המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
סערה במצרים בעקבות הורדת תכניתו של הסאטיריקן באסם יוסף
3/12/2013

 

סערה במצרים בעקבות הורדת תכניתו של הסאטיריקן המצרי באסם יוסף

 

מאת נ. שמני *


הקדמה

זמן קצר לפני אירועי ה- 30.6.2013 במצרים שהובילו להדחתו של הנשיא לשעבר מוחמד מורסי, יצאה תכנית הסאטירה הפופולארית "אל-ברנאמג" ("התכנית"), בהנחיית הסאטיריקן והקומיקאי באסם יוסף, לחופשת חודש הרמדאן. התכנית, שזכתה לפופולאריות עצומה במצרים ומחוצה לה ואף הפכה לאחד מסמלי ההתנגדות המובהקים לשלטון האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) היתה אמורה לחזור למסך לאחר החופשה, אך זו התארכה לזמן רב, בעיקר בשל המצב הביטחוני במדינה. רבים במצרים חיכו בקוצר רוח למוצא פיו של באסם יוסף ולחזרת התכנית, ותהו האם חיצי הסאטירה שלו שמורים אך ורק למורסי ולאח"ס, או שגם שר ההגנה, הגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי, האחראי להדחת מורסי, צבא מצרים והמשטר הנוכחי יזכו לביקורת חריפה.[1]

 

התכנית חזרה לשידור ב-25.10.13 ויוסף לא היסס למתוח בה ביקורת על השיח הקיצוני של שני המחנות – תומכי האח"ס ותומכי אל-סיסי. בנוסף, הוא מתח ביקורת על פולחן האישיות שנעשה לאל-סיסי במצרים והביע חשש מההאלהה שנעשית לו.[2]

 

התכנית עוררה סערה בקרב גורמים רבים במצרים: מצד אחד, רבים הביעו זעם על ביקורתו כלפי הצבא, זעם שבא לידי ביטוי גם בהפגנות נגדו וקריאות לבטל את תוכניתו, מנגד, היו מי ששיבחו את יוסף על שהעז לגעת בנושאים שהם בבחינת טאבו בחברה המצרית, וטענו כי הוא עמד בציפיות שתלו בו - להציג את האמת ללא פחד, להגן על חופש הביטוי ולהצחיק את העם, למרות הקושי הכרוך בכך.[3]  ערוץ הטלוויזיה CBC, שבו משודרת התוכנית, פרסם בעקבות השידור הודעה שבה הסתייג מחלק מתכניה והבהיר כי הוא מתנגד לשימוש ברמיזות או בביטויים הפוגעים ברגשות העם במצרים או במנהיגיו.[4]

 

רגעים ספורים לפני שידור התכנית השניה כעבור שבוע, פרסם הערוץ הודעה נוספת לפיה הוחלט להפסיק את שידורי התוכנית, בשל בעיות טכניות ומסחריות עם יוצר התכנית ועם מגישה, אשר התעקשו ללכת נגד מדיניות הערוץ.[5] ב-17.11.13 הכריזה חברת ההפקות של תוכניתו של יוסף באופן רשמי על ביטול החוזה שלה עם ערוץ CBC.[6] 

 

בעקבות ביטול תוכניתו השנייה, יצא באסם יוסף ממצרים לאיחוד האמירויות וחזר לאחר כשבוע. בשבוע זה גם לא התפרסם הטור השבועי שלו ביומון אל-שורוק. יוסף לא חזר להקליט את תוכניתו ולא פרסם ציוצים חדשים בחשבון הטוויטר שלו, הפעיל במיוחד באופן רגיל. ההחלטה להוריד את תכניתו עוררה שוב ויכוח בעיתונות המצרית בין כאלה שהתנגדו להגבלת חופש התקשורת לבין כאלה שמתחו ביקורת על מידת החשיבות הציבורית שהנושא מקבל.

 

אולם, ב-12.11.13, לאחר שתיקה של כשבועיים פרסם יוסף מאמר חדש באל-שורוק בו התייחס בעקיפין לפרשה סביבו , ומתח ביקורת חריפה על משטרים המאשימים בבגידה אמנים ויוצרים "שמסרבים להיות מובלים כעדר".[7]

 

דוח זה יסקור את תכני תכניתו הראשונה של באסם יוסף, את התגובות כלפיה בציבור המצרי, ואת חידוש השיח על הגבלת חופש הביטוי בעקבות ביטול התוכנית השנייה.

 

תכניתו הראשונה של יוסף: ביקורת על פולחן האישיות לאל-סיסי ומדיניות ההפחדה

התכנית הראשונה שודרה ב-25.10.13 והייתה אירונית וחריפה במיוחד. כבר בתחילת התכנית היה ברור שיוסף מותח ביקורת סאטירית על כולם, ובעיקר על השיח הקיצוני הקיים בשני המחנות במדינה – הן בצד תומכי האח"ס והן בצד תומכי אל-סיסי ומהפכת ה- 30.6.  בהתייחסו לאירועי ה-30.6 יוסף מתח ביקורת על כך שכל מחנה ניפח את מספרי המשתתפים בהפגנות שהוא ארגן. יוסף הראה כיצד הדוברת של מורסי הצביעה על מספר אסטרונומי של 45 מיליון מפגינים בכיכר ראבעה אל-עדויה, וכיצד מהצד השני, מגישי התכניות בערוצים העצמאיים ניפחו את המספרים בהפגנות ה- 30.6 למספר מוגזם של 70 מיליון מפגינים נגד האח"ס.

 

בהמשך, מתח יוסף ביקורת על כך שהתקשורת המצרית הנוכחית אימצה שיח קיצוני וחד מימדי המסתמך על הנוסחה "אחים מוסלמים = טרור". יוסף טען כי רבים בתקשורת מתייחסים למהפכת ה- 30.6 כמהפכה האמיתית ומבטלים את מהפכת ה- 25.1 הנחשבת בעיניהם להתקוממות שהובלה על ידי גורמים מחוץ למצרים ובראשם ארה"ב.

 

אולם הביקורת האמיצה ביותר מצד יוסף היתה על פולחן האישיות בתקשורת המצרית וברחוב המצרי לאל-סיסי, הבא לידי ביטוי בשירים שנכתבים לכבודו ומדוקלמים באירועים מיוחדים ובפסטיבלים, שוקולדים ועוגות עם דמותו של אל-סיסי, שרשראות זהב לכלות עם תליון של אל-סיסי וכד'. באחד הקטעים  בתוכנית הראה יוסף כיצד מכים וסותמים מיד את הפה למי שהעז לומר את הביטוי "הפיכה צבאית" יחד עם השם אל-סיסי באותו המשפט, שכן "או שאתה אוהב את אל-סיסי או שאתה אויב המדינה". בנוסף לכך, נאמר בתכנית, שבעבר מורסי היה הנשיא לכאורה והנשיא בפועל היה המדריך הכללי של האח"ס מחמד בדיע, ואילו כיום הנשיא לכאורה הוא עדלי מנסור,והנשיא בפועל הוא אל-סיסי.

 

"אנו מפחדים שהפאשיזם בשם הדת יתחלף בפאשיזם בשם הפטריוטיות והביטחון הלאומי"

בסוף התכנית פנה באסם יוסף לציבור בנימה רצינית יותר וסיפר כי בחודשים האחרונים הוא חש לחצים רבים מצד הציבור שרצה שתכנית תחזור למרקע, וכי הוא חש שכולם רוצים לדעת מה דעתו לגבי האירועים במצרים. יוסף הסביר כי העיכוב בחזרת התכנית נבע מהאווירה השוררת במדינה במסגרתה אנשים אינם מסוגלים לשמוע דעות שאינן תואמות את דעתם. לדבריו, "באווירה של פחד ונקמה אין מקום לסאטירה". יוסף הבהיר כי אין בכוונתו לומר במי הוא תומך, אלא במי הוא לא תומך: לדבריו, הוא לא תומך במי שניסו לסתום את פיו ולהעמידו לדין (קרי האח"ס); מצד שני הוא גם אינו תומך בצביעות, בהאלהה (של אל-סיסי) ו"התפרענות" ובחזרה לטעויות של 30 השנים האחרונות. כמו כן, הוא אינו תומך במדיניות ההאשמה בבגידה וההפחדה, בחזרתם של המעצרים השרירותיים ובאלימות של מנגנוני הביטחון. בסיום תכניתו אמר יוסף: "אנו מפחדים שהפאשיזם בשם הדת יתחלף כעת בפאשיזם בשם הפטריוטיות והביטחון הלאומי".



מתנגדי יוסף: הוא פוגע בכבוד הצבא

תכניתו הראשונה של באסם יוסף עוררה תגובות מעורבות בציבור ובעיתונות במצרים. היו שהביעו זעם על ביקורתו כלפי הצבא ומפקדיו וטענו כי יוסף חצה קו אדום, ויש אף שהציגוהו כ"גיס חמישי" המשרת את האח"ס.[8]  כמה אזרחים, אמנים ואנשי תקשורת אף הגישו תלונות נגד יוסף וערוץ CBC בדרישה להפסיק את שידורי התכנית, בטענה כי הוא פגע בנשיא המדינה, עדלי מנסור, בשר ההגנה, עבד אל-פתאח אל-סיסי ובביטחונה של מצרים.[9]

 

המומחה הצבאי, סאמח סיף אל-יזל, הביע זעזוע מהרמיזות המיניות המבישות למפקדי הצבא שהיו בתכנית, וטען כי הן הגיעו לכדי התקפה ישירה על אל-סיסי, דבר המשרת את תנועת האחים המוסלמים.[10] צבא מצרים עצמו לא הגיב רשמית לתכנית, ודוברו אף הכחיש כל דיווח על תגובה מצידו.[11]

 

כמו כן עשרות מתומכיו של אל-סיסי המשתייכים לאחד הקמפיינים התומכים בהתמודדותו לנשיאות קיימו הפגנה מול אולפני הטלוויזיה במהלכה הציתו את תמונתו של יוסף וקראו: "מי שלועג לצבא ארצו אשר מגן עליו - הוא בוגד וסוכן".[12]

 

שריפת תמונתו של יוסף בהפגנות של תומכי אל-סיסי מול אולפן הטלוויזיה [13]


 

יוסף עצמו הגיב בחשבון הטוויטר שלו לתגובות לתכניתו, וכך כתב:

"המדינה לא מסוגלת להתמודד עם סאטירה בזמן הזה. זה נאמר אתמול

ולפני שנה ולפני שנתיים.  זה לווה גם בקללות ובהאשמות בבגידה." [14]


 

בעקבות התגובות הנזעמות לתכנית, פרסם ערוץ CBC הודעה בה נאמר: "ערוץ CBC עקב אחר התגובות העממיות לפרק האחרון של התכנית 'אל-ברנאמג' בהגשת איש התקשורת ד"ר באסם יוסף, שברובן התנגדו לחלק מ[תכני] הפרק. רשת ערוצי CBC מדגישה כי היא תמשיך לתמוך ברגשות הלאומיים הציבוריים וברצון העם המצרי ותקפיד לא להשתמש באף ביטוי, רמיזה או תמונה שיש בהם כדי לפגוע ברגשות העם המצרי או במנהיגי מצרים. בו בזמן, מדגיש הערוץ כי הוא שומר על חופש תקשורת מלא ומדגיש את חשיבותו [של חופש זה] לשתי המהפכות של העם המצרי [שאירעו] ב-25.1 וב-30.6."[15]

 

ערוץ אל-ערביה דיווח כי במהלך הקלטת תוכניתו השנייה של יוסף, אשר שידוריה בוטלה בסופו של דבר, התייחס יוסף להודעת ערוץ CBC  ואמר כי יש בה צביעות רבה שכן הערוץ הציג בעבר תכנים אחרים בהם היו רמיזות מיניות. יוסף הוסיף: "חלומי כעת הוא לא להיכנס לכלא... איננו יוצרים תוכנית זאת כדי ללעוג לצד מסוים לטובת האחר אלא זאת שעה של צחוק..."[16]

 

עורך אל-אהראם: הפגיעה בצבא היא קו אדום

גם ביומון הממסדי אל-אהראם התפרסמו מאמרים שזעמו על דבריו של יוסף על אל-סיסי והצבא. שלושה ימים לאחר שידור תכניתו של באסם יוסף פרסם עורך היומון אל-אהראם, עבד אל-נאסר סלאמה, מאמר חריף שבו יצא נגד הפגיעה בצבא המצרי באמצעי התקשורת, ברמזו לתכניתו של באסם יוסף, אך מבלי שנקב בשמו. סלאמה כתב: "משום שהרשנו לעצמנו לזלזל באופן מתמשך במנהיגי המדינה... התוצאה הטבעית הייתה כאוס תקשורתי,שהגיע לרמה שאין לקבלה, במיוחד הרמיזות המיניות והפגיעה באנשי ציבור. החוצפה הגדולה היתה הפגיעה במפקד הצבא... היות והדעה הרווחת בחברה כיום היא שקמה לנו מנהיגות או הנהגה שאפשר להתלכד סביבה, אזי כל ניסיון לזלזל ביכולתה של מנהיגות זאת, בין אם בהצהרה או ברמיזה, הוא דבר שאינו מקובל על אף צד...

 

לפני שנכנסים לפרטים כלשהם על חירויות, על דמוקרטיות וכיוב', יש להסכים על כך שהצבא צריך להישאר קו אדום, החל מהחייל הפשוט ביותר המשרת בו ועד למפקד הבכיר ביותר. שכן, אסור בשום מצב ומשום סיבה לפגוע בתדמית של אותו חייל אשר הקדיש את חייו או את תקופת שירותו למען מולדתו, לא כל שכן במפקדיו אשר הקדישו חיים שלמים למען מטרה זאת... יש להימנע מפגיעה בחומה המקיפה את הצבא שלנו, לאור העובדה שהצבא הוא הכוח והכבוד האחרונים שנשארו לנו... ללא ספק ישנם גבולות לחירויות ולדמוקרטיה, אפילו במדינות היהירות ביותר אשר מתרברבות [בערכים אלה] כל הזמן.

 

החברה לא תקבל בשום פנים ואופן את המשך השימוש ברמיזות או בביטויים מבישים באמצעי התקשורת. בנוסף, אסור לדעת הקהל לקבל כל פגיעה בצבא ובמפקדיו, בייחוד בשלב זה, בו הוא נכנס למלחמה אמיתית בטרור בסיני ובכאוס בכל אדמת מצרים, משום שהדבר לבטח יפגע במורל שלו. אם המטרה הייתה להצחיק את הציבור ולשחררו מאווירת המתיחות והדאגה, זה לא היה צריך להיות על חשבון מעמד הצבא וכבוד מפקדיו. לצורך זה, יש אמצעים רבים אחרים. ואם המטרה הייתה גם השגת אחוזי צפייה גבוהים, אסור היה שזה יבוא על חשבון הצבא ומפקדיו... אך אם המטרה הייתה לנפץ את [כבוד] המנהיג ולפגוע במעמדו... הרי [משמעות הדבר] שאנו עומדים בפני אסון שיש למנוע אותו לאלתר, ואין להמשיך בו תחת שום שם או תירוץ.

 

כמות התלונות שהוגשו לתובע הכללי בעניין זה וכן ההמולה הנוכחית בחברה סביב נושא זה מלמדות שיש כאן טעות. החברה שלנו לא יכולה לשאת יותר טעויות מאלו שנכפו ונכפות עליה לאורך הזמן, ואין צורך להוסיף עליהן. במיוחד משם שזה יגביר עוד ועוד את ההגבלות על אמצעי התקשורת ואיננו זקוקים לכך".[17]

 

בעלי טורים באל-אהראם: איש לא ילעג לסמלים הלאומיים של מצרים

בעל טורים אחרים ביומון אל-אהראם יצאו גם הם נגד ביקורתו של יוסף על הצבא המצרי וקראו לו לכבדו. עאדל סברי, בעל טור ביומון אל-אהראם כתב: "לאחר כמה רגעי [צפייה בתוכנית], ראיתי שבאסם יוסף לועג לכולם, הוא לעג למשטר הקודם [קרי, משטר האח"ס] שכולנו לעגנו לו, אך המשיך בלעגו עד שהגיע לנשיא המדינה, עדלי מנסור, ולגנרל עבד אל-פתאח אל-סיסי... לא באסם, איש לא ילעג לסמלים הלאומיים של מצרים. אלו שלעגת להם מהמשטר הקודם הם אנשים שמגיע להם מה שקורה להם והם אנשים שכל מצרי לועג להם..., העם הבין שסוג כזה של תוכנית חותר להרוס את סמלי המולדת, זאת בזמן שאנו מנסים לחפש אנשים לאומיים, אשר הפכו לדבר נדיר. משמצאנו אישיות עם תכונות כאלה, אתה הופך אותה למושא ללעג והיא מאבדת לאחר מכן את כבודה..."[18]

 

סאמי ח'יראללה, בעל טור ביומון אל-אהראם ביקש להגן על יוסף, אך הדגיש גם הוא שהצבא הוא קו אדום: "באסם יוסף, שבת מחדש ובהצלחה אחרי היעדרות ארוכה. מיליוני צופים בתוך ומחוץ [למצרים] ציפו לך בכיליון עיניים, יצאו נגדך בחריפות [וטענו ש]אתה סוכן ובוגד. התעלם מדעות חריגות אלה. תוכניתך השיבה את החיוך האבוד לרחוב המצרי. אך זכור תמיד שהצבא המצרי הוא קו אדום, וכבודו הוא חלק מכבוד המולדת והאזרח."[19]

 

אשרף מופיד, בעל טור נוסף ביומון אל-אהראם טען כי יוסף משרת אג'נדה אמריקאית המתנגדת למהפכת ה-30.6 וקרא לנהוג בתקיפות ונחרצות עם כל פגיעה בצבא:  "כל מי שצפה בעשר דקות בלבד מתוכנית 'אל-ברנאמג' של באסם יוסף...[הבין] ללא צל של ספק שאת הפרק לא כתב צוות ההפקה של התוכנית,  אלא [היא נכתבה] על ידי ידיים מתועבות באחד מהחדרים הסגורים במשרד החוץ האמריקאי ונשלחה בדוא"ל לשגרירות האמריקאית [בקהיר]... באסם יוסף חשף בפרק זה את הפנים המכוערות שלו ושל מספר לא קטן של עיתונאים ופעילים שאימצו את ההשקפה האמריקאית ואת התנגדותה למהפכת ה-30.6 והתייחסו אליה כאל 'הפיכה' נגד הלגיטימיות... אין לשתוק על השערוריה של הפרק הזה, אין מנוס מלנקוט בעמדה נחושה מול אלו שמתעקשים לחצות את הגבול. אנו נמצאים בשלב מעבר שדורש נחישות ותקיפות מול כל מי שמרשה לעצמו לפגוע במהפכה העממית של ה-30.6 ומול כל מי שפוגע, ברמז או בהצהרה, בצבא או מתעקש ללעוג לסמלינו הלאומיים..."[20]


תומכי יוסף: באסם הסיר את מחסום הפחד

מנגד, היו רבים שהביעו תמיכה ביוסף על העזתו להציג את האמת ללא פחד.

העיתונאי טה ח'ליפה כתב: "ההופעה החדשה של באסם יוסף הייתה טובה ומוצלחת והוא לא ויתר על הערך הבסיסי של התכנית – חופש הדעה והביטוי ללא גבול – בצל השלטון החדש. במיוחד כאשר הצלחת התכנית מבוססת על ביקורת סאטירית כלפי השלטון, השיח שלו, עמדותיו והתנהלותו, יותר מאשר כלפי האופוזיציה שלא מחזיקה במנגנוני השלטון... [באסם] מתח ביקורת ולעג לכולם. הוא שימח מיליונים במצרים ומחוצה לה, הוא גרם להם לחשוב, ואולי הוא גרם לאחרים לבחון מחדש את עמדותיהם ואת דעותיהם... 

 

לראשונה מאז [עלייתו של אל-סיסי], אנו רואים תכנית, בערוץ רשמי או פרטי, המתייחסת אליו כאל בן אנוש בשר ודם ולא כאל אלוהים או חצי אלוהים. אנו רואים שיש מי שיכול להעז ולמתוח עליו ביקורת, גם אם בעדינות, ועוד בערוץ הועושה לו נפשות ותומך בו. הדבר הוא לטובתו של אל-סיסי, אם הוא רוצה להיות נשיא בן אנוש ולא מלך [שהוא בגדר] אלוהים...

 

אמש [25.10.13] באסם גרם לנו להירגע במידת מה [מדאגותינו] באשר לערך החירות לאחר ה-25.1 וה-30.6... זה שבאסם הצליח להגיד את מה שאמר כשהוא רגוע ובטוח בעצמו, גורם לנו להבין שכבר קשה לכל שליט או שלטון ואפילו בלתי אפשרי לפגוע בחירות. לא משנה כמה [מתנגדיו] מתופפים בתופי [המלחמה] – נוצר זרם במצרים שאינו מוכן לוותר על הערך הזה הרווי בדם רב [שנשפך למענו] מאז ה-25.1. אני סבור כי מחסום הפחד הוסר לחלוטין... באסם ייסד קול שונה, המבקר את [הן] תפקוד האח"ס ו[הן] את השלטון [הנוכחי], ומציג עמדה המשקפת את האמת לאמיתה ללא נטיות לב או מטרה, ללא פאשיזם דתי או פאשיזם בשם הלאומיות והביטחון הלאומי, ללא האשמה בכפירה דתית או האשמה בכפירה במולדת, ללא האשמות באלימות ובטרור או בבגידה והשתייכות לגיס חמישי...

 

האח"ס נתונים תחת מתקפה קשה ומלחמת חורמה. קולם נעלם לגמרי מהתקשורת. לכן, כאשר באסם יוצא ומדבר עליהם בלשון ביקורת אחראית ואחר כך מאזן ומדבר על השלטון המתעמת איתם בלשון אחראית גם כן, הוא מממש בכך את רעיון הצדק בתקשורת... לכן אני אומר שהאח"ס הם המרוויחים ביותר מהפרק... מוטב לשלטון לתת לבאסם חירות מלאה, משום שהדבר יוכיח כלפי פנים וכלפי חוץ שהוא אינו נגד חופש הדעה והביטוי ושהוא אינו שלטון דיכוי... באסם נתן ביטוי לזרם הרוב בעם המצרי – זרם האמצע המתון שמתנגד לדרך האלימות מצד קבוצות פוליטיות ודתיות, ומתנגד לדיכוי מצד גורמים רשמיים. זרם זה... פועל במסירות למען המולדת, ולמען רוממותה בלבד..."[21]

 

בעל הטור ביומון אל-אהראם, אוסאמה אל-ר'זאלי חרב, טען שהתוכנית היא אחד הסממנים החשובים להיותה של המהפכה המצרית מהפכה דמוקרטית: "סוף סוף חזר באסם יוסף. חזרתו היא לא רק חזרה של תוכנית טלוויזיה בעלת פופולאריות סוחפת, אלא היא חזרה שיש לה משמעויות חשובות שעלינו להבינן. חזרת התכנית פירושה קודם כל שהדמוקרטיה שהייתה בראש ערכי היסוד שלמענן וסביבן התרחשה מהפכת ה-25.1... עודנה אחד מהערכים החשובים שעל בסיסם ולמענם התרחשה מהפכת ה-30.6... חשתי צער כששמעתי על תלונות ותביעות [שהוגשו] נגד באסם, אשר האשימו אותו בהפצת מידע שקרי שעלול להטריד את ביטחון הציבור,ולגרום נזק לאינטרס הציבורי, ובפעילות להפצת כאוס במדינה, להפצת פתנה ולאיום על הביטחון והשלום החברתי. יתרה מכך, הוא הואשם גם בכך שלעג לעם המצרי כולו ולצבא ולגלג על כל הסמלים הלאומיים המכובדים בחברה מבלי לכבד את המסורת ואת המנהגים.

 

בניגוד ל[טענות] אלה, אני טוען שהפעילות של באסם יוסף, האמנות שלו והלעג שלו כלפי כל המוסדות ללא יוצא מן הכלל, וכלפי כל האנשים ללא הסתייגויות וללא קווים אדומים -  הם אחד הסימנים החשובים להיותה של המהפכה במצרים דמוקרטית... התכנית מבטאת את רוח האירוניה והשעשוע שללא ספק מהווה את אחת מהתכונות המיוחדות והאהובות של האדם המצרי. אין לי שום הערה חוץ מללחוש באוזנו של יוסף שיפחית את הרמיזות המיניות המוגזמות לפעמים..."[22]

 

חידוש השיח על הגבלת חופש הביטוי בעקבות ביטול התוכנית השנייה

כאמור, ב-1.11.13, רגעים ספורים לפני שידור תכניתו השנייה של יוסף, פרסם ערוץ CBC הודעה על ביטול התוכנית בשל "בעיות טכניות ומסחריות עם יוצר התכנית ועם מגישה".[23]

לאחר ההודעה על ביטול התוכנית, המשיכו להופיע תגובות מעורבות בציבור המצרי ביחס אליו. עיתונאי ערוץ CBC פרסמו הודעת הזדהות עם יוסף, שבה מתחו ביקורת על ביטול התוכנית וכתבו "שעל אף שהם מודעים לכך שהתוכנית לא בוטלה בשל לחצים פוליטיים או מתוך רצון להגביל את חירות התקשורת, הם מתנגדים לביטולה באופן עקרוני ומקווים שהערוץ וחברת ההפקות יגיעו להסכם במהרה".[24] סקר של המכון המצרי 'אל-בסירה' גילה כי 48 אחוז מהמצרים מתנגדים לביטול תוכניתו של יוסף.[25]  בעקבות ביטול התוכנית הגיעו עשרות מתומכיו של יוסף להפגין מול אולפן הטלוויזיה ודרשו את חזרתה של התוכנית.[26]

 

הפגנות תמיכה ביוסף לאחר ביטול התוכנית: המהפכה ממשיכה, לא לסתימת פיות [27]


 

יוסף עצמו החליט לנסוע לאיחוד האמירויות למשך שבוע במהלכו שמר על שתיקה תקשורתית – לא צייץ בחשבון הטוויוטר שלו, לא צילם את הפרק השלישי בתכניתו ולא פרסם את טורו הקבוע ביומון אל-שורוק.[28]

 

ביטול התוכנית מעורר ספקות לגבי נכונות המשטר הנוכחי להעניק חירות לתקשורת

אחמד סיד אחמד, בעל הטור ביומון אל-אהראם יצא נגד ההחלטה להפסיק את שידור התכנית וטען כי הדבר מעיד שהשלטון הנוכחי בדומה לשלטון האח"ס לא באמת תומך בחופש הביטוי: "[במצרים החירות] הפכה ממטרה שהחברה צריכה להילחם למענה ומאחת ממטרות מהפכת ה-25.1, לכלי שחלק מהאנשים משתמשים בו ומנצלים אותו להשגת מטרות פוליטיות ואינטרסים אישיים. [אותם אנשים] יתמכו בחירות אם היא תואמת את השקפותיהם ואם היא מכוונת נגד קבוצה או זרם ספציפי אותו הם עוינים,  גם אם זה מגיע לביקורת מוגזמת ולחריגה מכל העקרונות. ו[במקביל] הם יתנגדו ל[ביקורת כזו] ברגע שהיא תופנה נגדם, בצידוק של ביזוי המסורת ועקרונות החברה...

 

הפסקת תוכניתו של באסם יוסף "אל-ברנאמג", חשפה את עומק הליקוי בהבנת החירות וביישומה. מניעת התוכנית תחת טענות פורמאליות של ביזוי ערכי החברה ופגיעה ברגשותיה באמצעות ביטויים מיניים ובטענות שאין לאומרן שהוא פגע במנהיגים פוליטיים שאסור למתוח עליהם ביקורת, משקפת בצורה רבה את דו פרצופיותם של רבים מהכוחות הפוליטיים, המכריזים יומם וליל שהם כוחות אזרחיים וליברליים התומכים בחופש הדעה והביטוי ובחירות התקשורת. שכן, הם תמכו בבאסם יוסף ונשאו אותו על הכתפיים כאשר תקף את הזרם האסלאמי ששלט במדינה, ואילו עכשיו הם מותחים עליו ביקורת או שותקים נוכח ביטול התוכנית, [זאת] משום שהביקורת בתוכנית, על אף שהיא נעשית באותה הדרך, לא מצאה חן בעיניהם.

 

הדמוקרטיה לא מצטמטמת רק לפן המעשי שלה בקלפיות הבחירות לפרלמנט או לנשיאות, אלא מה שחשוב יותר הוא הפן הערכי שלה הכולל את תרבות הסבלנות, הדו-קיום, קבלת האחר וחילוקי הדעות איתו מבחינה פוליטית ואידיאולוגית. אלו הם ערכים שעדיין נעדרים מהתרבות של המצרים כתוצאה מעשרות שנים של דיכוי... הדמוקרטיה האמיתית היא זו שבה מתקיימים זה לצד זה כל הזרמים הפוליטיים, בין אם האסלאמיים ובין אם האזרחיים, ונעדרים ממנה כל ביטויי השנאה וההדרה..."[29]

 

ברוח דומה כתב מוחמד אבו אל-ר'אר, בעל טור ביומון אל-מצרי אל-יום: "ביטול שידור תוכניתו של באסם יוסף היה כברק שנפל על ראשם של המצרים כולם ועורר ספקות גדולים באשר לאמינות של המשטר הנוכחי ושל בעלי ערוצי הטלוויזיה בעלי בריתו ולרצינותם באשר להגשמת החירויות במצרים...  המצרים היום לא יסכימו לשום הגבלות או כללים שייכפו עליהם המנוגדים לעקרונות הבינ"ל של חירויות, תחת התירוץ של שמירה על הביטחון הלאומי... לאחר שידור הפרק ה[ראשון], 'המדינה העמוקה'[30]... הוציאה קבוצות מאנשיה, שתקפו את באסם יוסף וטענו שהוא פגע בשלטונות ותקף את שר ההגנה... אף אחד לא יזלזל בזכויות ובחירויות שהעם [המצרי] השיג ואיש לא ייקח אותם מאיתנו תחת שום תנאי.

 

החירות – אין משמעותה כאוס. חירות במובנה הרחב, שאותה מיישמים במדינות דמוקרטיות, היא הערובה הבסיסית להתקדמותה של מצרים... המרוויח הראשון [מהמקרה של באסם יוסף] הוא העם המצרי שהתברר כי לא ייתכן שיוותר על החירות שהשיג וכי הוא מוכן למות למען כך. שליטי מצרים צריכים לדעת שמחוגי השעון לא ישובו לאחור. המרוויח השני הוא באסם יוסף, אשר הוכיח שהוא אמן מצוין שאותו מיליונים אוהבים ושהוא גם אדם לאומי אמיתי, ומאמריו השבועיים מגלים זאת. כל מי שרוצה בחזרת תקופת מובארכ, בבימוי ותפאורה שונים, לא יודע שמצרים השתנתה ושההיסטוריה לא תרחם על שום אדם שינסה לכלוא את העם המצרי..."[31]

 

יוסף הוא אנוכי ואופורטוניסט

לעומת זאת היו בעל טורים שדווקא דחו את העיסוק בנושא של יוסף וטענו כי ישנם נושאים חשובים הרבה יותר שיש להידרש אליהם קודם. מוחמד ברכה, בעל טור ביומון אל-יום אל-סאבע, האשים את יוסף כי הוא חיפש רק תהילה: "אם באסם [יוסף] היה נאמן לנושא חופש הדעה והיה רואה עצמו כבעל מסר הקורא להעלות את רף הביקורת כלפי השלטון הפוליטי, הוא היה נוהג במידה של גמישות כדי לא לתת ליריביו סכין שבה ישחטו את הישגו המרשים... אני עצוב מהניסיון של [תוכנית] 'אל-ברנאמג' ונבוך מהחלטתה של [רשת] CBC, אך אינני מנקה את יוסף מאחריות. האל יודע שהוא היה אגואיסט וחשב רק על האינטרס האישי שלו. לא היה לו מסר, הוא חיפש תהילה אישית וגבורה בשל רצונו להיות שהיד של חופש הדעה במצרים..."[32]

 

אל-סיסי והצבא אינם מאחורי ההחלטה להוריד את התכנית

מוחמד אל-כרדוסי, בעל טור ביומון אל-וטן, כתב: "אני לא אדבר הרבה על באסם יוסף, הבובה על חוט חסרת הערך הזו, בעל הנטייה האמריקאית. אני לא אדבר על תוכניתו חסרת הערך, שאין בה כל עניין ורמתה נמוכה מכל דיון או וויכוח, שעה שיש המון בעיות ונושאים חשובים הרבה יותר [לטפל בהם]. אך אני תוהה: מה העניין של הצבא בבובה על חוט הזו? מדוע הצבא שמנהל מלחמת חורמה בטרור של האח"ס, יתעסק בתוכנית טלוויזיה, יהיה תוכנה אשר יהא? האם עולה על הדעת שאל-סיסי עומד מאחורי ההחלטה למנוע [את שידור התוכנית]? אלו ההזיות [של האח"ס] שמענות אותם... זו המלחמה שלהם באמצעותה הם רוצים לפגוע בתדמיתו של אל-סיסי ובפופולאריות הסוחפת שלו ואז להרחיקו ולסלול את הדרך לכל 'חסר ערך' שמייצג אותם... [לנצח] בבחירות הבאות לנשיאות...

 

איני סבור שמניעת [שידור] תוכניתו של באסם יוסף מצדיקה את כל המהומה הזו וכל הבכי הזה. איני סבור  [שמניעת השידור] מהווה איום כלשהו על חופש הביטוי במדינה מרוסקת, מתמוטטת, שבה שוררת אנרכיה, שעשרות, ואף מאות, בעיות ועדיפויות מפרידות בינה לבין הפריבילגיה [של טיפול] ב'חופש הביטוי'. לבסוף, איני סבור שהסערה הזו תמשך למעלה משבועיים-שלושה... מה שהם אינם יודעים הוא שההחלטה למנוע את [שידור] התוכנית השנייה היא של ערוץ CBC בלבד... לצבא לא היתה כל המלצה בעניין גם אם חלק ממפקדיו התרעמו על התוכנית..."[33]

 

ב-12.11.13, לאחר שתיקה של כשבועיים, פרסם יוסף מאמר חדש באל-שורוק בו התייחס בעקיפין לפרשה, ומתח ביקורת קשה על משטרים המאשימים בבגידה אמנים ויוצרים "שמסרבים להיות מובלים כעדר."[34]


להלן מאמרו באנגלית יוסף כפי שהופיע ב-15.11.13 באתר alarabiya.net.[35]

"The late Osvaldo Pugliese is the most famous tango musician in the world. He and other artists [were] categorized as enemies of the state for opposing military rule in Argentina in the 1970s. Accusations of opposing a regime can easily turn into accusations of conspiring against a regime, which then develop into accusations of treason and espionage, and finally [of] membership in the fifth column.

 

"Regimes try to regain what they have lost by accusing artists, musicians and writers of treason and espionage because they refuse to be led like a herd in a [climate] of mass-hysteria [created] by those claiming virtue, piety and patriotism. U.S. Senator Joseph McCarthy is an example of someone who manipulated people’s emotions and misused patriotism. He became infamous in the 1950s for his crackdown against alleged communists. Since American law did not criminalize intellectual support for communism, the accusations turned into [accusations of] harming stability, corrupting American values and, of course, conspiring to overthrow the government. He interrogated dozens of Hollywood writers, directors and actors over alleged links to communism. Blacklists emerged. People were tried and jailed. Those who were not convicted had their lives destroyed as society and their friends cast them out and all major production companies refused to hire them.

 

"We cannot entirely blame McCarthy. The truth is [that] there is some sort of fear and worry [exist]... in [every] society. Simmer these fears, and they blow up into mass hysteria that does not listen to others, does not discuss, and does not accept negotiations. It may be fear [for] the country, [for] religion, [or for] values or identity. It does not matter. The mechanism is one, as is the strategy... 

 

"Create an enemy, demonize it, drown people in conspiracy theories, and specify and exaggerate people’s fears. Then shoot your arrows at whoever you want. People will then be ready to attack, and you will not need to make [any] more effort. All you [need do is] tell them there are evil witches in town, [and] then point your finger towards the victim. The angry masses will do the rest. No one will ask you for your sources or for irrefutable evidence. No one [in Egypt] currently asks why some people are being defamed and accused of treason and espionage [on] our satellite channels. But none of this matters. The verdict has been issued, and all [those] silly details like evidence mean nothing...

 

"The 1957 U.S. Supreme Court decision to protect citizens from random accusations and slander without proof is the only good thing that came out of McCarthy's actions. Maybe we need a similar law, because, frankly, we have gotten tired of the [recurring] lists of spies and of the [recurring] faces who reproduce these accusations without evidence. Until [such a law is passed], newspapers and satellite channels will continue to feed off people's flesh.

"There is not a huge difference between the practices of a military regime, a religious regime, or a fascist regime with a patriotic touch. Those who claim piety are no less fierce, as they may add the accusations of apostasy and enmity [to] religion to the list.

 

"Most Muslim scientists and philosophers whose biographies are used as proof that the Islamic Caliphate is the solution were [actually] creative people who were accused of apostasy and even killed in the name of religion. So if you are a Muslim scientist, a Hollywood writer, or a composer of the best tango music, maybe history will remember you for your work and creativity. However, you will probably live as an outcast, accused of treason, espionage, and perhaps heresy. In that case, let us see what good tango will do you."



 נ. שמני חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי
 
*



[1]  ראה דוח ממרי – "הסאטיריקן המצרי, באסם יוסף, לקראת חזרת תכניתו לשידור: הן תומכי מורסי והן תומכי אל-סיסי מסרבים לקבל ביקורת עליהם".

[2]   ראה דוח ממרי – " ערב יום הולדתו של אל-סיסי במצרים, פולחן האישיות מגיע לשיאו".

[3] אל-ופד (מצרים) 27.10.2013, אל-מצריון (מצרים), 28.10.2013

[4] אל-ערביה (סעודיה), 27.10.2013

[5] אל-ערביה (סעודיה), 2.11.2013

[6] אל-ערביה (סעודיה), 17.11.2013

[7] אל-שורוק (מצרים), 12.11.2013

[8] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 27.10.2013

[9] אל-חיאת (לונדון), 27.10.2013

[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 27.10.2013

[11] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 28.10.2013

[12] אל-ופד (מצרים), 30.10.2013

[13] אל-ופד (מצרים), 30.10.2013

[16] אל-ערביה (סעודיה), 2.11.2013

[17] אל-אהראם (מצרים), 28.10.2013

[18] אל-אהראם (מצרים), 28.10.2013

[19] אל-אהראם (מצרים), 28.10.2013

[20] אל-אהראם (מצרים), 30.10.2013  

[21] אל-מצריון (מצרים), 28.10.2013

[22] אל-אהראם (מצרים), 31.10.2013

[23] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 1.11.2013

[24]ו www.elaph.com, 3.11.2013

[25] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 3.11.2013

[26] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.11.2013

[27] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 2.11.2013

[28] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 1.11.2013

[29] אל-אהראם (מצרים), 6.11.2013

[30] הביטוי מדינה עמוקה מתייחס למוסדות המדינה שכוחם נשמר גם כשראשי המדינה מתחלפים.

[31] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.11.2013

[32] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 5.11.2013

[33] אל-וטן (מצרים), 2.11.2013

[34] אל-שורוק (מצרים), 12.11.2013

[35] המאמר נערך קלות לשם הבהירות.