פייצל חוסיני בראיון אחרון: הסכם אוסלו היה "סוס טרויאני";
מטרתנו האסטרטגית: שחרור פלסטין מהים עד לנהר
כתב השבועון המצרי הנאצריסטי, אל-ערבי, שפיק אחמד עלי, ערך ראיון שהפך להיות הראיון העיתונאי האחרון של מחזיק תיק ירושלים ברש"פ, פייצל חוסיני. הראיון התקיים בביירות ערב יציאתו של חוסיני לכווית, בה מצא את מותו מהתקף לב, והוא מתפרסם בשני חלקים[1]. להלן קטעים מחלקו השני של הראיון:
הסכם אוסלו: סוס טרויאני
[...] שאלה: מה שקורה בשטח כעת הוא, למרבה הצער, תוצאה טבעית לכך שערפאת חתם על הסכם אוסלו, שלא קבע מפורשות כי יש להסיר את ההתנחלויות או אפילו להקפיאן... ולא קבע מפורשות את עתיד ירושלים, ולא את זכות השיבה... אך קבע מפורשות כי על הרש"פ להחרים את הנשק שבידי האזרחים הפלסטינים, בנוסף לשגיאות אחרות שהתחלתם להודות בהן רק לאחרונה...
חוסיני: ...לאחר חתימת הסכם אוסלו... אמרתי שלושה דברים:
ראשית, שלאחר תקופת "הריון" ארוכה, נולד לנו ילד קטן ממה שקיווינו, חלש ממה שקיווינו, ופחות יפה ממה שקיווינו; אבל, למרות הכל הוא הילד שלנו ועלינו לטפח אותו, לחזקו, ולתקנו, כדי שיוכל לעמוד על שתי רגליו;
שנית, אנחנו היהודים של תחילת המאה העשרים ואחת. כלומר, אנו הפלסטינים נהיה היהודים של תחילת המאה [הקודמת]. הם הסתננו לארצנו בדרכים שונות, בפספורטים מסוגים שונים וסבלו משום כך רבות. הם אפילו ספגו עלבונות והכל כדי לזכות בהישג, להיכנס לארצנו ולהשתרש בה, לפני שיגרשו אותנו ממנה. עלינו לפעול כמוהם. לחזור, להיכנס, להתיישב, ולהכות שורשים חדשים באדמתנו ממנה גורשנו, יהא המחיר אשר יהא.
שלישית, הצבא היווני, כאשר פשו בו חילוקי דעות ומחלות, לא הצליח לפרוץ לטרויה. הגייסות האלו החלו לסגת בזה אחר זה עד שמול חומות טרויה, נותר צבא המלך היווני לבדו וגם הוא סבל ממחלות וממחלוקות וכשל בפריצה לטרויה.
אלא שאז, טפסו אנשי טרויה על חומות עירם ולא מצאו מולם כל זכר לצבא היוונים, פרט לסוס עץ ענק. הם שמחו והתהוללו בחושבם שהגייסות היווניים הובסו ונסוגו והותירו מאחוריהם שלל תמים עשוי עץ. הם פתחו את החומות והכניסו אותו לעירם. אחר כך קרה מה שקרה.
לו ארה"ב וישראל לא היו סבורות, בימים בהם נחתם הסכם אוסלו, שכל שנותר מן התנועה הלאומית הפלסטינית והתנועה הלאומית הערבית הוא סוס העץ המכונה יאסר ערפאת או אש"ף, הם לא היו פותחים בפניו את שעריהם המבוצרים ולא היו מכניסים אותו לתוככי חומותיהם.
למרות שאנו נכנסו אל תוך החומות כדי לבנות, בעוד שהיוונים נכנסו כדי להרוס, הרי שאני אומר לכולכם, כלומר לכל אותם אנשים שבאותם ימים [של חתימת הסכם אוסלו] דברתי אליהם בחשאי: היכנסו אל בטן הסוס, ואל תשאלו מהו סוג העץ ממנו הוא עשוי. היכנסו אל בטן הסוס, ואנו נהפוך את הכניסה הזו לבטן הסוס לראשית הבניה, במקום לסוף התקווה.
ואמנם, היו מי שנכנסו לבטן הסוס והם מצויים כיום ב'פנים' [כלומר, בשטחי הרש"פ], בין אם הם תמכו באוסלו ובין אם התנגדו לו.
שאלה: אבל הסוס החל להתעלם מכל הביקורות שהביעו אנשים שתמכו באוסלו והתנגדו לו כאחד, הן בנוגע לדמוקרטיה האמיתית שצריכה לכוון את תנועותיו של הסוס והן בנוגע לטענות שהושמעו כלפי הסוס עצמו, בדבר שחיתות.
חוסיני: הדברים שאתה אומר מזכירים לי את הישיבה המפורסמת שהתקיימה שלוש שנים לאחר חזרת ערפאת והרש"פ לעזה, בהשתתפות כל הפלגים הפלסטיניים... הדיון התנהל בנוגע לנושאים עליהם אתה מדבר, כלומר הדמוקרטיה, השחיתות וכולי.
באותו יום - והנוכחים באותה ישיבה עודם בחיים ויכולים להעיד - הצבעתי ובקשתי את זכות הדיבור. אמרתי לכולם: לפני שלוש שנים, אמרתי "היכנסו אל בטן הסוס", וכולנו נכנסנו לבטן הסוס והסוס עצמו נכנס אל החומות. כעת, הגיעה השעה שנאמר: "רדו מבטן הסוס" והתחילו לעבוד. אל תישארו בבטן הסוס ואל תבזבזו זמן ואנרגיה בויכוח האם הסוס הזה היה טוב, בעודכם בתוך בטנו. הנה, באמצעות סוס זה נכנסתם לתוך החומות. רדו, אם כן, מבטנו והתחילו לעבוד למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס. האינתיפאדה מהווה, לדעתי, את הירידה מבטן הסוס. זוהי תחילת העבודה האמיתית שלשמה נכנסנו לבטן הסוס. עבודה זו היתה יכולה להיות טובה יותר, רחבה יותר, ומשפיעה יותר, לו היינו מכניסים לראשינו מלכתחילה שהסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, הוא בסך הכל הליך זמני, או צעד לקראת משהו רחב יותר... במקום להיכנס לויכוחים הישנים...
השבח לאללה, כולנו כעת ירדנו מן הסוס, הן אלו שהיו באופוזיציה והן אלו שהיו עם ערפאת. אני אישית לא באתי בתלונות על שהם נכנסו לבטן הסוס, אבל הייתי בא אליהם בתלונות לו הם היו נשארים בבטן הסוס ולא יורדים ממנו. כעת ירדנו כולנו מבטן הסוס ואני מבקש ממך ומכל אנשי העיתונות, להניח בצד את כל ניתוחי העבר, את כל המחלוקות הישנות, ולבוא חשבון עם האנשים בנוגע למה שהם עושים כעת בשטח... סיסמתנו מעתה והלאה צריכה להיות "האינתיפאדה תמיד צודקת"...
המטרה האסטרטגית: מדינה מן הים עד לנהר
שאלה: על איזו פלסטין אתה מדבר ואיזו "ירושלים" תסכימו לקבל כבירת מדינתכם?
חוסיני: בשאלתך זו אתה גורר אותי לדבר על מה שאנו מכנים המטרות "האסטרטגיות" והמטרות "הפוליטיות", או המטרות השלביות. המטרות האסטרטגיות, הן "מטרות העל", "המטרות לטווח ארוך", או המטרות הבלתי משתנות, המבוססות על זכויות ועקרונות פאן-ערביים, היסטוריים מוצקים. לעומת זאת, המטרות "הפוליטיות", הן מטרות לשלב זמני שנקבעות בהתאם למערכת הבינלאומית הקיימת, מאזן הכוחות, יכולתך העצמית, ושיקולים וגורמים אחרים "המשתנים" מעת לעת.
כאשר אנו מבקשים מכל הכוחות והפלגים הפלסטיניים להתייחס להסכם אוסלו ולהסכמים האחרים כאל הליכים "זמניים", או מטרות שלביות, משמעות הדבר שאנו אורבים לישראלים או מרמים אותם. ואולם, לאמיתו של דבר, אנו עושים בדיוק את מה שהם עושים. ההוכחה לכך היא שהם יודעים היטב ואינם מסתירים מאיש, שאין דבר המאחד אותם סביב השטח המשתרע מן הנילוס ועד לפרת אלא סיסמתם הלקוחה מן התורה לאמור: "אלו הם גבולות ארץ ישראל הגדולה". אם מסיבה כלשהי הם נאלצו להכריז באופן זמני על מדינתם על "חלק" מארץ ישראל הגדולה, הם קובעים בגלוי שזוהי האסטרטגיה ה"פוליטית" שלהם, שהם נאלצו להסכים עמה באופן זמני בשל תנאים בינלאומיים. לעומת זאת, "אסטרטגית העל" שלהם היא תמיד "ישראל הגדולה".
אנחנו בדיוק כמוהם. הם הסכימו בשנת 1947, בהתאם להחלטת החלוקה, להכריז על מדינה על 55% מאדמת פלסטין, ולאחר מכן הגדילו אותה לשבעים ושמונה אחוזים במלחמת 1948, ועוד פעם למאה אחוזים במלחמת 1967. למרות זאת, אין הם מסתירים מאיש שמטרתם ארוכת הטווח היא "ישראל הגדולה" מהנילוס ועד לפרת. גם אנחנו, אם נסכים להכריז על מדינתנו נכון לעכשיו על 22% בלבד מפלסטין, כלומר על הגדה המערבית ורצועת עזה - הרי שמטרתנו הסופית היא שחרור כל פלסטין ההיסטורית מן הנהר ועד לים, גם אם הסכסוך יימשך אלף שנים נוספות, או דורות רבים נוספים.
בקיצור, אנחנו, בדיוק כמוהם, מבחינים בין המטרות האסטרטגיות ארוכות הטווח לבין המטרות הפוליטיות השלביות, שהתנאים הבינלאומיים לוחצים עלינו לקבלן באופן זמני. אם אתה שואל אותי בתור איש הלאומיות הפאן-ערבית מהם גבולות פלסטין באסטרטגית העל, אני אשיב לך מיד "מן הנהר ועד לים", כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית, שאין למוכרה או לקנותה, ולא ניתן לעבור בשתיקה על כך שמישהו גוזל אותה, גם אם הדבר מצריך זמן ועלותו יקרה.
אם אתה שואל אותי בתור מי שמשתייך לאמונה האסלאמית, תשובתי היא גם כן "מן הנהר ועד לים", כולה וקף אסלאמי שאין למוכרו ואין לקנותו ולא ניתן לעבור בשתיקה על כך שמישהו גוזל אותו...
אם אתה שואל אותי בתור פלסטיני "פשוט" מן ה'פנים' או מן הגלות, תשמע את אותה התשובה וללא כל היסוס. אלא שמה שאני יכול להשיג עכשיו ולחיות עליו, לאור המערכת הבינלאומית, איננו, כמובן, פלסטין "מן הנהר ועד לים". כדי להגשים את חלומותינו לגביה, עלינו, ראשית כל, להתעורר מן השינה ולגלות היכן אנו עומדים. לעומת זאת, אם נמשיך להתנהג כאילו אנו שקועים בחלום, לא נמצא לרגלינו מקום על האדמה.
כפי שאמרתי בעבר: עינינו צריכות להמשיך להיות נשואות אל מטרת העל. הסכנה האמיתית היא שאני אשכח [זאת] ובשעה שאני מתקדם לעבר מטרתי קצרת הטווח, אפנה את גבי למטרתי ארוכת הטווח, שהיא שחרור כל פלסטין מן הנהר ועד לים..."
