המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הפיגוע באילת (ב): רוב כלי התקשורת מאשימים את ישראל וארה"ב
22/8/2011

תגובות לפיגוע באילת (ב):

רוב כלי התקשורת מאשימים את ישראל וארה"ב:

 "אין לשלול את האפשרות שהפיגוע בוצע ע"י ישראל"

 

התקשורת הערבית סערה בעקבות תגובתה הצבאית של ישראל לפיגוע סמוך לאילת. יומיים לאחר הפיגוע טענו יומונים ערביים כי ישראל, בתמיכתה של ארה"ב, עומדת מאחורי הפיגוע, וגם אם אין היא האחראית הישירה לו, היא יוצאת נשכרת ממנו. לצד האשמות אלה, היו מי שהטילו את האחריות לפיגוע על איראן, סוריה וחמאס שביקשו להסיח את הדעת מן המחאות בתוכן נגד המשטר.

 

להלן קטעים מן המאמרים:

 

1. האשמת ישראל וארה"ב באחריות לפיגוע

כאמור, רוב כלי התקשורת הערביים הטילו את האשמה לפיגוע על ישראל וארה"ב. חלקם טענו כי מדיניותה של ישראל הכשירה את הקרקע לפיגוע, אחרים הדגישו כי הפיגוע שירת את האינטרסים שלה ושל ארה"ב והיו אף שטענו כי ישראל בעצמה תכננה וביצעה את הפיגוע.

 

אל-אהראם: לשים קץ לנורמליזציה ולתהליך השלום עם ישראל

מאמר המערכת של היומון המצרי הרשמי אל-אהראם ב-22.8.11, האשים את ישראל באחריות לאירועי סיני וקרא לשים קץ לנורמליזציה עימה ולתהליך השלום: "טועה מי שחושב שאירועי סיני לא תוכננו מראש על ידי ישראל וארגוני טרור שמנגנוני הביטחון הישראליים חדרו אליהם... על מנהיגי תל אביב להבין כי הזעם של העם המצרי כלפי [הנשיא המודח] מובארכ, עמוק ועז..., וכי הפעם, המנהיגים [במצרים] יביעו [את דעת] העם וימלאו אחר רצונו...

 

העם, שלא קיבל אף פעם את השלום עם [ישראל]..., לא יסכים להיגרר [למעשה] אווילי או להעניק לישראל תירוצים שיהיו בבחינת מתנות חינם שייעשה בהן שימוש כנגד מצרים. הדבר הבטוח הוא שישראל במו ידיה פתחה לעצמה את דלתות הגיהינום. גיהינום זה לא יהיה גיהינום צבאי, אלא גיהינום מסוג אחר, שיחל בהנעת הבעיה הפלסטינית בחוזקה ובגיוס דעת הקהל הערבית ללחוץ על ממשלות ערב לחסל את כל פירות הנורמליזציה, לשוב לנקודת הפתיחה ולשים קץ למחזה העלוב המכונה תהליך השלום."[1]

 

עורך יומון מצרי: מזימה ישראלית אמריקאית להשתלטות על חלק מסיני

עורך היומון המצרי אל-אח'באר, יאסר רזק, כתב: "ראשי כמעט מתנפץ לרסיסים מכעס... כמה חבל על דם חמשת השהידים שלנו שנשפך ע"י קליעים ישראליים... הרצון בנקמה – שיניו נעוצות בחזי ומשסעות [אותו]. כל דמם של החיילים הציונים לא יהיה מבחינתי פיצוי על טיפת דם מצרית אחת שנשפכה.

 

שכלי נוטה להאמין כי השהידים והפצועים שלנו נפלו במקרה, באירוע בלתי מכוון, וכי המטרה של קליעי המסוקים והמקלעים של הכוחות הציוניים הייתה חוליה החשודה בביצוע האירוע באילת... שכלי נוטה להאמין כי ישראל אינה רוצה בהסלמה צבאית עם מצרים, שכן היא יודעת אל נכון שהתגובה [המצרית] על כל תוקפנות נגד מצרים... לא תהיה שווה במידתה [לתוקפנות הישראלית]! אך ליבי אינו מציית למוחי, ואינו מרגיש בטוב עם כוונותיה של ישראל – לא אתמול, לא היום ולא מחר. הוא מסרב להאמין לה...

 

אנו נטעה בהסקת המסקנות, אם נוציא את האירוע הנפשע הזה מהקשר הגיוני ורצוף, המתחיל בידיעות ודאיות לגבי קיומה של תוכנית ישראלית-אמריקאית, המחוזקת במפות, לפתרון הבעיה הפלסטינית על חשבון האדמה המצרית בין רפיח לאל-עריש; נשען על סימנים לקיומן של ידיים ישראליות מאחורי פעולות לערעור היציבות בצפון סיני; ונמשך בהדלפות לגבי כוונות ישראליות להקים אזור חיץ ביטחוני בעומק שבעה ק"מ לאורך הגבול בתוך האדמה המצרית, בטענה של הגנה על הביטחון הישראלי מפני הקבוצות החמושות; ובטענה שמצרים אינה מסוגלת לאבטח את הגבול, כאילו הכוחות המצריים הם שוטר השומר על המדינה הציונית!... ממשלת ישראל רוצה באמצעות האירוע הזה, ומה שיבוא בעקבותיו, לבדוק את מה שהיא רואה כ'מצב של חולשה מצרית'. אם יתברר לה שזה נכון, היא תראה בכך הזדמנות... להתחיל בביצוע תוכניותיה...

 

אין מנוס מלמהר לסיים את שלבי הפעילות הפוליטית ולקבוע את לוח הזמנים, כדי שהמועצה העליונה של הכוחות המזוינים תוכל להעביר את השלטון אל הפרלמנט החדש ואל הנשיא הנבחר. כך הצבא [יוכל] לשוב לבסיסיו, ומפקדי הכוחות המזוינים, שהגנו על המהפכה ותמכו בדרישות העם, יתרכזו במשימתם המקודשת והעיקרית... שהיא הגנה על ביטחון המולדת ושלום אדמותיה...

 

לגבי התגובות האפשריות לאירוע... יש ללמוד את כל האפשרויות הדיפלומטיות, המסחריות והכלכליות, החל מצמצום המשלחות הדיפלומטיות ובחינה מחדש של ייצוא הגז והנפט לישראל, שהרי אין זה הגיוני שהדלק של המטוסים והטנקים הישראליים יהיה מצרי. זאת בתנאי שנימנע מלנהוג ברגשנות, שתגרום לנו לקבל החלטות פזיזות ולא שקולות [רגשנות אשר] תגביר את המתיחות וההסלמה ותפיל אותנו לתוך מארב שיבעיר את האזור כולו ..."[2]

 

אל-גומהוריה: ארה"ב אחראית להידרדרות המצב באזור

במאמר המערכת של היומון המצרי הרשמי אל-גומהוריה, נכתב: "הידיעות על כוונתה של וושינגטון לדרוש ממועצת [הביטחון] לגנות רק את התקיפות על אילת, מבלי לגנות ולו במילה אחת את המתקפות האכזריות נגד נשים וילדים פלסטיניים בעזה, ונגד החיילים המצריים בסיני – מעוררות פליאה ושאט נפש.

ארה"ב היא האחראית הראשונה והאחרונה להרעה במצב באזור, מאז ניצלה את חסותה על תהליך השלום במזה"ת לטובת חסותה על האינטרסים של ישראל וניסיונה להצדיק את מדיניות התוקפנות וההתפשטות שלה. זאת מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות ההרסניות שיש לחסות בלתי מוגבלת זו על אמינותה של ארה"ב באזור, בפעילותה למען השלום, למען הקמת מדינה פלסטינית ולמען שאר ההבטחות, הנמוגות כאשר הן מתנגשות במציאות של הברית האמריקאית-ישראלית נגד העמים הערביים."[3]

 

בעל טור מצרי: ייתכן שישראל מנסה להסיח את הדעת מהמחאה החברתית

בעל הטור ביומון המצרי אל-דוסתור, אחמד אבו-דוח, כתב: "ישראל עקבה מקרוב אחר המתרחש בסיני והכינה את קווי הפעולה שתנקוט בהם במידה והצד המצרי לא ישלוט במצב הביטחוני שם...

 

אין לשלול את האפשרות שהפיגוע באילת בוצע על ידי ישראל, משום שהוא בוצע בו זמנית עם הסלמת המחאות בתוך ישראל נגד הממשלה הנוכחית, ולכן היה זה הכרחי להעסיק את דעת הקהל בישראל ולהרגיע את האווירה בתוכה. [ישראל] הצליחה בפועל, כאשר חלק ממנהיגי הסטודנטים החליטו לבטל מקצת ההפגנות שהיו אמורות להתקיים אתמול [19.8.11] עקב הפעולה הזאת. ואולם ישראל לא הסתפקה בהסחת דעתם של המוחים מן המחאה נגד נתניהו, אלא עשתה [גם] טעות חמורה כאשר כוחותיה ירו על חמישה חיילים מצרים. אני חושב שפעולת הרג החיילים המצריים הייתה מכוונת, וחולק על דעתם של... פרשנים המקבלים את הגרסה  [ הישראלית לפיה החיילים נהרגו במהלך מרדף אחר מבצעי הפיגוע].

 

מבחינה אסטרטגית למצרים יש כעת הזדמנות פז להפוך את הקערה על פיה ולנצל את הטענות הישראליות על חוסר השליטה הביטחונית [המצרית] על סיני כדי להגדיל את כמות הכוחות והכלים [הצבאיים המצריים] המרוכזים בגבולות..."[4]

 

אל-קדס אל-ערבי: לבטל את הסכמי קמפ דיוויד

עורך היומון הלונדוני, אל-קדס אל-ערבי, עבד אל-בארי עטואן, הידוע בתמיכתו בהתנגדות, טען כי ישראל  באמצעות מדיניותה ועריצותה היא שהכשירה את הקרקע להקמתם של ארגונים קיצוניים. לדבריו, "הפעולה הפידאית" תיקנה את דרכן של המהפכות הערביות והחזירה אותן למסלולן הנכון: "התקפה זו [על אילת] השיבה את אור הזרקורים אל הקרב החשוב ביותר, על הכבוד של האומה הערבית והאסלאמית - אותו כבוד שישראל פגעה בו תוך קשירת קשר מביש עם משטרים דיקטטוריים ערביים...שנכנסו לתהליך שלום מזויף וסיפקו לישראל ולכיבוש שלה למעלה מ-40 שנה של יציבות וביטחון אשר כלל לא מגיעים לה. ההתנגדות היא זכות לגיטימית כל עוד יש כיבוש של האדמה והשפלה של אנשיה והמקומות הקדושים שם... כל שינוי דמוקרטי שיוולד כתוצאה מהמהפכות הערביות ואשר לא יאמץ את ההתנגדות, הוא שינוי חלקי ושטחי שלא עולה בקנה אחד עם עקרונות הכבוד הערבי והאסלאמי. המהפכות הדמוקרטיות וההתנגדות לכיבוש הם שני קווים מקבילים המתקדמים זה לצד זה ומשלימים האחד את השני...

 

פעולת אילת, בראייתי, תיקנה את מהלכן של המהפכות הערביות וכיוונה אותן אל המחלה המסוכנת ביותר, שהיא העריצות הישראלית. מחלה זו היא סיבתם של כל הליקויים מהם סובל האזור במהלך 65 השנים האחרונות...

 

הפגיעה הישראלית [בחיילים מצריים] אינה רק הזדמנות למועצה הצבאית השלטת במצרים לפתוח מחדש את הנושא של הסכמי קמפ דיוויד ולהשיב את הריבונות המצרית לסיני במלואה, היא אף [מאפשרת] לבטל הסכמים אלה באופן הדרגתי ומעשי כל עוד ישראל אינה מחויבת להם. מדיניותה של ישראל אשר מכוונת ואף נהנית מהשפלת הערבים והמוסלמים, ואשר נשענת בבטחה על התמיכה האמריקאית והמערבית, ועל כניעותם של משטרים ערביים דיקטטוריים... היא האחראית לפעולה זו ולכל הפעולות האחרות הדומות שיהיו בעתיד. שכן, היא זו אשר הרגה את השלום ובכך זרעה את זרעי הקיצוניות. בין אם ארגון אל-קאעדה הוא העומד מאחורי פעולת אילת, ובין אם עומדים מאחוריה קבוצות פלסטיניות או ערביות אשר אימצו את האידיאולוגיה שלו, ממשלת ישראל הימנית הקיצונית והעם הישראלי אשר בחר בה הם אלה שהביאו את אל-קאעדה והכשירו עבורו את הקרקע הפוריה לזרעי קיצוניותו ולגיוס המתוסכלים והמושפלים לתאיו.

 

אל לנו לשכוח כי ד"ר אימן אל-ט'ואהירי, מנהיג אל-קאעדה החדש, הגיע מרחמו של ארגון הג'יהאד המצרי שרצח את הנשיא [המצרי] מוחמד אנור אל-סאדאת, סנדק הסכמי קמפ דיוויד... האזור הערבי כולו עד לשינויים מהותיים. האביב הערבי יגיע בוודאות לפלסטין, ללב [האזור]... אין מנוס מהגעתו לירושלים, גם אם הדרך תתארך."[5]         

 

יומון סעודי: מבצעי הפיגוע עשו לישראל שירות גדול

במאמר המערכת של היומון הסעודי אל-וטן נכתב: "ההתקפה שהתרחשה ביום חמישי האחרון באילת נגד שני אוטובוסים, שאחד מהם הוביל חיילים, תצית את האזור ללא ספק, בזמן שישראל זקוקה ביותר לפעולה כזאת לשם הסלמה [ביטחונית] וכדי להתחמק מהתחייבויותיה לשלום. אם ישראל בעצמה לא עומדת מאחורי הפעולה הזאת ומאחורי תכנונה, הרי שמבצעיה עשו לה שירות גדול בעיתוי הספציפי הזה...

 

השלכות ההתקפה הזו וההסלמה הישראלית שבאה בעקבותיה יובילו את האזור להסלמה נוספת. האווירה המתוחה תכשיר את הסלמת העמדות, בעיקר של הישראלים, המחפשים הזדמנות להצית את האזור ובכך להימלט מההתחייבויות להתקדם בתהליך השלום. לחץ של הקהילה הבינ"ל על ישראל הוא דבר הכרחי, שאם לא כן האזור ימצא עצמו במנהרה אפלה של הסלמה, ככל שיחלוף הזמן." [6]

 

יומון קטרי: זכות לגיטימית לפגוע בחיילי הכיבוש

במאמר המערכת של היומון הקטרי אל-ראיה נכתב: "המשך ההפצצה ממטוסים על אזרחים פלסטינים ברצועת עזה ע"י הכיבוש הישראלי, והמשך נפילתם של קורבנות אזרחיים, מביאים לתגובה של ההתנגדות הפלסטינית. זו מתבטאת בהתקפות טילים, שנועדה להגן על העם הפלסטיני ברצועת עזה מפני 'ישראל', אשר  זורעת יומיום רצח ומוות, וטוענת כי התגוננות מול מנגנון המלחמה שלה ומול התקפות מטוסיה, היא טרור!

 

תפקידם של העם הפלסטיני ברצועת עזה, ושל הצבא המצרי הפרוש על הגבול הפלסטיני... אינו להגן על ביטחון מדינת הכיבוש הישראלי ... מטרת [הפעולה] הייתה [לפגוע] בחיילים בצבא הכיבוש הישראלי. זאת זכות לגיטימית של העם הפלסטיני המבקש להגן על עצמו, על אדמתו ועל מקומותיו הקדושים ומקובלת עפ"י החוקים הבינ"ל...

 

מדינת הכיבוש תמשיך לשלם בדם מתנחליה וחייליה את מחיר כיבוש השטחים הפלסטיניים, כל עוד היא תמשיך לסרב לאופציית השלום ותסרב להכיר בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני: חירות, עצמאות והקמת מדינתו העצמאית שבירתה ירושלים."[7]

 

מוצטפא ברגותי: ישראל תכננה את הטבח לפני כמה חודשים

בכירים בפת"ח וברש"פ חזרו וטענו כי ממשלת נתניהו פועלת להסלמת המצב כדי להסיט את תשומת הלב מפנייתם של הערבים והפלסטינים לאו"ם בספטמבר, בבקשה להכיר במדינה פלסטינית.[8]  טענות אחרות ייחסו את הסיבה לפיגוע למחאה החברתית בישראל. מוצטפא ברגותי, חבר המועצה המחוקקת, שאף הוצג כמועמד של פשרה לתפקיד רה"מ, טען כי ישראל "תכננה את הטבח לפני כמה חודשים, כדי להתחמק מן המשבר החברתי בתוכה."[9] מאמר שפרסם סאיב ערפאת באתר המקורב לפת"ח, תחת הכותרת "נתניהו תכנן את פעולת אילת" טען כי "במצב של התלבטות, היסוסים ומשבר מדיני, כלכלי, ביטחוני וחברתי, חשב נתניהו על מצב של הסלמה, כדי לייצא את המשבר הפנימי המחמיר שאיים על ממשלתו."[10]  דובר הפת"ח, פאיז אבו עיטה, קרא לפלסטינים להתאחד ואמר כי תנועתו תהיה "חלוצת הכוחות שיגנו על בני עמנו בכל האמצעים האפשריים."[11] 

 

2. האשמות כלפי איראן סוריה וחמאס

לצד האשמת ישראל וארה"ב באחריות לפיגוע או כמי שיוצאות נשכרות ממנו נשמעו קולות בודדים שהטילו את האשמה על איראן, סוריה וחמאס.

 

בעלי טורים פלסטינים: הפיגוע משרת אג'נדה חיצונית

יחיא רבאח, לשעבר שגריר אש"פ בתימן ובעל טור ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, מתח ביקורת על מבצעי הפיגועים: "הבעיה של הפלסטינים היא שהקבוצות הפלסטיניות החמושות אינן מכבדות את סדרי העדיפויות של עמן. ההתנהגות של מקצתן אף משרתת אג'נדות אחרות [חיצוניות]... כשהדבר בא על חשבון העניינים שעומדים בראש סדר העדיפויות הפלסטיניות."[12]

 

אימן אל-נמר כתב באתר של סו"י מען, כי מדינות ערב הנתונות ללחץ מצד עמיהן, הן העומדות מאחורי הפיגוע, בניסיון להסיח את הדעת מן הלחצים הפנימיים: "אין חולק על העובדה שאין אינטרס פלסטיני בפעולה צבאית כמו זו שהייתה בדרום פלסטין, משום שכל הצדדים הפלסטינים ובייחוד הצדדים [השותפים] בפיוס הפנימי [פת"ח וחמאס] מסכימים שהשלב הנוכחי הוא שלב של הרגעה [תהדיאה], שנועד לגבש מחדש את המצב הפנימי ולעשות בדק בית פלסטיני מקיף. אין צורך באירועים שישבשו את האווירה הזאת...

 

היסטורית, התרגלנו לפעולות שהיו בעיתוי המדיני הגרוע ביותר והעובדות הוכיחו לא פעם שהן היו פעולות בעלות אג'נדה חיצונית מובהקת. ליתר דיוק, בימים אלה התהדק החבל סביב צווארם של המשטרים במקצת מדינות ערב ע"י עמיהן והם זקוקים לאמצעי שיקל עליהם את הלחץ ההסברתי והמדיני, הערבי והבינ"ל. את הזרקורים של אמצעי התקשורת אפשר להסיר מן המשטרים הללו רק באמצעות פיצוץ המצב במקום אחר שהוא מוכן לכך מלכתחילה – זירת הסכסוך עם הכיבוש הישראלי..."[13]      

 

אל-שרק אל-אוסט: איראן וסוריה אחראיות לפיגוע   

עורך היומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד הידוע בביקורתו על המשטר הסורי טען במאמרו ביומון, כי מי שעומד מאחורי הפיגוע באילת הן סוריה ואיראן, המבקשות להסיט את תשומת הלב העולמית מהמתרחש בסוריה וכך להציל את משטר אסד: "ברור מתגובתם של המצרים ...לתוקפנות הישראלית בסיני כי הם שכחו, או לא שמו לב במהלך המהפכה שלהם, להצהרותיו של ראמי מח'לוף, בן דודו של ראש המשטר הסורי, בשאר אל-אסד... בראיון לניו יורק טיימס, בסוף מאי, הוא אמר כי 'לא תשרור יציבות בישראל כל עוד לא תשרור יציבות בסוריה...' מה קרה לאחר מכן? משטר אסד דחף את הפלסטינים לגבול עם ישראל בגולן, לאחר שנכשל ניסיון דומה בגבול עם לבנון. צעד זה נכשל גם כן, לאחר שנהרגו [כמה] פלסטינים... לאחר מכן ניסה משטרו של אסד לחזר אחר ישראל באמצעות הכרה בגבולות 67'... אך גם בכל אלה הוא לא הצליח להרגיע את הסורים המורדים. ואז הגיע הניסיון מעזה ומסיני במטרה להציל את שלטונו של אסד המתמוטט. כל זאת, כמובן, בסיוע איראני..."[14]     

 

מזכ"ל ערוץ אל-ערביה ובעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד, כתב דברים דומים, בהדגישו כי חמאס עלולה לשלם מחיר על תמיכתה בסוריה: "לפתע החזית השכוחה עם ישראל התעוררה. שני אוטובוסים הותקפו, שבעה ישראליים נהרגו, טיל גראד נפל על אשדוד ושישה ישראליים נפצעו. ישראל, בתורה, לא החמיצה ההזדמנות והפציצה את עזה וחדרה לגבול המצרי באופן חסר תקדים...  סביר להניח שמטרת [צעד זה] היא להסיט את המבטים מהזירה הסורית...

 

תנועת החמאס, בעלת בריתם של המשטרים הסורי והאיראני, פתחה חזית מול ישראל מעזה, בשעה שהעלימה עין מתקיפת מחנות הפליטים בסוריה בידי כוחות הביטחון וה'שביחה' [אנשי המשטר] הסוריים...

הניסיון להסיט את תשומת הלב מהמתרחש בסוריה לפלסטין באמצעות יצירת מערכה נגד הישראלים יזיק לחמאס, אשר עדיין יש ספק לגבי עצמאותה מן המשטרים הסורי והאיראני."[15] 

 

בעל טור מצרי: כועסים על חמאס

בעל הטור ביומון המצרי העצמאי אל-מצריון, פראג אסמאעיל, הביע זעם על חמאס המאפשרת, לדבריו, חופש תנועה לקיצונים, דבר העלול להביא, בסופו של דבר, לבינאום סיני ולהפיכתו למקום מושב עבור הפלסטינים: "על חמאס לעזור למצרים לתפוס גורמים הרסניים הפועלים מתוך רצועת עזה ומציידים בנשק את מפרי החוק בסיני... גורמים אלה הרגו את המצרים לאורך השבועות שעברו, יצרו אווירה של אנרכיה בחצי האי סיני, ופרסמו הודעות המיוחסות לאל-קאעדה, כדי לרמוז שארגון זה השתלט על סיני, עד כי חלק מהפרשנים המערביים הרחיקו לכת ואמרו כי האסטרטגיה של אל-קאעדה, תחת מנהיגו החדש, אימן אל-ט'ואהירי, היא להעביר את הפעולות מאפגניסטן ופקיסטן נגד ארה"ב, לסיני ונגד ישראל.

 

דבר זה ישמש פתח עבור ישראל להכות ברצועת עזה, לפלוש אליה ולאלץ את תושביה לעקור לסיני. זה גם ייתן [לה] תירוץ הולם לייצא לחו"ל את הטענה שמצרים אינה מסוגלת ליישם את הסעיף בהסכם קמפ דיוויד שלפיו סיני לא תהווה מקור איום על ביטחון ישראל לאחר הכפפתה לריבונות המצרית. במקרה שטענה זו תאומץ ברמה הבינ"ל ע"י האו"ם, שמבחינה משפטית הוא נותן החסות להסכם, ייראו באופק סימני הסכנות של בינאום סיני והפיכתה בהמשך למולדת לאומית עבור הפלסטינים, במקום מולדתם הלגיטימית. בעוד שאנו כועסים מאוד על ישראל, הרי שהנזיפה שלנו כלפי האחים בעזה חמורה יותר, בשל חופש התנועה שניתן לקבוצות קיצוניות הניזונות מגורמים חיצוניים, אזוריים ובינ"ל. שכן הדם המצרי יקר לנו מאוד, ולא נפקיר אותו, בין אם הרוצח הוא ציוני, סוכן, קיצוני או משחית מבנינו."[16]



 



[1] אל-אהראם (מצרים), 22.8.2011

[2] אל-אח'באר (מצרים), 21.8.11

[3] אל-גומהוריה (מצרים), 21.8.2011

[4] אל-דוסתור (מצרים), 20.8.2011

[5] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 21.8.2011

 [6]אל-וטן (סעודיה), 20.8.2011

[7] אל-ראיה (קטר), 21.8.2011

[8] כך טען נציג הרש"פ בליע"ר, מוחמד צביח- ופא (רש"פ), 20.8.2011

[9] www.maannews.net , 20.8.2011

[10] www.amad.ps , 21.8.2011

[11] ופא (רש"פ), 20.8.2011

[12] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 20.8.2011

[13] www.maannews.net , 20.8.2011

[14] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.8.2011

[15] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 21.8.2011

[16] אל-מצריון (מצרים), 21.8.2011