המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
חשבון נפש במצרים לאחר הדחת מורסי
3/10/2013

 

חשבון נפש במצרים לאחר הדחת מורסי:

דובר האחים המוסלמים: טעינו בניהול ענייני המדינה; נציג הזרם החילוני: חטאנו לערכי הדמוקרטיה

 

הקדמה

כחודשיים לאחר הדחתו של מוחמד מורסי מהשלטון במצרים בידי שר ההגנה, עבד אל-פתאח אל-סיסי, במהלכם התנהל מאבק ממושך ואף אלים בין מחנה תומכי האחים המוסלמים (להלן, האח"ס) לבין תומכי הצבא המצרי, החלו להישמע, הן בקרב האח"ס והן בקרב המחנה היריב, קולות חרטה והודאה של כל אחד מהצדדים בטעויותיו, ואף קריאות לחשבון נפש פנימי ולהתנצלות בפני אזרחי מצרים על הטעויות שנעשו.

 

במאמר שהתפרסם באתר מפלגת האח"ס "החירות והצדק", הודה אחד מדוברי המפלגה, חמזה זובע, כי מורסי, כמו גם תנועת האח"ס ומפלגתה טעו, גם אם לא במתכוון. לדבריו, טעותם העיקרית, שעליה הם צריכים להתנצל בפני האזרח המצרי, הייתה בלעדיותם בשלטון.[1] טעות נוספת הייתה ההסתה לאלימות במחאה על הדחתו של מורסי בעצרותיהם. זובע קרא לתנועתו לבחון מחדש את התנהלותה מאז הדחתו של מובארכ ולהפיק לקחים, תוך שהוא תוקף במקביל גם את התנהלותם של צבא מצרים וכוחות המשטרה שנהגו, לדבריו, בצורה אלימה הרבה יותר וביצעו פשעים נגד האנושות, וקרא להם להתנצל על ההרג. בנוסף להתנצלותו של כל צד על מעשיו, הציע זובע שורת צעדים שעל כל הצדדים לבצע כבסיס לפיוס, בהם שחרורו של מורסי והפסקת המעצרים בשורות האח"ס, הכרזה על הפסקת האלימות ועל מחויבות לחוק, חזרת הצבא לבסיסיו לאחר הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ואי הדרה של האח"ס מהפוליטיקה.

 

יוזמתו של זובע זכתה לתגובות מעורבות בקרב האח"ס. מקורבים לאח"ס אמרו כי זובע מייצג את עמדתו בלבד ולא את עמדת התנועה והוסיפו כי יוזמתו זכתה לתמיכה בקרב כמה ממנהיגי התנועה, אך תוך הסתייגות מחלק מסעיפיה. אחרים באח"ס דחו את היוזמה על הסף, למשל, דובר אחר של האח"ס, ג'יהאד אל-חדאד, אמר: "עמדת התנועה לא השתנתה. אין חלופה להשבה מלאה של הלגיטימיות החוקתית [קרי, השבת שלטון מורסי] ולביטול תוצאותיה של ההפיכה הצבאית כלא היו".[2]  לדברי זובע, השלטון מתעלם מיוזמתו ולא דן בה.[3]

 

במקביל, גם בקרב מתנגדי מורסי נשמעו קולות חרטה וחשבון נפש. בסדרת מאמרים, קרא חבר חזית ההצלה הלאומית, ששימש ארגון גג לכוחות האופוזיציה לשלטון האח"ס, וחבר מועצת העם לשעבר, עמר חמזאוי, לזרמי השמאל והליברלים לערוך ביקורת עצמית ולהתנצל בפני העם על זניחתם את עקרונות הדמוקרטיה, החירויות וזכויות האדם. לדבריו, זרמים אלה התעלמו מהשימוש המוגזם שנעשה בכוח נגד תומכי מורסי, האשימו את האח"ס, יריביהם, בבגידה והצדיקו את הפרת החירויות וזכויות האדם או שתקו למולן.[4] חמזאוי הפציר בזרמים אלה לדבוק בדרישתם לשלטון אזרחי, למנוע שלטון צבאי, וללחוץ לביטול מצב החירום.

 

להלן תרגום קטעים ממאמריהם של זובע ושל חמזאוי:

 

דובר מפלגת האח"ס: תפקודנו בשלטון היה רע; לא מילאנו את חובתנו כראוי

במאמר שהתפרסם ב-29.8.13 באתר מפלגת האח"ס כתב דובר המפלגה, ד"ר חמזה זובע: "מי שאינו לומד מטעויותיו הוא טיפש ומי שלא לומד מטעויותיהם של אחרים הוא אוויל שלא ילמד לעולם. מי אמר שהאח"ס לא טעו? ומי אמר שמורסי לא טעה? אמרנו שוב ושוב שאנו כמפלגה או תנועה, ממשלה או נשיאות - טעינו... הטעות הגדולה היא שמרצון או שלא מרצון נפלנו למלכודת של שלטון בלעדי גם אם עשינו זאת מתוך אילוץ לאחר שהאחרים עזבו אותנו, מרצונם או שלא מרצונם, אך האחריות מוטלת על מי שרסן השלטון בידיו, כלומר עלינו. אכן התברר לנו ולעולם כולו, שהרבה מן הדברים [שיוחסו לנו] נעשו באחריות מנגנוני הביטחון במדינה בפיקוחו של שר ההגנה [אל-סיסי]... כולם הפכו את ארגון 'תמרוד' מ[ארגון] על הנייר למציאות כדי שיתעמת ישירות עם הנשיא, הממשלה, [עם תנועת] האח"ס ומפלגתה בתמיכה חסרת תקדים מצד התקשורת...

 

אכן טעינו, הן כשהיינו בשלטון והן כשנאלצנו לעזוב, אולם היות שאנו אוהבים את המולדת הזאת לא פנינו לאלימות ולא השתמשנו בנשק... האלימות אינה דרכנו והקיצוניות אינה שיטתנו. כל מה שעשינו היה הפגנות ושביתות שבת שפוזרו בכוח, באכזריות, באלימות ובטרור  מדינה שזכו לגינוי מצד כל הליברלים בעולם... יהיה מי שיאמר: הרי אפשרתם לחלק מן האנשים לעלות על הבימות [במוקדי] שביתת השבת ולהתבטא בביטויים קשים שאינם משתמעים לשתי פנים מרוב גסותם, ההסתה החמורה שבהם והמשמעות האלימה שלהם. ואני אומר: הצדק עמך. זה חלק מן הטעויות שלנו שלא מרצוננו. הכול יודעים שאי אפשר לשלוט על בימות שביתת השבת ועל הסיסמאות בהפגנות, בייחוד לאחר הפיכה וחמישה ניסיונות לפזר את שביתות השבת שהסתיימו כולם במעשי טבח שהכאיבו ללבם של בני אדם בכל מקום.

 

אם הביטויים האלה פגעו בך, אני רוצה להזכירך שאמצעי התקשורת של ההפיכה הובילו ועודם מובילים קמפיין זדוני ולא פחות אלים, צעקני, קיצוני וטרוריסטי מזה שעשו כמה אנשים על בימות שביתת השבת. ההבדל בין הטעויות שלנו, שבוודאי נלמד מהן ונשקוד על חשיבה מעמיקה בנוגע למה שקרה מאז ה-25 בינואר עד היום, לבין הטעויות שלכם - הוא הדם. אתם רבותיי, שקעתם בתוך הדם לאחר ההסתה שלכם שעדיין נמשכת... אכן טעינו, אך לא ביצענו פשעים נגד האנושות.

 

ודאי טעינו, ואנו צריכים להתנצל בפני המולדת והאזרחים על תפקוד רע לאחר שהסמיכו אותנו לשאת את הפיקדון [האחריות לשלטון], ולא מלאנו את חובתנו כראוי. אך הבה נדבר אודותיכם. מה עם הטעויות שלכם? מתי תעצרו ותשאלו את עצמכם את השאלה הגדולה: האם לא הגיעה העת לחשוב על עתיד המולדת? מדוע אינכם שואלים את עצמכם: מדוע עלינו לרצוח ולכלוא את האח"ס ואת תומכיהם יומם וליל? מדוע אינכם שואלים: האם מעשינו מובילים לתוצאה חיובית לטובת המולדת? האם רציחת [האח"ס], כליאתם, הגלייתם והעמדתם לדין יפתרו את טרדות המולדת שהצטברו בשלושה עשורים ושדורשים מאמץ של כולם?...

 

אנו מסוגלים להפיק לקחים; לא ננקה עצמנו מאשמה

יצאתם להפגנות [נגד שלטון מורסי ב-30.6] ואמרתי אז –  בשידור חי עם [העיתונאי המצרי] עימאד אל-דין אדיב – נכון, יש קהל רב ואנו מכבדים אותו ומעריכים את זעמו ושואפים לרצותו, אך מעולם לא עלה בדעתי להזעיק את הצבא אל הזירה הפוליטית... חובה על כולם להודות בטעות שעשו: מי שטעה כשהיה בשלטון - וכבר הודינו בכך, ומי שטעה בהפיכה - אל לו להתגאות בפשעו... סילוק האח"ס מן הזירה הפוליטית והניסיון להציג את פעילותם כתנועת דעוה או כמפלגה פוליטית כפשע הוא דבר קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי, גם אם הוא נעשה תוך שימוש בכוח מפורז [כלפינו] ותוך דיכוי כמו במצב הנוכחי. התמודדות עם מושגים ורעיונות צריכה להיעשות מתוך כוח הטיעון וההיגיון והיכולת להתחרות ולא באמצעות מלחמות חורמה... אנו, כמו גם זולתנו, צריכים ויכולים לחזור ולעיין במה שקרה ולהפיק לקחים. זה עניין חיוני לארגון שנטוע במציאות ושעליו להגיב בחיוב לאירועים ולא להפנות ביקורת או לנקות את עצמו [מאשמה]..."

 

במאמרו מנה זובע שורה של צעדים שיש לנקוט בשלב זה לשם הצלתה של מצרים. בין הצעדים הללו: כל הצדדים יודו בטעויות שביצעו ויפיקו לקחים; כוחות הביטחון והצבא יתנצלו על ההרוגים והפצועים וימלאו את החלטות ועדת החקירה האמורה להיות מוקמת בעניין פיזור שביתות השבת של תומכי מורסי; הצבא ישמיע את דברו אך לא תהא לו זכות המילה האחרונה בענייני ציבור ובפוליטיקה בפרט; כוחות הביטחון והצבא לא יתערבו בפוליטיקה ולא ייטו לצד פלג פוליטי מסוים וישובו לבסיסים מיד עם בחירת נשיא והרכבת פרלמנט; התחרות הפוליטית תהא פתוחה בפני כולם ללא תנאי; כולם ינהגו באיפוק ויכריזו על הפסקת האלימות, על מחויבותם לחוק ולחוקה ועל התנגדותם להתערבות חיצונית; מורסי וכלל העצורים עימו ישוחררו וייפסק המבצע הביטחוני והקמפיין התקשורתי נגד האח"ס; תכונס ועידת פיוס כוללת.[5]

 

זובע במאמר באתר מפלגת האח"ס: "אנו טעינו וגם אתם"

 

דובר האח"ס במאמר נוסף: אין זו בושה לסגת אם המדינה בסכנה

לאחר שכמה ממקורבי תנועת האח"ס הבהירו שהמאמר של זובע מייצג את עמדתו האישית בלבד ולא את התנועה כולה, כתב זובע מאמר נוסף והבהיר כי הוא דבק בעמדתו וכי יש בתנועתו מקום להביע דעה בחופשיות: "מאמרי לא אמר דבר חדש לגמרי, שכן [עמדתי] נפוצה בראיונות תקשורתיים שלי ושל מנהיגים אחרים ממפלגת [האח"ס] במסגרת ההתייחסות ל[שאלות על] תרחישים להצלת מצרים... מה שהצגתי במאמרי הוא הסתכלות מנקודת מבט שונה, באמצעותה אני מנסה לפרש את התמונה בדרך לא מסורתית המבטיחה שמירה על מצרים...

 

למי שפירש את מאמרי באופן שלילי וראה בו סוג של נסיגה [של תנועת האח"ס]  אני אומר: אדוני, נסיגה ממה? האם אנחנו ביצענו הפיכה נגד מישהו? או שאנו הקורבן של ההפיכה? האם הרגנו מישהו, או שההרוגים והפצועים היו מקרבנו ומתוך עמנו האדיר? האם עצרנו מישהו? או ההיפך - עשרות אלפים מאנשינו עצורים עתה בבתי הכלא? האם ניסוג מהגנתנו יחד עם עמנו על זכותנו לחיים, להבעת דעה ולתמיכה ב[משטר] לגיטימי שנבחר בבחירות חופשיות והוגנות? העניין איננו נסיגה או לא נסיגה, אך נניח שנסוגונו. אין זו בושה לסגת [מעמדותיי] אם אני רואה שמדינתי בסכנה ואין כל פסול לשים את מצרים בראש. אך לא באופן חד צדדי, רבותיי. זהו דבר קולקטיבי שכולנו עושים ביחד. כולנו מכירים בכך שמה שקרה ב-3.7 [היום בו הדיח אל-סיסי את מורסי] הוא הפיכה שיש לחזור ממנה ולחשוב על דרכי מוצא למען מצרים...

 

אין בקרבנו [במפלגת האח"ס] ניצים ולא יונים. כולנו במפלגת [האח"ס] חופשיים. אנו חושבים בחופשיות, מדברים בחופשיות, מביעים את דעתנו בחופשיות ונושאים באחריות לדעות אלה בלב רחב שיש בו מקום לכולם. אנו בטוחים בעצמנו וביכולתנו לצעוד קדימה תוך שאנו מרוויחים מניסיונם של קודמינו ומטעויותינו, שכן בסופו של דבר אנו בני אדם! האם אתם מלאכים?"[6]

 

חבר חזית ההצלה: על השמאל והליברלים לשוב לערכי הדמוקרטיה והשלטון האזרחי

במקביל, גם במחנה מתנגדי האח"ס ותומכי הצבא המצרי נשמעו קריאות לחשבון נפש ולהתנצלות בפני העם המצרי על טעויות שנעשו. במאמר ביומון העצמאי אל-שורוק, כתב חבר חזית ההצלה הלאומית וחבר מועצת העם לשעבר, עמר חמזאוי: "כאשר מפלגות וזרמים פוליטיים הופכים את ערכי הדמוקרטיה, כגון חופש, שוויון, אי-אפליה, אזרחות וזכויות אדם, למטרה שלהם..., במשתמע, הם כורתים ברית עם האזרחים והאזרחיות לערוך ביקורת עצמית ובחינה מחדש [של עמדותיהם] כדי לחדש את מחויבותם לערכי הדמוקרטיה, לתקן ליקויים ולהתנצל על טעויות. זה עיקרן של הנקודות הבאות שאציג בפני הליברלים ואנשי השמאל...:

 

1.      הפרדה בין דת לפוליטיקה כתנאי הכרחי ליישום [עיקרון שוויון] האזרחות ואופיה האזרחי [של המדינה]: בעקבות מהפכת ינואר 2011 דרשו המפלגות, הזרמים הליברלים והשמאל לאמץ שוויון בזכויות האזרח ואופי אזרחי למדינה במסגרת חוקתית, משפטית ופוליטית, תוך התנגדות לייסוד מפלגות על בסיס דתי או כל בסיס מפלה אחר. אלא שבעקבות לחץ המציאות החברתית, שהעניקה מאז משאל העם על התיקונים לחוקה ב-2011 משקל רב לימין הדתי, הם [הזרמים הליברלים והשמאל] חזרו בהם והודו בפועל בקיומן של מפלגות שגם אם לא הוקמו כמפלגות דתיות הן שרבבו את הדת למעגל העשייה הפוליטית והבחירות ללא סייגים... המשימה להביא למודרניזציה ולנאורות מחייבת את הליברלים ואת השמאל לצאת ממעגל הבלבול הזה ולפעול לכך שהמסגרת החוקתית, המשפטית והפוליטית תכלול הפרדה מוחלטת בין הדת לפוליטיקה; [יצירת] בלמים למניעת הקמת מפלגות על בסיס דתי; ומערכת דמוקרטית שתפקח על המפלגות השמרניות בעלות מקור הסמכות הדתי, כדי שלא ישרבבו את הדת לפוליטיקה או לבחירות ו[כדי] שלא ינצלו כלים דמוקרטיים למען ערכים המנוגדים לאזרחות ולאופי האזרחי [של המדינה].

 

2.      מחויבות למדינה אזרחית לצד תפקידו של הממסד הצבאי והביטחוני: ...אם המפלגות והזרמים הליברלים והשמאל רוצים לצאת ממשבר 'האמינות הדמוקרטית' [הכוונה למשבר שנוצר בשל התייחסותן להדחת מורסי כאקט דמוקרטי], אין להן דרך אחרת מלבד להפעיל לחצים בדרכי שלום כדי שנחזור מהר ובאופן מאורגן לאמצעים דמוקרטיים כשרים ושקופים, כמו משאל עם על החוקה, בחירות לפרלמנט ולנשיאות וסיום המצב החריג שנוצר לאחר 30 ביוני 2013 [הכוונה לסמכויות החריגות שקיבלו כוחות הביטחון והצבא]. אין כל ליברליות בפוליטיקה שבה השלטון איננו מנוהל על ידי אזרחים הנבחרים [בבחירות] שמקבלים שאילתות ונדרשים למסור דין וחשבון וכאשר אין חילופי שלטון באופן סדיר. כמו כן, לא קיים שמאל דמוקרטי בפוליטיקה שאינה שואפת - במסגרת המדינה הלאומית ושלטון החוק - לעמוד על עקרונות של ניטראליות ומקצועיות מצד הממסד הביטחוני והצבאי ושל פיקוח העם עליו באמצעות הרשויות הציבוריות הנבחרות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.

 

3.      התגברות על המוסר הכפול בנושא החירויות וזכויות האדם והתמודדות עם סכנת פעולותיה של מדינת [מנגנוני הביטחון]: ...המדינה ומוסדותיה יזכו ללגיטימיות מתוקף שביעות רצון עממית רק במסגרת שלטון החוק והצדק ועל ידי מניעת הפרת החירויות וזכויות האדם; מניעת הפיכתו של כוח האכיפה של המדינה לעריצות מצד מנגנוני הביטחון כלפי החברה...; ו[מניעת] האשמת אנשי האופוזיציה בבגידה והכפשת שמם. חובה על הליברלים ועל השמאל לערוך ביקורת עצמית ולבדוק את כל עמדותיהם כלפי הפרת החירויות והזכויות וסכנת חזרת המדינה הביטחונית המאיימת על מצרים כיום... הליברלים והשמאל, בייצוגם כיום ברשות המבצעת ובמועצה הלאומית לזכויות האדם, צריכים ללחוץ לעריכת חקירות משפטיות מלאות של אירועי השבועות שחלפו..."[7]  

 

             במאמר ההמשך, כתב חמזאוי:

    4.   "יישום הערכים הדמוקרטיים בקרב הליברלים והשמאל: כאשר המפלגות הפוליטיות מקבלות על

            עצמן שמטרת פעילותן היא לבסס את הסדר הדמוקרטי של המדינה והחברה, חובתן לנהוג בתוך

            עצמן באופן דמוקרטי, לאמץ עקרונות של פעילות ציבורית גלויה, לנהוג בשקיפות בענייני הארגון

            והכספים ולהסכים לתשאול ולמתן דין וחשבון תקופתי במסגרת ריבונות החוק... כשמביטים

            בהתנהלות של מפלגות וזרמי הליברלים והשמאל במצרים בפוליטיקה ובבחירות, וכאשר מנתחים את

            תוכן העמדות של רבים מהם ושל הודעותיהם הפומביות, המתעלמות מהעדויות לשימוש מוגזם בכוח,

            המאשימות בבגידה את אלו המותחים ביקורת על [הליברלים והשמאל] והמצדיקות את הפרת

            החירויות וזכויות האדם או שותקות למולן – יש צורך אובייקטיבי שהליברלים והשמאל יערכו ביקורת

            עצמית ויבחנו מחדש [התנהלות זו].

 

5.   התנצלות: מגיע לאזרח [המצרי] ולחברה [המצרית], שהביקורת העצמית והבחינה מחדש שיעשו

        הליברלים והשמאל תניב התנצלות דמוקרטית [מצדם] על התערערות העמדות [שלהם] ועל זניחתם

        את [הדרישה] להפרדה בין דת לפוליטיקה [ואת הדרישה] ל[צביון] אזרחי למדינה לצד תפקיד

        המוסדות הצבאיים והביטחוניים - [דרישה] שחלה נסיגה ממנה [לאחרונה]; [עליהם להתנצל] על

        המוסר הכפול בנוגע לזכויות האדם; ועל ההתרשלות במחויבות לערכי החירות, השוויון, ריבונות החוק

        והשקיפות של רבות מפעולות הליברלים והשמאל בתוך מפלגותיהם וזרמיהם ובפעילותם הציבורית.

        למצרים ולמצריות מגיעה התנצלות דמוקרטית המלווה בעבודה רצינית לבלימת ההתערערות

            [בעמדות השמאל והליברלים] ולהתמודדות עם השיבוש שחל [ברעיונותיהם]."[8]



[1] על בלעדיות האח"ס בשלטון, ראו דו"ח ממרי (9.12.12): "מצרים תחת שלטון האח"ס: ההכרזה החוקתית - דיקטטורה בשם המהפכה"

[2] בציבור זכתה יוזמת זובע גם כן לתגובות מעורבות. למשל, סגן יו"ר הזרם הסלפי אל-דעוה אל-סלפיה, ד"ר יאסר בורהאמי, שיבח את יוזמתו של זובע ואמר כי יש עדיין ברי דעת בקרב מנהיגי האח"ס שניתן לנהל עימם דיאלוג, בעוד שרוב מנהיגי האח"ס מנותקים מהמתרחש בזירה הפוליטית. לעומת זאת, אכרם אל-קסאס, אחד מעורכי היומון המצרי אל-יום אל-סאבע, כתב בתגובה למאמרו של זובע כי יוזמתו ריקה מתוכן. אל-מצרי אל-יום (מצרים), 10.9.2013אל-יום אל-סאבע (מצרים), 10.9.2013

[3] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 13.8.2013

[4] על הצדקת הדחתו של מורסי והצגתה כאקט דמוקרטי בפי ליברלים מצרים, ראו דו"ח ממרי (22.8.13): "אנשי רוח מצריים: הדחת מורסי - מימוש רצון העם ולא הפיכה צבאית אנטי-דמוקרטית" 

[5]ו http://fj-p.com, 29.8.2013

[6]ו http://fj-p.com, 8.9.2013  

[7] אל-שורוק (מצרים), 4.9.2013

[8] אל-שורוק (מצרים), 5.9.2013