תגובות פלסטיניות על ההוצאות להורג ברש"פ
בעקבות ההוצאות להורג ברש"פ נתפרסמו ידיעות כאילו הרשות עומדת לגזור דין מוות לעוד כעשרים משתפי פעולה המצויים בידה. הרשות, מצדה, הכריזה על ארכה של ארבעים וחמישה יום, במהלכה יכולים משתפי פעולה עם ישראל להסגיר עצמם ובכך להבטיח ש"החוק הפלסטיני יתייחס אליהם כאל קורבנות של הכיבוש ולא כאל פושעים".
לדברי שר המשפטים ברש"פ, פריח אבו מדין, "כל משתף פעולה שיפנה אל אחד ממרכזי הביטחון הפלסטיניים או אל אחד ממשרדי התובע הכללי הפלסטיני וימסור את כל האינפורמציה שברשותו לפני תום פרק זמן זה – הדבר יילקח בחשבון, וכל מה שמסר יישמר חסוי. מי שלא יעשה כן, ייענש בהתאם לחוק הפלסטיני ללא רחמים".[1]
הארגון הפלסטיני היחיד אשר הביע התנגדות לעונש עצמו (וגם לפעולת בתי הדין לביטחון המדינה "שאין להם קני המידה הנדרשים כדי להבטיח משפט צדק") היה תנועת "אל-צ'מיר" לזכויות האזרח.[2]
התנגדות לדרך ההעמדה לדין ולאופן ביצוע גזר הדין (להבדיל מהתנגדות לעצם עונש המוות) נשמעה בתקשורת הפלסטינית רק מפי בעל טור אחד, עו"ד חסין אבו הנוד, אשר כתב בשם "המועצה הפלסטינית העצמאית לזכויות האזרח":
"איש אינו מגנה את זכותה של מדינה או של עמים המנסים להשיג את עצמאותם להעניש קבוצה של משתפי פעולה או מרגלים. אך איננו מסכימים לחיסולם של משתפי הפעולה מחוץ למסגרת החוק. כלומר, [איננו מסכימים] להריגתם ללא ניהול משפט הוגן אשר אינו מתחשב בלחץ הרחוב...
ביצוע הפשעים ותפיסת מבצעיהם מעוגנים בכלים ובאמצעים שנקבעו בחוק יסוד בתי המשפט הפליליים בצורה מדוקדקת... הפירוט בחוק יסוד בתי המשפט איננו חסר סיבה; אלא יש לו מטרה, שהרי עדיף כי מאה פושעים יימלטו מעונשם מאשר שאדם חף מפשע אחד יואשם בדבר שלא ביצע.
מסוכן הדבר שארגון מסוים או פלג מסוים ייקח על עצמו לרדוף אחר הפושעים האלו, ייטול את החוק לידיו ויבצע פעולות התנקשות בכיכרות במי שהוא חושד בו כי הוא משתף פעולה. דבר זה מהווה מעשה תוקפנות כנגד מערכת המשפט הפלסטינית, מסכן את השלום והביטחון הפלסטינים ומהווה הפרה של האמנות הלאומיות ובמיוחד של החלטה מספר 65 לשנת 1989 של המועצה הכלכלית והחברתית של האו"ם שעיגנה את העקרונות למניעת הוצאה להורג שרירותית מחוץ למסגרת החוק וללא משפט".[3]
בכירה ב'תנזים' (מליצית הפת"ח) בשכם, שהיא גם חברה ב"ועדה העליונה של הפלגים הפלסטיניים להנהגת האינתיפאדה", ענאן אל-את'ירה, התייחסה גם היא לאופן ביצוע גזר הדין ואמרה: "היתה דרישה של הציבור הפלסטיני לבצע את ההוצאה להורג במקום ציבורי פתוח לעיני ההמון, אולם הדבר נוגד את הערכים האנושיים המודרניים". היא הביעה זעם על כלי התקשורת הישראלים והזרים שדיווחו כי עלאן בני עודה הוצא להורג לעיני אלפים בכיכר מרכזית בשכם. לדבריה, "ההוצאה להורג התקיימה בחצר הכלא המרכזי בשכם לעיני מאות אנשים, לכל היותר..." היא עצמה לא התנגדה להוצאה להורג, אך "בגלל פעילותי בארגון 'אמנסטי' נמנעתי מלחזות בפעולת ההוצאה להורג עצמה".[4]
