כללי

 

ועידת ז'נבה 2 לטיפול במשבר הסורי: סיכויים קלושים להסדר

מאת נ. מוזס *

הקדמה

ב-22.1.2014 נפתחה במונטרו שבשוויץ הוועידה הבינ"ל לטיפול במשבר הסורי [להלן ז'נבה 2] בחסות ארה"ב, רוסיה והאו"ם ובהשתתפות משלחת של המשטר הסורי ומשלחת של האופוזיציה הסורית וכן  משלחות מלמעלה מ-30 מדינות, ביניהן סעודיה, אך ללא איראן. מטרת הוועידה כפי שנקבעה בהזמנת מזכ"ל האו"ם באן קי מון, היא "לסייע לצדדים הסורים לסיים את האלימות ולגבש הסכם כולל להסדר פוליטי שיישם באופן מלא את הודעת ז'נבה [הודעת הסיכום של ועידת ז'נבה 1 מה-30.6.2012]."[1]   

 

הוועידה מורכבת משני חלקים עיקריים:

1. חלק טקסי שהתקיים ב-22.1.2014 בראשות מזכ"ל האו"ם ובו השתתפו משלחות מלמעלה מ-30 מדינות בדרג שרי חוץ, ומשלחות האופוזיציה והמשטר הסורים.

2. מו"מ עקיף שהחל יומיים לאחר מכן בין משלחת האופוזיציה למשלחת המשטר בתיווכו של לחד'ר בראהימי, השליח המיוחד של האו"ם והליע"ר לסוריה.

 

בראש המשלחת של המשטר הסורי עומד שה"ח הסורי וליד אל-מעלם ולצידו שר ההסברה, עומראן אל-זועבי, ד"ר בת'ינה שעבאן, היועצת המדינית של בשאר אל-אסד, סגן שה"ח פיצל אל-מקדאד, שגריר סוריה באו"ם בשאר אל-ג'עפרי ובכירים נוספים בתחום ההסברה.

 

בראש משלחת האופוזיציה עומד אחמד אל-ג'רבא, יו"ר "הקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה והמהפכה" [להלן הקואליציה הלאומית], ולצידו פוליטיקאים נוספים כמו מישל כילו, בורהאן ר'ליון, סוהיר אל-אתאסי, רימא פליחאן, עבד אל-חמיד דרויש מהמועצה הלאומית הכורדית ועוד. משלחת האופוזיציה אינה כוללת את נציגי האחים המוסלמים.

 

ועידה זו מהווה את שיאם של מאמצים דיפלומטיים קדחתניים, בעיקר מצד ארה"ב ורוסיה, ששותפות לדעה כי הן המשטר הסורי והן האופוזיציה הסורית אינם מסוגלים להגיע להכרעה צבאית וכי להמשך הסכסוך עלולות להיות השלכות חמורות על יציבות האזור. בנוסף, שתי המעצמות מודאגות מהתגברות נוכחותם של ארגונים אסלאמיים קיצוניים המקושרים לאל-קאעידה ולג'יהאד העולמי, בסוריה ומהפיכתה למוקד טרור. ארה"ב ורוסיה הפעילו לחצים כבדים על האופוזיציה הסורית ועל המשטר הסורי, בהתאמה, ועל בעלי בריתם, כדי להבטיח את השתתפותם בוועידה. עצם כינוסה של הוועידה היה בבחינת מבחן ליכולתן של המעצמות להשפיע על הגורמים העיקריים הפעילים במשבר הסורי.

 

המשבר הסורי חורג ממאבק על שלטון ומשטר במדינה ונוגע למאבקי שליטה אזוריים, עדתיים ובינ"ל. אתגרים נוספים נוגעים לפערי העמדות בין הצדדים, למצב בשטח וליכולת הקואליציה הלאומית לכפות הסדר כלשהו על הכוחות בשטח, ולהתנהלות המו"מ תחת אש. כל אלה מאיימים להכשיל את הוועידה.  למרות הסיכויים הקלושים להצלחתה, הוועידה נתפסת בעיני רבים כהזדמנות האחרונה להגיע להסדר פוליטי למשבר בסוריה, שימנע את הפיכתה המוחלטת של סוריה למקור ייצוא של משברים ובעיות לשכנותיה של סוריה.

 

מסמך זה יסקור את האתגרים העומדים בפני הוועידה ואת עמדות המשטר הסורי והאופוזיציה הסורית:

 

האתגרים:

 

1.     המאבק בסוריה – מאבק כוחות סוני-שיעי ומאבק כוחות בינ"ל:

בניגוד לאירועים בתוניסיה, בלוב ואף במצרים, שהחלו בשנת 2011 כמחאה עממית נגד המשטרים העריצים, ושמרו על אופיים המהפכני הפנימי, בסוריה המאבק חרג מגבולות המאבק העממי נגד משטר בשאר אל-אסד והפך למאבק על מאזני הכוח בין גורמים אזוריים ובינ"ל. ההתייצבות הבלתי מתפשרת של איראן וגרורותיה השיעיות לצד המשטר הסורי, במקביל להתייצבות המחנה הסוני בראשות סעודיה וקטר לצד האופוזיציה הסורית וכניסת גורמים סונים קיצוניים למערכה, מיצבו את סוריה, לצד עיראק, כזירה למאבק הסוני-שיעי; ואילו ההתייצבות החד משמעית של רוסיה לצד המשטר הסורי והתייצבות המערב בראשות ארה"ב לצד האופוזיציה הסורית, הפכו את סוריה לזירה של מאבקי כוחות בינלאומיים.

לפיכך, פתרון המשבר בסוריה אינו תלוי עוד רק בנכונותם של הגורמים המקומיים, אלא בעיקר בנכונותם של הגורמים האזוריים והבינ"ל להגיע להבנות, נכונות שאיננה קיימת אצל הגורמים האזוריים, קרי סעודיה ואיראן, אשר ממשיכות לנהל, על גבו של העם הסורי, את מאבקי השליטה שלהן באזור.

 

סוריה – זירה למאבק סוני-שיעי: בדומה לעיראק, סוריה נחשבת לאחת הזירות העיקריות למאבק הסוני-השיעי שמנהלות סעודיה ואיראן. משטרו של בשאר אל-אסד התגאה תמיד בהשתייכותו לציר ההתנגדות שמובילה איראן ונחשב, עוד טרם פרוץ המשבר במדינה, ליריב קשה לציר המתון בעולם הערבי, בהנהגת סעודיה ומצרים בראשות חוסני מובארכ. בעקבות פרוץ המשבר בסוריה, הוסרו כל המחסומים עד לכדי כמעט מלחמה גלויה בין סוריה ואיראן לבין סעודיה. בעל הטור ג'מאל ח'אשוקג'י, היטיב להסביר את דאגתה של סעודיה כשכתב במאמרו ביומון הסעודי אל-חיאת היו"ל בלונדון, כי הנוכחות האיראנית בסוריה מהווה "איום על בטחונה הלאומי של סעודיה."[2]

 

איראן התייצבה לצד בעל בריתה בשאר אל-אסד בכל כוחה ומשאביה. היא מעניקה לו תמיכה צבאית ופיננסית בשווי מאות מיליוני דולרים וכן תמיכה דיפלומטית. כאשר מאזן הכוחות בשטח נטה לטובת האופוזיציה, היא גייסה את בן חסותה, ארגון חזבאללה הלבנוני, להילחם בשטח לצד המשטר הסורי. בנוסף, ישנם דיווחים על השתתפות כוחות משה"מ ומליציות שיעיות נוספות הכפופות לה, בעיקר מעיראק, בלחימה לצד כוחות אסד.

 

סעודיה מצידה פרשה חסותה על האופוזיציה הסורית הפוליטית והצבאית (יחד עם קטר ותורכיה).היא מעניקה לקואליציה הלאומית גב מדיני וכלכלי; מחמשת ומאמנת את "צבא סוריה החופשי" [להלן צס"ח]; תומכת  "בחזית האסלאמית" – ארגון גג של מספר ארגונים סורים אסלאמים "מתונים" – אותו הקימה כדי להילחם בארגוני הג'יהאד העולמי כגון ג'בהת אל-נוצרה והמדינה האסלאמית בעיראק ואל-שאם [להלן דאעש].[3]  לטענת המשטר הסורי, סעודיה היא גם זו אשר מממנת את הפעילות של אותם גורמי ג'יהאד עולמיים.

 

גם בזירה הדיפלומטית פועלת סעודיה נגד משטרו של בשאר אל-אסד. לצד קטר ותורכיה, סעודיה הובילה החלטות קשות מאוד נגד משטר אסד בליגה הערבית, כגון ההחלטה להשעות את חברותה של סוריה בארגון, במקביל היא גם יוזמת החלטות נגד משטר אסד באו"ם ופועלת בזירה זו נגד מעורבות איראן בסוריה. מזה תקופה ארוכה טוענת סעודיה כי סוריה היא אדמה כבושה על ידי איראן, וכי על איראן להסיג כוחותיה ואת כוחות חזבאללה מסוריה.

 

מאבק זה בין איראן לסעודיה מצא ביטויו גם בוועידת ז'נבה 2, כאשר כמה שעות לפני כינוסה, לא היה ברור אם תיפתח בשל הוויכוח על הזמנתה של איראן לוועידה. הקואליציה הלאומית וסעודיה התנגדו נחרצות להשתתפות איראן בוועידה, בטענה כי היא חלק עיקרי מהבעיה ולא מפתרונה. בניגוד אליהם, גרסו גורמים בינ"ל רבים, בכללם מזכ"ל האו"ם ולחד'ר ברהאימי, השליח המיוחד של האו"ם והליע"ר לסוריה, שהשתתפות איראן בוועידה חיונית להצלחתה. צרפת וארה"ב טענו כי השתתפות איראן מותנית בקבלתה את עקרונות הודעת ז'נבה 1, קרי הסכמה להקמת גוף מעבר שלטוני בעל סמכויות מלאות, תנאי שאיראן דחתה על הסף.

 

במסגרת ההכנות לוועידה ניסו ארה"ב ורוסיה לגבש נוסחה שתאפשר השתתפות איראן בוועידה, מבלי שזו תגרום לאופוזיציה הסורית ולסעודיה להחרימה. בכיר אמריקאי הסביר כי "סיכויי איראן להשתתף בוועידה ישתפרו אם תנקוט צעדים שיוכיחו את רצינות כוונתה למלא תפקיד חיובי בסוריה, כמו לשכנע את המשטר להפסיק את ההפגזות על אזרחים ולאפשר הכנסת סיוע הומניטארי לאזורים הנצורים."[4] יומיים לפני כינוס הוועידה, שלח מזכ"ל האו"ם באן קי מון הזמנה לאיראן, לדבריו לאחר שהגיע להבנה עם שה"ח האיראני שמטרת המו"מ היא הקמת גוף מעבר שלטוני שלו סמכויות מלאות ושאיראן תמלא תפקיד חיובי בוועידה.[5]

 

הזמנת איראן לוועידה זו עוררה את כעסה של סעודיה. היומון הסעודי אל-ריאד' כתב: "איננו יודעים מי הורה למזכ"ל האו"ם להזמין את איראן לוועידת ז'נבה 2, כדי ליצור בעיה פוליטית ומחלוקות נוספות. האם זו ארה"ב... [שעשתה זאת] כדי לחמם יחסיה עם איראן ולהעניק לה תפקיד נוסף בסכסוך, או רוסיה שרוצה תמיכה בפשרה בסוריה לפי השקפתה... ההתעקשות להזמין את איראן תהיה פתח להזמין גם את חזבאללה, דאעש וג'בהת אל-נוצרה... האו"ם והמזכ"ל שלו אינם אלא כלי שחמט בידי מי שמנהל את המשברים."[6].

 

אולם שה"ח האיראני הכחיש את דברי מזכ"ל האו"ם בדבר ההבנות שהושגו[7] ודוברת משה"ח האיראני הודיעה כי איראן מוכנה להשתתף אך בלי תנאים מוקדמים.[8] בתגובה, ביטל מזכ"ל האו"ם את ההזמנה, לקורת רוחם הרבה של הקואליציה הלאומית וסעודיה. [9]

 

איראן נזרקת מוועידת ז'נבה 2

אל-וטן (קטר), 22.1.2014

 

בעקבות התפתחות זו, הביע נשיא איראן חסן רוחאני פסימיות לגבי סיכויי הצלחתה של הוועידה "כיוון שכמה מתומכי הטרור [קרי סעודיה] משתתפים בה."[10] היומון כיהאן, שופרו של המנהיג הרוחני של איראן ח'אמנא'י, כתב כי הוועידה נכשלה טרם כינוסה בשל הדרת איראן.[11] 

 

להעדרה של איראן מהוועידה, יש משמעות מוראלית בעיקר עבור המשטר והאופוזיציה הסורים ובעלי בריתם.

ברור כי איראן היתה ותמשיך למלא תפקיד מרכזי בזירה הסורית, כפי שגם עלה מדברי ג'ון קרי, בנאומו בפתיחת הוועידה: "איראן עדיין יכולה להועיל ולקחת חלק פעיל בפתרון המשבר הסורי... אנו מקווים שהם יחליטו למלא תפקיד קונסטרוקטיבי... ישנן דרכים לאפשר פתיחת הדלת [להשתתפות איראן] בשבועות או בחודשים הקרובים ואני מקווה שהם ירצו להצטרף לפתרון בונה."[12]

 

גם אם איראן תיעדר מהמו"מ, ניתן לצפות כי היא תהיה שותפה מרכזית בו ושהיא תיזום משברים כדי להוכיח את נחיצותה במו"מ. ייתכן שהיא גם תגדיל את הסיוע הצבאי למשטר הסורי על מנת לקדם הישגים בשטח ובכך להשפיע על תוצאות המו"מ.

 

סוריה – זירה למאבק כוחות בינ"ל: בנוסף להיותה זירה למאבק אזורי סוני-שיעי, מהווה סוריה גם זירה למאבק כוחות בינ"ל. מדינות רבות רואות במשבר הסורי הזדמנות לביסוס השפעתן באזור ולחיזוק מעמדן הבינ"ל.

הבולטת בהן היא רוסיה שלה קשרים היסטוריים עם משטר אסד. לאורך כל המשבר הביעה רוסיה תמיכה בלתי מסויגת במשטר הסורי, הגם שהקפידה לציין כי אינה תומכת בבשאר אל-אסד באופן אישי, אלא במדינה הסורית ובמאבקה בארגוני הטרור הפועלים נגדה. רוסיה מעניקה למשטר הסורי סיוע צבאי, פיננסי ודיפלומטי נרחב ובכך למעשה מאפשרת את הישרדותו של המשטר הסורי.

 

לאורך המשבר סיכלה רוסיה החלטות במועבי"ט נגד משטר אסד, מנעה את הכללת שמו של בשאר אל-אסד בהודעת ז'נבה 1 ומנעה כל התייחסות לגורלו בהודעת ה-G-20 שהתכנסה ברוסיה בספטמבר 2013, ערב מה שנראה אז כהכנות למתקפה צבאית מערבית על המשטר הסורי. רוסיה גם הצליחה לסכל מתקפה צבאית כזו באמצעות היוזמה להשמדת הנשק הכימי הסורי.

 

במקביל, מנסה רוסיה ליצור קשרים עם האופוזיציה הסורית, בעיקר עם גורמים אותם היא והמשטר הסורי מגדירים כ"אופוזיציה לאומית", קרי אופוזיציה הפועלת בתוך סוריה ואינה קוראת להתערבות זרה או להפלת משטר אסד. עם זאת, רוסיה מנסה בחודשים האחרונים ליצור קשרים גם עם גורמים בקואליציה הלאומית, עד כה ללא הצלחה ייתרה.

 

לעומת תמיכתה הבלתי מסויגת של רוסיה במשטר הסורי, תמיכתה של ארה"ב באופוזיציה הסורית היא הססנית ורפה. ארה"ב, שלא התקשתה לוותר על בעל ברית ותיק כמו חוסני מובארכ, מתקשה לעשות זאת - ככל הנראה בשל ניסיונה המר בעיראק ובאפגניסטן - דווקא מול בשאר אל-אסד, שבמרבית שנות כהונתו ניהל מדיניות אנטי אמריקאית מוצהרת.

 

סיבות נוספות להיסוסיה של ארה"ב הן התמיכה הרוסית המאסיבית במשטרו של בשאר אל-אסד, החשש שסוריה תהפוך לבסיס אל-קאעדה ולבסיס של חוסר יציבות ואנרכיה באזור - מצב שאת ניצניו רואים כבר היום - והפילוגים באופוזיציה הסורית, המעמידים בספק את יכולתה לשלוט בסוריה לאחר נפילת המשטר.

 

עמדתה ההססנית של ארה"ב ביחס למשבר הסורי באה לידי ביטוי בשאלת חימוש האופוזיציה, לה מתנגדת ארה"ב; בשאלת השימוש בנשק הכימי, שלמרות הגדרתה אותו כקו אדום, העדיפה שלא להגיב צבאית; ובשאלת גורלו של אסד. למרות הצהרות בכירים אמריקאים, בכללם הנשיא ברק אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי, כי אסד אינו לגיטימי ואין לו מקום בעתיד סוריה, לא נראה כי הממשל האמריקאי עושה די בעניין זה, ייתכן בשל חששו מהיום שלאחר נפילת אסד.

 

צרפת נחשבת היום לבעלת הברית החזקה ביותר של האופוזיציה הסורית במערב, במיוחד בשל התקרבותה לסעודיה. צרפת היתה המדינה המערבית היחידה שלא הפסיקה את הסיוע לצס"ח, בעקבות השתלטות החזית האסלאמית על מטה המטכ"ל של צס"ח בגבול עם תורכיה. הצהרותיה בנוגע לגורלו של אסד הן חד משמעיות. כך הנשיא פרנסואה הולנד הטיל ספק ביעילות ז'נבה 2 אם לא תעסוק בוויתור אסד על השלטון, בהדגישו כי על הוועידה ליצור התחלה של מעבר השלטון "מאסד לאופוזיציה ולא מאסד לאסד."[13]

 

2.     חוסר נכונות מצד המשטר הסורי ומצד האופוזיציה הסורית להגיע לוועידה:

הן המשטר הסורי והן האופוזיציה הסורית, המיוצגת על ידי הקואליציה הלאומית, מגיעים לוועידה בעל כורחם. המשטר, שחש שידו על העליונה בשל השגיו הצבאיים ובשל ההתפתחויות בזירה הבינ"ל, אינו מעוניין בוועידה שמטרתה המוצהרת הקמת גוף מעבר שלטוני והעברת סמכויות השלטון. האופוזיציה המפולגת חוששת שהוועידה תבסס למעשה את שלטונו של אסד ושייכפו עליה וויתורים.

 

המשטר הסורי: האווירה הבינ"ל נוטה לטובתנו: ערב כינוס ועידת ז'נבה 2, חש המשטר הסורי כי ידו על העליונה. ההסכם על השמדת הנשק הכימי הסורי מספטמבר 2013 וההבנות בין המעצמות לבין איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה מנובמבר 2013, שיפרו את מעמדם הבינלאומי של המשטר הסורי ובעלת בריתו איראן לאין שיעור. שני ההסכמים הוכיחו מעל לכל ספק כי הקהילה הבינ"ל, ובמיוחד ארה"ב, מבקשת להימנע ככל הניתן ממהלכים צבאיים ומבכרת מהלכים דיפלומטיים. בנוסף, למרות שבהסכם על השמדת הנשק הכימי, ויתר המשטר הסורי על נשק אסטרטגי, הוא הצליח להדוף מתקפה צבאית כמעט ודאית שיכולה היתה להיות מכה מוראלית וצבאית קשה מבחינתו ולשפר משמעותית את מצב האופוזיציה. זאת ועוד, ההסכם למעשה העניק למשטר הסורי הכרה בינ"ל וסיפק ערבות במשתמע להישארותו בשלטון עד אמצע 2014, מועד השמדת כלל הנשק הכימי. כמו כן, הסכם השמדת הנשק הכימי, שהוא פרי יוזמה רוסית, חיזק את רוסיה, בעלת בריתו של המשטר הסורי, בזירה הבינ"ל.

 

בנוסף, התגברות כוחן ונוכחותן של קבוצות הג'יהאד העולמי בסוריה, על חשבון האופוזיציה המתונה, סייעו למשטר לחזק טענתו כי הוא מנהל מאבק בארגוני טרור ואסלאם קיצוניים וכי הברירה היא בינו לבין ארגונים תומכי אל-קאעידה. העובדה שרבים מהנלחמים בשורות ארגונים אלו הגיעו מאירופה, תרמה אף היא להעלאת קרנו של המשטר כנאבק בטרור ולהחזרת הלגיטימיות שלו, דבר שבא לידי ביטוי בריבוי הדיווחים על חידוש המגעים בין גופי מודיעין ובטחון מערביים לבין המשטר הסורי, בניסיון לבסס שת"פ בתחום המאבק בטרור. 

 

שאלת העברת השלטון: נוכח תפיסה זו של המשטר את מצבו, הוא מסרב בתוקף לדון בנושא העברת סמכויות השלטון לידי גוף מעבר שלטוני. כך בהודעת שה"ח הסורי וליד אל-מעלם למזכ"ל האו"ם נכתב כי המשטר הסורי מאשר השתתפותו בוועידה אך אינו מסכים "על כמה נקודות המופיעות [בהזמנה], מאחר שאינן עולות בקנה אחד עם העמדה המשפטית והמדינית של המדינה הסורית ואינן עונות על האינטרסים העליונים של העם הסורי..."[14] ההודעה אינה כוללת פירוט של הנקודות עליהן המשטר אינו מסכים, אך ברור כי הכוונה להקמת גוף מעבר שלטוני שלו סמכויות ביצועיות מלאות ומשמעותו העברת השלטון. זאת מאחר שציון הנקודות בצורה מפורטת משמעותו דחיית הזמנת מזכ"ל האו"ם, הקובעת במפורש כי היענות להזמנה משמעותה קבלת הודעת ז'נבה 1 הקוראת להקמתו של גוף זה.

כמו כן, בכירים במשטר, בכללם בשאר אל-אסד עצמו, שבים ומדגישים כי אין בכוונתם למסור את השלטון בז'נבה וכי אסד ימשיך בתפקידו עד תום הקדנציה ואף יתמודד בבחירות הקרובות לנשיאות. שה"ח אל-מעלם אמר ערב צאתו לז'נבה כי נושא הנשיא והמשטר הם "קווים אדומים מבחינתנו ומבחינת העם הסורי ולא ייפגעו בהם או במעמד הנשיאות."[15]

במקום גוף מעבר שלטוני, מציע המשטר הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה ומתנה את יישום תוצאות ז'נבה 2 במשאל עם. בראיית המשטר, ז'נבה 2 היא תחילתו של דיאלוג סורי-סורי שיתקיים בתוך סוריה.

 

נקודות חולשה של המשטר: למרות הביטחון העצמי הרב שמבקש המשטר לשוות לעצמו לקראת הוועידה, הוא נקט כמה וויתורים, בעקבות לחצים כבדים שהופעלו עליו מצד רוסיה, מעניקת החסות לוועידה לצד ארה"ב, וכדי שלא תוטל עליו האחריות להכשלת המאמצים הבינ"ל לפתרון המשבר. עצם הגעתו לוועידה, שעל פי ההזמנה מטרתה לגבש גוף מעבר שלטוני שלו סמכויות מיוחדות, משקפת ויתור, למרות שבתשובת המשטר להזמנה נכתב כי אינו מסכים עם כמה ממטרותיה. כמו כן, בניגוד להצהרותיו כי לא ינהל מו"מ עם הקואליציה הלאומית, בה הוא רואה גוף מלאכותי שהקימו גורמים זרים ואינו מייצג את העם הסורי, ועם הגורמים החמושים, אליהם הוא מתייחס כ'טרוריסטים', הקואליציה הלאומית היא שמרכיבה את משלחת האופוזיציה ותעמוד בראשה. המשלחת לא תכלול אישים שהעדיף המשטר, כמו קדרי ג'מיל, ממנהיגי "החזית העממית לשינוי ולשחרור" ועד לאחרונה סגן רה"מ לענייני כלכלה ו"גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הלאומי הדמוקרטי", גוף אופוזיציה פנים סורי, שלו עמדותיו מתונות יותר ביחס למשטר הסורי, בהשוואה לקואליציה הלאומית. שה"ח אל-מעלם התייחס לכך ערב צאתו לשוויץ והטיל את האחריות לנושא על ארה"ב ועל האו"ם: "נראה כי ארה"ב נכשלה בהרכבת משלחת מקובלת מהאופוזיציה הסורית, כפי שהיה אמור להיות בהתאם להחלטה 2118 של מועבי"ט. כמו כן האו"ם נכנע ללחצים מערביים כשלא הזמין את גורמי האופוזיציה הלאומית בסוריה."[16] עמדה דומה הציג שה"ח הרוסי סרגיי לברוב. בנאומו בפתיחת הוועידה, הוא הדגיש כי על כל הקבוצות המרכיבות את החברה הסורית להשתתף בדיאלוג, כולל קבוצות האופוזיציה הלאומית בסוריה.[17]

 

בנוסף, איראן, בעלת בריתו העיקרית של המשטר הסורי, לא תשתתף באופן רשמי בוועידה, אם כי סביר להניח שתהיה לה השפעה רבה מאחורי הקלעים.    

 

חששות מצד האופוזיציה הסורית: האופוזיציה הסורית הפוליטית והצבאית, על פלגיה השונים, הביעה חששות מהשתתפות בוועידה, מאחר שבמתכונתה הנוכחית מדובר במו"מ מול המשטר תוך וויתור על התנאים המוקדמים שהציבה, כמו הפסקת אש, פתיחת מעברים בטוחים להעברת סיוע הומניטארי ושחרור עצירים. כוחות האופוזיציה חוששים שהוועידה תבסס את כוחות של אסד ותאריך את משטרו ושייכפו עליהם ויתורים מרחיקי לכת, נוכח חולשתם הצבאית וההתפתחויות בזירה הבינלאומית:

 

חולשה צבאית: בניגוד ליוני 2012, מועד בו היתה ידה של האופוזיציה החמושה היתה בבירור על העליונה, נכון להיום, המשטר הצליח לבלום את מגמת ההתקדמות של האופוזיציה ואף לצבור הישגים בשטח. דבר הפוגע ביכולת המו"מ של האופוזיציה מול המשטר.

חולשתה של האופוזיציה החמושה המתונה נובעת מהעדר מימון וחימוש של צס"ח, לעומת אספקה בלתי נדלית כמעט של אמל"ח וכ"א למשטר הסורי מצד בעלות בריתו וכן מיריבויות והתפלגויות בקרב הגורמים הלוחמים בשטח. צס"ח, בראשות סלים אדריס והכפוף לקואליציה הלאומית, הפך לגוף חסר השפעה כמעט לחלוטין על הנעשה בשטח. בנוסף, ארגוני האסלאם הקיצוני, כמו דאעש וג'בהת אל-נצרה, משכו אליהם לוחמים רבים מצס"ח הודות ליכולת הארגון שלהם ולאמל"ח הרב שברשותם. במקרים רבים צס"ח נאלץ להילחם בשתי חזיתות – מול הארגונים הקיצוניים ומול המשטר, לחימה שהתישה את יכולותיו המוגבלות. כמו כן, לאחרונה, קמו ארגונים המתחרים בצס"ח כדוגמת "החזית האסלאמית", שנחשבת כעת לגורם הלוחם המשמעותי ביותר בשורות האופוזיציה.

 

העם הסורי המורעב פונה לז'נבה 2

אל-חיאת (לונדון), 17.1.2014

 

בזירה הבינלאומית: ההתקרבות בין המערב, בראשות ארה"ב, לבין איראן, בעלת בריתו האסטרטגית של אסד, בחודשים האחרונים, מעוררת חשש בקרב האופוזיציה הסורית כי ארה"ב תגמיש עמדותיה ביחס למשטר הסורי ולבשאר אל-אסד. הסכם השמדת הנשק הכימי הסורי, שהושג בין רוסיה לארה"ב ומנע תגובה צבאית על מתקפה כימית שביצע המשטר הסורי באוגוסט 2013, היווה מכה קשה לאופוזיציה הסורית שתלתה תקוות רבות בתגובה כזו. כמו כן, הסכם זה הבהיר לאופוזיציה כי ארה"ב נחושה להגיע לפתרון פוליטי כלשהו במשבר הסורי שישרת את מטרותיה.

הגדרת ארה"ב את ג'בהת אל-נוצרה כארגון טרור, היתה גם היא תמרור אזהרה לאופוזיציה, שארה"ב עלולה לשנות את עמדתה ולבחור במאבק בארגוני האסלאם הקיצוני על פני סילוקו של בשאר אל-אסד.

הדיווחים על התקרבות בין מנגנוני ביטחון ומודיעין מערביים לבין משטר אסד על רקע המאבק בארגוני הטרור, הים תמרור אזהרה נוסף עבור האופוזיציה, מאחר שהתקרבות זו מסכלת את ניסיון האופוזיציה לקעקע את הלגיטימיות של המשטר.

 

הקואליציה הלאומית הודיעה על השתתפותה בוועידה לאחר לחצים כבדים שהופעלו עליה, בעיקר מצד ארה"ב. על פי דיווחים שונים, הלחצים כללו איומים להפסיק את התמיכה בקואליציה הלאומית.[18] נוכח לחצים אלה וויתרה הקואליציה הלאומית על כמה מהתנאים שקבעה כמו שחרור עצירים והסרת המצור שהטיל המשטר על אזורים שבשליטת כוחות האופוזיציה.[19] כמו כן, ההזמנה לוועידה אינה כוללת הגדרת לו"ז לניהול המו"מ והטלת סנקציות אם אחד הצדדים לא יתחייב ליישום ההסכמים, כפי שדרשה הקואליציה הלאומית.  

 

למרות זאת, הקואליציה הלאומית רשמה לעצמה כמה הישגים כמו אי הזמנתה של איראן לוועידה, סיכול ניסיונות של המשטר הסורי ושל בעלי בריתו, במיוחד רוסיה, לפצל את נציגות האופוזיציה בוועידה לשלוש משלחות, שתכלולנה גופים כמו גוף התיאום הלאומי, שנחשב למתון יותר בעמדותיו ביחס לשלטון ואישים כמו קדרי ג'מיל, לשעבר סגן ר"מ סוריה לענייני כלכלה, שחשודים בשת"פ עם המשטר.

כמו כן, מטרת הוועידה, כפי שנקבעה בהזמנת מזכ"ל האו"ם, היא הקמת גוף מעבר שלטוני שלו סמכויות מלאות, כפי שדרשו הקואליציה הלאומית ובעלי בריתה, ולא מאבק בטרור כפי שדרש המשטר הסורי ובעלי בריתו.

בנוסף, נושא השתתפותה של איראן בוועידה, שאיים על כינוסה במועד, ירד מעל הפרק, לאחר שזו סירבה לתנאי ההשתתפות בוועידה, הכרה בהודעת ז'נבה 1.

 

3.     המחלוקת בנוגע למטרות הוועידה:

בראיית האופוזיציה ובעלי בריתה, מטרת הוועידה היא העברת השלטון ופרישת בשאר אל-אסד ומקורביו. המשטר הסורי ובעלי בריתו, לעומת זאת, חותרים להצבת מה שהם מכנים "המאבק בטרור" בראש סדר העדיפויות של הוועידה ושוללים על הסף מו"מ על העברת המשטר והקמת גוף מעבר שלטוני. כך, בהודעה ששלח שה"ח הסורי וליד אל-מעלם למזכ"ל האו"ם בה אישר את השתתפות המשטר בוועידה, נכתב כי להבנת המשטר, מטרת הוועידה צריכה להיות "המאבק בטרור המופעל נגד עמנו על כל מרכיביו וייבוש מקורותיו ודרישה מהמדינות התומכות בו להפסיק את מימון, חימוש, אימון והענקת מקלט לקבוצות הטרוריסטיות."[20] לאורך המשבר, הגדיר המשטר הסורי את כלל הלוחמים החמושים נגדו כ"טרוריסטים". לכן, ברור כי מטרת המשטר היא להפסיק את כל צורות ההתנגדות החמושה נגדו, כולל זו של הגורמים המתונים באופוזיציה. בנאומו בישיבת הפתיחה של הוועידה הדגיש שה"ח הסעודי, סעוד אל-פיצל כי ארצו נענתה להזמנה לוועידה "בהתאם לערבויות ולדגשים בהזמנת מזכ"ל האו"ם, שמטרת הוועידה היא ליישם את הודעת ועידת ז'נבה 1  במלואה... הודעה על הקמת ממשלת מעבר עם סמכויות מלאות... ברור כי לאסד או למישהו מבכירי משטרו שידיו מגואלות בדם לא יהיה תפקיד נוכחי או עתידי בהסדר זה." אל-פיצל גם הזהיר מפני ניסיונות לשנות את מסלול הוועידה ולהרחיקה ממטרותיה "בניסיון נואש לשפר את תדמית המשטר ולטעון שהוא נאבק בטרור."[21]

 

4.     התנהלות המו"מ תחת אש והעדר לוח זמנים מחייב:

צפוי ששני הצדדים ינסו לגבות את עמדתם במו"מ בהישגים בשטח, ע"י הסלמה בלחימה. ניסיונות מצד רוסיה וארה"ב לקדם יוזמה להפסקת אש וחילופי שבויים בחלב, כצעד בונה אמון בין הצדדים לפני כינוס הוועידה, כשלו. כמו כן, בניגוד לדרישת האופוזיציה הסורית, הזמנת מזכ"ל האו"ם לא כללה לוח זמנים למו"מ. העדר לוח זמנים פותח את הפתח בפני שני הצדדים לנסות לקבוע עובדות בשטח באמצעות הסלמת המאבק המזוין.

 

5.     מידת השליטה של הקואליציה הלאומית וצס"ח על הנעשה בשטח:

הקואליציה הלאומית מגיעה לוועידה כשהיא חלשה ומפולגת מאי פעם. כ-40 חברים בארגון הודיעו לאחרונה על פרישתם על רקע מחלוקות בנוגע לניהולו ולהשתתפות בוועידת ז'נבה 2. כמו כן, גורמי אופוזיציה אזרחיים שאינם חברים בקואליציה הלאומית, כמו גוף התיאום הלאומי וגורמים כורדים, קוראים תגר על הלגיטימיות של הארגון לייצג את המהפכה ואת העם הסורי.

גם מידת שליטתו של צס"ח בשטח מוטלת בספק נוכח ריבוי הכוחות החמושים הפועלים בו שאינם נשמעים להנחיותיו, במיוחד גורמי ג'יהאד עולמי כמו ג'בהת אל-נצרה והמדינה האסלאמית בעיראק ואל-שאם. לפיכך, ספק אם הקואליציה הלאומית תוכל לכפות הבנות שיושגו במו"מ, אם יהיו כאלו, על הגורמים הנלחמים בשטח.

לאור כל אלה, לא ברור איזו משמעות תהיה להסכם שיושג בין המשטר לקואליציה הלאומית, אם אכן יושג הסכם כזה בסופו של דבר והאם הגופים הלוחמים יישמעו להנחיות הקואליציה הלאומית.

 

יחד עם זאת, בשבועות האחרונים מנהלת "החזית האסלאמית", בשיתוף "ארגון מורדי סוריה", הכפופים לצס"ח, מלחמה עקובה מדם נגד דאעש ואין לשלול אפשרות כי מדובר בניסיון של סעודיה וקטר, פטרוניה של "החזית האסלאמית", למגר את ארגוני הג'יהאד מסוריה, או לפחות למזער את נוכחותם, כדי לאפשר אווירה נוחה יותר לקואליציה הלאומית במו"מ.

 

בהקשר זה, יצוין כי "החזית האסלאמית", הגוף הלוחם העיקרי באופוזיציה הסורית, שאינה כפופה לצס"ח, לא הכריזה על התנגדותה להשתתפות בז'נבה 2. בהודעה מטעם החזית אמנם נכתב כי "הכוחות הצבאיים והפוליטיים האמיתיים בעמנו לא העניקו לשום גורם סורי, ייפוי כוח להפקיר את זכויות העם ולוותר על דרישותיו" ונקבעו תנאים ליישום פתרון פוליטי כמו שחרור עצורים, הסרת המצור, הפסקת ההפגזות, פרישת אסד ומקורביו, אך לא נכתב דבר השולל השתתפות הקואליציה הלאומית בוועידה.[22] 

 

סיכויים קלושים להצלחת הוועידה

לאור אתגרים רבים אלה, נראה כי הצלחתה הגדולה של הוועידה היא בעצם התכנסותה, אך סיכוייה להגיע להסדר פוליטי כלשהו שיוביל לסיום המשבר בסוריה שגבה עד כה למעלה מ-130 אלף הרוגים ומאות אלפי פצועים ומיליוני עקורים, קלושים ביותר. המשטר הסורי הצהיר כמה פעמים כי אין כל תועלת בוועידה. כך בשאר אל-אסד אמר "איני מוצא כיום משהו שניתן להסכים עליו בז'נבה 2, במיוחד שיש כאלה ששוגים באשליות שאנו נלך לשם כדי למסור את השלטון."[23] בהזדמנות אחרת אמר אסד "אנו הולכים לז'נבה 2... אך חושבים שהיא לא תביא שום דבר לאיש."[24]

 

מנגד, גם בסעודיה, פטרוניתה של הקואליציה הלאומית, התפרסמו מאמרים רבים שהטילו ספק בסיכוי הצלחתה. כך היומון אל-וטן טען כי הוועידה צפויה להיכשל בשל תמיכת רוסיה ואיראן בהישארותו של אסד בשלטון.[25] היומון אל-יום כתב "נראה שמשטר אסד ופטרוניו בטהראן ובמוסקבה לא מתייחסים לוועידה ברצינות המספקת אלא רואים בה הזדמנות להרוויח זמן ולמשוך את המשבר..."[26]