת (לונדון), 17.11.2016; פאטמה נאעות היא עיתונאית ומשוררת מצריה שנדונה לשלוש שנות מאסר בעוון פגיעה בדתות. עונשה הומתק לחצי שנת מאסר. ראו אל-יום אל-סאבע (מצרים), 24.11.2016. אחמד נאג'י הוא סופר מצרי שנידון לשנתיים מאסר בגין סעיף 67 בחוקה המצרית שמאשים ב"פגיעה ברגשות הציבור". ראו אל-חיאת (לונדון), 22.2.2016.

[12] פרג' פודה היה סופר והוגה דעות מצרי שנרצח על ידי שני צעירים מהגמאעה האסלאמית בשנת 1992 לאחר שהכריזו עליו ככופר בשל דעותיו הרפורמיסטיות

[13] נצר חאמד אבו זיד - אקדמאי מצרי ומומחה למחקרים אסלאמיים. כתביו עוררו סערה בתקשורת. היגר עם רעייתו להולנד.

[14] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.12.2016