כללי

 

לוב: חשש מהידרדרות לכאוס באירועי יום השנה השני למהפכה

 

מאת נ. מוזס*

 

ב-15.2.2013 יצוין בלוב יום השנה השני למהפכה נגד משטרו של מועמר אל-קדאפי, שיתאפיין בהפגנות מחאה נגד המשטר הנוכחי ופחות בחגיגות שמחה על הפלת המשטר הקודם.  

 

את ההפגנות מארגנים גורמים שונים במדינה: אזרחים המאוכזבים מתפקוד המשטר הנוכחי ומקצב השינויים במדינה שנתיים לאחר המהפכה; ומן המצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי והפוליטי הרעוע; גורמים הקוראים להפיכת המשטר בלוב לפדראלי; ותומכיו של מועמר אל-קדאפי. גורמים אלו מנסים לנצל יום זה כדי להעניק מומנטום נוסף לדרישות שהעלו כבר בעבר. רבים בהם עושים שימוש גם ברשתות החברתיות על מנת להפיץ את קריאותיהם לצאת להפגנות.

 

מוקד האירועים יהיה ככל הנראה בבירה טריפולי ובמזרח המדינה, במיוחד בעיר בנגאזי, שם פרצה המהפכה נגד מועמר אל-קדאפי. מנגנוני הביטחון מרכזים בהן את כוחותיהם ומאמציהם מחשש להידרדרות ההפגנות לכדי כאוס העלול להוביל למהפכה נוספת ולהפלת השלטון הנוכחי.

 

בקרב המשטר ניכרת תכונה רבה לקראת יום זה, המלמדת על הלחץ הרב שבו הוא נתון ועל חששו מפני  גלישת המחאה למעשי אלימות, כפי שקרה במצרים. חשש זה אינו בעלמא נוכח חוסר היציבות הביטחוני, הכלכלי והחברתי הקיים בלוב בשנתיים האחרונות. המשטר עצמו קרא לכינוס ועידה בינ"ל במטרה לסייע ללוב להתמודד עם המצב. בוועידה, שנערכה בפריז ב-12.2.13, קרא שה"ח הלובי, מוחמד עבד אל-עזיז למדינות המשתתפות לעמוד בהתחייבויותיהן לסייע ללוב, באמרו: "ביטחון לוב הוא ביטחון צפון אפריקה וצפון הים התיכון... והוא אינו באחריות לוב בלבד... ולכן סיוע ללוב הוא חובה אזורית ובינ"ל".[1]

 

מסמך זה יסקור את הפעילות לקראת ה-15.2 מצד מתנגדי המשטר ומצד המשטר עצמו:

 

"ה-15.2.2013 – יום היסטורי שיקבע את גורל המדינה והנתינים"

ערב יום השנה למהפכה הלובית, החלו להישמע קריאות לנצל יום זה להפגנות מחאה על תפקוד המשטר הנוכחי ועל המצב במדינה והיו אף מי שכינו אותו "יום היסטורי שיקבע את גורל המדינה והנתינים" ו"מהפכת ההכרעה". בטריפולי דווח על כרוז שהפיצו גורמים אנונימיים שקרא לאינתיפאדה שנייה ולהפלת המשטר. בכרוז נקראו הלובים לאגור מזון ודלק מחשש לשיתוק שיפגע במדינה החל מה-15.2.2013.[2]

 

"15.2.2013: יום היסטורי שיקבע את גורל המדינה והנתינים"[3]     "ה-15.2.2013: מהפכת ההכרעה"[4]

       

 

מספר קבוצות בעלות אינטרסים שונים, ולעיתים מנוגדים, עומדות מאחורי קריאות אלה:

אזרחים המבקשים למחות על תפקוד המשטר: לובים רבים אינם מרוצים מהמשטר הנוכחי בשל חוסר יכולתו לעמוד בציפיות שתלו בו ולשפר את מצב הביטחוני, הכלכלי והחברתי של המדינה.

בדף הפייסבוק (ראו תמונה) שנקרא "הבה נהפוך את ה-15.2.2013 ליום זעם בלוב" נכתב "למען 50 אלף שהידים ולוחמים, בני הרחוב שלי ובני הרחוב שלך, למען ילדיי וילדייך, למען פרנסה וחיים טובים יותר לך ולי, ולפני כל זה – למען לוב, צא לרחוב ב-15.2 נגד אלה שבגדו בארצי ובארצך... נשאיר את כל המגמות הפוליטיות בצד ונלך כלובים לאומיים שחוששים לארצנו..."[5]

 

 

 

תומכי הקמת משטר פדראלי[6]: במחוז ברכה, בצפון מזרח המדינה, קרא גוף שנקרא "צעירי וועדת התיאום של המהפכה" לתושבי המחוז לצאת ב-15.2 כדי להחזיר לידיהם את הזכויות הגזולות עליהן השתלטו "גופים מושחתים שעושקים את משאבי הלובים", קרי הפיכת המחוז לאוטונומי. בהודעה שהפיץ, נטען כי במשך שנתיים הם גילו סבלנות רבה אך לא השיגו דבר: "כמה זמן צריך לעבור כדי שנבין שאיש לא יעניק לנו את זכויותינו אם לא ניקח אותן ללא התייעצות וללא רשות? האם עלינו להמתין בסבלנות 40 שנה נוספות כדי לגלות שאנו זקוקים למהפכה?" הגוף הציב אולטימאטום לראשי המוסדות והמועצות המקומיות במחוז, המהווים למעשה שלוחה של המשטר המרכזי:  להצטרף למהפכה לפני תחילתה או להמשיך ולשרת את הממשלה המרכזית "ואז לרחוב תהיה הזכות לטפל בהם".[7]  

 

קבוצה נוספת המכנה עצמה "צעירי ה-15.2.2013" פרסמה רשימת תביעות הכוללת את פיטוריהם של בכירים במשטר, כמו יו"ר הפרלמנט מחמד אל-מקריף והרמטכ"ל יוסף אל-מנקוש, פירוק כל המליציות החוקיות והלא חוקיות וצירוף אלה הרוצים בכך למנגנוני הביטחון, הקמת משטר פדראלי, הקמת ועדה חדשה לגיבוש החוקה והגדרת הממשלה הנוכחית כממשלת מעבר שאין בסמכותה "לכבול את המדינה בהסכמים או בהוצאות".[8]

 

תומכי מועמר אל-קדאפי:  שנתיים לאחר הפלת השליט, עדיין נותרו לקדאפי תומכים בלוב. אין אומדן לגבי מספרם, אך ברור כי הם חמושים ועלולים לגרור את המשטר לעימותים עקובים מדם. בדף פייסבוק המשתייך אליהם "המהפכה השלישית" [אל-ת'ורה אל-ת'אלת'ה] פורסם כרוז של קבוצה המכנה עצמה "חזית שחרור הרפובליקה והחזרת הלגיטימיות" הקורא להצטרף אליה ב-15.2.13 "כדי לטהר את המדינה ממי שבגדו במולדת ונעזרו בכופרים כדי להפציץ בתים... [הצטרפו ל] ג'יהאד  לטיהור המדינה... יום ה-15.2.23013 יהיה תחילת הסוף שלהם.."[9]

 

 

כוונה לקיים הפגנה מול מטה האו"ם בניו-יורק

הקריאות להפגין ביום זה אינן מוגבלות ללוב. ח'אלד סעיד, אחד ממארגני ההפגנה ומתומכי הפיכת המשטר בלוב לפדראלי, אמר שבכוונת בני הקהילה הלובית בארה"ב והסטודנטים הלומדים שם, להפגין מול מטה האו"ם ב-15.2.13, כאות לתמיכה ב"מהפכה של ערי מזרח לוב, שבכוונתן לצאת למהפכה באותו היום [כדי] להחזיר את מוסדות [מחוז] ברכה  ...ולהקים באופן חד צדדי מנהל מקומי, לאחר שכל ההבטחות לביטול הריכוזיות הפכו, שנתיים לאחר המהפכה, לריכוזיות קשה מזו שהיתה לפניה." לדבריו, ההפגנה בניו יורק גם נועדה להבהיר את הסיבות למהפכת ה-15.2 [החדשה] ומטרותיה, במיוחד לאחר שכלי תקשורת לובים דיווחו כי תומכי קד'אפי הם העומדים מאחורי הקריאה להפגנה. אחד ממארגני הפגנה זו הדגיש כי "מה שיקרה ב-15.2 בערי ברכה איננו הפגנה או כנס נאומים, אלא מהפכה שתכריע בעניינים שמונעים את בניית המדינה... זוהי מהפכה ואנחנו בחו"ל חלק מעמנו..."[10]

 

"לא להפגנת ה-15.2.2013 שחותרת לכאוס"

מנגד יש בלוב גורמים המזהירים מפני הידרדרות ההפגנות לכדי אלימות וכאוס. כך, המועצה המקומית והמועצה הצבאית, המורדים ומוסדות החברה האזרחית בעיר ג'אדו קראו להפגין במסגרת החוק והדגישו את הלגיטימיות של הפרלמנט ומוסדות המדינה.[11]

 

מפלגת "הצדק והבנייה", המזוהה עם האחים המוסלמים שלה 19 מושבים בפרלמנט, פקפקה במניעיהם של מארגני ההפגנות. היא עמדה על זכותם של הלובים להפגין ולדרוש תיקונים פוליטיים, אך בלא להיגרר אחרי "קריאות מעורפלות של גורמים אלמוניים שאינם מציגים עצמם בבירור בפני הציבור", שעלולות להוביל לשפיכות דמים [ולשמש] ככיסוי לפעולות טרור ומתקפה על מבני ציבור רכוש פרטי.[12]

 

בפייסבוק אף הוקם (ראו תמונה למטה) עמוד בשם "לא להפגנת ה-15.2.2013 שחותרת לאנרכיה ויחד לבניית לוב באמצעות עבודה". מקימי העמוד הציגו עצמם כתושבי בנגאזי החפים מקשר לכל זרם פוליטי. בעמוד נכתב כי מי שרוצה לציין את יום המהפכה או מי שרוצה לספוד לשהיד שמת ביום זה, שיעשה זאת, "אך אל תאפשרו לטרוריסטים להסתנן לתוככם כדי לקלקל את ההפגנות והחגיגות שלכם; אל תתנו למדינות שקראו לנתיניהן לצאת מבנגאזי [סיבה] לטעון שהן צדקו... עיני העולם ייצפו בכם ביום זה, אל תהפכו את בנגאזי ואת לוב למוקד לקלס ולעג."[13]

 

עמוד הפייסבוק "לא להפגנת ה-15.2.2013"

 

 

יצוין כי גם ארגון "אנצאר אל-שריעה", ארגון סלפי המזוהה עם הג'יהאד העולמי, הזהיר את תושבי בנגאזי מפני גורמים המבקשים לנצל יום זה כדי לעורר בלבול ומלחמת אזרחים ולפגוע בנפש וברכוש. הארגון קרא (בצילום למטה) לתושבים לא להיגרר אחר קריאות אלה ולהתנגד להן.[14] ייתכן כי קריאה זו היא במסגרת ניסיונות הארגון לשפר את תדמיתו בעיני תושבי בנגאזי, לאחר שספג ביקורת על חלקו במתקפה על הקונסוליה האמריקאית בעיר, ולמצב עצמו כשומר על הביטחון והסדר בעיר.

 

 

ר"מ לוב: מנגנוני הביטחון בכוננות עליונה

המשטר מצידו מתכונן לתסריט הגרוע ביותר. לצד הבטחה כי יאפשר הפגנות לא אלימות, הודיע רה"מ ד"ר עלי זידאן כי מנגנוני הביטחון נמצאים בכוננות עליונה וכי גובשה תוכנית ברורה ומוגדרת, שחלקה חשאית, שתיושם ביום השנה למהפכה...[15] המשטר ריכז כוחות גדולים בכניסות לערים טריפולי ובנגאזי והורה לעצור כל מי שאינו משתייך לכוחות הביטחון ויישא נשק בתוך הערים.[16] בטריפולי נעצרו מאות שוהים בלתי חוקיים בחשד למעורבותם בפעולות טרור.[17] כן ייסגרו הגבולות עם מצרים ותוניס ב-14-18.2.2013.[18]

 

לצד צעדים אלה, פנו בכירי המשטר לתושבים בניסיון לשכנעם, כי המשטר עושה כל שבאפשרותו כדי לשפר את מצבם. רה"מ זידאן ויו"ר הפרלמנט מחמד אל-מקריף ערכו ביקור פתע בעיר בנגאזי והבטיחו לפעול לשיפור המצב.[19] כמה ימים קודם לכן, הבטיח רה"מ לתושבי בנגאזי כי עירם "נמצאת בליבו של כל לובי... דחיקתה לשוליים של העיר היא תוצאה של שנות שלטונו של קד'אפי, אך [כעת] לאחר המהפכה היא תזכה לפיתוח ושיקום ממשלתי ... אנו זקוקים לזמן כדי למלא את כל ההבטחות..."[20]

 

יו"ר הפרלמנט אל-מקריפ, קרא ללובים לנצל את יום השנה למהפכה להפקת לקחים ולשמירה על אחדות הלאומית של לוב ועל ביטחונה ויציבותה. הוא אמר: "הזכות להפגין היא זכות לגיטימית לכל הלובים והלוביות, אך הם אינם זקוקים לאלימות ולכוח כדי להשמיע את קולם. הם חיים בעידן של חירויות, שבו מותר לכולם להביע דעה בדרכים לא אלימות." הוא קרא להם לעמוד בפני אלה הרוצים לסגור חשבונות פוליטיים ולנצל את היום הזה להרס רכוש ציבורי ופרטי, כדי לשרת את מטרותיהם והבטיח לספק הגנה למפגינים."[21]

 

* נ. מוזס היא חוקרת במכון ממרי