המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
תשובת איראן למערב: נבנה עוד 10 מתקני העשרה
1/12/2009

 

תשובת איראן למערב: נבנה עוד 10 מתקני העשרה

 

בישיבתה ב-29 בנובמבר 2009 הודיעה ממשלת איראן על בניית עשרה מתקני העשרת אורניום בסדר גודל של המתקן בנטנז.[1] והורתה לארגון האיראני לאנרגיה גרעינית להתחיל בחודשיים הקרובים בבניית חמישה מתקני העשרה, שמקומם כבר נקבע, ולהציע חמישה מקומות מתאימים למתקני ההעשרה הנוספים.

 

אחמדי-נז'אד: להגיע לייצור 250-300 טון דלק גרעיני בשנה

אחמדי-נז'אד אמר בישיבה כי כדי לספק 20 אלף מגה-וואט חשמל למדינה (לפי תוכנית פיתוח ארצית שהתוו האמריקאים עוד בימי השאה) זקוקה איראן ל-500,000 צנטריפוגות וכי היא תשתמש בצנטריפוגות מתוצרתה מדגם חדיש ובעלות הספק גבוה יותר. לדבריו, על איראן "להגיע ליכולת לייצר 250 עד 300 טון דלק גרעיני בשנה ולשם כך להשתמש בצנטריפוגות [מדור] חדש ומהירות יותר." עוד אמר כי בישיבתה מה-25.11.2009, בחנה הממשלה את נושא ייצור הדלק הגרעיני ברמת 20% וחזר על מדיניותה הרשמית: "אנו מתנהגים בצורה ידידותית ונעימה עם כל העולם אך בה בעת לא נתיר שטיפה מזכויות האומה האיראנית תאבד."[2]

 

במקביל אמר יו"ר הארגון לאנרגיה גרעינית, עלי אכבר צאלחי, כי החלטת הממשלה לבנות 10 מתקני העשרה חדשים והכוונה לבחון את ייצור הדלק הגרעיני ברמת 20% היא "תגובה נחרצת" לישיבת מועצת הנגידים של סבא"א, המעידה כי "האומה האיראנית עומדת איתן על זכויותיה ולא תוותר לעולם ולו על קמצוץ מזכויותיה."[3] הוא הסביר כי החלטת סבא"א אילצה את ממשלת איראן להודיע כתגובה על הקמת 10 מתקני ההעשרה הנוספים, למרות שלאיראן לא היתה כוונה מלכתחילה להקימם:

 

Head of the Atomic Energy Organization of Iran Ali-Akbar Salehi said “We had no plan to build many nuclear sites like [enrichment facility in the central city of] Natanz but it seems that the West do not want to comprehend Iran's message of peace…"The West adopted an attitude toward Iran which made the Iranian government to pass the ratification on construction of ten sites similar to the Natanz enrichment facility.”[4]

 

כיהאן 2007: לארה"ב מידע מוגבל על מתקני גרעין של איראן

צאלחי הוסיף כי "בכוונת איראן לאתר חמישה אתרים נוספים [עבור חמישה מתקני גרעין] שייבנו באופן מבוזר ובלב ההרים", כדי שיהיו מוגנים מפני כל מתקפה. לדבריו, "למרבה המזל, כבר הוחל בהכנות המקדימות של אותם חמשת המתקנים שהנשיא [אחמדי-נז'אד] הורה [עליהם] והם [כבר] אותרו. במהלך הזמן אנו נפרסם לאומה מידע אודותם."[5]

 

ראוי בהקשר זה לציין את דברי היומון כיהאן מה-25.9.2007 כי המידע המצוי בידי ארה"ב על מתקני הגרעין של איראן הוא מוגבל לאתרים שבפיקוח סבא"א וכי ישנם מתקנים נוספים מוסווים ומוסתרים:

 

The intelligence that the West currently has on Iran's nuclear program is limited to the sites accessible to IAEA inspectors, and more than that they do not know... Is the [total] number of Iran's nuclear facilities [really] limited to those facilities that have been reported - so that America can be certain that by destroying them it will destroy Iran's entire nuclear program, or at least set it back for a very long time?...  Iran's strategic facilities are scattered across the breadth of Iran, and are completely camouflaged... "[6]

 

זאת ועוד, דובר הארגון האיראני לאנרגיה גרעינית, עלי שירזאדיאן, חזר על התבטאויות בכירים לאחרונה ואמר כי "מבחינה טכנית, אנו מוכנים לחלוטין לייצר את הדלק הדרוש לכור בטהראן. כדי לעשות זאת, אנו מחכים להוראה מהדרג הבכיר ביותר."[7]

 

לשם מה זקוקה איראן למתקני העשרה כה רבים?

כיוון שבאיראן אין כורי גרעין לצורך הפקת חשמל, למעט כור המים הקלים בהספק 1000 מגהוואט בלבד בבושהר, שגם הוא אינו פעיל והדלק לצורך הפעלתו מסופק, לפי הסכם, ע"י רוסיה,[8] והיות שבניית כור אחד לצורך הפקת חשמל נמשכת שנים (כך בבושהר) ובהתחשב בכך שאין תוכניות מעשיות להקמת 10-15 כורי גרעין להפקת חשמל – כנדרש לתוכנית כוללת של 20,000 מגהוואט – הצורך בבניית 10 מתקני העשרה נוספים באיראן הוא תמוה ומעלה ספיקות באשר לשימוש שנועד לכמויות האורניום שבכוונת איראן להעשיר.

 

 

[1]  המתקן בנטנז מכיל כיום כ-8000 צנטריפוגות ואמור לפי הצהרות בכירים איראניים להפעיל 50000 צנטריפוגות.

[2]  פארס (איראן), 29.11.2009.

[3]  מהר (איראן), 29.11.2009.

Press TV (Iran), November 30, 2009 [4]

[5]  פארס (איראן), 30.11.2009.

[6]  כיהאן (איראן) 25.9.2007.

[7]  טהראן טיימס (איראן), 29.11.2009.

[8]  בניית הכור בבושהר והפעלתו מתעכבת כבר למעלה מעשר שנים. באמצע נובמבר 2009 הודיעו הרוסים כי לא יצליחו להפעילו עד תום השנה הנוכחית כפי שתוכנן מסיבות טכניות. ב-1998 חתמו הרוסים הסכם עם איראן לסיום בנייתו וב- 2007 החלו לספק דלק גרעיני לצורך הפעלתו.